יהודה אפשטיין: דרך אמונה – סיפור המהפכה

‘רוח אחרת’ – הציבור החרדי מתחבר לארצו

עודכן לאחרונה ע”י יוסי לשם 18/08/2022 15:38

ישוב חרדי חדש הוקם בהרי יהודה

ישוב חרדי חדש הוקם בהרי יהודה  |  צילום: דוברות דרך אמונה

המאמר באדיבות הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת ‘קדושת ציון’ – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש

“ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה” (במדבר יד כד)

בעיצומו של הקיץ הלוהט, כשרבים נופשים אי-שם ומחליפים כוחות לקראת זמן אלול הבא עלינו לטובה, התארגנה קבוצה מיוחדת במינה ויצאה גם היא אל מחוץ לאזור הנוחות של הערים הגדולות, למסע קצת שונה. מדובר במסע בעל חשיבות היסטורית עצומה, אשר נדמה כי מעטים הם אלו, התופסים את מהותו. אני מדבר, כמובן, על אותן משפחות נפלאות ואותם בחורים מצוינים, אשר יצאו אל הטרשים שממזרח לגוש עציון והקימו את הישוב החרדי ‘דרך אמונה’ על שם הרב קנייבסקי זצ”ל, ופונו באכזריות על-ידי חיילים, המקבלים פקודות מרושעות מדרג מדיני עלוב. על-פניו נראה, שיש כאן עוד סיפור על גבעה שעלתה ופונתה, ובעזר ה’ תעלה שוב, ואולי גם תפונה שוב, עד שהעקשנות והעקביות ומסירות הנפש יגברו על כוחות הרשע והישוב יהיה לישוב של קבע. ישנם כמה וכמה מאחזים ברחבי יהודה ושומרון, אשר עוברים את אותו תהליך, וכעת נוסף גם המאחז הזה. אך מי שמעט מתבונן מבין, כי הידיעה החדשותית השגרתית לכאורה שיש כאן – טומנת בחובה הרבה מעבר למה שנראה על-פני השטח, תרתי משמע.

מי שזכה, כמוני, לשהות ולו לשעות ספורות ב’דרך אמונה’ – אינו צריך הסברים. מרגישים באויר את משק כנפי ההיסטוריה. אבל עבור אלו שלא היו שם, ועבור אלו שעדיין לא מבינים מה היה שם, אשתדל לשבר את האוזן. מה שקרה ב’דרך אמונה’הוא לא פחות ממהפכה בקנה-מידה של דורות! מיטב בניו של הציבור החרדי – משפחות אברכים מהעידית שבעידית, בחורים מהשורה הראשונה של עולם הישיבות, כמו גם בחורים רגילים מכל גווני הקשת של הציבור החרדי, החזירו עטרה ליושנה, והקימו לתחיה את מצות ישוב הארץ מתוך מסירות נפש ועל טהרת הקודש לכל דבר וענין. מי שראה את לימוד התורה, את התפילות, את דקדוק ההלכה, את שמירת גדרי הצניעות ואת כל השיג ושיח שהיה שם – לא יכל שלא להזיל דמעה של התרגשות. כאילו מתוך תהום הנשיה, צצו ועלו לנגד עינינו דמויות ההוד של ישוב הארץ משנים קדומות, דמויות שהטביעו את חותמם על מפעל ההתישבות, ואשר ההיסטוריוסופיה החילונית והכביכול ‘חרדית’ כאחד ניסו להשכיח מלב. תלמידי הגר”א – רבי ישראל משקלוב, רבי מנחם מנדל משקלוב, שבעים הנפש שהגיעו באניות רעועות, העליה החסידית – ה’בת עין’, רבי ניסן ב”ק, ולאחר מכן תלמידי החתם סופר – רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי עקיבה יוסף שלזינגר בעל ה’לב העברי’, שלאחרונה זכינו לציין 100 שנים להסתלקותו, חכמי ספרד ענקי הרוח כמו האור החיים והבן-איש-חי – גלריה שלמה של גדולי עולם, אשר התוו את הדרך לדרישת ציון על טהרת הקודש, לישוב הארץ מתוך מגמה להשיב את השכינה לציון ולחדש את הקשר החי, המפכה והאמיתי עם בורא עולם.

כמה שניסו להשכיח את המורשת הזו! כמה שניסו לשכתב, לסלף, להמעיט את הערך! כמה שניסו להחדיר בנו את המחשבה, כאילו ישוב הארץ זה משהו ששייך לחילונים, בעוד יראי ה’ מוכנים לגור בפולין או באמריקה, ובלבד שיתנו לנו סטנדר ודף גמרא. איך הנדסו לנו את התודעה באמצעות ביטויים תמימים לכאורה – ‘העליה הראשונה’, לדוגמא, כאילו לפניהם לא היה כלום. והגרוע מכל, שהאמנו להם! האמנו להם, כי בשלב מסוים זה היה נראה יותר בטוח, יותר נח. בשביל מה לעסוק בענייני החומר, כשאפשר להשאר ספונים בבית המדרש. בשביל מה להתעמת עם העולם שמסביב, כשהחילונים בונים את הארץ במקומנו. ניתן להם לבנות את הארץ, ואנחנו נבנה את עולם התורה. כך רצינו לחשוב, אבל בורא עולם רצה אחרת.

