דוד וסרמן David Wasserman

ערכה של ארץ ישראל

דע, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא תמיד יום ביומו איזה דבר טוב בארץ ישראל, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה, ועל ידי זה שמחפש ימצא טובות רבות. ואמרו על חסיד אחד שבשעה שהיה מסב עם בני ביתו להתענג מפירות הארץ ופירות תבל, היה מראה לבניו כיצד אגסין ותפוחין הגדלין בארץ ישראל מתוקים מדבש ונופת צופים, אע”פ שכהה מראיתם, ואילו אגסין ותפוחין שבאו מעקבי הארץ ממדינת עמא-ריקא יפים וגדולים מאד מבחוץ, ובאותה מידה טפל טעמם מאד לעומת הגדלים בארץ ישראל, והיה נוהג לומר שאם יזכה יבחין בין עסיסיות טעמן דעגבניות הקטנות דארץ ישראל, לטפלות טעמן דאלו הבאים ממדינה טרק-יה. והיו העם המקשיבים לקולו מבינים דעיקר שבחא דא”י הוא בטעם הפירות, ובטעם של כל דבר, לעומת מה שנראה מבחוץ למי שאינו טורח לטעום, כי אין טוב הארץ מושג אלא למי שמאמץ ללעוס לטעום מפריה ולשבוע מטובה.

וכמו כן צריך לחפש עוד, למצוא בארץ ישראל עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא ג”כ מעורב בפסולת הרבה, עכ”ז יוציא משם ג”כ איזה נקודה טובה, וכן יחפש וילקט עוד הנקודות טובות, ועי”ז נעשין נגונים, כדכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו, מכל כנף נעשה בחינת זמרת הארץ, ונאמר שירו לה’ שיר חדש תהלתו מקצה הארץ, ובבחינת הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה’.

כי זה ידוע שכשהאדם נופל בדעתו מחמת גשמיותו ומעשיו הרעים לחשוב שארץ אוכלת יושביה היא, וטוב הארץ הוא פירות ענקיים כאשכול ענבים מנחל אשכול, הוא רחוק מאד מאד מן הקדושה באמת, ואזי חושב שעזב ה’ את הארץ וע”פ רוב אינו יכול להתפלל כלל מחמת זה, ואינו יכול לפתוח פיו כלל, מחמת גודל העצבות והמרה שחורה והכבידות שנופל עליו, ע”י שרואה גודל עוצם ריחוקו מהש”י. אבל כשהוא מחי’ א”ע ע”פ העצה הנ”ל, ומחיה ומשמח א”ע בזה בכל ניצן וניצן של טובה מקדושת ארץ ישראל שמוצא, אזי כשמחיה ומשמח א”ע אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה’. וזה בחי’ (תהלים קמו) אזמרה לאלקי בעודי, בעודי דייקא, היינו על ידי בחי’ העוד שמוצא בחי’ עוד מעט ואין רשע כנ”ל, על ידי אותה הנקודה, עי”ז אוכל לזמר ולהודות לה’ כנ”ל. וזהו אזמרה אזמרה דייקא היינו זמירות ונגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקודות טובות כנ”ל.

והוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להש”י, ולבל יאבד עולמו לגמרי ח”ו, כי רוב בני אדם שרחוקים מהש”י, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בארץ ישראל גודל קילקולים שקלקלו שם, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובן מייאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים הכל הוא רק מעשי בעל דבר, שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי ח”ו. ע”כ צריכין להתחזק מאד, לילך עם התורה הזאת לחפש ולבקש בארץ ישראל בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות וכו’ כנ”ל. ועי”ז יחיה וישמח א”ע, ויצפה לישועה עדיין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה’, בבחי’ אזמרה לאלקי בעודי כנ”ל, ועי”ז יזכה לשוב באמת אל ה’ כנ”ל.

Download (PDF, 526KB)

Reprinted with permission.

הרב דוד וסרמן בפורום אוהבי ציון:

מהר”א פירירה – בגדי קודש אשר לאהרן – המשך ספר תולדות אהרן ומשה שאלה עה:

עוד לרמוז הגאולה שיבא בב”א, היינו שיש מחלוקת בין הראשונים על ענין בנין בית המקדש שיבב”א, כי יש אומרים שיהיה מעשה שמים היינו שהקב”ה יוריד בהמ”ק בנוי ומשוכלל מלמעלה כי הראשונים ע”י שהיה מעשה ב”ו שלט בהם ב”ו והחריבוה כמ”ש הרב יוסף דוד ז”ל בספר צמח דוד עה”פ [ישעיה נ”ד ט”ז] הנה בראתי חרש נופח באש פחם ואנוכי בראתי משחית לחבל, אבל בהמ”ק העתיד יהיה מעשה ה’ כמ”ש [שם פסוק י”א] הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, וכן [זכריה ב’ ט’] ואני אהיה לה חומת אש סביב וכו’, וכיוצא כמה לשונות שנראה שבהמ”ק העתיד יהיה מעשה שמים והוא פלא פשוטו. אבל לשון הרמב”ם בפירוש המשניות שהביא רבינו עובדיה קודם מסכת מידות מורה באצבע שיהיה הבנין ע”י ישראל, וכמה לשונות גמרא מורים כן וכמה ראיות אמיתיות יעויין בהם, ודי לנו בב’ עדים נאמנים הרמב”ם זיע”א ורבינו עובדיה זיע”א שאומרים בפירוש שצריך בנין על ידינו והכל על דרך הטבע אלא שאח”כ ממילא יתחדש דבריהם שלא כדרך טבע וכמ”ש שמואל אין בין העוה”ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכיוצא ראיות שם בהרמב”ם בהלכות בית הבחירה והלכות מלכים, שניכרים דבריהם זיע”א שהם דברי אמת ושלום.

