יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יהדות ניו יורק: צלילי פעמון האזהרה

יהודי אמריקה, הגיע הזמן להתעורר למציאות, הגיע הזמן לחזור הביתה!

יום חמישי, ל’ סיון התשפ”ה
בניו-יורק התקיימו פריימריז למועמדות הדמוקרטית לראשות העיר, בה זכה מועמד שונא ישראל תומך BDS התומך במופגן במרצחים העזתים, תומך פרוגרס, סוציאליסט ויש אומרים קומוניסט, בקיצור – איש שמאל מובהק בעל כל המאפיינים של השמאל האנטישמי העולמי, מסוג האנשים שאנחנו פוגשים במשטים למיניהם לעזה ובהפגנות אנרכיסטיות אלימות. רבים כאן בארץ אינם מודעים לכך, אבל ניו-יורק היא העיר בעלת האוכלוסיה היהודית הגדולה בעולם – הרבה יותר מירושלים, ובמדה והמעומד הדמוקרטי אכן יזכה בראשות העיר בעלת הרוב הדמוקרטי המובהק, יהיה זה פעמון השכמה מהדהד באזני אלו, אשר עד כה השלו את עצמם, כאילו אמריקה שונה מאירופה שלפני השואה, ויהודים יכולים לחיות בה בנחת מבלי לחשוש מהבאות.
הייתי מצפה ביום כזה לשמוע את מנהיגי הקהילות היהודיות בארה”ב קוראים לשומעי לקחם לארוז את המזוודות מתוך הבנה, כי הגלות הגיעה לקצה, כי זכינו לשוב לארצנו, כי מסירות הנפש שהייתה כרוכה בעבר בעליה לארץ אינה כה קשה כיום, עולים על מטוס ומגיעים למדינה פורחת, משגשגת ועוצמתית, כפי שהוכח בימים האחרונים ביתר שאת.
תחת זאת, אנו שומעים את ההגיגים הבאים מפי אחד מהמנהיגים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בקרב הציבור החרדי בארה”ב. לדבריו, האיראנים המסכנים הם בכלל שוחרי שלום, נתניהו פתח במלחמה מסיבות פוליטיות, היהודים בארץ חיים בפחד נורא ואיום שהמדינה הציונית גרמה לו, ולא נחה דעתו עד שהשווה זאת למלחמת ששת הימים, אז לדבריו פתחו במלחמה בלתי-מוצדקת עבור בצע כסף כי רצו להשתלט על תעלת סואץ ולצורך כך ‘העלילו’ על המצרים שרצו להשמיד אותנו, מה שלא היה נכון, כמובן.
אצל אלו שההשקפה קובעת עבורם את המציאות, ולא להפך, צריך לשכתב את ההיסטוריה בכל דרך אפשרית, ולכן גם טען, שבששת הימים לא היה פחד כל-כך גדול כמו היום, וזאת כדי להסביר את ה’שיטה’, ולפיה המלחמה לא הייתה מוצדקת, וגם למעט בנסים הגדולים שנעשו אז מאת ה’, וכשיטה הידועה, כי הכל ‘מעשה שטן’. את דבריו סיים בייחול לביטול המדינה הציונית מבלי שיפגע אף יהודי, אף שאינו יודע כיצד זה יהיה – באמת, מעניין למה…
אמר הנביא יחזקאל – “העולה על רוחכם היו לא תהיה”. רבותינו במדרש תנחומא (פרשת שופטים) מביאים על הפסוק בזכריה (יג ח) – “והשלישית יותר בה” – “שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק”. ישנה הבטחה מפי רבותינו, כי גאולתנו לא תפסק, וכדברי הירושלמי (ברכות א א) – “רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר’ שמעון בן חלפתא – בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל – בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת”, והביאו ראיות לכך מפסוקים במגילת אסתר, המתארת את שלבי עלייתו של מרדכי לגדולה. היהודים שיוותרו בגלות, לעומת זאת, נידונו לאבדון, חלילה, אם לא יתעוררו לשוב. וכן מובא בקול התור משם רבנו הגר”א (פרק ראשון אות י) – “על-פי הכתוב (יואל ג:ה) ‘בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה… ובשרידים אשר ה’ קורא’. וציון בטוריא דמשיח בן יוסף עפ”י המדרש תנחומא, מה שאירע ליוסף אירע לציון. ורבנו רמז זה גם במלת ‘בשרידים’ בחושבנא ‘משיח בן יוסף’, שעל ידו קיבוץ גליות עפ”י רבנו, ובמידה שיגדל קיבוץ גליות יתגבר הסט”א, ואז תוסיף גם קטיגוריה נגד אלה שאינם מחזיקים בקיבוץ גליות אחר שנפתחה האתחלתא בזה, כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים ובשרידים וד”ל. ועל זאת דאג רבנו מאד“.
כל עוד עם ישראל היה בגלות, היה לאותה גלות קיום, כדי שיום יבוא ונשוב לארצנו. אחר ששבנו, הגלות עומדת בפני חיסול, כי אין כל סיבה לקיומה. השעון מתקתק, שמשה של יהדות ארה”ב ואירופה הולכת ושוקעת. המפלגה הדמוקרטית רוויה אנטישמיות כמעט כולה, וגם בקרב הרפובליקנים יש לא מעט כוחות בדלניים ואחרים, העלולים להתהפך נגד ישראל והיהודים בכל רגע נתון. גם הנשיא טראמפ מושפע על-ידי קבוצות שונות, וכידוע – לא ניתן לצפות את מהלכיו. מי שבונה על נצחון המועמד העצמאי בניו-יורק ועל נצחון הרפובליקנים באמריקה בכלל – אף הוא נשען על משענת קנה רצוץ. מוטב לסמוך על בורא עולם, מוטב להאמין למה שמסר בידי נביאיו, מוטב לדבוק בדברי רבותינו. הגיע הזמן לשוב הביתה, הגיע הזמן לשוב לציון!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

