Hyehudi.org

Authored by: יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום שלישי, א’ תמוז התשפ”ו

ההסכם האומלל של ארה”ב עם איראן והכפיפות של ישראל לאותו הסכם – עד כמה שינסו להסביר לנו שאנחנו שומרים על חופש פעולה וכיוצא בכך, תוך תגובות מדודות ומתונות נגד לבנון, תגובות שנועדו לספק את דעת הקהל הישראלית מחד ולא ‘לקרוע את החבל’ מול טראמפ מאידך – כל מצב הביש הזה מחייב חישוב מסלול מחדש ביחס לתפיסה הבטחונית הישראלית. המתכונת חוזרת על עצמה מדי הרבה פעמים מאז הטבח הנורא בשמחת תורה – בנית כח צבאי הנועד להשמיד את ישראל, אם על גבולותיה ואם באיראן הרחוקה, נסיון להוציא לפועל את התכנית השטנית, התעוררות מאוחרת של ישראל, נצחונות צבאיים תוך גבורה עילאית של חיילינו, וכאשר המטוטלת מתהפכת וישראל עומדת בפני נצחון – עצירת המלחמה בידי ארה”ב ושותפותיה העוינות את ישראל, כדי שהאויב יתחמש ויתעצם מחדש, וחוזר חלילה.

כיצד שוברים את המעגל ומונעים את המציאות הקשה, בה חיילינו נופלים לשווא בגלל החדלון המדיני, שהורס כל הישג צבאי? כמו תמיד, הפתרון טמון בהכרעה ערכית, רוחנית, תורנית, שהמציאות הצבאית והמדינית אינה אלא נגזרת ממנה.

מדינת ישראל ידעה שתי תפיסות עד כה ביחס לסכסוך מול האויב הערבי והאיסלמי. תפיסת השמאל גרסה, כי ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן במצב של מלחמה, וכי ויתורים טריטוריאליים יביאו את השלום המיוחל. תפיסת הימין, לעומת זאת, גרסה כי ויתורים כאלו הם מסוכנים, אולם בהעדר אופק מדיני ריאלי, יש ‘לנהל את הסכסוך’ תוך בנית עוצמתה הכלכלית והמדינית של ישראל. כשלונו המוחלט של הסכם אוסלו, שרק העצים את הטרור הערבי, קריסת השיחות של ברק עם ערפאת בקמפ-דייויד והתוצאות ההרסניות של גרוש יהודי גוש קטיף, כשהטבח הנורא בדרום מהווה את שיאו של התהליך – כל אלו הוכיחו את כשלון מדיניות השמאל והניעו בקרב העם תהליך, אשר הוריד את מפלגות השמאל האידיאולוגי מחמשים וששה מנדטים ערב הסכם אוסלו לדשדוש סביב אחוז החסימה בבחירות האחרונות.

הימין, לעומת זאת, הציע את ‘ניהול הסכסוך’, כאמור, ובנימין נתניהו – אשר לאחרונה מלאו שלושים שנה לעלייתו לשלטון בפעם הראשונה – גילם במדיניותו את אותה גישה בצורה המובהקת ביותר. הוא בנה את הכלכלה הישראלית, שבר את המבנה הסוציאליסטי שחנק את האזרחים כאן, יצר קשרים מדיניים ענפים, ויזם פעילות צבאית הגנתית שנועדה לקדם את פני הרעה, בעיקר מול איראן. הצמיחה הכלכלית והשקט היחסי שהיה מנת חלקנו במהלך רוב שנות שלטונו יצרו בקרב רבים את התחושה, שאכן ניהול הסכסוך היא המדיניות הנכונה בהעדר כל אפשרות לשלום עם האויב הצמא לדמנו ובהעדר כל אפשרות להכריע אותו אחת ולתמיד.

הטבח הנורא בשמחת תורה וטבעת החנק שהתעוררנו לנגדה שמו קץ לאשליה הזאת. האמת, שכבר במבצע שומרי החומות היינו אמורים להתעורר, כאשר האויב הערבי שבתוכנו – השכים שבעינינו והצנינים שבצדנו – הראה מקצת מפרצופו האמיתי, ומי שלא טמן את ראשו בחול הבין כבר אז, כי ‘ניהול הסכסוך’ אינו אלא אשליה מתוקה על-גביו של הר געש העלול להתפרץ בכל רגע על כולנו. מילות התורה הקדושה מזדקרות לעינינו לנוכח המציאות הקשה, וכיום ברור יותר מתמיד, כי אשלית הדו-קיום עם האויב הערבי היא מתכון בטוח לאסונות נוספים, ומדיניות ההכלה של בנית כח צבאי עוין על גבולות ישראל היא מתכון בטוח לטבח נוסף, העלול להיות קשה בהרבה מזה של שמחת תורה. אומרת התורה [במדבר לג נב-נו (פרשת מסעי)] –

“והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם… והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה. והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחתיכם… ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם”. ואומרת הגמרא בסוטה לד. – “עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: ‘והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם’ וגו’, אם אתם עושין כן – מוטב, ואם לאו – באין מים ושוטפין אותיכם. מאי אותיכם? אותי ואתכם”.

אותי ואתכם! הדברים מבהילים, ולנוכח המציאות ההולכת ומתבהרת, הם מחייבים לא רק שינוי מדיניות נקודתי, לא רק עמידה איתנה מול ממשל טראמפ, אלא שינוי פאזה מוחלט. כפי שמדיניות השמאל הוכחה כאסון והציבור הישראלי כבר מזמן מאס בה, כך גם מדיניות ‘הכלת הסכסוך’ של נתניהו הביאה אותנו לשוקת שבורה. ההתעלמות מציווי התורה להוריש את יושבי הארץ ומהצו התורני והמוסרי הפשוט של ‘הקם להרגך – השכם להרגו’ – התעלמות זו הביאו אותנו לחוסר האונים הנוכחי. בורא עולם הועיד עבורנו את ירושת הארץ, אך לשם כך אנחנו צריכים להבין מה מונח כן על כף המאזניים.

‘ניהול הסכסוך’ לא יביא אותנו לשום מקום. הימין החילוני נדחק לפינה הזאת, משום שהשמאל האשים אותו בהעדר חזון מדיני, ואת החזון התורני של הורשת יושבי הארץ והשמדת אויבי ישראל הוא לא היה מוכן להעלות על דעתו, משום שחזון זה כרוך בהבנה היסודית, ולפיה ה’ מנהל את כל אורחות חיינו, ואנו נושאים את שמו בכל מהלכינו המדיניים, מה שמחייב קבלת עול מלכות שמים מלא, והעול הזה כבד מדי עבור כתפיו של מי שבסך-הכל רוצה עוד מדינה נורמלית ככל העמים.

אולם כפי שה’ ניפץ במציאות שיצר את חזון השמאל – כך הוא מנפץ לעינינו את אשליות הימין. באים מים ושוטפים אותי ואתכם! מבול אל-אקצה אמור היה לעורר אותנו ליעוד שלנו כעם ה’, הוא אמר היה להביא אותנו להבנה, ולפיה המאבק על הארץ הוא מאבק של א-להי ישראל באויביו, הוא אמור היה לעורר אותנו מאשלית ניהול הסכסוך ולהביא אותנו למסקנות התורניות שנסינו לברוח מהן. עליתו של טראמפ לשלטון בארה”ב – עם כל השמחה על מפלת שונאי ישראל – פעלה נגדנו מהבחינה הזאת, שהיא הנשימה מחדש את האשליות של נתניהו והימין, ולפיהם ניתן לברוח מההכרעה וניתן להמשיך להתנהל כפי שהתנהלנו עד כה.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או