התקרבנות כצדק: ראשי הקונספציה מחזירים אותנו לאושוויץ
איזהו פיגוע הסברתי?
יום ראשון, ח’ סיון התשפ”ו
ככל שדובר בשנתיים וחצי האחרונות על אסון הקונספציה שהביאה עלינו את טבח שמחת תורה, נראה כי טרם הפנמנו את קצה הקרחון של האסון התודעתי, אשר הקיף את כל המערכות. בתחום הצבאי, עוד ניתן לראות בקרב מקבלי ההחלטות התפקחות מסוימת, אחר שהבינו שאם ישות מדינית או ארגונית כלשהי מצהירה על כוונתה לחסל את ישראל, מארגנת צבא חמוש לצורך כך ומתבצרת על הגבול – מוטב לאמץ את ההוראה התורנית של ‘הקם להרגך – השכם להרגו’, ולא להמתין ולראות האם הם באמת מתכוונים ברצינות למה שהם אומרים. אולם בתחום המדיני וההסברתי, נראה כי ליקוי המאורות חזק היום מאי-פעם, והאסון בעוטף לא רק שלא הביא לפקיחת עיניים, כי אם הגביר את העיוורון.
הנוחבות הארורים לא הסתפקו ברציחות אכזריות ושאר מעשים ברבריים ששכל אנוש מתורבת אינו מסוגל לקלוט. הם דאגו גם לתעד את מעשיהם ככל שיכלו, כאשר ‘עיתונאים’ מטעמם מנציחים את עומק היצריות של הפרא הישמעאלי. ישראל – כמדינה מערבית האמונה על ערכי נימוס ותרבות אירופיים – לא השכילה ללמוד את שפת המזרח התיכון, ויחסו את התיעוד לטפשות הערבית. אבל הערבים רחוקים מלהיות טפשים. הם אולי לא זכו לחשיבה אנליטית ולהשכלה מדעית כמו שכניהם היהודים, אבל בכל הקשור לחכמת חיים, הכוללת עומק פסיכולוגי ותפיסה חברתית תואמת-מציאות, הם עולים עלינו עשרת מונים. וכשמדובר במלחמת הסברה, מתברר כי אלו הם גורמים משמעותיים בהרבה, ולכן הם מכים אותנו שוק על ירך על-אף נחיתותם האינטלקטואלית והטכנולוגית.
בשפת המזרח התיכון, האכזריות הערבית אל מול חוסר האונים של קרבנותיהם בשמחת תורה צרבה בתודעה של מליוני מוסלמים את האמונה המוחשית, ולפיה ניתן לנצח את ישראל. ישראל חשבה, שתמונות כאלו יזכו אותנו באהדה בינלאומית, אשר תתורגם למתן לגיטימציה לפעולות הכרחיות כדי להגן על עצמנו. אולם בדיוק הנרטיב הזה שיצרנו במו ידינו – הוא שעמד עלינו לרועץ. כשאנו משדרים את תמונות הזוועה במטרה לקבל צידוק מוסרי לפעולותינו – העולם מבין, שאין לנו צידוק מוסרי אמיתי. העולם מבין, שאנחנו כובש זר, ואילו פראי-האדם שטבחו, אנסו, שדדו והתעללו – הם אמנם אנשים שלא כל-כך נחמד לשהות במחיצתם, אבל הם לוחמי חופש, המאמינים בכל לבם, שהארץ שייכת להם, והם כנראה גם צודקים. כאר אנחנו, לעומת זאת, מציגים את עצמנו כמסכנים – אנו רק מחזקים את אותו נרטיב, ולפיו אנחנו כובש זר בארץ לא לו.
מי שמאמין שהארץ שלו ושהאויב הוא הפולש הזר – לא מתבכיין ולא מתמסכן מול העולם. הוא משיב לאויב מנה אחת אפיים, ודואג שהעולם כולו ידע, עד כמה הוא יכול להכאיב לאויב. הוא לא מבזבז מליונים על קמפיין עולמי להחזרת החטופים, שרק מעצים את האויב ומחליש את ישראל. הוא דואג שידעו עד כמה צה”ל הוא צבא חזק, עוצמתי, וכן – גם אכזר. הוא לא מחפש טיעונים לבית הדין בהאג, אדרבה – הוא בז לכל הצבועים, אשר במקרה הטוב עמדו מנגד ובמקרה הפחות טוב השתתפו בהשמדת בני עמנו באירופה וכעת מטיפים לנו מוסר.