בהשענך על ה’ נתנם בידך – בהשענך על מלך ארם נמלט מידך

“בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על ה’ א-להיך, על כן נמלט חיל מלך ארם מידך” – הסכנה הגדולה בחיבוק הדב האמריקאי

יום רביעי, כ”ט סיון התשפ”ה
כאשר מנסים להבין את ההגיון שמאחורי הסכם הפסקת האש עם איראן, כאשר משטר הרשע שאיים להשמידנו במשך עשרות שנים היה על סף קריסה מוחלטת ואנחנו במו ידינו הענקנו לו חבל הצלה כדי לְרַצּוֹת את הדוד מאמריקה והאינטרסים שלו, ניתן להצביע על כמה וכמה נימוקים כבדי-משקל, אשר כל אחד לכשעצמו היה ראוי בשביל לא לחתום על אותו הסכם נואל. העובדה, ולפיה אישרנו למעשה כי ניתן לאיים על ישראל בהשמדה ולפעול בשיטתיות למען כך מבלי לשלם את מלוא המחיר, העובדה ולפיה לא היה לאיראנים שום דרך להמלט מתבוסה מוחצת וכל יום של לחימה היה כותש אותם עוד יותר, העובדה ולפיה כעת יוכלו האיראנים לשקם אט אט את יכולותיהם, העובדה ולפיה הם יוכלו לספר לעם שלהם שהם למעשה ‘ניצחו’ [על-אף הגיחוך שבטענה, אבל כל עוד הם קיימים כמשטר – הם יעשו זאת] ועוד נימוקים חשובים דיים. אולם האסון הגדול ביותר שקרה בהסכם הזה הוא עצם ההיסמכות על בשר ודם במקום על בורא עולם, עצם העובדה שאנו מרגישים חובה למצוא כן בעיני טראמפ ולא בעיני א-להינו, עצם העובדה שדונלד טראמפ יודע, כי כאשר ירצה לעשות ‘שלום’ במזרח התיכון ויתבע מישראל לשלם את המחיר – תהיה כאן הנהגה שלא יודעת לומר לו את המילה הפשוטה – ‘לא’.
על כך קונן הנביא, על כך התריעו רבותינו. למדנו בספר דברי הימים פרק טז פסוקים א-ט –
“בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֵׁשׁ֙ לְמַלְכ֣וּת אָסָ֔א עָלָ֞ה בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יוֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה. וַיֹּצֵ֨א אָסָ֜א כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב מֵאֹֽצְר֛וֹת בֵּ֥ית ה’ וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־בֶּן־הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֥ב בְּדַרְמֶ֖שֶׂק לֵאמֹֽר. בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּֽי לְךָ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֞ךְ הָפֵ֣ר בְּרִֽיתְךָ֗ אֶת־בַּעְשָׁא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלָֽי. וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ אֶל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכּוּ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל מָ֑יִם וְאֵ֥ת כָּֽל־מִסְכְּנ֖וֹת עָרֵ֥י נַפְתָּלִֽי. וַיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָרָמָ֑ה וַיַּשְׁבֵּ֖ת אֶת־מְלַאכְתּֽוֹ. וְאָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ לָקַח֙ אֶת־כָּל־יְהוּדָ֔ה וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֣בֶן בָּהֶ֔ם אֶת־ גֶּ֖בַע וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה”.
אסא מלך יהודה, שהיה מלך צדיק, ונאמר עליו “ויעש אסא הישר בעיני ה’ כדוד אביו'” (מלכים א טו יא), ניחן במה שהיו קוראים היום ‘תבונה מדינית’. הוא הבין שבן-הדד מלך ארם הוא האיש החזק בזירה, בדומה לאיש בבית הלבן כיום. הוא לא רצה לצאת למלחמה לבדו ולבטוח בה’, ולכן קרא למלך ארם שיציל אותו. אך תגובת הנביא היא חד-משמעית, וממשיך הכתוב (פסוקים ז-ט) –
