יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום חמישי, כ”ה מרחשון התשפ”ז

הפרשה שלנו מלמדת על תחילת קנין הארץ בידי אברהם, כאשר בעמל רב הוא מצליח לקנות את מערת המכפלה מידי בני חת. המתבונן לעומק בפסוקים רואה, כי בין אברהם לעפרון התנהל מאבק עקרוני, אמנם בשפה דיפלומטית, על עצם קנין הארץ בידי אברהם. עפרון ובני חת בכלל היו מוכנים לנהוג באברהם בנדיבות, ובתנאי שימשיך להיות גר ותושב ביניהם. לכן הציעו לו את מבחר קבריהם, ובלבד שהקרקע תמשיך להיות שלהם והוא יהיה אורח אצלם ונתון לחסדיהם. אולם אברהם הבין, כי הגיעה השעה לממש את תחילת ההבטחה לרשת את הארץ, ולכן התעקש על ‘אחוזת קבר’ והיה מוכן לשלם במיטב כספו כדי לקנות אותה ולקבור את שרה באחוזתו שלו, אשר מאז ועד היום ירושה היא בידינו.

זוהי תחילת מימוש הברית שכרת ה’ עם אברהם על נתינת הארץ, ומשם עובר אברהם לחלק השני בברית – הבטחת הזרע. אברהם מחפש אשה לבנו יצחק, והאופציות העומדות בפניו אינן מרנינות – העולם שטוף בעבודת אלילים ובפריקת עול מוסרית, ארץ כנען במיוחד מלאה זימה ותועבה – הוא עוון האמורי שבגללו נגזר דינם – וגם מחוצה לה אין היצע רב עבור זרעו של אברהם, הדבק בבוראו. אולם אברהם מבין, כי ממשפחתו ומבית אביו בחרן יוכל להביא אשה לבנו, והוא משביע את עבדו ללכת ולהביא אשה ליצחק משם.

אברהם אינו יודע מה תהיינה תוצאות השליחות, אך הוא מתנה שני תנאים ברורים עם העבד – בשום פנים לא לקחת אשה מבנות כנען, ובשום פנים לא להוציא את יצחק חוץ לארץ ישראל. האיסור לצאת מהארץ מובן, הרי כל תכלית קיומו של יצחק הוא לרשת את הארץ עבור זרע אברהם, וכל יעודו נמצא בארץ ישראל. רבותינו אף הדגישו, כי מאז העקדה נעשה יצחק לעולה תמימה, שאף לזמן קצר אינו יכול לצאת מהארץ, בדומה לכהן גדול שאינו יוצא מהמקדש. אבל התנאי השני מצריך באור – אמנם אנשי כנען עובדי עבודה זרה הם, אבל גם בחרן לא שמענו שעסקו ביחוד ה’, ולבן אחי רבקה מתגלה בהמשך החומש כמי שיש בידיו תרפים, מלבד מידותיו הנלוזות, וממילא נשאלת השאלה – במה טובים הם מאנשי ארץ כנען, עד שצריך לטרוח את הטרחה הגדולה הזאת?

אולם לאמתו של דבר, אנחנו רואים לכל אורך החומש, כי ההתערבות בבנות כנען היא לצנינים ולרועץ עבור בית אברהם. רבקה קצה בחייה מפני בנות חת שעשיו נשא, וזה היה מהגורמים המרכזיים לכך שעשיו נדחה מהיעוד של זרע אברהם. יהודה נשא מבנות כנען רק אחר שירד מאת אחיו (ראה תנחומא וישב ט), ולפי דעה אחרת רבותינו למדו עליו סנגוריה שלא באמת נשא בת כנען (ראה פסחים נ.), וחז”ל הכבירו מלים קשות על שאול בן הכנענית ואף זיהו אותו עם זמרי בן סלוא (ראה סנהדרין פב: ועוד מקומות בחז”ל). ואם, כדברינו, העולם כולו היה שטוף בעבודה זרה – צריכה להיות כאן סיבה מיוחדת לכך, שכה הקפידו האבות על ההרחקה דווקא מבנות כנען.

