גם אלו הרוצים בכל מאודם שאחיהם החרדים ישתתפו במצווה החשובה של שירות בצבא, נדרשים לבחון בזהירות אם נכון להצטרף לקמפיין הנוכחי לגיוס החרדים, שאותו מובילים אנשים שמניעיהם ומטרתם שונים בתכלית ומסוכנים לכולנו. דעה
הרב מאיר גולדמינץ
לפני שאגיע לגוף המאמר, ברצוני להקדים שאני סובר שמצוות ירושת ארץ ישראל היא מצווה גדולה עד מאוד, התורה כולה מלאה ממנה, ואני משקיע בה רבות במגוון דרכים. נוסף על כך אין קץ לחשיבות מצוות הצלת ישראל מיד צר, והנלחם נגד אויבינו מבקשי רעתנו, קדוש יאמר לו. אף אני גויסתי למילואים מיד אחרי שמחת תורה, וזכיתי לשרת כחמישה חודשים. שוחררתי לפני זמן מה, וכבר קיבלתי צו מילואים חדש, ואלך לשרת בשמחה. את הדברים הללו ציינתי כדי לחסוך את התגובות המסבירות כמה חשוב להילחם את מלחמות ה’, וכמה מפסידים אלו שאינם משתתפים בהן.
לאחרונה אנו עומדים מול קמפיין עצום לגיוס חרדים לצבא. סוגיית גיוס החרדים היא נקודה כואבת בציבור הישראלי, והתחושה של חוסר שותפות צורמת לרבים. במיוחד תמהים בני הציבור הדתי־לאומי, שחונכו על המצווה הגדולה לשרת בצה”ל, על אחינו החרדים הנמנעים מקיום מצווה זו. בהתאם לכך, באופן טבעי רבים מבני הציבור הדתי־לאומי מזדהים עם הקריאה לשירות בצה”ל של כל יהודי באשר הוא, ורואים בה מייצגת את עמדתם.
לא נעסוק כעת בנימוקים לכאן ולכאן, מקומם בדיון בבית המדרש, רק ניגע במטרתם של אלו שהעלו את הנושא כעת לדיון ציבורי, והשקיעו כספים רבים בפרסומות ענק. ננסה להבין מה הם רוצים להשיג בכך, ונחשוב אם גם לדעת אלו הרוצים בכל מאודם שגם אחיהם החרדים ישתתפו במצווה הגדולה לשרת בצבא, נכון לעמוד בשורה אחת ולהצטרף לקמפיין הנוכחי, שאותו מובילים אנשים שמטרתם הכללית אחרת לגמרי.
כבר עלו לתקשורת כמה וכמה מאמרים, שלפיהם הפרסומים הללו נועדו בעיקר להפיל את הממשלה הנוכחית, ולהקים תחתיה ממשלת שמאל (גם אם צורת הקמתה תהיה “דף חלק” עם חתימה בסוף, ו”תכתבו מה שאתם רוצים”). הפרסומות באתרי החדשות “רק מי שאיתי בנגמ”ש, איתי בממשלה”, בצבעים של פרסומים נוספים נגד הממשלה הנוכחית, מעידות יותר מכול על מטרת הקמפיין לגיוס החרדים.
במאמרי זה רציתי לגעת בנקודות עמוקות יותר. אין זה סוד שאת הפרסומים הללו מממנות קרנות עם תקציבי ענק המוזרמים אליהן מגורמים זרים, ושאת נגיחותיהן אנו פוגשים במקומות רבים נוספים. אותם מובילי קרנות וחבריהם מבעירים את המדינה בהפגנות נגד הממשלה, כאשר התירוץ מתחלף חדשות לבקרים.
