לשבת בגלות ע”פ ‘דעת תורה’? – הרב חיים אינהורן בפרשת שלח
שמתי לב קודם לפסוק המשמעותי:
וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה
יש כאן מים של תורה שאין להם סוף, רק נקודה חשובה אחת שעלתה לי.
בתהילים כאשר מובא עוונם של המרגלים ועונשם ארבעים שנה אקוט בדור, עם תועי לבב הם מסביר הספורנו שאלו תעויות לבב שהגיעו מהגלות במצריים וממילא ההזהרה גם אלינו לא ליפול באותם טעויות לבב!
(כמובן שכדאי ללמוד את הספר של ידידנו הרב טאוב ‘לכו נרננה’ הנסוב על פירושו הנבואי של הספורנו לפרק זה שבתהילים המיועד עבור ‘בני קיבוץ הגליות שקודם המשיח’ וש’לא ילכו בדרכם של המרגלים’.)
אז על זה יש לי דקדוק נפלא, הם רוצים להעמיד ראש אבל רק בתנאי שיגיד ונשובה מצרימה, יותר מכך אם אנו מבינים כדברי הספורנו שהונשובה מצרימה אינו רק הצעה בעלמא אלא מהות החטא, התועי לבב הוא הרעיונות שנשארו מהגלות במצרים, אז אנו רוצים להעמיד ראש, אבל בתנאי שהוא מאפשר להישאר בונשובה מצרימה!
וד”ל.