ללא מחבר No Author

בענין תועבת-השם הרב צבי טאו, ה’מצדיק רשע ומרשיע צדיק’ באופן קבוע

עכרתם אותנו

מכתב התמיכה והעידוד ששיגרו רבנים מן הציונות הדתית לנשיא שהורשע באונס ועבירות חמורות נוספות, בנוסף לעבירות על תורת ישראל, מטילים צל כבד על שיקול דעתם של הרבנים, ומוציאים שם רע לציבור נאמני הציונות הדתית

מנחם רהט
 [02/03/2011]

הדברים הללו נכתבים בדחילו ורחימו, אך מתוך תחושה שהגיע גועל עד נפש, ושבמקום שיש בו חילול ה’, אין חולקין כבוד לרב. כאשר רבנים ידועים, תלמידי חכמים ויראי שמיים, ראשי ישיבות בישראל, מפרסמים מכתב הזוי, המצדיק (תרתי משמע) את פשעיו של הנשיא האנס משה קצב, לאחר שהורשע בשתי עבירות של אונס, בשתי עבירות של מעשה מגונה ובשתי עבירות של הטרדה חמורה, אין מקום לחלוק כבוד לרבנים אלה.

קשה להאמין שקיימים בישראל רבנים, האומרים ליום לילה וללילה יום, הופכים רשע לצדיק, ואת קרבנותיו חבולות הגוף והנפש לקלוֹת דעת המפריחות עלילות שווא. אבל זוהי המציאות המבהילה: רבנים בישראל, הנתפשים על-ידי הציבור כרבני הציונות הדתית, ובראשם הרב שלמה אבינר רב שכונה א’ בבית אל וראש ישיבת עטרת כהנים, והרב צבי טאו ראש ישיבת הר המור, שניהם שייכים למחנה ה’ממלכתי’ (במלעיל), צנחו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, כשהתייצבו להגנתו של אנס סדרתי, סוטה מושחת, שתוך כדי ניצול ציני של כוח השררה התעלל במקצת מפקידותיו חסרות הישע – שאנחנו, הציבור, מימנּו לו את העסקתן.

לקרוא ולא להאמין: “לכבוד נשיאה לשעבר של מדינתנו”, נכתב בפתח האיגרת הבזויה. “אל תירא ואל תחת, כי האמת תורֶה דרכה, וגם אם תתמהמה, בוא תבוא, וייכלמו כל רודפי שקר… כל העם היושב בציון נאנח ונאנק תחת עול המדיה המרעיל את חיינו, מצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים, ומייחל ליום שיוסר העוול ויאיר אור האמת והצדק – ואז רבים רבים יגאלו וישמחו איתך… ‘ויקַו למשפט והנה משׂפַּח'”, הם מתחכמים לצטט מדברי ישעיהו הנביא (שאם להשתמש בקלישאה הידועה: בוודאי מתהפך בקברו לנוכח השימוש המופרך שעושים הרבנים בנבואתו), ומדגישים כי יחסם לנשיא האנס לא השתנה למרות הרשעתו הברורה בשני מקרי אונס נוראים ועוד סדרה של מעשים מזעזעים, וחותמים בפסוק: “ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'” ובאמירה: “בכבוד רב ובהערכה רבה – כאז כן עתה”.

וה’יציאה’ הזו, להזכירכם, באה לעולם לאחר שבית המשפט שמע את העדויות המבעיתות, והרשיע פה אחד את העבריין הנקלה, בסדרה של עבירות חמורות מאין כמותן, מצמררות ומסלידות.

הדברים המסויטים הללו, מטילים צל כבד על עצם שיקול דעתם של הרבנים, ובוודאי אמורים לשלול מהם את התואר שהוצמד להם – רבני הציונות הדתית. עם פסיקה כזו ראוי להגדירם, למצער, רבני הציניות הדתית, אם לא למטה מזה. איך לא רעדה היד שחתמה על דברי ההבל הללו, כביכול בשמה של תורת ישראל? איך הפכו עצמם, רבנים מכובדים, בניגוד לדעת תורה, לשותפים לדבר עבירה? לנותני גיבוי לפורק עול מוסר, תורה ומצוות?

אכן, רבנים יקרים. אני מתבייש בכם. כולנו מתביישים בכם. כולנו בושים ונכלמים מכך שמזהים את כלל הציבור הציוני-דתי, עם מכתב הזוי שכזה. אנה, מרנן ורבנן, נוליך את החרפה?