רבותינו המפרשים דנו בכך רבות, היה מי שייחס זאת לקללה שנתקלל כנען בידי נח, ורבים הלכו בעקבות היסוד הזה ופרשו, שהמידות המושחתות שהתבטאו בסגנון החיים המתירני ופורק העול – גרועות אף יותר מעצם הטעות האמונית של עבודה זרה, והרחיב בכך האברבנאל. אולם יש כאן יסוד נוסף וחשוב, הקשור ליעוד של יצחק ומתקשר היטב לתנאי השני בדבר אי-עזיבת הארץ, וחשוב לעמוד עליו.

בני כנען ישבו כאן בארץ וראו אותה כשלהם. ראינו זאת אף בתחילת הפרשה, כשהתקשו לתת לאברהם אחוזת קבר עבור שרה. אם אברהם ידבק בזרעם – יראו בכך אישוש לטענתם על הארץ! לכן אברהם גם שולח את בני הפלגשים בסוף פרשתנו אל ארץ קדם (כה ו), כמפורש שם – “מעל פני יצחק”. מי שיש לו טענה על הארץ – מסוכן הרבה יותר ממי שמגיע מרחוק! רבקה היא בחירה אידיאלית, שכן משפחתה בכלל נשארת בחרן. הנישואין עם בנות כנען עלולים היו ליצור כאן מצג שווא של דו-קיום, של שותפות בין זרע אברהם לזרע כנען, בין ההולכים בדרך ה’ ומקיימים את יעודו לבין אלו המכחישים את אותו יעוד. הריב”ש אף מבאר, כי בדרכו של עולם, מי שבא לארץ חדשה ורוצה להתערות בה – מתחתן בבני הארץ ובכך קונה בה קנין. כך עשה עשיו שהתחתן עם אהליבמה וכך ירש את הר שעיר (פרק לו בהמשך). אבל אברהם – אינו נזקק לכך. הוא בוטח בה’ שהוא יוריש עבורו את הארץ, ולשם כך הוא חייב לעשות זאת דווקא מתוך בידול מהכנענים המתועבים.

יום שני, כ”ב מרחשון התשפ”ז

הפליק-פלאק המרשים של משפיעני השמאל, שהחל מיד עם פרסום תוצאות המדגם, כאשר זנחו בין-רגע את קמפיין גיוס החרדים וגילו לפתע כי ניתן להמשיך להתקיים גם בלי מה שהם מכנים ‘שוויון בנטל’ – מעלה מספר תובנות מעניינות, הן באשר לציניות הצרופה שלוותה את הקמפיין מהרגע הראשון, הן באשר לנאיביות שוברת השיאים של חלקים מהציבור הדתי-לאומי שנפלו בפח התודעתי ללא הפעלה מינימלית של חוש ביקורת, הן באשר למערכת המשפטית והצבאית, אשר שמשו כל העת – ועדיין משמשים – ככלי פוליטי לקידום אג’נדה חילונית בולשביקית, שמטרתה קעקוע אורחות החיים הבסיסיים של הציבור החרדי, כאשר הצבא משמש כור היתוך, אליו יכנס צעיר חרדי עם ערכים תורניים ויצא ממנו כישראלי ‘מתוקן’ על-פי האג’נדה השמאלנית-רדיקלית השלטת בחיל חינוך.

אם השמאל עולה לשלטון ומחיל את ערכיו על המדינה כולה – והוא יודע היטב כיצד עושים זאת, בניגוד לימין – כבר אין צורך בגיוס חרדים, וכפי שאמרה המועמדת ההזויה עם ההילה האקדמית של המפלגה הקיקיונית שעשתה הרבה רעש באמצעות הכסף שקבלה מהשמאל – “לגייס חרדים זה להקים דאעש, זה לקחת אנשים עם תפיסות עולם מאוד קיצוניות, מאוד דיכוטומיות של שחור ולבן וטוב ורע ויהודים ולא יהודים, ולתת להם נשק. ואני ממש לא חושבת שחילונים רוצים שבתוך מדינת ישראל תיווצר קבוצה קיצונית עם נשק, שיש לה תפיסות מאוד דיכוטומיות על יהודים ולא יהודים. זה לא הפרויקט הציוני, זה לא מה שמדינת ישראל מנסה לעשות”.