תחת זרועות שונות הם יוצאים בפרסומי ענק נגד ראש הממשלה והשרים, ובפרסומים דמוניים המציגים את שרי הממשלה והעומד בראשה כאנשים אטומים, נצלנים, בוזזים ואנוכיים. הם פועלים נגד חיילי צה”ל הנלחמים באויב, מפריעים ללחימה, ואף מחפשים היכן אפשר להשמיץ ולתבוע את חיילינו. הם מוציאים את דיבתה של מדינת ישראל אצל אומות העולם. הם מחדירים ערכים של הרס המשפחה, הרס החברה והרס האומה. הם פועלים נגד כל דבר ציבורי המבטא את יהדותה של המדינה. הם מביאים ארצה גויים ממגוון מקומות בעולם, ועושים מאמצים רבים להשאיר אותם בארץ, בין באמצעות חוקים שהם מקדמים ובין באופנים בלתי חוקיים. הם פועלים נגד ההתנחלויות ביש”ע ופוגעים במיישבי הארץ. הם אפילו מסייעים לערבים להשתלט על הגליל והנגב, מעודדים אותם לכבוש שטחים, ועותרים פעם אחר פעם לבג”ץ, הן לפגיעה והרס ליהודים והן להגנה על בנייה ערבית בלתי חוקית. הם מפיצים שאנו גזלנים בארצנו, ושכבשנו ארץ של פלשתינים. הם מחדירים לבתי הספר ולצה”ל תוכניות לימוד עם ערכים “פלורליסטיים” שאין אמת מוחלטת, ומטשטשים את רוחו של עם ישראל. בקשריהם הם דואגים לקדם לקצינות הבכירה רק אנשים כדמותם וכצלמם, וחוסמים כל מי שלא לטעמם. הם נוקטים מאמצים רבים כדי שמטרת המלחמה לא תהיה ניצחון.
הם מתאמצים לערב בין גברים לנשים בכל מקום בצבא, הן ביחידות שבהן זה רק פוגע בקדושת המחנה, והן ביחידות שבהן זה פוגע גם בכשירות המבצעית. הם נלחמו נגד לימודים אקדמיים נפרדים בעבור החרדים, ופנו לבג”ץ למנוע הקמת כיתות לימוד וקורסים נפרדים לנשים וגברים.
האם מישהו חושב שדווקא בסוגיית גיוס חרדים הם פועלים לשם שמיים? לשם קיום מצוות ירושת הארץ והגנה על ישראל מיד צר? האם מישהו חושב שהמטרה שלהם היא שותפות החרדים בהגנה על המדינה, תוך שהם פוגעים בה בדרכים אחרות? האם מישהו חושב שהמטרה שלהם היא שחרדים יוכלו לשרת בצבא? הרי בה בעת הם נלחמים נגד כל הסיכומים על הקמת יחידות לבנים בלבד בעבור החרדים. ברור שמבחינתם מדובר בעוד מאבק לטשטוש יהדותה של המדינה – מאבק שמתבטא במגוון רחב מאוד של תחומים. כל מי שפוקח עין יראה שהיום זה מאבק נגד חרדים, מחר ואתמול נגד הציבור הדתי־לאומי, ובתוך כך מאבק נגד הממשלה, נגד צה”ל ונגד יהדותה של המדינה.
רווח גדול מבחינתם הוא לסכסך בין הציבור החרדי לציבור הדתי־לאומי, או בין דתי למסורתי וחילוני. כך הם מרוויחים היטב את משל הזקן והמקלות.
צורת עבודתם מתוחכמת מאוד. חכמה להרע. יש להם תקציבי ענק לפרסומות רחבות, והם עובדים יחד עם מומחי תקשורת ומשרדי פרסום היודעים להציג את הדברים באופן המתאים למטרתם. כל נושא שהם מעלים, הם יודעים להציג אותו באופן שימשוך חלק מהציבור, וכך בנושא זה הם מרוויחים חילוקי לבבות בתוך הציבור האמוני.
הדבר העיקרי שצריך לעשות הוא לנתק קשר מהקמפיין של הגופים הנ”ל ולחבור יחד כל הנפגעים מהם. לחבור למרות אי ההסכמה. ליצור חזית אחידה. את הוויכוחים בין בתי המדרש נשמור לאחר כך.
ואם מישהו באמת רוצה לראות חרדים בצבא, צריך בעיקר לחסום את השפעתן של הקרנות הנ”ל. אז צה”ל יילחם הרבה יותר ברצינות, והניצחון יהיה מהיר יותר וחד, עם הרבה פחות נפגעים, וגם יהיה צורך בהרבה פחות חיילים. כמו כן ללא השפעתן יהיה אפשר להקים יחידות נפרדות בצבא, המותאמות לאורח החיים החרדי (וגם של חלק גדול מהציבור הדתי־לאומי). כך החרדים ירגישו בנוח להתגייס, ולא יחששו שמטרת קמפיין גיוסם היא פגיעה ביהדותה של המדינה וביראת השמיים של המשרתים בצה”ל.
המצווה להשבית שאור וחמץ מן הבית במהלך חג הפסח התפרשה על ידי חסידים ובעלי מוסר גם כהנחיה רוחנית: החמץ מסמל את היצר הרע ומידות הנפש המקולקלות. השבתת החמץ ברובד הראלי היא סמל לחובה לבצע ‘ביעור חמץ’ פנימי ולהגיע לטהרת הלב וקדושת המחשבה והרצון. מקור חשוב לרעיון מופיע בזוהר המזהה בין חמץ ו’יצר הרע’ לעומת מצה ו’יצר הטוב’. על סמך הזוהר כתבו רבים אחרים והרחיבו את הרעיון. סביר במיוחד כי הרעיון זכה לפיתוחים נוספים בשנים האחרונות בתרבות הפסיכולוגיה הפופולארית והניו אייג’ הדתי, אך אני מודה שלא בדקתי זאת לעומק.
כאן ברצוני לעסוק במשמעות אחרת שיוחסה למצוות ביעור חמץ. מדובר על מסורת יהודית מעט חבויה, אשר קשה למצוא לה זכר בספרות או במות הדיון התורניות הנגישות. לפי מסורת זו, חמץ ומצה מסמלים גם את יעקב ועשו או את ישראל ואומות העולם ובמיוחד הנצרות. ביעור חמץ היא פעולה סמלית המורה על ציפייה להכחדת ‘אומה הרשעה’, ועמה את בוא הגאולה לעם היהודי. החובה להשבית כל חמץ ושאור זמנה הוא ערב הפסח, זמן מתאים ביותר. הן משום שעתידה הגאולה האחרונה, כמו גאולת מצרים, להתרחש במועד זה, והן משום שכידוע, בערב הפסח נצלב ישוע, מייסד הנצרות, ראש וראשון לאויביהם של ישראל (אולי מלבד המן שאגב נתלה גם הוא בפסח וישנן מסורות הקושרות בבירור בין השניים). השבתת החמץ וביעורו רומזת אפוא לצליבתו והריגתו של הנוצרי ומכריזה בזאת על ניצחון היהדות על הנצרות ועל אמונת היהודים בגאולה קרובה.
מקורות הרעיון נמצאים כבר בחיבורים מוקדמים למדי. אחד מהם הוא ‘תרגום שני’ על מגילת אסתר. תרגום זה איננו רק תרגום מילולי לתוכן המגילה, אלא מעין מדרש המשתייך לסוגת ה’מקרא המשוכתב’: סוגה דרשנית שבה המחברים מתערבים בטקסט המקראי הנדרש ומוסיפים עליו פרטים וידיעות שונות. במקרה שלנו, דברי השטנה שיעץ המן לאחשוורוש על היהודים, זוכים להרחבה מרובה (הדברים מתורגמים על ידי מן התרגום בחזרה לעברית):
ויאמר המן למלך אחשוורוש יש עם אחד של היהודים מפוזר ומטולטל בין כל העמים בכל מדינות מלכותך… (אסתר ג, ח): בשעה ראשונה אומרים אנו קוראים שמע, בשניה מתפללים, בשלישית אומרים אנו אוכלים לחם, ברביעית אומרים לאלוהי השמים אנחנו מברכים… נידתם שבעה ימים ויוצאות נשותיהם באמצע הלילה ומטמאות את המים, לשמונה ימים מלים את ערלת בניהם ולא חסים עליהם… בחודש ניסן עושים שמונה ימים טובים… ואומרים זה הוא שיצאו בו אבותינו ממצרים וקוראים אותם ימי פסח. נכנסים לבית הכנסת שלהם קוראים בספריהם ומתרגמים בנביא ואומרים כשם שמבוער החמץ מלפני המצה כך תתבער המלכות הרשעה מבנינו וכך תיעשה לנו גאולה מן המלך הטיפש הזה.
תלייה\ שריפה של בובה בדמות המן בפורים
ואכן, רמז לדבר מופיע כבר בתלמוד. במסכת פסחים דף ה ע”א מופיעה ברייתא בשם רבי ישמעאל הטוענת כי בזכות שמירת החגים פסח וסוכות יזכו ישראל לשלושה דברים: הכרתת זרעו של עשו, בנין המקדש וביאת המשיח. הדרשה נסמכת על העובדה שבפסוקים העוסקים בביעור חמץ מופיעה המילה ‘ראשון’ שלוש פעמים: ‘אך ביום הראשון תשביתו שאור’ (שמות יב, טו), ‘בראשון בארבעה עשר לחדש תאכלו מצות’ (שמות יב, יח), ולקחתם לכם ביום הראשון’ (ויקרא כג, מ). נקל לראות כי שלושת ה’זכיות’ קשורות בגאולה ומלמדות אולי על שלבים שונים שלה. בין כה וכה הזיקה בין השבתת החמץ לבין הגאולה הכרוכה בחיסול זרעו של עשו וביאת המשיח מתחזק ממקור זה.
דברים שאמרה הגמרא ברמז, כתב במפורש ר’ אלעזר הרוקח, מראשי חסידי אשכנז בימי הביניים. כמו אחרים מבני חוגו, בכתביו ניתן לזהות מגמה אנטי־נוצרית חריפה, המשקפת את התודעה היהודית של בני הדורות ההם לנוכח מסעות הצלב. על פי דבריו, הנזכרים בספרו ההלכתי ספר הרוקח (הלכות פסח, סימן רעא) פשוט: ‘בזכות בעירת חמץ יבער את עשו, דכתיב ‘אך ביום הראשון תשביתו שאור”. מכתבי חסידי אשכנז או בדרך אחרת, התגלגל הרעיון גם לזוהר. בדרשותיו על סיפור ברכותיו של יצחק ליעקב ועשו, מלמד הזוהר כי נזיד העדשים, התבשיל האדום, נועד להשבית את כוחו של הדם האדום, המזוהה עם מלכות אדום הרשעה ועם הנצרות. לדבריו, המבוססים אמנם על מדרש בראשית רבה, זמן נתינת הברכות היה בערב פסח, והוא זמן שבו ‘היצר הרע צריך להתבער מן העולם’ (זוהר ח”ב קלט ע”א-קמב ע”ב), סמל ברור לעשו או הנצרות שבהם עוסקת כל הדרשה כולה.
דברים דומים אמר גם ר’ פנחס מקוריץ, בן דורו של הבעש”ט ומן ההוגים החסידיים הראשונים (אמרי פנחס, שבת ומועדים, רמח):
עיקר ביעור חמץ הוא ביעור עבודה זרה, לכך נאמר ביאשיה שביער את כל הע”ז כי לא נעשה כפסח הזה וגו’, ולכך נסמך ‘את חג המצות תשמור’ לפסוק ‘אלהי מסכה לא תעשה לך’.
פיתוח נוסף לרעיון זה מופיע באופן מקורי בכתבי ר’ משה דוד ואלי (רמד”ו), מקובל איטלקי בן המאה השמונה עשרה וחברו הקרוב של רמח”ל. לדבריו, לא רק השבתת החמץ מבטאת מאבק בנצרות, אלא גם הצד החיובי של מצווה זו רומזת לכך: אכילת המצות על ידי היהודים היא מאבק במנהג הנוצרי לאכול ‘לחמי פסחא’ בחג הפסחא החל בסמוך לחג הפסח (ר’ משה דוד ואלי, ספר הליקוטים, עמ’ נב-נד):
כבר ידוע סוד החמץ הוא שטן הוא יצה”ר הוא מלאך המות… והנה הנוצרים השומרים את משמרתו לעמת הפסח הקדש שבו השבתת החמץ וביטולו, יש להם הפסח הפיסח והטמא שמשתדלים בו להחיותו בכל כחם. והראיה, במה שעושים ביום אידם עגות חמץ כי לא מצות, רמות ונשאות הרבה מאד, מה שאין כן בכל שאר ימות השנה…
ולכן עושים (הנוצרים) הלחמים גדולים וחמוצים הרבה יותר מדאי, לרמוז אל תחיית הקליפה והגדלתה. וזהו שקוראים אותה פסקו”א די רישוריטיונ”י (Pasqua di Risurrezione). ואנחנו עושים כנגד זה מצות בפסח הקדוש שלנו, לרמוז אל ביטול הקליפה לגמרי בעת הגאולה – קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה.
‘עוגות רמות ונישאות’ ומצות דקיקות ומרודדות
ובכן, מצוות אכילת מצה היא לדבריו לא רק זיכרון היסטורי של יציאת מצרים, אלא מאבק חי בתרבות הנוצרית הסובבת את היהודים בגלותם. בעוד הנוצרים אופים ‘לחמי פסחא’, או בלשון רמד”ו עוגות ‘רמות ונישאות’ המסמלות את גאוותם ואת עושרם החומרי, אוכלים היהודים מצות המסמלים את ענוותנותם ואת אמונתם הטהורה.
באותה מידה, טוען רמד”ו, המנהג היהודי להכות את המן, ובמיוחד המנהג להכין בובה בדמותו ולתלותה או לשורפה, מכוון כנגד המנהג הנוצרי להכות בובה בדמות יהודה איש קריות, תלמידו של ישוע שהסגירו לשלטונות הרומאים על פי הברית החדשה. שני מנהגים אלו, יש לציין, קיימים במקומות מסוימים עד היום, אם כי נדמה שהנוצרים מקפידים בכך יותר… (בקישור ניתן לראות טקס הכאת בובה בדמות יהודה איש קריות, סמל היהדות, על ידי אנטישמים בפולין https://www.facebook.com/watch/?v=1437644093042143).
דברי רמד”ו מסתיימים באופן אופטימי למדי: מצות הפסח והכאת המן רומזים להכחדת שלטון הנצרות. ברם, כיהודי שחי בארצות האפיפיור בצפון איטליה, ברי היה לו כי המציאות הריאלית של היהודים בימיו הפוכה לחלוטין. פער זה ניתן ליישוב אילו מפרשים את דבריו באופן פסיכולוגי: בפורים ובפסח נמחים זכרם של המן ושל הנצרות השוכנים בלב, כלומר המידות הרעות והמגונות. בעוד ניתן למצוא הסברים ממין זה בכתביו, בנידון דנן הוא מציע פתרון אחר ומרחיק לכת במקוריותו הפרשנית. לדבריו, הממשיכים את האמור קודם, ישנה מקבילה ברורה בין לוח השנה הנוצרי והיהודי בפרק השנה שחל בסוף החורף ותחילת האביב. היהודים חוגגים את פורים וחודש לאחר מכן את פסח. לעומת זאת, הנוצרים, ובמיוחד בוונציה, הסמוכה למקום מגוריו, חוגגים תחילה את תקופת הקרנבל המתאפיין בהוללות, שכרות ושחרור יצרי. לאחר מכן מגיעה תקופת התענית, צום ארבעים או הלנט (המקבילה במובנים רבים לתקופת ‘אלול’ היהודית) אשר בסיומה חוגגים את חג הפסחא. הפער העצום בין חגיגות הקרנבל לבין מנהגי האבל המאפיינים את ימי הצום, מוסבר בטענה כי חגיגות הקרנבל מציינות את ‘תיקון הסטרא אחרא’ – גילוי שמחה שנתי של ניצחון הנצרות. ברם, בסוף החגיגות הנוצרים חוששים שמא הגיעה כבר שעת גאולתם של ישראל בחודש ניסן הקרב ובא, ועתידה המלכות להילקח מהם. על כן הם צמים ומתאבלים במשך 40 יום לראות כיצד ייפול דבר. ואמנם, כאשר הנוצרים נוכחים לדעת כי ישראל לא נגאלו, מיד חוגגים זאת בחג הפסחא, דבר הבא לידי ביטוי בעוגות הפסחא ‘גלוסקאות גדולות ויפות שעושים בימות הפסח הטמא שלהם יותר מכל שאר ימות השנה’. לחמים ועוגות אלו ‘גדולים וחמוצים הרבה יותר מדאי’, כלומר, גובהם ופארם של מאכלי הפסחא רומזים על תחיית כוחה של הנצרות, כשם שהחג כולו מציין את תחייתו של ישוע לאחר שלושה ימים מעת צליבתו. יוצא אפוא כי בכל שנה ושנה מציינים לוח השנה היהודי והנוצרי את מאבק שתי הדתות זו בזו, מאבק אשר לכל הפחות בתקופתו של רמד”ו מסתיים בכל שנה כשידה של הנצרות על העליונה.
לחמי פסחא מעוטרים בביצים מקושטות (אינספור מתכונים מצויים ברחבי הרשת)
המקורות שנסקרו כאן מלמדים כי במשך דורות רבים העניקו היהודים למצוות הפסח פרשנות שניתן לכנותה ‘פוליטית’. החג המציין את גאולת מצרים הוא גם סמל ותקווה לגאולה העתידה מבין הגויים. העבר, ההווה והעתיד מתלכדים בו לאחדות אחת. ללא כל ספק, פרשנות ‘פוליטית’ זו הריהי כחומץ לשיניהם וכעשן לעיניהם של רבים. מצב זה עדיף, כך נראה, על מציאות בה הדבר לא רק גרם אי נוחות מסוימת אלא עשוי היה לעורר זעמם של גוים, ובמיוחד בערבי פסחים בהם על פי רוב נתכנו עלילות הדם. תמורת פרשנות זו העדיפו בעבר והיום על אחת כמה וכמה את הפרשנות ה’פסיכולוגית’, הן בנוגע לטעם מצוות ביעור חמץ והן בנוגע להשמדת זרע עמלק: זו גם זו מכוונות ‘פנימה’ כלפי יצרים רעים ומעשים בלתי מוסריים. האם עדיפה הפרשנות הפסיכולוגית על הפוליטית אינני יודע, אך בכל מקרה, האחרונה התקיימה בבחינת מסורת חיה בעולם היהודי לאורך מאות שנים וראוי לכל הפחות להכירה.
A new formula moves blacks to the front of the line for treatment, regardless of need.
Mar 14 2024
“Health equity” could be claiming new victims. More than 10 million nonblack Americans with chronic kidney disease may have seen their treatments or transplants delayed because of policy changes enacted after 2020’s “racial reckoning.” Some of those patients now face greater risk of death because national transplant organizations have embraced racial activism.
The United Network for Organ Sharing (UNOS), a quasi-governmental nonprofit that runs American transplant centers, enacted a significant policy change. The network compiles the national waitlist for kidney transplants and consults a formula that helps determine which candidates it will prioritize. Before 2020, the network used a formula that measured serum creatinine concentrations to assess a patient’s estimated glomerular filtration rate—the best-known measure of whether a patient has chronic kidney disease. Since black patients typically have higher serum creatinine concentrations than nonblacks with the same kidney function, the formula had applied an adjustment for black patients to ensure a more precise GFR estimate.
Activists in the wake of George Floyd’s death claimed that the formula’s adjustment was racist. This prompted the National Kidney Foundation and the American Society of Nephrology to create a task force to “reassess inclusion of race in the estimation of glomerular filtration rate.” The task force decided to nix the racial adjustment and set to work choosing a new formula that would not take race into account, which it released in 2021.
In December 2022, the board of UNOS’s transplant system issued a directive requiring all transplant centers to apply retroactively the new formula to determine black patients’ spots on the national waitlist. Last December, the network announced the results of its application of the new formula. Removing the racial adjustments had moved the waitlist’s more than 6,100 black patients up by an average of 1.7 years, with just over 500 receiving a transplant. Of course, this meant that some nonblack patients were correspondingly pushed back in line.
While the board heralded this move as “underscor[ing] our commitment to equity” and ending a system that “unfairly delayed care for many black patients,” its decision resulted in unfairly delaying needed transplants for nonblack patients. The old race-conscious formula, far from being a remnant of the Jim Crow era, was published in 1999 and updated in 2009, and was based on studies and tests involving over 10,000 patients across racial, ethnic, and gender lines. The formula’s authors, renowned nephrologists, concluded that without the racial adjustment, the formula would have introduced significant error into screening for chronic kidney disease. It would have resulted in some black patients with less advanced disease or even no disease receiving treatment and transplants more quickly than nonblack patients with more advanced disease.