ואנ’י הדל אומר שהא והא איתא, וכן ניבא יחזקאל הנביא ע”ה ארכו ורחבו של ביהמ”ק שלנו שיצליחנו ה’ אלהינו וימסר בידינו לבנותו ברשות כל המלכים, זה ודאי הוא שלא כדרך טבע כיון ששם עשו בית תפלות [שלהם], ואם כן איך אפשר להרוס זה ולבנות בנין קדוש ע”י ישראל אחינו, ובודאי שיסייע ה”י ויתן ידו עם כל האומנים העושים מלאכת הקודש כי כן היה ג”כ בימי שלמה כמש”ל והבית בהבנותו, כאשר בנוהו אין כתיב אלא בהבנותו, שמעצמו היה נבנה כמ”ש רז”ל. וכל שכן עכשיו שיגדל הנס יותר בהיותינו בדלי דלות אין קץ ודאי יגדל הנס למינהו ויראה כאילו הוא יתברך עצמו ממש בנהו בידיו. וזה רמז אותו משה רבינו ע”ה במ”ש [שמות כ”ה ח’] ועשו לי מקדש, ולא אמר משכן אלא מקדש, רמז על העתיד שנעשה לו אנחנו בידינו מקדש אלא שאני ג”כ בונה עמכם היינו שהשכינה השורה בתוך ישראל היא העושה זאת ומורה דרך חכמה ותבונה דבר פלא, וזהו ושכנתי בתוכם כי ודאי כי כן צריך להיות כי אי אפשר למים בלא כלי לחנות בו בשום אופן שבעולם, כל שכן הוא יתברך להבדיל כמה אלפים ורבבות אין קץ הבדלות. ויראה האדם משל מרחיים של מים או של אש או הבאפוריס של אש בים וביבשה, הגם שאמת הוא שהמים או האש הם הם הטוחנים החיטים ועושים כל הפעולה, וכן ההליכה של הבאפוריס, אבל בלא אדם וכלים והכנות אי אפשר בשום אופן. כן נ”ל ברור כשמש, והמעמיק יראה שכן צ”ל בהכרח, ויראה האדם עוד בעין שכלו מ”ש ר”ת ז”ל שהעין הוא לראות והיד למשמש והרגל לילך והאוזן לשמוע והחוטם להריח, ואם ירצה האדם שיהיה להפך האזן שיראה והעין שישמע והפה שיריח והיד שיטעום המאכל כמו החיך או היד שילך במקום הרגלים, וכי אפשר בשום אופן לעשות זה, ודאי אי אפשר, כן הדבר הזה. ועל זה נשנס מתנינו יפה שעה אחת קודם לבנות בית לאלהינו ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כל טוב והיה ה’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד:‏

ועוד עולה על הכל שלמה התנאים זיע”א כתבו כל מסכת מידות, אלא ודאי לנפקותא טובה אשר יצא לנו לידע מדותיו וענייניו כדי שנבנה אותו בה”י בב”א. וכן גם כן ספר חנוכת הבית אשר טרח ליישב כל ענייני הבית וכליו ומידותיו הכל סדר נכון, ודאי הוא שרצונו לומר שנעסוק אנחנו בבניינו וממילא רווחא סיעתא דשמיא סיוע שיש בו ממש וכמו בריאת האדם הישר שהוא ממש יש מאין דבר שלא ישוער, אפילו הכי צריך שיעסקו או”א תחילה, וממילא ריווחא בריאה נעימה אין כמוה, נזכה שיהיו זרעינו וזרע זרעינו צדיקים חסידים וענוים יראי ה’ בבני חיי אריכי ומזוני רויחי לא נבוש בעוה”ז ולא נכלם לעוה”ב אכי”ר, כן הדבר הזה נלע”ד והבוחר יבחר, ע”כ:‏

וכמש”ל פירוש רש”י ז”ל מקדש ה’ מעשה ידי צדיקים, וכל שכן כפי מש”ל שהצדיקים נקראים בשם הוי”ה וכמש”ל, וכשיבנה על ידיהם וסיבתם היינו שבנאו ה”י ממש ואדרבא הגדיל הוא יתברך מעשה הצדיקים יותר כמש”ל גדולים מעשה צדיקים וכו’. ואין תימה ממה שנחרב בהמ”ק ששם הכל סיבה מאת ה”י לטובת ישראל כידוע, ולאו דוקא מפני שנברא ע”י בשר ודם, שאינו טעם עיקרי אלא טפל לשאר הטעמים הידועים, שהרי ראיה יש עצומה להפך שהרי דרשו רז”ל אם ה’ לא יבנה בית וכו’, וכן עה”פ והבית בהבנותו, כאשר בנוהו אין כתיב וכו’, אלא שמעצמו היה נבנה והיינו ע”י הקב”ה, ואפי”ה שלט בו אויב לטובת ישראל כידוע. ועוד הרי הכותל מערבי שמעשה בשר ודם הוא ולא נחרב כמו ממש מעשה שמים וארץ של הקב”ה כ”י, ואם כן כשנזכה לבנותו ע”י הצדיקים ממש בידם בודאי נקרא ע”י הקב”ה ממש וכמו הכותל מערבי יהיה קיים לעולם ועד ביתר שאת ויתר עז כיר”א בב”א. ואפשר לעדות זה הניחו הקב”ה לכותל מערבי קיים תדיר, ע”כ:‏

(להשלמת הענין חשוב לקרוא את כל המאמר שם, נמצא בDBS.)

והנה דברי שו”ת מהר”ם שיק:

Download (PDF, 335KB)