האמת היא, שככל שתגלגל בסיוט הזה, אתה מתקשה להבין מה עבר במוחם של אותם רבנים, המתהדרים באצטלה דרבנן ומדברים בשמה של תורת ישראל, בעת שחתמו על אגרת הפיגולים הזו. כיצד נעלמה מהם הלכה כשהחליטו להצדיק את הרשע ולהגדיר את קרבנותיו “רודפי שקר”. האם נשכחה מהם מידת החומרה שהתורה מייחסת לאנס אלים? האם ההלכה המסורה בידינו מתירה מתן עידוד לפושע שפל שרמס בבוז את כבודן של הכפופות לו? וכיצד נעלמו מהם איסורי ייחוד ועוון לא תחמוד וחובת הנאמנות לבת הזוג לה נישאת כדת משה וישראל ועוד כהנה וכהנה?

ככלות הכל, מדובר במורי הוראה, מחנכים המבקשים להצמיח דור חדש של תלמידי חכמים. מה ילמדו אותם? שהתורה מחפה על פשעים נאלחים? שלראש מועצה/חבר כנסת/שר/נשיא מותרות כל אותן עבירות חמורות? שהתורה מצדיקה גילוי עריות ובוגדנות? שתורתכם בעניין העבריין קצב היא תורת סדום?

המדהים הוא שהרבנים הללו לא ישבו בבית המשפט, לא שמעו את העדויות ואינם בקיאים בחומר הראיות. אם הגיע אליהם חלקו, אין שום סיכוי שיתרשמו ממנו אל נכון, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. כיצד יוכלו לחזות דרך הפרוטוקולים שקראו או לא קראו, בבכיה המזעזע של הקרבן האומלל, כיצד יוכלו להתרשם מפרץ דמעותיה? ואף על-פי כן הרהיבו עוז בנפשם להתייצב דווקא לצידו של העבריין האלים. הלסדום היינו, מרנן ורבנן, ראשי ישיבות הציונות הדתית? הלעמורה דמינו?

כל יהודי ציוני דתי ראוי שיתבייש בכם, מוריי ורבותיי קלי הדעת, שאילמלא דמסתפינא הייתי אומר עליכם שנכשלתם במה שמקובל להיאמר בפי הבריות: הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. וכאן, במקרה הנדון, אפילו כוונות טובות לא היו, לאחר שהקלון נחשף והעובדות המחרידות הונחו על שולחן בית המשפט, אשר אמר את דברו פה אחד.

נכון אומנם שמותר לגלות אמפתיה כלפי עבריין נקלה לאחר שהורשע בדין. אפשר לגלות חמלה. מותר אפילו להשמיע ביקורת לגיטימית על התנהלות התקשורת או המערכת המשפטית. אך מכאן ועד להתערבות חסרת פשר של רבנים בשיקולי משפט שלא השתתפו בו, רב המרחק.

מה שמדהים לא פחות היא העובדה שהרבנים נאחזים בטעותם, ודבָּרם הרב אבינר ממשיך להצדיק, בראיונות לתקשורת, את פשר מכתבם הנלעג. ל-ynet אמר הרב אבינר: “חשבתי שיזכו אותו, והופתעתי. אני לא מבין את הכרעת הדין. לא מבין כלל את השיקולים שלהם. ראיתי את החומר, כולם יכולים לראות אותו”. אחר-כך ניסה לבצע מקצה שיפורים כשאמר ל’מקור ראשון’, בראיון שהתפרסם אתמול (1.3.11), כי אומנם קצב אינו צח כשלג ושמכתב הרבנים אינו קובע שקצב זכאי לחלוטין, אבל בו בזמן הוסיף להתבוסס בטעותו כשפסק כי “הנשיא לשעבר לא אשם בסעיפי העונש בהם הורשע”.

אין זאת אלא שנעלמה מן הרב ומחבריו הנחיית חז”ל, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. בנסיבות הנוכחיות, לנוכח גל הביזיון והקצף, ודאי שההתגייסות הסהרורית לצידו של הנשיא המורשע, אינה בגדר ‘דבר הנשמע’. הרבנים אבינר וטאו – עם כל הכבוד, ביישתם את הציונות הדתית. עכרתם אותנו. אנחנו בושים בכם.