זה לא הפרויקט הציוני. אכן. הפרויקט הציוני הוא לרחם על ילדי עזה ולשתף פעולה עם אויבי ישראל כדי להשמיד את המדינה היהודית דרך הקלפי, מה שלא הצליחו לעשות באמצעות הרובה והטיל. אבל בנקודה הזאת עלינו להתעשת ולהבין מה מתכוון השמאל כאשר הוא מציע לנו להשתתף במיזם החיסול של המדינה היהודית תמורת אשליה של ‘הצלת עולם התורה’.

רבים בתוכנו יצטטו את דברי רבן יוחנן בן זכאי לאספסינוס – “תן לי יבנה וחכמיה” (גיטין נו:). אך כאשר מתבוננים מעט במציאות של ימינו ומשווים אותה להקשר בו נאמרו הדברים, מבינים את האבסורד, את חוסר ההקבלה ואת הסכנה העצומה הטמונה בהפרחת סיסמאות שאינן מתכתבות עם המציאות. רבן יוחנן בן-זכאי ראה את המקדש הולך ונחרב, את העם היהודי על סף אבדון, את הרקבון הרוחני שפשה בעם כבר עשרות שנים קודם לכן. אומרת הגמרא ביומא לט: – “תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב…”. שלטון יהודי עצמאי מזמן כבר לא היה, וכל שניתן היה לעשות הוא להחזיק בכל הכח את הקיים, שלא ילך לאיבוד. רבן יוחנן בן זכאי תיקן תקנות שונות להמשך קיום היהדות במצב של חורבן, ובתוך כך ביקש להבטיח את המשך לימוד התורה, שעליו עומד הכל.

וכי מישהו מעלה בדעתו, כי זה המצב בימינו? וכי מישהו מעלה בדעתו, כי ה’ הניף את ידו לקבץ גלויותינו בתהליך היסטורי התואם באופן מפליא את דברי הנביאים, העניק לנו מדינה עצמאית ועשה לנו נסים אינספור, בכדי להוביל אותנו לחורבן נוסף? וכי מישהו מעלה על דעתו, כי אין כל משמעות לכך שתנועת התשובה האדירה הולכת ופורחת בעשרות השנים האחרונות בניגוד לכל הגיון אנושי, ועל-אף שהחילוניות מנצלת את הכלים האדירים שהעניקו לה ההתפתחות המדעית והטכנולוגית כדי להשליט את הכפירה על העולם, הלבבות של המוני בית ישראל נמשכים דווקא אחר הערכים התורניים הישנים והטובים? וכי מישהו שהיה בימי הרחמים והסליחות ברחבת הכותל המערבי ובבתי הכנסת ברחבי הארץ כולה סבור, כי התורה הולכת ומשתכחת, ואין לנו אלא קומץ לומדים שמשמרים את הגחלת, כפי שהיה בראשית ימיה של המדינה, אחר שעולם התורה באירופה נחרב – הן רוחנית בשנים שקדמו לשואה והן פיזית בשואה האיומה עצמה?

אסור ליפול במלכודת הזאת, ולא רק מפני שהם לא יקיימו שום הבטחה שלהם, אלא משום שעצם הדיבור על הליכה עם השמאל מחדיר בנו תפיסה עקומה ומעוותת של היהדות, כאילו התורה מנותקת מהחיים, כאילו הערכים התורניים אין להם מקום מחוץ לבית המדרש. זאת, מלבד הסכנה הפיזית האיומה המרחפת על ראשנו בשל חבירתו של השמאל לאויבי ישראל, סכנה שלא תפסח על ראשינו ביום צרה.

הם אומרים – קחו את יבנה וחכמיה! עלינו לשנן את דברי הגמרא בנדרים לב. – “אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?… רבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך”. אנחנו משיבים לשמאל – תנו לנו את תל-אביב ואומלליה, תנו לנו את רמת השרון וגבעתיים ותינוקות שנשבו בה, תנו לנו את באר שבע ואופקים וטבריה ואור עקיבא והיהודים שרמסתם שם והעברתם על דתם! הציבור החרדי חזק דיו, תנועת התשובה חזקה דיה, עם ישראל צמא לה’ ולתורתו, אתם לא תצליחו לעצור את המהפכה!

יום שלישי, ט”ז מרחשון התשפ”ז

אם מישהו עוד היה מסופק בדבר כוונות השמאל ביחס לציבור החרדי ולמטרות שמאחורי קמפיין גיוס החרדים, באה המועמדת מספר 3 במפלגת ‘הציבור החרדי’ ד”ר נחומי יפה ומשרטטת את המתוה בצורה הברורה ביותר, שאינה משתמעת לשני פנים. האמת היא, שברגע שראיתי שהמפלגה המתימרת להיקרא ‘חרדית’ הציבה אשה ברשימה – עוד בטרם שמעתי על מי ומה מדובר – הבנתי כי לא מדובר באנשים מתוחכמים במיוחד, והם אפילו לא מנסים ללבוש אצטלה של מפלגה חרדית. הנסיון לשנות את הדי.אנ.איי החרדי בולט, בוהק ואינו מוסתר תחת שום מעטה. אך ככל שנוברים בארכיון ומבינים במי ובמה מדובר, מבינים כי המפעילים של מוטי לייטנר נרדמו בשמירה, ועד כמה שרצו למשוך קולות של אנשי ימין חרדים בעלי טענות כאלו ואחרות על הממסד, טענות מוצדקות יותר או פחות – באה ד”ר נחומי יפה ומציגה את ערוותם במערומיה – מדובר באנשי שמאל רדיקלי, שמאששים את העדויות על כך שבאמצעות כסף, הרבה כסף, הגורמים האלו בוחשים בתוך הציבור החרדי פנימה (לא רק במפלגה הנושאת את השם הציני הזה) ומנסים להרוס אותו מבפנים.

נחומי יפה מרחמת על ילדי עזה, בניהם וממשיכיהם של מרצחי החמאס, אבל את עיקר פועלה היא משקיעה בילדי בני ברק, ירושלים, מודיעין עלית ובית שמש. וכמי שה’חרדיות’ שלה מתבטאת בכך שגדלה בציבור הזה אף שנטשה את ערכיו, היא מכירה אותו היטב ומודעת להבדלים המהותיים שבינו לבין הציבור החילוני, שאל תוכו היא רוצה לבולל אותו. וכך, מתוך חיפוש פשוט בויקיפדיה, אני מגיע למאמר מלפני שנתיים, בה היא הציגה את תפיסת עולמה בדבר גיוס חרדים. בניגוד לליברמן, לפיד, בנט ושאר אויבי הציבור החרדי שאינם מכירים אותו מבפנים, נחומי יפה מזהירה מפני מצב, בו החרדים באמת יבואו לצבא עם סט הערכים החרדי ויחוללו בו שינוי. על-כן היא מציעה רעיון יותר מוצלח. אני מצטט את הדיווח כלשונו –

“ברקע השיח הציבורי הסוער בסוגיית גיוס חרדים לצה”ל כשנציגי ציבור ונציגים מטעם עצמם מציעים מתווים שונים שיובילו לפתרון, ד”ר נחומי יפה מהמחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב וסגנית נשיא למחקר במכון נתוני אמת, חושפת כיצד נראה גיוס חרדים בעיניים ליברליות.

בראיון לפודקאסט ‘הכותרת’ בווינט, קבעה ד”ר יפה כי ‘לגייס חרדים זה להקים דאעש’.

היא הסבירה: ‘צריכים להביא בחשבון שהחברה החרדית לא ערוכה באופן עמוק לצבא. אגיד יותר מזה: לגייס חרדים זה להקים דאעש, זה לקחת אנשים עם תפיסות עולם מאוד קיצוניות, מאוד דיכוטומיות של שחור ולבן וטוב ורע ויהודים ולא יהודים, ולתת להם נשק. ואני ממש לא חושבת שחילונים רוצים שבתוך מדינת ישראל תיווצר קבוצה קיצונית עם נשק, שיש לה תפיסות מאוד דיכוטומיות על יהודים ולא יהודים. זה לא הפרויקט הציוני, זה לא מה שמדינת ישראל מנסה לעשות’.