האסון התודעתי מושרש בעובדה, ולפיה בעיני רבים – אושוויץ הוא הצידוק המוסרי להקמת מדינת ישראל. אולם העובדה המבישה היא, כי הישוב המאורגן בארץ לא תבע הקמת מדינה יהודית עד ששמי אירופה התקדרו בעשן המשרפות. ומאז ועד היום – ישראל הרשמית סבורה, כי לגיטימציה בינלאומית היא הכרחית כדי שנגן על עצמנו, וכדי להשיג אותה – עלינו להקריב קרבנות אדם. אני עוד זוכר כיצד במלחמת המפרץ הראשונה כולם התמוגגו מהשבחים שקבלנו מכל העולם כולו כאשר טילים נחתו בישראל וממשלת שמיר – הימין המלא-מלא של אז – הבליגה כדי לרצות את הממשל האמריקאי, שכמו היום גם אז היה רפובליקני. את ה’תמורה’ קבלנו מיד עם סיום המלחמה, כשהנשיא בוש תבע ‘צדק’ עבור הפלשתינים כתשלום למדינות ערב שהואילו בטובן להצטרף לקואליציה של ארה”ב, וכך הותנע התהליך, שהוביל בסופו של דבר לאסון אוסלו.
כאמור, מדובר בקונספציה שלמה, שהורתה במבנה הפסיכולוגי הנחיתי של עם, שחי במשך אלפיים שנה כמיעוט בין עמים אחרים, ולכן הוא כַּמֵּה כל העת לזכות לאהבתם ונזקק לאישורם כדי להתקיים. וזה מה שמוביל למבול הגינויים כלפי שר ישראלי, אשר העז להיות פחות נחמד כלפי משנאינו שבאו להזדהות עם האויב המבקש להשמידנו, ותוך כך אף הניף דגל ישראל כדי להביע ריבונות. ראש הממשלה, שר החוץ, שגריר ישראל בארה”ב ומי לא מהרו להתנער, וה’מבינים’ למיניהם דברו על ‘פיגוע הסברתי’. לדידם, יותר טוב היה, אילו היו הפורעים מהמשט משפילים את חיילי צה”ל, ואז היינו זוכים לנקודות בדעת הקהל. אולם המציאות היא, שבדיוק זה מה שמבזה אותנו יותר מכל, ולכן דאגו הטורקים בשעתו – בדומה לבעלי בריתם הנוחבות – לפרסם סרטון המראה כיצד הם משפילים את חיילינו באונית המרמרה, והטפשים במערך ההסברה הישראלי חשבו לתומם, כי עכשיו העולם ‘יבין’ אותנו יותר. סופה של אותה סאגה עצובה היתה התנצלות מחפירה של נתניהו בפני הדיקטטור הטורקי בתיווך הנשיא העוין אובמה.
פיגוע הסברתי, אמרתם? פיגוע הסברתי הוא כאשר נשיא ארה”ב הנוכחי – דונלד טראמפ, הנחשב לאוהד – מצהיר בריש גלי, כי ‘נתניהו יעשה מה שאני אגיד לו’, ונתניהו – שידע לקפוץ ולגנות את השר בן-גביר על המופע שערך מול תומכי הטרור מהמשט – נאלם פיו כעת כאשר הוא באמת צריך לדבר ולהכריז בקול ברור, כי הוא יעשה את מה שנחוץ עבור בטחונה של ישראל, גם אם זה לא ימצא חן בעיני טראמפ. וכאשר החדשות האחרונות מדברות על אפשרות ממשית להסכם בין אמריקה לאיראן, קיים חשש גדול, ולפיו ישראל שוב תשמש כקרבן בתפריט המזרח-תיכוני.
כדי למנוע את האסון הזה, צריך להשתחרר מהקונספציה המדינית וההסברתית, לא רק הבטחונית. וביחד עם הקונספציה, צריך להשליך לפח האשפה גם את המבנה הפסיכולוגי הנחיתי. בשביל זה צריך לחזור ליסודות – לאמונה בבורא עולם, לאמונה בברית שכרת עם האבות, לאמונה במתן תורה ובבחירת ישראל להיות עם ה’ בנחלתו, לקבלת עול מלכות שמים שלמה. כנראה שה’ מלמד אותנו, שזה המתכון היחיד להישרדות, וזה ודאי המתכון היחיד לנצחון!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
Rabbi Yitzchak Brand Applies ‘Casting Out Nines’ Shortcut to Halacha…
Claude translates and adapts a comment by Hagaon Rabbi Yitzchak Brand (concerning women’s wigs, but the same logic applies to other nonsense, like mechiras chametz, heter iska, grama machines and the like):
I have a method for identifying when a halachic ruling has gone wrong. Let me first illustrate it with a mathematical analogy, and then with a parable of Purim Torah.
The Mathematical Analogy
Back in school, before calculators existed, all arithmetic had to be done by hand — which meant errors were possible. But there was a way to check your work.
Say you multiply 34,567 by 67,458 and arrive at the answer 2,331,820,686. How do you know you haven’t made a mistake?
You add the digits of the first number: 3+4+5+6+7 = 25. Find the nearest multiple of 9 below that: 18. The remainder is 7.
Do the same for the second number: 6+7+4+5+8 = 30. Nearest multiple of 9: 27. Remainder: 3.
Now multiply those remainders: 7 × 3 = 21. Nearest multiple of 9: 18. Remainder: 3.
So the correct answer must have a digit-sum with a remainder of 3 when divided by 9.
Check the result: 2+3+3+1+8+2+0+6+8+6 = 39. Nearest multiple of 9: 36. Remainder: 3. ✓
If the remainder had come out differently, you’d know with certainty that there was an error somewhere — even without knowing exactly where. You’d have to go back and recheck every step.
The Purim Torah Parable
A learned Jew approached a simple man and claimed he could prove it was permitted to eat neveilah (non-kosher meat). The simple man asked how.
The scholar laid out the following chain of reasoning:
A) Slaughtering requires cutting the simanim (vital signs), but the Rov, or majority suffices — not all of them.
B) There is a rule that half (mechtzah al mechtzah) is treated as valid by mechitzos (partitions), so slaughtering only half suffices.
C) There is a rule of כל קבוע כמחצה על מחצה: “kavua” is treated like half-and-half so even slaughtering a small fraction is enough.
D) There is a rule that we do not concern ourselves with a minority, לא חיישינן למיעוטא, so even that small fraction can be disregarded, meaning no kosher slaughter is needed at all, and a neveilah is completely permitted!
The simple man replied: “I have not studied these topics — not the laws of majority simanim, not the laws of half-and-half, not kol kavua, nor the rule about ignoring minorities.
But there is one thing I do know: it is forbidden to eat neveilah!
If you have a clever argument permitting neveilah, there must be an error somewhere in your reasoning. I can’t tell you where the error is — but the conclusion is certainly wrong.”
That’s the mashal from Purim Torah.
The Application
Well, where does it say women should cover their heads? Not in the halachos of getting dressed, but in הלכות הרחקה מעריות.
Shulchan Aruch, Even Ha’ezer, Laws of Marriage, Siman 21: Introduction/Title:
“To distance oneself from forbidden relations, containing 7 paragraphs”
Paragraph 2: “Jewish women shall not go with uncovered heads in the marketplace — whether unmarried or married.”
“Unmarried” means divorced or widowed, as the commentaries explain.
Now, some authorities cite the Shiltei Gibborim as permitting the wig (sheitel). Others disagree with him, and the ruling follows the opposing view. Some say the Sh”G only permitted it in a private courtyard. Some say he was referring only to the wigs of previous generations, which were sparse as straw. Others hold the ruling follows the Sh”G, since the Rama and Magen Avraham rule accordingly, and there are even grounds to permit modern wigs — particularly since skin between the hairs is not visible.
When this is all laid out before the simple man, he says: “I don’t know who is right. I don’t know what the Shiltei Gibborim said or in what context he said it.
What I do know is that women’s wigs do not create a barrier before forbidden relations (geder erva), and perhaps one can argue the opposite is the case; they bring them ever closer.
If your argument concludes that wearing today’s wig constitutes distancing from impropriety, and that without the wig there is no such distancing but with the wig there is — that conclusion is certainly wrong. There must be an error somewhere in the argument. Go find it.”
The end.