פובליציסט, חבר מערכת מעריב עד שנת 2010. שימש בתפקיד ראש הדסק הפוליטי של מעריב. מוסמך אוניברסיטת חיפה, מדעי המדינה. בוגר אונ’ בר אילן היסטוריה כללית ומדע המדינה. מחבר הספר ‘ש”ס הרוח והכוח’ (2000) על עלייתה של ש”ס והתפרצותה לפוליטיקה הישראלית בהנהגת הרב עובדיה ואריה דרעי.
מאתר ניוז1, כאן.

Good News: USG slashes citizen renunciation fee by 80%

The State Department has drastically reduced the fee for Americans seeking to formally renounce their U.S. citizenship, cutting the cost by approximately 80 percent.

After years of legal disputes with several organizations representing Americans who wish to relinquish their citizenship, the department published a final rule in the Federal Register on Friday. This change lowers the fee from $2,350 to $450.

The new fee, which took effect immediately, delivers on a promise made in 2023 that had not yet been implemented. This adjustment returns the cost to the same amount as when the State Department first began charging for formal renunciation in 2010.

Renouncing U.S. citizenship is an intensive and often protracted process. Applicants must repeatedly confirm, through multiple written and verbal attestations to a State Department consular officer, their full understanding of the implications before they are permitted to take a formal oath of renunciation. This oath then undergoes departmental review.

The fee was raised from $450 to $2,350 in 2015 to cover the administrative expenses as the number of people wanting to renounce their citizenship surged in part due to new U.S. tax reporting requirements for American expatriates that angered many.

Continue reading on The Independent here…

השב”כ ימח שמם לא שכח לשניה אחת מיהו האויב האמתי: עם ישראל

החטיבה היהודית לא מרפה: נסיונות גיוס אינטנסיביים בישיבת תורת החיים

אברכים ובחורים מישיבת תורת החיים קיבלו לאחרונה שיחות מ”משרד ראש הממשלה” כשברור שמדובר בניסיונות גיוס מפעילים של המחלקה היהודית בשב”כ, לאחד מהם נמסר כי לא יתייעץ על כך עם אשתו או עם הרב, ואחר הוזהר שלא לספר על כך לאיש.

  • מערכת הקול-היהודי
  • כ”א שבט תשפ”ו – 08:52 08/02/2026

למרות מינויו של דוד זיני לראשות השב”כ, מהלך שהכניס בקרב רבים תקווה כי גוף כמו “המחלקה היהודית בשב”כ” ייסגר או לכל הפחות יצומצם משמעותית, בשבועות האחרונים מספר לא מבוטל של תלמידי ישיבת “תורת החיים” קיבלו שיחות מ”ממשרד ראש הממשלה” שהציעו להם לשבת לפגישת עבודה. על פי כל הסימנים משיחות דומות שנעשו במהלך השנים למאות אנשים, מדובר בניסיונות גיוס של “מפעילים” של המחלקה היהודית בשב”כ.

פעמים רבות השב”כ מתקשר תחת המעטה המסווג של “משרד ראש הממשלה” מזמין את האדם לפגישה, שם מציעים לו לשמש כ”מפעיל” בגזרה היהודית, ולהביא לשב”כ ידיעות מהשטח.

תמורת הג’וב הזה השב”כ יציע תגמול כספי למפעיל, ובמקרים מסוימים אף יופעלו עליו לחצים בדמות של סחיטה במקרה שלא ירצה לשתף פעולה (דבר שכמובן לא ייעשה בשיחות טלפון).

את השיחה האמורה קיבלו מספר אברכים, בחורים ואף אנשי צוות מישיבת תורת החיים ביד בנימין, עם הצעה להיפגש לצורך הצעת עבודה מטעם המשרד שאת תוכנה לא ניתן למסור בפלאפון. כאמור, מדובר כמובן בניסיונות גיוס מפעילים של המחלקה היהודית בשב”כ.

אחד האברכים שקיבל את השיחה ממי שהציג את עצמו כ”נועם ממשרד ראש הממשלה” ניסה להבין האם מדובר בשב”כ והאם רוצים לגייס אותו נגד יהודים, אך נענה כי לא יקבל תשובות בפלאפון.

במהלך השיחה איש השב”כ ניסה להסתיר ולהגיד ש”כל מה שחשאי ומסווג קורה בתוך משרד ראש הממשלה. בכוונה לא מפרטים, אני מאמין שתבוא, תשמע ותראה מה זה.”

האברך אמר שאם הפעילות היא נגד יהודים הוא לא מוכן להצטרף, ואיש השב”כ ניסה להגיד ש”לא מדובר באוכלוסיה ספציפית”.