הקב”ה רוצה דווקא אותנו – את הדבקים בתורה ובמצוותיה – שאנו נבנה את הארץ. הוא רוצה שאנחנו נסלול את הכבישים ונבנה את בתי-החולים, ומתוך התורה שאנו לומדים על-מנת לקיים בפועל, הוא רוצה שנדע כיצד לנהל את המדינה המוצלחת ביותר בעולם בכל התחומים, כשחכמי ישראל היושבים בלשכת הגזית מורים את הדרך בה נלך לא רק בהלכות בשר בחלב וארבעה מינים, אלא גם בהלכות מסים ותחבורה, מלחמה וכל דבר אחר. אנחנו צריכים להיות בוני הארץ, ללכת בראש המחנה, ואל לנו להרתע מנסיונות וקשיים. כעת, אחר שהציונות החילונית פשטה את הרגל, וצה”ל עוסק בפינוי ישובים ובהתעללות ביהודים – אין כל סכנה שהעסק בישוב הארץ יקרב אותנו לחילוניות. להפך – כיום כל מי שמיישב את הארץ מתוך מסירות נפש ונלחם באויב הערבי – הוא זוכה בכך גם להבדל באופן הנחרץ ביותר מהעולם החילוני ומתרבות העמים.

אכן, רוח אחרת נשבה בהרי יהודה – רוחו של כלב בן-יפונה, רוחה של דרישת ציון על טהרת הקודש, רוחם של גדולי הדורות שמסרו נפשם פשוטו כמשמעו על ישוב הארץ, והרוח הזו עוד תנשב ביתר שאת וביתר עוז. זוהי הרוח, אשר במשך שנים עמלנו באגודת ‘קדושת ציון’ להפיח בקרב קהל יראי ה’. עם הבשורה הזו, הבשורה החדשה-ישנה של דרישת ציון על טהרת הקודש, הפציעה ‘קדושת ציון’ לעולם לפני מספר שנים. הגליונות שהופצו ברחבי הארץ פעלו את פעולתם, וכעת אנו זוכים לברך על הקמת הגרעין הנפלא הזה של ‘דרך אמונה’. זכות היא לנו לעמוד מאחורי המפעל האדיר, שעוד ילך ויצמח, יצמיח פארות, ענפים ופירות, וככל שהציבור יראה, כי אכן מדובר בציבור הנפלא ביותר שבקרבנו – כך זה ילך ויגדל, ‘דרך אמונה’ עוד יעמוד על תלו, יקומו ישובים נוספים (אחד כבר בתכנון, אף שאיני רשאי להרחיב בפרטים), ובקרוב נזכה, שהתופעה תקיף את כלל ציבור יראי ה’, אשר יישב בהמוניו את מרחבי יהודה ושומרון ואת כל חלקי ארצנו הקדושה אמן!

נתניהו בבני-ברק והלקח החינוכי

מאת הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת ‘קדושת ציון’ – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש

מנהיג הליכוד וראש הממשלה בעבר, ואולי גם בעתיד, בנימין נתניהו, הגיע לשבע ברכות אצל נכדתו של ח”כ הרב משה גפני. ביקור נימוסין של פוליטיקאי ותיק אצל חברו, הותיק לא פחות. אירוע שגרתי למדי. אך מה שהתחולל מחוץ לבית בו נערכה השמחה, ושמא היה זה אולם, איני יודע – ראוי לתשומת לב יתרה. סרטון קצר שהופץ מראה גלי הערצה של הציבור הבני-ברקי כלפי המנהיג גלוי-הראש, שאמנם יודע לכבד ולכן הגיע עם כיפה שחורה לאירוע. האנשים שהופיעו שם נראו כבחורי ישיבות וסתם יהודים חרדים רגילים לחלוטין. לא שוליים, לא נושרים, לא שום דבר יוצא דופן. גם לא נראה כלל, כי היה כאן משהו מאורגן. מפה לאוזן עברה השמועה, כי ‘ביבי מגיע’, והקהל הריע בהמוניו, תוך שהמנהיג הנערץ מנופף להם בידו. אין הרבה גדולי תורה שזוכים לכזו הערצה, והתופעה אמורה לעורר בקרב כל אנשי החינוך סימני דאגה לא מעטים. ואכן, ב’יתד נאמן’ מהרו לפרסם מכתב ישן מהגרח”ש קרליץ, אשר עוסק בנושא זה של חנופה לרשעים, ואשר נכתב עקב תופעה דומה שהיתה בזמנו. ואמנם כל מילה במכתב היא אמת לאמתה, אך אין ביכולתם של דברים אלו להתמודד כלל עם הבעיה, ונראה כי רוב הציבור כלל אינו תופס מהי.

