Matzos Are Way Too Expensive!

There’s an old Yiddish expression: “For matzos and shrouds, one always finds money.”

Still, there is more than one kosher way to bake matza, and cheaply, not as “לחם עוני”! “The rich must live more simply, so the poor may simply live”. Not all of us need the temperature-controlled commercial oven with specially imported Italian marble.

And then “kimcha depischa” should suffice. The Ashkenazi Rema himself writes: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח.

To evoke the Navi:

ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון, כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק, קרבת אלהים יחפצון.

הן לריב ומצה תצומו… הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו?

הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו.

הלוא פרס לרעב לחמך…

ראיון עם יו”ר ארגון ‘קדושת ציון’ בערוץ שבע

החרדים שמדברים בגלוי על גאולה ומדינה

זה התחיל ב-17 חרדים שהתכנסו לחשיבה מחדש על דרכם. היום הם אלפים שמדברים על ארץ ישראל, גאולה, צבא ומדינה. הכירו את ‘קדושת ציון’.

שמעון כהן

פורסם: כ”ט באדר תשפ”ו, 18.03.26, 21:42

אגודת ‘קדושת ציון’ היא אגודה חרדית ששמה לה למטרה לחזק את תודעת חשיבותה של ארץ ישראל ביהדות. על האגודה, מטרותיה, פעולות ההסברה הלימוד והמעשה שאנשיה מבצעים וגם על התגובות ברחוב החרדי שוחחנו עם אחד ממובילי האגודה, עורך ביטאון האגודה, הרב יהודה אפשטיין.

מזה כעשור קיימת האגודה שהחלה בכינוס של 17 אנשים בבית כנסת בשכונת מעלות דפנה שבירושלים. הרב אפשטיין מספר על רבים שחשו שלא בנוח מהמציאות בה אינם יכולים להודות בבתי הכנסת על הניסים המתרחשים לעם ישראל בארץ ישראל, מציאות שבה ביום שחרור ירושלים אומרים תחנון וכיוצא באלה. בתקופת הגירוש מגוש קטיף התחזקה התחושה שנדרש צעד מעשי והמחשבות הובילו להקמתה של האגודה.

הרב אפשטיין מספר על הכינוס ההוא במעלות דפנה שבעקבותיו הוחלט להפיץ עלון רעיוני, אך כסף לא היה וההחלטה הייתה להפיץ עלון דיגיטאלי במייל. ארבעה עמודים שנכתבו הופצו על ידו ל-35 אנשים ונדמה היה שבכך הסתיים האירוע, אלא שכבר למחרת כשהגיע לכולל שלו ראה הרב אפשטיין שמישהו הדפיס את ארבעת העמודים והפיץ בין האברכים שהתרשמו מאוד. באותו ערב הגיע לחתונה שם פגש בחור שסיפר שראה את העלון ונתן לרב אפשטיין מעטפה בה היו 4000 שקלים במזומן, סיוע להדפסת העלון הראשון.

בהמשך הדרך “החלטנו לעשות ועידה שנתית. אמרו שאין סיכוי. ב’פלס’ כתבו שיש זעזוע עמוק מהכוונה לעשות אירוע ליום ירושלים במגזר החרדי, ובזכות זה שהעיתון הזה מגיע לכל בית הצלחנו למלא את האולם…”, הוא מספר. הועידות השנתיות של האגודה תפסו תאוצה הולכת וגוברת ובכינוסים האחרונים משתתפים כבר אלפים מכל הארץ, “לא רק צעירים. יש הרבה עם זקנים לבנים ומכל המגזרים, חסידים, ליטאים, ספרדים, אשכנזים, עולים וותיקים, וגם מהציבור החרד”לי שמחפש מסגרת חרדית”.

הרב אפשטיין מספר על האגודה כתופעה רעיונית שמרכזת סביבה רבים מהציבור החרדי, בחורים ומשפחות, שחשים שהעמדות הללו מייצגות את מה שהם עצמם מאמינים בו זה שנים, אך לא בא לידי ביטוי בשל דוקטרינה חד גונית שהשתלטה על המגזר החרדי לפני כארבעים שנה. בדבריו מציין הרב אפשטיין כי במגזר החרדי ישנם גם רבים הרואים את עצמם תלמידיו של הרב קוק, לבד מתלמידיהם של גדולי המגזר החרדי שדגלו בתפיסה לאומית.