המשך לקרוא…

מאתר הקול היהודי, כאן.

A Prayer in Spring – by Robert Frost

Oh, give us pleasure in the flowers today;
And give us not to think so far away
As the uncertain harvest; keep us here
All simply in the springing of the year.Oh, give us pleasure in the orchard white,
Like nothing else by day, like ghosts by night;
And make us happy in the happy bees,
The swarm dilating ’round the perfect trees.

And make us happy in the darting bird
That suddenly above the bees is heard,
The meteor that thrusts in with needle bill,
And off a blossom in mid air stands still.

For this is love and nothing else is love,
To which it is reserved for God above
To sanctify to what far ends He will,
But which it only needs that we fulfill.

 

This poem is in the public domain.

I Know They Mean Trump=Hitler, but I Think the Larger Point About Democracies Is Valid

I’m a German Citizen in 1933, and Is It Just Me or Is It Really Hard to Get Any Work Done Right Now?

by Lia Woodward and Leah Folta

– – –

Guten tag. I’m just wondering if anybody else can relate to this feeling I’ve been having that I just can’t shake. It’s only Tuesday, but what a week, huh? Just when we thought yesterday was another regular Monday, the Reichstag burned down, and it sounds like Chancellor Hitler is going to permanently suspend more of our rights. Crazy, right? Never thought that would happen here. My real problem, though, is that it’s my job to finish tuning this glockenspiel in time for the big concert tomorrow, and I just can’t seem to focus.

It’s only been a day since the fire, but it feels much longer. They said the communists are planning a violent uprising, so we need the Reichstag Fire Decree. Apparently, it’s going to suspend the right to assembly, freedom of speech, freedom of the press, and other important-sounding stuff in our German constitution.

Should we do something? It feels like we should do something. Hopefully, I’ll feel more like I can dedicate the brain space to that just as soon as I finish my work, which is tuning this glockenspiel.

I haven’t had the chance to read this decree yet, because I’m forcing myself to get at least one piece of this glockenspiel to sound right in the next hour. Honestly, though, it has been such. A. Slog. Is something wrong with me, or does anybody else feel like they’ve been moving through molasses since yesterday?

They can’t do that, can they, all this stuff they’ve been doing since the fire? Surely, we have emergency brakes to stop these kinds of things. Someone will intervene. I would look into who that is supposed to be exactly, but this glockenspiel isn’t going to tune itself.

If you’ve been able to get stuff done in the last twenty-four hours, I’d love your tips, because this inability to stay on task is really stressing me out. My friends keep saying that I just need to do more of die selbstpflege, or “self-care” as they say in America. Bingeing Wagner on the radio hasn’t distracted me as much as it used to, especially with all the pro–Chancellor Hitler undertones. I’ve been trying out mindfulness lately, but that hasn’t helped. I even went outside just to feel the wind in my hair, but something about the vibe is just off. I’m trying to focus on what I can control—the only constant is change.

Honestly, this is an especially annoying time for all this bad news, because I’m trying not to drink this month. If the chancellor could stop being bonkers until I can have beer again, that would be great.

Work at the shop is even harder than usual because I used to be able to blow off steam with my friends about the news and the latest wild, unprecedented thing the chancellor said, but I think everyone’s sick of talking about it. I mean, how much of our time are we really supposed to dedicate to politics? Is it even healthy? At a certain point, I’ve just been tuning it out. Tuning is what I do, after all, haha. On top of it all, I have to figure out what I’m doing for my birthday this month. I can drink for that, right?

My boss has no sympathy for me either. In fact, Karl won’t let us talk about the news at the shop anymore. He keeps saying that he feels discriminated against in our workplace because he loves the chancellor, and it’s like, what do you want from us, man? Your guy is winning, everyone has his haircut. I mean, come on, Karl. I’m just trying to do my job, which is tuning this glockenspiel, and not say anything—even when he insists that the chancellor promised to make the economy strong again.

All right, I’ll make a deal with myself—I can think about the Reichstag and all the fallout as much as I want for the next five minutes, and then I’ll get right back to crushing this glockenspiel.

Whatever helps us stay productive is what really matters right now. There’s still plenty of time left for 1933 to be our year. Politics will come and go, but I’m sure when I look back on this period, what I’ll remember most will be the work that I completed on schedule.

From McSweeney’s Internet Tendency, here.