לא למענכם אני עושה – כאן ועכשיו!
יום שלישי, כ”ח אדר התשפ”ו
המבצע האדיר שיצא לפועל בשבת פרשת זכור עורר אצל כולנו ברמה המוחשית ביותר את המשמעות של ימי הפורים, וקשה היה שלא לקשר את המאורעות האקטואליים בזמן הזה להצלה הגדולה בימים ההם. אולם לאמתו של דבר, מה שקורה כאן היום קשור הרבה יותר למה שקראנו כעבור שבוע בפרשת פרה, וליתר דיוק – להפטרה של אותה שבת בספר יחזקאל, שם מתאר הנביא את חזרת ישראל לארצו על-אף חטאיהם למען שמו הגדול של ה’, שחולל בהיותם מושפלים בגלותם בקרב העמים.
אכן, האיראנים ניסו להשמיד אותנו כאז גם היום, מוקד הנסיון היה באיראן, ואף שמו של המנהיג – חמינאי – דומה להפליא לשמו של המן. ועם זאת – קיים הבדל בסיסי בין המאורעות של אותם ימים למאורעות של ימינו. בפורים, היינו אכן עם מפוזר ומפורד, ללא מדינה משלו, בזמן בו נגזר עלינו לגלות מארצנו, כאשר שיבת ציון אך החלה עם סנונית קטנה של עולים, המנסים לחדש ימינו כקדם בזעיר אנפין. המקדש שנבנה בסופו של דבר עמד תחת חסות האימפריה הפרסית, ולקח עוד מאות שנים עד שקם שלטון יהודי עצמאי בימי החשמונאים. היום, לעומת זאת, ישראל היא מעצמה אזורית, כמחצית מהעם כבר שב לארצו (והיתר יכולים לעשות זאת אם רק ירצו), ואיננו זקוקים לחסותו של המלך כדי להפרע משונאינו.
מה אכן מתרחש כאן? כאמור, ההפטרה של פרשת פרה (יחזקאל לו כ-כד) –
“וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־ה’֣ אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ. וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּל֙וּהוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה. לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹ-נָ֣י ה’ [קרי א-להים] לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם. וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י ה’ נְאֻם֙ אֲד-ֹנָ֣י ה’ [קרי א-להים] בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם. וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם”.
זה מה שמתרחש כאן, וזה גם מה שמסביר את הסייעתא דשמיא העצומה, שאינה עומדת ביחס ישיר למעשינו. רבים בציבור החרדי מתקשים להבין, כיצד ה’ עושה כאלו נסים למדינה שמתכחשת לברית עם בורא עולם. ביתר שאת הדברים אמורים לנוכח רדיפת עולם התורה והנסיון לקעקע את אורחות חייו של הציבור החרדי. הסתירה לכאורה בין מצבנו הרוחני לטוב האדיר שה’ מרעיף עלינו מביאה לידי הסברים מפותלים, לעיתים מביכים. ישנם המייחסים את הנסים האדירים ל’מעשה שטן’, חלילה, וישנם הממעיטים בערכם, תוך שהם מעצימים את האסונות המקומיים כמו הפגיעה בבית שמש, שעל-אף נוראותם – אינם עומדים בשום קנה מידה של יחס לתמונה הכללית. אחרים טומנים את הראש בחול בטענה, כי אין אנו מבינים חשבונות שמים, כי אין לנו מסורת מרבותינו כיצד להתיחס למאורעות וכיוצא בכך. אולם המעיין בנביא מבין, כי כל התהיות והקושיות בנויות על הנחת יסוד מוטעית!
אכן, במערכת הרגילה של שכר ועונש, איננו מוצאים ידינו ורגלינו. כיצד קרה, שדווקא אחר שרוב העם השיל מחייו את התורה והמצוות, זכו לשוב לארץ ולנחול נצחונות אדירים. אולם כאשר קוראים את דברי הנביא, מבינים את הסוד הגדול, שהרמח”ל מכנה ‘גילוי היחוד’ – לא למענכם אני עושה, כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגויים! עבור הגוי, שפלותם של ישראל היא ביטוי לשפלותו של א-להי ישראל, חלילה! רש”י אומר זאת במפורש על הפסוק ביחזקאל לט ז, תוך שהוא מפנה לפסוקים שקראנו. הפסוק אומר ביעודי הגאולה – “וְאֶת־שֵׁ֨ם קָדְשִׁ֜י אוֹדִ֗יעַ בְּתוֹךְ֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־אַחֵ֥ל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁ֖י ע֑וֹד וְיָדְע֤וּ הַגּוֹיִם֙ כִּי־אֲנִ֣י ה’ קָד֖וֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל”. רש”י על המקום מבאר – “שפלותם של ישראל חלול שמו הוא, באמור להם ‘עם ה’ אלה’ ולא יכול להצילם”.
בכך נגמרו התמיהות והקושיות. כיצד ה’ עושה נסים לישראל בעת שאינם ראויים לכך מצד מעשיהם? משום ששמו נקרא עליהם, והוא לא יכול לסבול עוד את חילול שמו. ואם מישהו עוד מפקפק בקיום דברי הנבואה, באה תנועת התשובה האדירה, אשר קבלה תנופה משמעותית דווקא מאז הטבח הנורא בשמיני עצרת, כאשר עם הגב אל הקיר נאלצו רבים בתוכנו לשוב אל זהותם היהודית, ובכך מתקיימת המשך הנבואה ביחזקאל (שם לו כה-כח) –
“וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם. וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר. וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם. וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵא-לֹהִֽים”.
בהמשך מתואר גם השפע הכלכלי, בו אנו חוזים בימים אלו – “וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֑ם וְקָרָ֤אתִי אֶל־הַדָּגָן֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֹת֔וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֥ן עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽב. וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם”.
וכדי שאף אחד לא יעלה על דעתו, כי בזכות מעשינו הגענו למה שהגענו, באים המשך דברי הנבואה (לא-לב) – “וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים וּמַעַלְלֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־טוֹבִ֑ים וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶֽם. לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֣ם אֲנִֽי־עֹשֶׂ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹ-נָ֣י ה’ [קרי א-להים] יִוָּדַ֖ע לָכֶ֑ם בּ֧וֹשׁוּ וְהִכָּלְמ֛וּ מִדַּרְכֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל”.
בהמשך מתוארת בנית הארץ, הפרחת השממה וריבוי העם בארצו. זה נראה כאילו הנביא עומד בזמננו אנו ומתאר את מה שעיניו רואות. אנחנו שזכינו – לא נותר לנו אלא לפקוח את עינינו, להתעלות מעל הקטנות והזוטות, להודות על הנסים האדירים, לא להתבלבל ולייחס זאת לעצמנו, לכחנו ועוצם ידינו ולמעשינו הטובים, וכמובן – גם לא לסטרא אחרא או לכל גורם אחר. אני ה’ דברתי ועשיתי! הגיע הזמן שנלמד להסתנכרן עם התכנית הא-להית לגילוי יחודו בעולם!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
