הנה במועדים וברגלים השכינה מבקרת בהיכלה ובאה למקום המקדש מקום הקרבנות
א”כ, מה עושים? ועל מה מתפללים? וכו’.
הנה דברי רבנו הנו”ב ז”ל בצל”ח דרוש ג’ לעשי”ת ט”ו-ט”ז, וע”ש להלן:
מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה במועדים וברגלים השכינה מבקרת בהיכלה, ובאה למקום המקדש מקום הקרבנות, ובפרט ביוה”כ שהיינו מקריבים קרבנות הרבה ולפני ולפנים באהבה, וחבה יתירה נודעת לנו, אשרי עין ראתה כל אלה, וגם עתה השכינה באה לבקר, והנה שועלים הלכו בו מדוע באתי קובל הקב”ה, שבא למקום המקדש, ואין איש רק חרב ושועלים הלכו בו, וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה קראתי שישובו בתשובה שובו אלי ואשובה אליכם, ואין עונה לשום אל לבו לשוב מאהבה, וכל תפילתינו בימים נוראים הכל בעסקי עוה”ז, בני חיי ומזוני, אבל לשום לב לבקש על אריכת הגלות המר והארוך הזה, אשר נשכחנו כמת מלב, אין איש שם לבו, להצטער ולהתפלל על זה בכל לבו, ומה יהיה בסופינו, ומה נעשה לשמו הגדול והנורא המחולל בעונינו, ועם כל זה עדיין רחימתינו גבי קב”ה ולא עזבונו בגלותינו.
מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, הן בגערתי אחריב ים, הנה בפרק חלק אמרו, אמר ר’ יוחנן אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, שנאמר את עם עני תושיע וגו’, ואמר ר”י אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר כי יבוא כנהר צר, ורוח ה’ נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל, ואר”י אין בן דוד בא עד שיהא דור שכלו זכאי או כלו חייב, כלו זכאי דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב למעני אעשה…