על ההבדל בין הזרם החרד”לי לחרדים הסבירה: “זרמים מסוימים בציונות הדתית קיצוניים, ויש בהם בעיות. מעבירים אותם מהשטחים למקומות אחרים כי מפרים עמדות בזכויות אדם וכדומה. הם יותר כמו חרדים. באופן כללי, הציונות הדתית היא חברה יותר ליברלית, יותר פתוחה, לומדת לימודי אזרחות, עניין קרדינלי שחובה ללמוד לפני גיוס. הם חשופים לחוק החילוני וכפופים אליו. החרדים כפופים לחוק הדתי בלבד. כל עוד החרדים לא עוברים תהליך אזרחות וליברליזציה, זה מסוכן”.

עד כאן דבריה של המועמדת ה’חרדית’ שמרחמת על ילדי עזה, עבדה כחוקרת במכרן הישראלי לדמוקרטיה וזכתה באות האבירות מטעם מרכז פרס לשלום (זו לא בדיחה, יש דבר כזה…). והיא מגדירה את עצמה ‘חרדית’. זה מזכיר את הבדיחה על היהודי שנסע מהעיירה במזרח אירופה לאמריקה והחל להשיל מעליו את סימניו היהודיים. תחילה הפסיק להתפלל בציבור, לאחר מכן גם ביחיד, עד שעשה שבתו חול ואכל נבילות וטרפות, רח”ל. לשאלה של אביו המודאג “במה אתה עדיין יהודי”, השיב – “אני עדיין מפחד מכלבים…”.

אבל מעבר למקרה העצוב והעלוב של ד”ר נחומי יפה, חשוב ללמוד כאן את הלך הרוח של יוזמי השילוב החרדי בצה”ל. כשהם אומרים שצעיר שנכנס חרדי יצא חרדי, הם מתכוונים לכך שיהיה חרדי כמו אותה גברת. הוא ימשיך אולי לפחד מכלבים, אולי גם יאכל טשולנט בליל שישי וישיר שירים חסידיים בהברה אשכנזית. אבל ערכים תורניים – לא יהיו לו. אמונה בבחירת ישראל, במושגים הבסיסיים של טוב ורע בעולם, בחובה לבער את הרע מקרבנו, במצות כיבוש הארץ, בעליונות חוקי התורה – זה כבר דאעש, לא בשביל זה רוצים את החרדים בצבא…

המחלוקת בין נחומי יפה לחבריה מהשמאל שרוצים לבולל את הציבור החרדי בצה”ל היא מחלוקת טקטית. הם חושבים שהצעירים החרדים יבואו לצבא והצבא כבר יטפל בהם, ואילו היא – שמעניקה לצעירים החרדים יותר קרדיט כבעלי עמדה תורנית שינקו מהחיידר והישיבה, גם אם לא היו מחוברים תמיד לסטנדר ולגמרא – היא מבינה שקיים סיכון גדול מדי בכך שהצבא יקלוט אותם כפי שהם, ועל-כן את תהליך האינדוקטרינציה ושטיפת המח הבולשביקית צריך להתחיל בגיל מוקדם יותר. איך היא קוראת לזה? ‘תהליך אזרחות וליברליזציה’.

אם מישהו עוד מסופק מה עומד על כף המאזניים במערכת הבחירות ובכלל בשיח הציבורי, ומדוע משנאי ה’ שמו את כל יהבם על הנושא של גיוס חרדים, ואם מישהו עוד סבור כי מדובר בסוגיה של ‘שוויון בנטל’, חיזוק צה”ל וכיוצא בכך – הגיע הזמן להתעורר למציאות…

יום ראשון, ל’ תשרי התשפ”ז

לעיתים נדמה, כי אנו חיים בתוך מחזה היתולי, שנועד ללמד אותנו עד כמה מגוחכת היא תפיסת העולם החילונית-מערבית, שהביאה אותנו על תהום, ועד כמה מחובתנו לשוב אל ה’ לא רק בשל החיוב המוטל עלינו מכח התורה הקדושה, אלא גם על-מנת לשמור על בריאות הנפש, על קשר נורמלי עם המציאות, על הישארות במרחב השפיות האנושית בכדי לא להתדרדר למחוזות ההזיה והדמיון המופרע. יותר מכל, אנו למדים כי חיי תורה מלאים, הכוללים לא רק את שמירת המצוות המעשיות אלא גם את אימוץ מערכת הערכית התורנית – הם הערובה הבלעדית להמשך קיומנו כאן בארץ, שכן בלי זה, לא יעזור לא מנת משכל גבוהה, לא כישורים טכנולוגיים, לא יכולות ארגוניות ולא שום דבר שהעולם המערבי מתפאר בו. הצצה חטופה לצרפת תלמד אותנו מה קורה לאומה, שאבדה את הבסיס לצדקת קיומה כאשר היא מתמודדת מול אספסוף נחות מבחינה כלכלית, תרבותית וטכנולוגית, אך מחובר היטב לזהותו וממוקד בתכלית החיים כפי שהוא תופס אותם.

והנה הבשורה החדשה מבית מדרשם של אלו, שלא למדו דבר מהטבח הנורא לפני שלוש שנים. תאמינו או לא, הם מצאו את הפתרון השורשי לטרור העזתי ואת המפתח לשלום במזרח התיכון – ללמד את ילדי עזה על השואה ולנטר התבטאויות אנטישמיות במוסדות הלימוד הפלשתינים…

לא, זו לא בדיחה. ארגון אמריקאי, המפעיל את ‘כפר הילדים’ בעזה ובתוכו מספר בתי ספר, מתכוון להשתמש בבינה מלאכותית כדי לזהות התבטאויות אנטישמיות והסתה בכיתות, אחר הסרת תכניות המעודדים אלימות מתכנית הלימודים. לפי דיווח רשת ABC, התוכנית נועדה לסייע למורים ליישם תוכנית לימודים המקדמת שלום וסובלנות. את היוזמה הציג בחודש שעבר ד”ר דייוויד חסן, מייסד ומנכ”ל ארגון ‘כפר הילדים של עזה’, במהלך מפגש מקוון עם ארגונים הומניטריים. לדבריו, המערכת תשלח אליו התרעה כאשר תזהה שפה בעייתית, ולאחר מכן הוא יפנה למורה כדי לברר את ההקשר ולתת משוב. ההקלטות, כך אמר, יישמרו למשך 72 שעות בלבד.

תוכנית הלימודים מבוססת ברובה על זו של הרשות הפלשתינית. חסן אמר בעבר כי הוסרו ממנה ניסוחים המפארים אלימות או מעודדים אנטישמיות ועמדות נגד ישראל. כך, לדוגמא, בשאלות מתמטיקה, במקום לספור פיגועים ורציחות של יהודים, הם עכשיו מביאים דוגמאות מביצועים של שחקני כדורגל…

חסן מצטדק על ה’פגיעה בפרטיות’ של התלמידים ועל כך שהארגון מקבל תמיכה מגורמים ישראליים, בעוד העזתים המתנגדים לתוכנית טוענים, כי ‘היא פוגעת בעצמאותם לקבוע את חינוך ילדיהם’.

אני מעדיף להניח בצד את העזתים ולהתיחס אלינו, היהודים, כי שורש הבעיה מונח בנו, לא בהם. ג’רלד שטיינברג, מייסד ונשיאNGO Monitor , ארגון יהודי ידוע הנאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל, תומך בתכנית ומביע ‘אופטימיות זהירה’ ביחס אליה. במסגרת התכנית, גם מתכוונים ללמד את ילדי עזה על השואה, מה שללא ספק ישכנע אותם שזה לא יפה לבצע בנו עוד אחת…

מה נאמר ומה נדבר? איני יודע כמה מליוני דולרים של יהודים יושקעו במיזם המטופש ללמד את ילדי עזה ששחקני כדורגל חשובים יותר מלוחמי ג’יהאד ושזה לא יפה שהיטלר – תוך שיתוף פעולה אינטנסיבי של העולם הערבי כולו, ובראשו המופתי הירושלמי חאג’ אמין אל-חוסייני, מהאבות המייסדים של ‘האומה הפלשתינית’ – הכניסו אותנו לתאי הגזים. אבל דבר אחד ברור – את הכסף, הזמן, היכולות, הכשרונות ושאר כל המשאבים של העולם היהודי היינו אמורים להשקיע בדבר אחד בלבד – לא בללמד את ילדי עזה על אושוויץ ולקוות ל’דה-רדיקליזציה’ כי אם בללמד את ילדי תל-אביב ורמת השרון, וגם את ילדי דימונה וחצור הגלילית מהי יהדות, מהי תורה מסיני, מהיכן נובע הקשר שלנו לארץ הזאת, מה משמעות הברית שכרתנו עם בורא עולם וכיצד אנו אמורים לעמוד לפניו כאומה על אדמתה, הגאה במורשתה ואינה נבהלת מזעקות ‘לסטים אתם’ של רוצחים שפלים ותומכיהם ברחבי הגלובוס. 