בפרסומי האגודה מופיעים לא מעט דבריו של הרב יששכר טייכטל וניתוחי דבריו ב’אם הבנים שמחה’. נכדיו, מציין הרב אפשטיין, הם חלק מהעדה החרדית והם, כמו צאצאים אחרים של משפחות ירושלמיות ותיקות, חיכו שמישהו יקום וילבה את הגחלת הלוחשת, כהגדרתו.

“עיקר הפעילות הייתה פנימה לתוך בית המדרש, וזכינו שיש לנו תלמידי חכמים מכל הישיבות החשובות. רבים מאברכים החושבים שחיים מפי הש”ס והפוסקים ולא קובעים את עמדתם לפי המאמרים בעיתון המפלגתי, מסכימים איתנו, חלק באופן חלקי וחלק באופן מלא, והדבר מעורר דיון”, אומר הרב אפשטיין ומציין כי בניגוד למה שנדמה מרבית הציבור החרדי אינו עוסק במחלוקת עם סאטמר על ענייני השקפה גאולה וגלות ומעדיף להתמקד בשרידות חייהם הפיזית והרוחנית.

על ההתנגדות לציונות אומר הרב אפשטיין כי הוא מבין אותה לנוכח החילון הגדול ולנוכח המשבר של הימים שאחרי השואה. במציאות הזו היעד היה התכנסות ושימור עולם התורה שנותר. לעומת זאת כיום הציבור החרדי רחוק מסכנת הכחדה. הוא מונה כמיליון בני אדם בארץ ישראל ונדרשת מהם תשובה לגבי הצעדים העכשוויים הנדרשים, מה שלא קורה. הרב אפשטיין מעיר ומציין כי מגדולי המגזר החרדי, הרבנים שגילם מעל תשעים שנה, הוא אינו מצפה לחשיבה מחודשת, שכן הם עסוקים בשימור הישן.

אנחנו שואלים את הרב אפשטיין לעמדת האגודה בשאלות היחס למדינת ישראל ולתקומה הלאומית, וזאת מתוך הנחה ידועה שגדולי ישראל לאורך הדורות עסקו כולם בערכה של ישראל ובאהבתה. עמדת האגודה, אומר הרב אפשטיין, היא עמדת הנביא יחזקאל ועמדת חז”ל, עמדת ‘קמעא קמעא’, העמדה לפיה “לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שם”, כלומר לא בן גוריון הוא שהקים את המדינה אלא הקב”ה שבחר להקים אותה למרות שלעם ישראל לא מגיע, אלא כדי לקדש את שמו בעולם, ומאחר וכך הדברים קורים בעל כורחינו. משום כך, אומר הרב אפשטיין, העובדה שבן גוריון וגדולי הציונות התנהלו בצורה גרועה אינה מרתיעה.

עוד הוא מזכיר בדבריו את הקריאות של גדולי ישראל לעם לחבור אליהם להקמת מדינה על טהרת הקודש, קריאה שלא נענתה ואם הייתה נענית המציאות כיום הייתה שונה בתכלית.

ומה באשר לסוגיית הגיוס? “סוגיית הגיוס מאוד מורכבת”, משיב הרב אפשטיין ומזכיר כי הרב יואל שוורץ זצ”ל “היה הראשון שתמך בנו, הקים את הנחל החרדי ואחר כך חזר בו, אחרי שראה שהצבא לא מקיים את ההבטחות שלו”.

“מובן שהעם צריך צבא ואין בסיס לטענות שאין צורך בצבא ושה’ ילחם לכם. זו הוצאת דברים מהקשרם”, ועם זאת “יש לנו בעיה עם המציאות שבה הפרוגרס השתלט על הצבא, בעיה שנוגעת גם לציבור הציוני דתי. אנחנו רוצים צבא על טהרת הקודש וגם כתבנו קוד אתי רוחני לצבא היהודי”, הוא מספר ומציין כי כעת נבחן הניסיון של חטיבת החשמונאים מתוך רצון להשתלב ולהתגייס לצבא, אך רצון לראות את הצבא מתנהל על פי ערכי תורה.

לשאלתנו אומר הרב אפשטיין כי הוא מבין את הטענה לפיה מי שלא משתלב ב”משחק” לא יוכל לקבוע את כלליו, כלומר שלא ניתן לדרוש מהצבא עמידה בכללים ובתנאים מבלי להיות חלק ממנו, ועם זאת הוא מזכיר כי גם ראשי ישיבות הסדר מסוימים טענו טענות דומות על הקושי לשמור על רמה רוחנית וקיום מצוות בשורות הצבא.

לטעמו נכון יהיה להחליף את חיל החינוך בלומדים שיבואו מתוך הציבור החרדי, כאלה שיעניקו לצבא את מה שחסר לו כיום, את הרוח. עוד הוא מספר על היוזמה הקוראת לצבא להציב ישיבות במקומות אסטרטגיים כמו בגבולות, ביהודה ושומרון ובערים המעורבות, מה שיביא בעקבותיו גם משפחות חרדיות שיחיו סביב הישיבות ויעסקו בחקלאות, ובכך יחזקו את הביטחון וההתישיבות במקומות הללו.

יצוין כי בעקבות פעילות האגודה הוקמו ארגונים שונים שהקימו מסגרות לימוד והתיישבות חרדיות במוקדים אסטרטגיים, כך בסמוך לכוכב השחר, למיצד, לחשמונאים ועוד. עוד מספר הרב אפשטיין על שבת חברון שאותה מקיימת האגודה לבחורים בשבת פרשת ויחי, וגם זאת כחלק מהחיבור לארץ ישראל.

עוד שאלנו את הרב אפשטיין אם הוא רואה את ארגונו כגשר בין הציבור החרדי לזה הציוני דתי, או כאלטרנטיבה לציבור הציוני דתי, אולי בעקבות רפיון מסוים ברוחניות שיש בחלקים ממנו. “את זה ההיסטוריה תגיד”, הוא משיב. “הרבה אנשים שאומרים שההגדרות הישנות כבר לא רלוונטיות. אנשים מגדירים את עצמם כיהודים תורניים וחלק מכך הוא ארץ ישראל וכל מה שנוגע לאומה ולכלל, ולכן אפשר למצוא אצלנו מקבוצות שונות”.

ומה הלאה? איך הוא רואה את האגודה בעוד עשר שנים? מה התקוות לעתיד? “התקווה היא שלא יהיה צורך בקדושת ציון. שזה יהיה הדבר הפשוט שכל עם ישראל אוחז ממנו. יש כאן תהליכים שקורים. אי אפשר לסגור את הציבור החרדי שיקרא רק יתד נאמן, יש את תופעת החרדים העובדים וצריך להכניס את העבודה לתוך הלימוד כדי שיבינו שגם מי שעובד לפרנסתו מחויב בכל דקדוקי ההלכות ובתודעה היהודית. יש מהלכים שקורים, יש התפחות טכנולוגית וישנם כל הניסים שאנחנו רואים במלחמות ובכיבוש הארץ, כל אלה מכריחים את הציבור החרדי להבין שעליו לקחת את המושכות לידיים ולנהל כאן מדינה ולא רק שטייטעל במזרח אירופה. זה קורה בעל כורחנו, אבל ככל שזה יהיה מתודעה ולא מאילוץ זה יהיה טוב יותר, כך גם בנושא הגיוס”.

מאתר ערוץ שבע, כאן.

בענין תועבת-השם הרב צבי טאו, ה’מצדיק רשע ומרשיע צדיק’ באופן קבוע

עכרתם אותנו

מכתב התמיכה והעידוד ששיגרו רבנים מן הציונות הדתית לנשיא שהורשע באונס ועבירות חמורות נוספות, בנוסף לעבירות על תורת ישראל, מטילים צל כבד על שיקול דעתם של הרבנים, ומוציאים שם רע לציבור נאמני הציונות הדתית

מנחם רהט
[02/03/2011]

הדברים הללו נכתבים בדחילו ורחימו, אך מתוך תחושה שהגיע גועל עד נפש, ושבמקום שיש בו חילול ה’, אין חולקין כבוד לרב. כאשר רבנים ידועים, תלמידי חכמים ויראי שמיים, ראשי ישיבות בישראל, מפרסמים מכתב הזוי, המצדיק (תרתי משמע) את פשעיו של הנשיא האנס משה קצב, לאחר שהורשע בשתי עבירות של אונס, בשתי עבירות של מעשה מגונה ובשתי עבירות של הטרדה חמורה, אין מקום לחלוק כבוד לרבנים אלה.