“וּבָעֵ֣ת הַהִ֗יא בָּ֚א חֲנָ֣נִי הָרֹאֶ֔ה אֶל־אָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו בְּהִשָּׁ֨עֶנְךָ֜ עַל־מֶ֤לֶךְ אֲרָם֙ וְלֹ֤א נִשְׁעַ֙נְתָּ֙ עַל־ה’ אֱ-לֹהֶ֔יךָ עַל־כֵּ֗ן נִמְלַ֛ט חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם מִיָּדֶֽךָ. הֲלֹ֧א הַכּוּשִׁ֣ים וְהַלּוּבִ֗ים הָי֨וּ לְחַ֧יִל׀ לָרֹ֛ב לְרֶ֥כֶב וּלְפָרָשִׁ֖ים לְהַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וּבְהִשָּֽׁעֶנְךָ֥ עַל־ה’ נְתָנָ֥ם בְּיָדֶֽךָ. כִּ֣י ה’ עֵינָ֞יו מְשֹׁטְט֤וֹת בְּכָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם־לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל־זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֽוֹת”.
דמותו הטראגית של אסא, אשר ידע להשען על ה’ ולהביס צבא אדיר תוך בטחון בה’ וקריאה אליו – ראה דברי הימים א פרק יד – מזדקרת לנגד עינינו בראותנו את ההנהגה הנוכחית מתקפלת מול טראמפ אחר שראינו נסים כה גדולים מאת ה’. חז”ל בעינם החודרת ידעו לשים את הפוקוס על כשלון זה כדי שנבין את מלוא המשמעות של ההשענות על הגוי. הפסוק במלכים א יא לט אומר ביחס לחלוקת הממלכה – “וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים”, ורש”י על המקום מביא את דברי רבותינו –”אך לא כל הימים – כי לימות המשיח תשוב המלוכה אליו. ובסדר עולם מצאתי – ‘ואענה את זרע דוד למען זאת’, כנגד שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה את בת פרעה שנשאה בשנה הרביעית למלכו וכנגדו נגזרה גזירה על מלכות בית דוד ליחלק וראויה היתה המלוכה לחזור בימי אסא בשנת שש עשרה למלכו, אלא שקלקל לשלוח שוחד למלך ארם ולא סמך על הקדוש ברוך הוא”.
אותו חטא של חוסר בטחון בה’ שהביא את שלמה לשאת את בת פרעה – היה אמור להיות מתוקן כעבור שלושים ושש שנים מחלוקת הממלכה – מדה כנגד מדה. אלא שכאשר נשען אסא על הגוי ולא על ה’ – קלקל באותו החטא עצמו, התיקון לא הגיע, ומלכות בית דוד לא חזרה עד ימינו אנו!
עד כדי כך הבטחון בה’ תחת ההשענות על הגוי הוא דבר קריטי במדיניות יהודית אמיתית. לא מדובר בהידור, בתוספת מעלה בבטחון, בדרגה שיחידי סגולה צריכים לשאוף אליה. מדובר ביסוד היסודות של עם ישראל, אשר מנהיגיו במיוחד מחויבים לפעול לאורו, ובכך הם נבחנים! דווקא משום שהיה חשוב לטראמפ שנגיע להפסקת אש, היינו צריכים לסרב. ואגב, טראמפ היה יודע להעריך זאת, כי הוא מעריך עוצמה ועמידה איתנה, וכפי שכבר נכתב מעל במה זו – אני די משוכנע שהתקיפה הראשונית שלנו באיראן נעשתה שלא על דעתו, אלא שאחר ההצלחה הגדולה – היה נח לו להציג את זה כמהלך משותף, וכאשר ראה את האיראנים מובסים בכל החזיתות, קפץ על עגלת המנצחים, וכעת הוא מנסה לגזור קופון נאה על חשבוננו, וקיים חשש גדול שנשלם על כך ביוקר – הן בכניעה בעזה בעסקת חטופים והן ב’אופק מדיני’ הרה-אסון שיכלול נורמליזציה עם סעודיה בתמורה לויתורים ל’פלשתינים’. והלוואי ואתבדה…
ניתן רק לקוות, שה’ ברחמיו הגדולים, אשר הביאנו עד כה והנהיג אותנו בהנהגה מופלאה במאה השנים האחרונות על-אף התכחשותנו אליו בצמתים כה רבים, ירחם עלינו גם הפעם, ולא יתקיים בנו מה שנתקיים באחאב מלך ישראל, אשר ריחם על בן-הדד מלך ארם ולא השמידו, ונשלח אליו נביא לאמר (מלכים א כ מב) – “כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה’ יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ”.
בטחון בה’, השענות מוחלטת עליו ועזיבת הגוי – זהו המתכון לגאולה השלמה, זהו המתכון לתיקון החטא הנורא עוד מימי שלמה, שרובץ עלינו עד היום. בואו נלמד מהנסים הגדולים אליהם זכינו כאשר התעלמנו מדרישות הגויים בהקמת המדינה, בששת הימים, בהפצצת הכור העיראקי ובתקיפה באיראן. ראינו ישועות כה גדולות עד כה, שהתביעה עלינו לסמוך על ה’ גדולה מאי-פעם. הבה נתעלה לגודל השעה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

מאיסת המתנה של ארץ ישראל – מאיסה באהבת הנותנה

פרשת שלח לך: החומרה המיוחדת שבחטא המרגלים

יום חמישי, כ”ג סיון התשפ”ה
חומש במדבר מלמד על שרשרת של חטאים שחטאו ישראל במדבר, אשר מצטרפים לחטא העגל שבחומש שמות ומורים על כך שלמרות כל הניסים האדירים שהתרחשו לעיני העם, עדיין התקשו לעמוד בנסיונות השונים שזימנה להם ההליכה במדבר. קברות התאווה, המתאוננים, עדת קורח ומסה ומריבה – זוהי רשימה חלקית של כשלונות, אותם סיכם משה באומרו – “ממרים הייתם עם־ה’ מיום דעתי אתכם” (דברים ט כד). אולם מבין כל אותם חטאים, אין חטא המשתווה בחומרה בה מתיחסת אליו התורה, אל חטא המרגלים מוציאי דיבת הארץ. אפילו על חטא העגל, בו נעברה העברה החמורה ביותר בתורה – עבודה זרה – הואיל הקב”ה לסלוח ולהכניסם לארץ ישראל, אולם על חטא זה – לא סלח עד מות כל הדור ההוא. אף חז”ל לא נחה דעתם עד שקבעו, כי למרות שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, המרגלים אינם בכלל זה, כמפורש במשנה – “מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד) ‘וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה”. ‘וימותו’ – בעולם הזה, ‘במגפה’ – בעולם הבא” (סנהדרין פרק י משנה ג).
מאליה עולה השאלה, מה יש בו, באותו חטא, שגרם לכזה קלקול, שלא מצאנו כמותו בשום מקום? לא מצינו שעברו כאן על איסור שיש בו מיתת בית דין או כרת. למען האמת, מבחינה הלכתית יבשה, קשה למצוא כאן אפילו עברה על לאו. מה יש כאן, בכל זאת, שכה הקציף את בורא עולם?
על-מנת להבין את חומרת החטא, שומה עלינו לחזור לתחילת חומש בראשית, לתכלית הבריאה ולמהותו של ישראל כעם. ה’ ברא את האדם בשביל שימליך אותו על כל הבריאה. כאשר השחיתו בני האנושות את דרכם, החריב ה’ את עולמו במבול והחל בתהליך של בירור, עד שבא אברהם אבינו, וממנו נוסדה אומה היודעת את בוראה, ואשר תכליתה להקים ממלכה, שתבטא את שלטון ה’ בעולם. אותה אומה נבחרת נועדה לחיות בארץ מיוחדת להם, הארץ המובחרת להשכנת השכינה, היא ארץ כנען, שנועדה להיקרא ארץ-ישראל, על שמו של אותו עם. אחר כור ההיתוך של מצרים, ואחר מתן תורה, בה קיבל העם את צורתו ובכך הוגדר סופית, נותר מהלך אחד שיש להשלימו על-מנת להביא את הבריאה לתכליתה – הבאת העם לארצו. חומש בראשית גדוש בהבטחות ה’ לאבות האומה שהארץ תינתן לזרעם, וגם משה רבנו, כאשר נשלח להושיע את ישראל משעבוד מצרים, נאמר לו בפרוש כי התכלית של אותו פורקן משעבוד היא הכניסה לארץ המובחרת. יותר מכך – כשמעיינים בפסוקי התורה, ובחומש דברים בעיקר, מגלים כי ישיבת הארץ היא היא השכר על שמירת חוקי התורה. וכאשר המרגלים בעטו באותו שכר, הדבר חמור שבעתיים ממה שהיו עוברים על כל חוק שבתורה! יש כאן שבירה של כל מערכת היחסים שבין ישראל לאביהם שבשמים!
נתאר לעצמנו מערכת קשרים בין אב לבנו, במסגרתה האב דורש מהבן התנהגות מסוימת, והוא מעניק לו טובה בתחומים שונים. לעיתים ניתן למצוא ילד שאינו ממושמע לאביו, שממרה את דברו. ילד כזה ראוי לעונש, על-מנת שיועמד על חומרת מעשיו וישוב לתלם. אולם יש ילד, שאומר לאביו – “אני לא רוצה שתתן לי כלום. אינני זקוק לך. טוב לי בלעדיך”. ילד כזה שבר את כל מערכת היחסים, ולשם כך הוא אינו צריך אפילו לעבור פעם אחת על דברי האב! מוטב לו לאבא שבנו לא ישמע לו כלל, ובלבד שֶׁיְּשַׁמֵּר את אותו יחס, במסגרתו האב מעניק לבן. זהו עומק השבר שבחטא המרגלים. נכון, אין כאן כרת ולא מיתת בית דין ולא לאו, אבל יש כאן הריסה של כל יסודות הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים. 
מעתה מובנים דברי הרמב”ן בפרק יד פסוק יז, שם באר בין השאר מדוע משה בתפילתו אחר חטא המרגלים לא הזכיר את הענין של זכות אבות, כפי שעשה אחר חטא העגל. ואלו דבריו – “ולא הזכיר ‘נוצר חסד לאלפים’, כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל. והטעם, בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר ‘אשר נשבעת להם בך’ וגו’ ‘וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם’ (שמות לב יג) והם אומרים – אי אפשנו [אין רצוננו] במתנה זו”. עד כדי כך חמור החטא, שמשה רבנו מנוע מלהזכיר זכות אבות בגללו! זהו עומק המשמעות של אותה שבירה של הקשר שהזכרנו לעיל. על כל חטא ניתן היה לבקש מחילה בזכות האבות, אפילו על עבודה זרה, אולם על מאיסת הארץ נסתתם הטיעון, שכן המואס בארץ כופר למעשה ביכולתו של ה’ להטיב לנו, והוא אף אינו מעוניין באותה הטבה.
אמור מעתה, שחטא המרגלים היה חמור משאר החטאים לא בכמות, כי אם באיכות. זהו סוג אחר לגמרי של חטא. יש כאן קעקוע מוחלט של כל המושג של עם ישראל כעם ה’. כמה חשוב להפנים מסר זה, וכמה מכאיב לראות בקרב לומדי התורה כאלו, שלא יפספסו שום הידור במצוות לולב, אך ביושבם בארצות הגויים בוחרים למאוס בארץ חמדה. כואב גם לראות את אלו שזכו לדור כאן, אך טרם הפנימו כי בכחו של ה’ לגבור על כל אויביו, ושהוא, בורא עולם ולא נשיא ארה”ב, מהווה את הגורם המדיני המשמעותי באזור. עצם הקשר שלנו עם ה’ תלוי בתיקון חטא המרגלים, וכל מי שאותו קשר יקר ללבו – חייב ללמד דעת את העם, שיבינו הכל, כי כל קיומנו כאומה בנוי על קשר זה.
בימים אלו, בהם זוכה עם ישראל לתשועות אדירות מעל גדרי הטבע ותוך שהוא נלחם על קיומו בארצו הוא גם שב בהמוניו לא-להיו, מקבלת פרשתנו עם הלקח הכל-כך קריטי שעולה ממנה משנה תוקף. אם רק נזכה להפנים את אותו לקח, אם רק נזכה להבין מה אנחנו קוראים בתורתנו הקדושה, ולא רק להעביר שנים מקרא ואחד תרגום, כך נוכל לתקן את חטא המרגלים, אשר היה המקור לכל הצרות שארעו באותו לילה מר ונמהר, הלילה בו בכו בכיה של חינם ונתחייבו בכיה לדורות – חורבן בית ראשון ושני ושאר הדברים המנויים במשנה בתענית (פרק ד משנה ו) ועוד אסונות במהלך ההיסטוריה של עמנו – גרוש יהודי אנגליה, צרפת, ספרד וכן אירועים נוספים ובתוכם האקציה הגדולה מגטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. ככל שנלמד את חומרת החטא ונדבק בתיקונו על-ידי אהבת הארץ והנאמנות אליה ולברית עם בורא עולם שהיא הבסיס לכל קיומנו בארץ – כך נזכה לתיקון הגדול, למחיקת העוון הנורא ולגאולת עולמים, במהרה בימינו. 

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.OR

די לסיפורים, הגיע זמן להתבגר

הנהגת הציבור – על-פי עיון בש”ס ופוסקים או על-פי סיפורי מעשיות?

כתב מרן החזו”א בספרו באו”ח סימן ט’ הלכות תפילין – “חמורה היא ההלכה ולא ניתנה להקבע על-פי סיפורים, אלא העיקר העיון בגמרא ופוסקים ומסירת נפש להבין קשט אמרי אמת”. לנוכח דברים אלו תמוהה התופעה, ולפיה בדינים של פיקוח נפש הנוגעים לרבבות ולמאות אלפים מסתמכים רבים על בדלי שמועות וסיפורים בשם אותו ענק – רבנו החזון איש – כנגד המציאות המוכחת והשכל הישר, גוזרים מסקנות ובונים בנינים השקפתיים המבוססים על כרעי תרנגולת.
ידועה האמירה בשמו של החזון איש, ולפיה לא יפלו טילים על בני-ברק. על-סמך אמירה זו רבים מרשים לעצמם לזלזל בהנחיות מצילות חיים של פיקוד העורף ולהתיחס בשויון נפש למצבים, בהם הסברה הפשוטה מחייבת נקיטת אמצעי זהירות. האמירה שנאמרה או לא נאמרה במצב מסוים לאדם מסוים בנתונים מסוימים הפכה בעיני רבים לכמעט פסוק מפורש, שלא רק שאסור לחלוק עליו, אלא שיש ללמוד ממנו למקרים אחרים ולגזור ממנו מסקנות מרחיקות לכת. משעשע בהקשר זה להזכר, שדווקא החזון איש הוא שכתב בספרו ‘אמונה ובטחון’ בתחילת פרק ב אודות האפשרות שלנו לדעת את העתיד ולהיות בטוחים במה שיהיה – “טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג הביטחון. שם ‘ביטחון’ המשמש למידה מהוללת ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג ‘חובה להאמין’ – בכל מקרה שפוגש האדם וְהֶעֱמִידַתּוּ לקראת עתיד בלתי מוכרע ושתי דרכים בעתיד, אחת טובה ולא השניה – כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על ההיפך הטוב – הוא מחוסר ביטחון. ואין הוראה זו בביטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד – אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה׳ וגבולותיו יתברך?!
אבל עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכול בהכרזה מאתו יתברך”.
ככל שדברי החזון איש מאירים את העיניים ומתישבים על הלב, יש מי שנח לו לטמון את ראשו בחול, להתעלם מהמציאות ומחובת ההשתדלות ולסמוך על סיפורים מהימנים יותר או פחות, גם כאשר המציאות מורה על טילים שנופלים בבני-ברק, גורמים לנזק ואף נוטלים חיים. כמה טפשות, אווילות ואף חילול ה’ מתגלה כאשר מנסים בפלפולי הבל לומר שזה לא בדיוק בבני-ברק רק כדי לקיים את האמונה העיוורת, אשר בלשון המעטה אינה מיוסדת על ‘העיון בגמרא ופוסקים ומסירת נפש להבין קשט אמרי אמת’. טוב עשו חלק מרבני בני ברק כעת, כאשר הוציאו גילוי דעת, ולפיו השמועה האמורה בענין נפילת טילים בבני-ברק אינה מדויקת, ואין לסמוך עליה הלכה למעשה.
הבעיה לדעתי אינה נקודתית, כי אם היקפית. היא נוגעת לבריחה שלנו מלקיחת אחריות כללית על הציבור. כל אחד חי את חייו, ובסטטיסטיקה הפרטית אכן ניתן לפלפל ולומר, כי הסיכוי שטיל יפול בדיוק עליך אינו כה גדול. אולם אם כל אחד ינקוט בגישה זו, יהיו הרוגים רבים מאד, לנוכח זאת, מדובר בחוסר אחריות ציבורית ממדרגה ראשונה, אשר עבורה נתלים באמרות כאלו ואחרות שאולי נאמרו ליהודי במצוקה ואולי נאמרו על רקע מסוים שאיננו מודעים אליו. [נזכיר רק, כי מרן החזון איש יצא מגדרו על-מנת לשמש אוזן קשבת עבור ניצולי שואה שהיו רצוצים בנפשם אחר המלחמה ותינו בפניו את צערם ודאגתם מהאפשרות שהזוועות יחזרו על עצמם כפי שתכנן לנו האויב הערבי כאן בארץ, ויתכן מאד ואותה ‘הבטחה’ – אשר כאמור לא ברור בדיוק מה תוכנה – נאמרה בהקשר הזה].
הגיע הזמן להתבגר, הגיע הזמן להבין, כי הציבור החרדי גדל וחייב לקחת אחריות לאומית ולספק פתרונות מעשיים על-פי דעת תורה צרופה העולה מעיון בש”ס ופוסקים להמוני בית ישראל הצמאים לדבר ה’ בתורתו הקדושה ואשר מבינים יותר ויותר, כי בה – ורק בה – טמונה עצה ותושיה, הנחיה והנהגה לכל מצבי החיים של האומה. הגיע הזמן לצאת מהחשיבה הצרה של ‘אין לי כח עכשיו להכנס למקלט ולחזור להתפלל מעריב במנין שאני לא רגיל בו’ ולחשוב כיצד מנהלים מדינה של מליוני יהודים על-פי התורה הקדושה. משפטי אמת צדיקים, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה – כדאי שנפנים זאת בעצמנו ומכח אותה הפנמה – נשדר את אותה אמת לעם שבשדות. 

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.OR

כלביא יקום, אבל הכי חשוב: הן עם לבדד ישכון

הם עם כלביא יקום – הן עם לבדד ישכון!

יום ראשון, י”ט סיון התשפ”ה
הלב מתרונן משמחה לנוכח המתקפה על איראן, אך נראה כי רוב הציבור אינו מודע לגודל ולמהות הנס שהתרחש כאן. איני מתימר לאחוז במידע סודי כזה או אחר ואיני מצוי בנבכי הפרטים הידועים לאנשי המודיעין, אך התבוננות מעוטה בידיעות המתפרסמות בתקשורת וניתוח הגיוני של מכלול האירועים מעלים את המסקנה, ולפיה עיקר הנס הוא בכך שכאשר עמדה ישראל עם הגב אל הקיר, נתן ה’ בלב ראשיה את האומץ להנחית מכת מנע על האויב, וזאת מבלי לקבל אישור מנשיא ארה”ב. הדיווחים המרובים על ‘תרגיל ההונאה’ ועל ‘הויכוח המדומה’ בין נתניהו לטראמפ רק מגבירים בלבי את התחושה, שאין זה אלא נסיון לאחר מעשה להפגין אחדות-דעים, שלא באמת הייתה קיימת במציאות.
את דונלד טראמפ אנחנו קצת מכירים. הוא איים בפתיחת שערי גהנם על עזה, אך דחק בנו להגיע אתם לעסקה תוך שימוש בחשש שלהם מאותם שערי גהנם. הוא הולך עד הקצה באיומים שלו – בין אם מדובר במלחמת רוסיה-אוקראינה, בין אם מדובר במלחמת הסחר שלו מול סין ובין במקומות נוספים – אך בסוף הוא תמיד חותר לעסקה. זוהי שיטתו כאיש עסקים, והמהלכים שלו במזרח התיכון בתקופה האחרונה מורים על כך, שגם כאן הוא קיוה להגיע להסכם שיניח את דעתו, אך לא בהכרח את דעתנו. מבחינתו, התלקחות אזורית היא הדבר האחרון שהיה חפץ בו, ולכן סביר מאד להניח, כי אילו נתניהו באמת היה מתחשב בדעתו, היה משהה את התקיפה הישראלית עד שטראמפ היה מגיע לעסקה.
אם כנים הדברים, אזי יש כאן נס במימדים היסטוריים. בשלוש פעמים בהיסטוריה עמדה ישראל עם הגב לקיר ובחרה להקדים רפואה למכה – בעת ההכרזה על הקמת המדינה, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים ובתקיפת הכור העיראקי לפני מעל ארבעים שנה. בכל אותן פעמים זכינו לנסי נסים מעל גדרי הטבע. באותן פעמים בהן השתהינו וביקשנו לְרַצּוֹת את העולם, להפגין את רצוננו בשלום ורגיעה ולהראות שלא אנחנו פתחנו במלחמה – ספגנו אסונות כבדים, שהקשים שבהם היו מלחמת יום הכיפורים והטבח הנורא בשמיני עצרת. מול איראן, האסון יכול היה להיות גדול הרבה יותר, בקנה-מידה של שואה ממש, ועל כן הנס גדול בהתאם. נתניהו אמנם טבע את השם הנאה ‘עם כלביא’, הלקוח מברכת בלעם, אך נראה כי הביטוי היותר מהותי שראוי לתת למבצע מברכת בלעם היא ‘עם לבדד ישכון’. בלא ההתנתקות מהתלות בארה”ב, לא היינו עם כלביא, כי אם חתלתול נרדף… .
ישנן נקודות במהלך ההיסטוריה, בהן בורא עולם שולח למנהיגי ישראל רוח גבורה ותחושת חזון הרבה מעבר למה שהיינו מצפים מהם בימים רגילים. וזאת, כי המהלך האדיר שהוא מוביל כאן במאתיים השנים האחרונות אינו נובע מזכויותינו, כי אם מקנאתו לשמו שחולל בגויים בעת גלותנו, ולכן זה מעל ומעבר לגדרי ההנהגה הרגילים.
אך לצד ההודאה על מה שהיה עד כה, מחובתנו להיערך לעתיד ולהזהיר מפני הבאות. כפי שטראמפ רצה עסקה לפני התקיפה, הוא ירצה ביתר שאת מזרח תיכון חדש אחריה. ביקורו בסעודיה סימן את הדרך, והוא אף הצהיר על רצונו ב’נורמליזציה’ במזרח התיכון. הנפט הסעודי קורץ לאיש העסקים האמריקאי ועבור אותה נורמליזציה ישראל עלולה לשלם ביוקר. יש מקום גדול לחשוש גם שנתניהו עטור התהילה ירצה לסיים את הקריירה הפוליטית המפוארת שלו עם פרס נובל לשלום. שני הנתונים המדאיגים האלו עלולים להוביל לאסון בקנה-מידה שטרם הכרנו.
ראוי לזכור בהקשר זה, כי אחר הכנעתו של סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, גובשה ‘קואליציית מתונים’ של ארה”ב – תחת ממשל רפובליקני, אגב – עם מצרים, סעודיה ועוד מדינות, שדחקו ממשלת ימין מלא-מלא של אז בראשות יצחק שמיר לועידת מדריד, שהייתה הסנונית שבשרה את הסכם אוסלו הידוע לשמצה, אשר נהרות הדם שנשפכו בעקבותיו טרם יבשו, שלא לדבר על חילול ה’ האדיר שמהווה אותו הסכם בעצם קיומו. גם מטה משפחות (חלק מ)החטופים מתכונן לנצל את המומנטום של המבצע באיראן כדי לחתור לעסקת כניעה בעזה, ונתניהו עלול ליפול גם בפח הזה מתוך מחשבה, כי כך יבטיח את נצחונו בבחירות הבאות.
הלוואי ואתבדה, הלוואי והמאמר הזה יהיה בגדר ספקולציה רחוקה וחשש שווא. אך הדברים שעומדים על כף המאזניים הם כבדים מדי בשביל שנקל בהם ראש.
ישנו לקח נוסף, חשוב לא פחות, הנוגע ליחס שבין המלחמה באיראן – הרחוקה מאתנו מאות קילומטרים – לבין המלחמה באויב הערבי המכרסם בתוכנו ומהווה סכנה קיומית גדולה בהרבה, ועל החדלון מול האויב מבפנים לעומת ההצלחה מול האויב מבחוץ. בעזר ה’ ארחיב מחר בנושא הקריטי הזה. עד אז – נתפלל להצלחת חיילינו, נתחזק באמונה בבוראנו ונדע כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, כי כחו ועוצם ידו עשה לנו את החיל הזה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.OR