הלקח מטבח שמחת תורה הוא לא ללמד את פראי האדם בעזה כמה זה לא יפה לרצוח אותנו. הלקח הוא ללמד את ילדי ישראל שיש כאן מלחמת-דת בין עם ה’ למשנאיו, ושבמלחמה הזאת אין רחמים על האויב, וגם לא נסיונות פתטיים ללמד אותו על סבלנות ושלום. הנסיון המערבי לאלף את הפרא הערבי נחל כשלון מהדהד במאה השנים האחרונות, ובעוד שמדינות אירופה וארה”ב יכלו להרשות לעצמן לשגות באשליות כל עוד הסכנה היתה רחוקה מהם – לנו אין לוקסוס כזה, כי מדובר בחיינו וחיי ילדינו. (בזכות הפרוגרס והשמאל העולמי, עכשיו גם באירופה וביחוד בצרפת זה מגיע לפתח ביתם של אותם טפשים שאפשרו לאסלאם להשתלט גם על אירופה, אבל איך אומרים – שיאכלו את הקדרה שבישלו…).

יום רביעי, ה’ תשרי התשפ”ז

העולם היהודי מזדעזע ממראות קשים בלב ניו יורק – פעילים ניאו-נאצים קיימו בימים האחרונים הפגנה אנטישמית בעיר, כשהם עונדים סרטי זרוע שעליהם צלבי קרס ומשמיעים קריאות ‘הייל היטלר’ וסיסמאות נגד יהודים. האירוע התרחש במרחק של רחובות ספורים בלבד מהמקום שבו נערך טקס הזיכרון הממלכתי לציון 25 שנה לפיגועי 11 בספטמבר, והמפגינים המשיכו בפעילותם ללא התערבות מצד הרשויות.

מאחורי ההפגנה עומד ארגון ניאו-נאצי המגדיר את עצמו ‘סוציאליסטי-לבן’, ומציג כחלק ממטרותיו את שימור מעמדו של האדם הלבן ואת המאבק במה שהוא מגדיר כהשפעה יהודית. לצד הסמלים הנאציים והקריאות בשבח היטלר, נשמעו במקום גם קריאות ‘שחררו את פלסטין’ וסיסמאות אנטישמיות נגד מה שכינו המפגינים ‘הכוח היהודי’ ו’המניפולציות היהודיות’.

מה אתם אומרים? מזעזע, נכון? מעורר מחשבות נוגות? ממחיש כיצד האדמה רועדת מתחת רגליהם של יהודי ניו-יורק, כאשר העיר בעלת האוכלוסיה היהודית הגדולה בעולם נתונה תחת מתקפה מראש עיר תומך חמאס, ושתי קצוות הקשת הפוליטית בארה”ב עושים יד אחת בקואליציה שבמבט ראשון נראית מופרכת לחלוטין, אבל בפועל רואים, כי ישנו הרבה מן המשותף בין הניאו-נאצים לאסלאם הרדיקלי, ועיקר המשותף הוא השנאה לישראל. סיפור האהבה של הפיהרר הגרמני והמופתי הירושלמי במלחמת העולם השניה, שהיה האדם הלא-גרמני  היחיד שהורשה להכנס לאושוויץ ולצפות במלאכת ההשמדה – בוודאי משמש השראה לברית המשנאים.

וכבר מובא בספר קול התור (חלק ב פרק ב אות ב) – “תפקידו המיוחד של משיח בן יוסף – נגד עֵשָו קליפת השמאל, ותפקידו המיוחד של משיח בן דוד – נגד ישמעאל קליפת הימין, ושניהם יחדיו נגד עֵשָו וישמעאל שהם שור וחמור דטומאה. ההזדווגות של עֵשָו וישמעאל הוא ע”י ארמילוס שר הערב רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם רח”ל”.

אכן, מזעזע לראות את התגשמות אותה קואליציה של עשו וישמעאל ברחובות ניו יורק. אולם בטרם נביע את שאט נפשנו מהתופעה, כדאי להכניס דברים לפרופורציה הנכונה, ולא כדי להמעיט בסכנה הנשקפת ליהודי ניו-יורק, אלא בכדי לשים את האצבע על הסכנה הדחופה הרבה יותר.

בארה”ב מהוות הקבוצות הניאו-נאציות מיעוט רעשני וקולני שנהנה אמנם מהתיקון הראשון לחוקה האמריקאית בדבר חופש הביטוי, אך עדיין הם עומדים בשולי החברה וזוכים לגינוי חריף מכל קצוות הקשת הפוליטית. בארץ ישראל, לעומת זאת, עומדים בעלי בריתם המוסלמים, אשר שואפים בגלוי להשמיד את ישראל וזוכים ללגיטימציה בינלאומית רחבה, וגם בקרב קורבנותיהם הפוטנציאליים – היהודים בישראל – הם זוכים להבנה וסלחנות. הטבח הנורא בעוטף עזה זכה לגיבוי מסיבי של אוכלוסיה, אשר גם כאשר בתיהם נהרסו והם נאצלו להתפנות בהמוניהם עם עשרות אלפי הרוגים ופצועים – כל זה לא מנע מהם להעניק עורף שאיפשר למרצחים להחזיק במשך שנתיים תמימות בחטופים הישראלים. ערביי יהודה ושומרון תמכו אף הם בהמוניהם בטבח, לפי סקר אחד כ-81% הודו בכך בגלוי, ומבין השאר לא ברור כמה התנגדו מסיבות של כדאיות ואיזה מיעוט זניח באמת ראה בעיה ברצח יהודים. ערביי ישראל – אלו המחזיקים בתעודות זהות כחולות ונהנים מכל הזכויות – אף הם מצביעים בהמוניהם בבחירות לכנסת למפלגות הקוראות בגלוי למחיקת המדינה היהודית, מלבד אותם אלו שלא מוכנים להכיר בישראל אפילו לצרכים פוליטיים ותומכים בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. יוסף חדאד הוא קוריוז בנוף של ערביי ישראל, ואת תמיכתו הוא יונק באופן גורף מהציבור היהודי.

אתם עדיין מודאגים, קוראים יקרים, מאותם חדלי-אישים המצדיעים במועל-יד ברחובות ניו יורק ומפיצים תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות על הכח היהודי בוושינגטון בהשראת הפרוטוקולים של זקני ציון? אכן, אין לזלזל בהם, במיוחד במקרה שמשבר כלכלי חריף ידחוף אמריקאים רבים לחפש פתרונות קלים ועלול לקום מנהיג כריזמטי שיפנה את חצי התסכול לעבר היהודים. אבל אני הרבה יותר מודאג מאחמד טיבי וממנסור עבאס, שבחלקלקות לשונם הופכים לברי-שיח לגיטימיים בשיח הפוליטי הישראלי, כאשר בנאומים בשפה הערבית הם מגלים את שאיפתם האמיתית, שאינה שונה מזו של הנאצים בניו יורק ובכל מקום בעולם.

הגיע הזמן להסיר את המסווה מעל הקואליציה האסלמו-נאצית ולהתיחס לניאו-נאצים המצויים בקרבנו בדיוק כפי שמתיחסים לאלו הצועדים ברחובות ניו יורק. אין כל הבדל בין צלב הקרס לדגלי אש”ף וחמאס, והנכונות של ישראל לשאת ולתת עם אותם מרצחים במקום למחוק אותם מעל פני האדמה אינה אלא כניעה לנרטיב הפרוגרסיבי שהופך תוקפן לקרבן וקרבן לתוקפן, אור לחושך וחושך לאור, טוב לרע ורע לטוב, ובאופן כללי מטשטש במכוון את כל עולם הערכים מתוך מגמה להתיר כל רסן ולכפור בבורא עולם.

יהיו דברי קול התור נר לרגלינו, ונזכה לקיים את יעודו של משיח בן יוסף, לשבור את קואליצית שונאי ישראל, למגר את יורשי היטלר וחאג’ אמין אל חוסייני, ואז יקוים בנו הכתוב – “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה’ המלוכה”!