קשה להאמין שקיימים בישראל רבנים, האומרים ליום לילה וללילה יום, הופכים רשע לצדיק, ואת קרבנותיו חבולות הגוף והנפש לקלוֹת דעת המפריחות עלילות שווא. אבל זוהי המציאות המבהילה: רבנים בישראל, הנתפשים על-ידי הציבור כרבני הציונות הדתית, ובראשם הרב שלמה אבינר רב שכונה א’ בבית אל וראש ישיבת עטרת כהנים, והרב צבי טאו ראש ישיבת הר המור, שניהם שייכים למחנה ה’ממלכתי’ (במלעיל), צנחו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, כשהתייצבו להגנתו של אנס סדרתי, סוטה מושחת, שתוך כדי ניצול ציני של כוח השררה התעלל במקצת מפקידותיו חסרות הישע – שאנחנו, הציבור, מימנּו לו את העסקתן.

לקרוא ולא להאמין“לכבוד נשיאה לשעבר של מדינתנו”, נכתב בפתח האיגרת הבזויה. “אל תירא ואל תחת, כי האמת תורֶה דרכה, וגם אם תתמהמה, בוא תבוא, וייכלמו כל רודפי שקר… כל העם היושב בציון נאנח ונאנק תחת עול המדיה המרעיל את חיינו, מצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים, ומייחל ליום שיוסר העוול ויאיר אור האמת והצדק – ואז רבים רבים יגאלו וישמחו איתך… ‘ויקַו למשפט והנה משׂפַּח'”, הם מתחכמים לצטט מדברי ישעיהו הנביא (שאם להשתמש בקלישאה הידועה: בוודאי מתהפך בקברו לנוכח השימוש המופרך שעושים הרבנים בנבואתו), ומדגישים כי יחסם לנשיא האנס לא השתנה למרות הרשעתו הברורה בשני מקרי אונס נוראים ועוד סדרה של מעשים מזעזעים, וחותמים בפסוק: “ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'” ובאמירה: “בכבוד רב ובהערכה רבה – כאז כן עתה”.

וה’יציאה’ הזו, להזכירכם, באה לעולם לאחר שבית המשפט שמע את העדויות המבעיתות, והרשיע פה אחד את העבריין הנקלה, בסדרה של עבירות חמורות מאין כמותן, מצמררות ומסלידות.

הדברים המסויטים הללו, מטילים צל כבד על עצם שיקול דעתם של הרבנים, ובוודאי אמורים לשלול מהם את התואר שהוצמד להם – רבני הציונות הדתית. עם פסיקה כזו ראוי להגדירם, למצער, רבני הציניות הדתית, אם לא למטה מזה. איך לא רעדה היד שחתמה על דברי ההבל הללו, כביכול בשמה של תורת ישראל? איך הפכו עצמם, רבנים מכובדים, בניגוד לדעת תורה, לשותפים לדבר עבירה? לנותני גיבוי לפורק עול מוסר, תורה ומצוות?

אכן, רבנים יקרים. אני מתבייש בכם. כולנו מתביישים בכם. כולנו בושים ונכלמים מכך שמזהים את כלל הציבור הציוני-דתי, עם מכתב הזוי שכזה. אנה, מרנן ורבנן, נוליך את החרפה?

האמת היא, שככל שתגלגל בסיוט הזה, אתה מתקשה להבין מה עבר במוחם של אותם רבנים, המתהדרים באצטלה דרבנן ומדברים בשמה של תורת ישראל, בעת שחתמו על אגרת הפיגולים הזו. כיצד נעלמה מהם הלכה כשהחליטו להצדיק את הרשע ולהגדיר את קרבנותיו “רודפי שקר”. האם נשכחה מהם מידת החומרה שהתורה מייחסת לאנס אלים? האם ההלכה המסורה בידינו מתירה מתן עידוד לפושע שפל שרמס בבוז את כבודן של הכפופות לו? וכיצד נעלמו מהם איסורי ייחוד ועוון לא תחמוד וחובת הנאמנות לבת הזוג לה נישאת כדת משה וישראל ועוד כהנה וכהנה?

ככלות הכל, מדובר במורי הוראה, מחנכים המבקשים להצמיח דור חדש של תלמידי חכמים. מה ילמדו אותם? שהתורה מחפה על פשעים נאלחים? שלראש מועצה/חבר כנסת/שר/נשיא מותרות כל אותן עבירות חמורות? שהתורה מצדיקה גילוי עריות ובוגדנות? שתורתכם בעניין העבריין קצב היא תורת סדום?