ניתן בהחלט להלין על ירידת הדורות, ועל הרדידות והשטחיות שנגרמות עקב פגעי הטכנולוגיה וחדירתה לתוככי ציבור היראים. אולם בכך לא נפתור את שורש הבעיה. ושורש הבעיה הוא הפער שנוצר בין מציאות חיינו כאן בארץ אחר 74 שנות קיומה של מדינת ישראל לבין דרכי ההתמודדות שהיו נכונות בעבר, אך כיום אינן מצליחות לעצור את הסחף לעבר הערצת דמויות חילוניות בעלות עוצמה, ובראשן נתניהו.

גדל כאן דור של בחורי ישיבות, חלקם למדנים ומתמידים לא פחות ואף יותר מבדורות הקודמים, אך שונים במהותם מבני הדור הקודם. מדובר בנוער חרדי שגדל כאן בארץ, שהוריהם גדלו כאן בארץ, שהמציאות היחידה שהם מכירים היא של עם ישראל הנמצא בארצו, שולט בגורלו ואינו נתון לחסדי האומות. הסיפורים על הקוזקים והקנטוניסטים, האינקוויזיציה והשואה, הרדיפות והפוגרומים שעמנו סבל מהם במשך כל שנות גלותו – סיפורים אלו הם עבורו נחלת העבר, חומר ללימוד היסטוריה או להשתעשעות בסיפורי קומיקס. המציאות בה הוא חי היא של ארץ פורחת לאורך, לרוחב ולגובה, ישובים קמים, בנינים מגרדים את השחקים, מכוניות שועטות בכבישים במשך כל שעות היממה, מפעלים מייצרים כל מה ששווה לייצר, תעשיית ההיי-טק הישראלית מתחרה במדינות המפותחות בעולם, ואף מצליחה לגבור עליהן, מערכת הבריאות הולכת ומשתכללת ומחירי הדירות מרקיעים שחקים, שזה אמנם מקשה על קנית דירה, אך זה מעיד בהחלט על עוצמתה של ישראל מבחינה כלכלית. בעיראק יותר קל לקנות דירה… .

את כל הדברים האלו מייצג בנימין נתניהו. לא הרב משה גפני. גם לא גדולי ישראל. הם מייצגים את עולם הרוח, עולם שהוא ללא ספק נעלה יותר, וככל שהיהודי יותר ספון בעולמה של תורה הוא מבין זאת יותר ומעריך זאת יותר. אבל העולם הזה נראה כמנותק מכל מה שקורה ‘בחוץ’. אך מה לעשות, והאדם מורכב מחומר ורוח, מגוף ונפש, וגם בחור הישיבה המתמיד ביותר מכיר בצרכיו החומריים, ואחר שהתורה וחכמיה הפכו לנציגי הרוח בלבד – הפכו בנימין נתניהו וההיי-טק הישראלי לנציגי החומר. ולכן ניתן בישיבות רבות למצוא תמונות של נתניהו על קירות הפנימיה, לא בהיכל הישיבה חלילה, אבל בהחלט במקומות בהם אין יד המשגיח מגעת. ולכן כשנתניהו מגיע לבני-ברק, הוא מתקבל באהדה לא פחות מאשר בשוק מחנה יהודה, ואולי קצת יותר.

מה ניתן לעשות? הפתרון טמון בהבנת הבעיה. עלינו להבין, כי תורתנו תורת חיים היא, היא אינה איזו פילוסופיה גבוהה, איזו חוויה רוחנית המנותקת מהמציאות, כי אם להפך – היא המנתבת את הליכתנו בכל מהלך חיינו הארציים, ודווקא על-ידי זה היא מגביהה אותנו לפסגות הרוח. כשנבין ונפנים ונחיה לאורו של יסוד זה, כל היחס שלנו לתורה ולחיים שמסביבנו ישתנה. עלינו להפנים, כי דווקא אם נלך בחוקי התורה – אז תובטח הצלחת תעשיית ההיי-טק, אז נצליח לבנות כבישים ובנינים, אז נזכה למערכת בריאות משוכללת עוד יותר, אז נזכה גם לבטחון אישי ולהורשת האויב מפנינו, אז נחיה חיים שלמים של אומה בארצה על-פי התורה. אז נוכל להעריץ את גדולי ישראל ואותם בלבד, כי הם ייצגו עבורנו את כל מאוויינו הגשמיים והרוחניים. כשנלמד את התורה ונשאף לקיים אותה כחוקת האומה ולא כתורה של יחידים – אז כבר לא יהיה צורך באישים חילוניים שיסדרו עבורנו את הכלכלה ואת שאר צרכי היום-יום. אז הנוער שלנו, וגם המבוגרים יותר, לא ילכו לרעות בשדות זרים, ולא יחושו צורך להעריץ אישים חילוניים, מוצלחים ככל שיהיו. אז נזכה לכבוד התורה ולומדיה באמת.

ע”כ.

הנה מכתב הגרח”ש קרליץ המדובר: