המניפולציות של המדינה נגד היהודים
זעזוע בניו יורק, שוויון נפש בירושלים…
יום רביעי, ה’ תשרי התשפ”ז
העולם היהודי מזדעזע ממראות קשים בלב ניו יורק – פעילים ניאו-נאצים קיימו בימים האחרונים הפגנה אנטישמית בעיר, כשהם עונדים סרטי זרוע שעליהם צלבי קרס ומשמיעים קריאות ‘הייל היטלר’ וסיסמאות נגד יהודים. האירוע התרחש במרחק של רחובות ספורים בלבד מהמקום שבו נערך טקס הזיכרון הממלכתי לציון 25 שנה לפיגועי 11 בספטמבר, והמפגינים המשיכו בפעילותם ללא התערבות מצד הרשויות.
מאחורי ההפגנה עומד ארגון ניאו-נאצי המגדיר את עצמו ‘סוציאליסטי-לבן’, ומציג כחלק ממטרותיו את שימור מעמדו של האדם הלבן ואת המאבק במה שהוא מגדיר כהשפעה יהודית. לצד הסמלים הנאציים והקריאות בשבח היטלר, נשמעו במקום גם קריאות ‘שחררו את פלסטין’ וסיסמאות אנטישמיות נגד מה שכינו המפגינים ‘הכוח היהודי’ ו’המניפולציות היהודיות’.
מה אתם אומרים? מזעזע, נכון? מעורר מחשבות נוגות? ממחיש כיצד האדמה רועדת מתחת רגליהם של יהודי ניו-יורק, כאשר העיר בעלת האוכלוסיה היהודית הגדולה בעולם נתונה תחת מתקפה מראש עיר תומך חמאס, ושתי קצוות הקשת הפוליטית בארה”ב עושים יד אחת בקואליציה שבמבט ראשון נראית מופרכת לחלוטין, אבל בפועל רואים, כי ישנו הרבה מן המשותף בין הניאו-נאצים לאסלאם הרדיקלי, ועיקר המשותף הוא השנאה לישראל. סיפור האהבה של הפיהרר הגרמני והמופתי הירושלמי במלחמת העולם השניה, שהיה האדם הלא-גרמני היחיד שהורשה להכנס לאושוויץ ולצפות במלאכת ההשמדה – בוודאי משמש השראה לברית המשנאים.
וכבר מובא בספר קול התור (חלק ב פרק ב אות ב) – “תפקידו המיוחד של משיח בן יוסף – נגד עֵשָו קליפת השמאל, ותפקידו המיוחד של משיח בן דוד – נגד ישמעאל קליפת הימין, ושניהם יחדיו נגד עֵשָו וישמעאל שהם שור וחמור דטומאה. ההזדווגות של עֵשָו וישמעאל הוא ע”י ארמילוס שר הערב רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם רח”ל”.
אכן, מזעזע לראות את התגשמות אותה קואליציה של עשו וישמעאל ברחובות ניו יורק. אולם בטרם נביע את שאט נפשנו מהתופעה, כדאי להכניס דברים לפרופורציה הנכונה, ולא כדי להמעיט בסכנה הנשקפת ליהודי ניו-יורק, אלא בכדי לשים את האצבע על הסכנה הדחופה הרבה יותר.
בארה”ב מהוות הקבוצות הניאו-נאציות מיעוט רעשני וקולני שנהנה אמנם מהתיקון הראשון לחוקה האמריקאית בדבר חופש הביטוי, אך עדיין הם עומדים בשולי החברה וזוכים לגינוי חריף מכל קצוות הקשת הפוליטית. בארץ ישראל, לעומת זאת, עומדים בעלי בריתם המוסלמים, אשר שואפים בגלוי להשמיד את ישראל וזוכים ללגיטימציה בינלאומית רחבה, וגם בקרב קורבנותיהם הפוטנציאליים – היהודים בישראל – הם זוכים להבנה וסלחנות. הטבח הנורא בעוטף עזה זכה לגיבוי מסיבי של אוכלוסיה, אשר גם כאשר בתיהם נהרסו והם נאצלו להתפנות בהמוניהם עם עשרות אלפי הרוגים ופצועים – כל זה לא מנע מהם להעניק עורף שאיפשר למרצחים להחזיק במשך שנתיים תמימות בחטופים הישראלים. ערביי יהודה ושומרון תמכו אף הם בהמוניהם בטבח, לפי סקר אחד כ-81% הודו בכך בגלוי, ומבין השאר לא ברור כמה התנגדו מסיבות של כדאיות ואיזה מיעוט זניח באמת ראה בעיה ברצח יהודים. ערביי ישראל – אלו המחזיקים בתעודות זהות כחולות ונהנים מכל הזכויות – אף הם מצביעים בהמוניהם בבחירות לכנסת למפלגות הקוראות בגלוי למחיקת המדינה היהודית, מלבד אותם אלו שלא מוכנים להכיר בישראל אפילו לצרכים פוליטיים ותומכים בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. יוסף חדאד הוא קוריוז בנוף של ערביי ישראל, ואת תמיכתו הוא יונק באופן גורף מהציבור היהודי.
אתם עדיין מודאגים, קוראים יקרים, מאותם חדלי-אישים המצדיעים במועל-יד ברחובות ניו יורק ומפיצים תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות על הכח היהודי בוושינגטון בהשראת הפרוטוקולים של זקני ציון? אכן, אין לזלזל בהם, במיוחד במקרה שמשבר כלכלי חריף ידחוף אמריקאים רבים לחפש פתרונות קלים ועלול לקום מנהיג כריזמטי שיפנה את חצי התסכול לעבר היהודים. אבל אני הרבה יותר מודאג מאחמד טיבי וממנסור עבאס, שבחלקלקות לשונם הופכים לברי-שיח לגיטימיים בשיח הפוליטי הישראלי, כאשר בנאומים בשפה הערבית הם מגלים את שאיפתם האמיתית, שאינה שונה מזו של הנאצים בניו יורק ובכל מקום בעולם.
הבעיה היא שבשיח התקינות הפוליטית שמוכתב בידי הפרוגרס, אנטישמיות ושנאת ישראל אסורות רק כשהן באות מהימין הפוליטי. כאשר הן באות ממקום של מלחמת המדוכאים במדכאים, כאשר הן משמשות את הנרטיב ה’פלשתיני’ של ציונות קולוניאליסטית, של נכבה, של ישראל כמדינת אפרטהייד – לא רק שהיא לגיטימית, אלא היא זוכה בפרסי יוקרה בפסטיבלים בינלאומיים. כאשר היא מגובה בתמיכה פוליטית של מדינות אירופאיות כמו בריטניה, נורבגיה ועוד – היא הופכת לביטוי המובהק ביותר של נאורות, קדמה וכל הדברים הטובים.
הגיע הזמן להסיר את המסווה מעל הקואליציה האסלמו-נאצית ולהתיחס לניאו-נאצים המצויים בקרבנו בדיוק כפי שמתיחסים לאלו הצועדים ברחובות ניו יורק. אין כל הבדל בין צלב הקרס לדגלי אש”ף וחמאס, והנכונות של ישראל לשאת ולתת עם אותם מרצחים במקום למחוק אותם מעל פני האדמה אינה אלא כניעה לנרטיב הפרוגרסיבי שהופך תוקפן לקרבן וקרבן לתוקפן, אור לחושך וחושך לאור, טוב לרע ורע לטוב, ובאופן כללי מטשטש במכוון את כל עולם הערכים מתוך מגמה להתיר כל רסן ולכפור בבורא עולם.
יהיו דברי קול התור נר לרגלינו, ונזכה לקיים את יעודו של משיח בן יוסף, לשבור את קואליצית שונאי ישראל, למגר את יורשי היטלר וחאג’ אמין אל חוסייני, ואז יקוים בנו הכתוב – “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה’ המלוכה”!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
1@SHEMA-YISRAEL.ORG