המדהים הוא שהרבנים הללו לא ישבו בבית המשפט, לא שמעו את העדויות ואינם בקיאים בחומר הראיות. אם הגיע אליהם חלקו, אין שום סיכוי שיתרשמו ממנו אל נכון, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. כיצד יוכלו לחזות דרך הפרוטוקולים שקראו או לא קראו, בבכיה המזעזע של הקרבן האומלל, כיצד יוכלו להתרשם מפרץ דמעותיה? ואף על-פי כן הרהיבו עוז בנפשם להתייצב דווקא לצידו של העבריין האלים. הלסדום היינו, מרנן ורבנן, ראשי ישיבות הציונות הדתית? הלעמורה דמינו?

כל יהודי ציוני דתי ראוי שיתבייש בכם, מוריי ורבותיי קלי הדעת, שאילמלא דמסתפינא הייתי אומר עליכם שנכשלתם במה שמקובל להיאמר בפי הבריות: הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. וכאן, במקרה הנדון, אפילו כוונות טובות לא היו, לאחר שהקלון נחשף והעובדות המחרידות הונחו על שולחן בית המשפט, אשר אמר את דברו פה אחד.

נכון אומנם שמותר לגלות אמפתיה כלפי עבריין נקלה לאחר שהורשע בדין. אפשר לגלות חמלה. מותר אפילו להשמיע ביקורת לגיטימית על התנהלות התקשורת או המערכת המשפטית. אך מכאן ועד להתערבות חסרת פשר של רבנים בשיקולי משפט שלא השתתפו בו, רב המרחק.

מה שמדהים לא פחות היא העובדה שהרבנים נאחזים בטעותם, ודבָּרם הרב אבינר ממשיך להצדיק, בראיונות לתקשורת, את פשר מכתבם הנלעג. ל-ynet אמר הרב אבינר: “חשבתי שיזכו אותו, והופתעתי. אני לא מבין את הכרעת הדין. לא מבין כלל את השיקולים שלהם. ראיתי את החומר, כולם יכולים לראות אותו”. אחר-כך ניסה לבצע מקצה שיפורים כשאמר ל’מקור ראשון’, בראיון שהתפרסם אתמול (1.3.11), כי אומנם קצב אינו צח כשלג ושמכתב הרבנים אינו קובע שקצב זכאי לחלוטין, אבל בו בזמן הוסיף להתבוסס בטעותו כשפסק כי “הנשיא לשעבר לא אשם בסעיפי העונש בהם הורשע”.

אין זאת אלא שנעלמה מן הרב ומחבריו הנחיית חז”ל, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. בנסיבות הנוכחיות, לנוכח גל הביזיון והקצף, ודאי שההתגייסות הסהרורית לצידו של הנשיא המורשע, אינה בגדר ‘דבר הנשמע’. הרבנים אבינר וטאו – עם כל הכבוד, ביישתם את הציונות הדתית. עכרתם אותנו. אנחנו בושים בכם.


פובליציסט, חבר מערכת מעריב עד שנת 2010. שימש בתפקיד ראש הדסק הפוליטי של מעריב. מוסמך אוניברסיטת חיפה, מדעי המדינה. בוגר אונ’ בר אילן היסטוריה כללית ומדע המדינה. מחבר הספר ‘ש”ס הרוח והכוח’ (2000) על עלייתה של ש”ס והתפרצותה לפוליטיקה הישראלית בהנהגת הרב עובדיה ואריה דרעי.
מאתר ניוז1, כאן.

שיעורים בהל’ קרבן פסח וחוברת הלכות

לכבוד אחי ורעיי שיחיו,
As we enter Chodesh Hageulah and witness the tremendous Nissim reminiscent of Yetzias Mitzrayim, every Yid can feel that the Geulah is drawing near. We are approaching the grandest Chasuna in history, as it says, “ישיש עליך אלוקיך.”
One of the Tzadikei Hador described these days as the moments when the Choson and Kallah meet right before their wedding. The Choson is meeting His Kallah in front of the entire world, and in turn, Knesses Yisroel seeks to express her feelings and devotion.
Enclosed is a תפילה והודיה, composed by a Tzadik in Bnei Brak, that expresses our gratitude to Hashem.
Also enclosed is the kuntres on Hilchos Pesach, and updated shiurim on the Halachos.
יהי רצון שכולנו נזכה לראות היום בהחזרת מלכות שמים ומלכות בית דוד ובנין בית המקדש (בר”ח ניסן עתיד להתחיל המילואים בבנין בית השלישי), ונזכה השנה להקריב קרבן פסח הבא בטהרה, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים.