יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

הפוגרום באמסטרדם – איתות נוסף משמים על חובת היהודים לשוב לארצם

ליקוי מאורות

יום שישי, ט’ מרחשון
הפוגרום באמסטרדם, אשר מתרחש סמוך ליום השנה לליל הבדולח, מזכיר לכולנו אמת פשוטה, אשר נעלמה מלא מעט יהודים גם אחר השואה הנוראה של יהדות אירופה – ליהודי אין מה לחפש חוץ לארץ בה בחר ה’, ואם לא נבין זאת בדרך הקלה, הגויים ילמדו אותנו בדרך הקשה.
אומרים רבותינו בבראשית רבה נח פרשה לג –
“‘וישלח את היונה’ וגו’ ‘ולא מצאה היונה [מנוח]’ וגו’ ר’ יהודה בן נחמן בשם ריש לקיש – אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותה – ‘היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח’ (איכה א ג) – הא [אילו] מצאה – לא היו חוזרים, ודכוותה – ‘ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח’ (דברים כח סה) – הא אילו מצאו, לא היו חוזרים“.
רבותינו הקדושים בעיני הבדולח שלהם הכירו היטב את המון העם. אילו מצאו מנוח – לא היו חוזרים. היהודי נשאר בגלות, נאחז בה בציפורניו, ואינו מוכן לעזוב אותה עד שכלו כל הקיצין. ולעיתים, לדאבוננו, גם אחר שכלו, הוא מרמה את עצמו לחשוב, כאילו יש לו אפשרות להשאר בגולה. הבוקר בעקבות הפוגרום באמסטרדם, אומר שליח חב”ד במקום – “זה אירוע מטלטל, ביום יום אנחנו לא מרגישים את האנטישמיות הזאת ברחוב״. מדובר, כמובן, לא בישראלי שנסע לשם באקראי, מדובר באדם שגר שם, שמסתובב עם זהות יהודית מובהקת, והוא ‘לא מרגיש’ את האנטישמיות ברחוב. עד כמה הרמיה העצמית חזקה!
זה לא רק הולנד, זה צרפת ובריטניה ואירופה כולה. ואם יהודי ארה”ב רוצה להאמין שנצחונו של דונלד טראמפ הופך את מצבם לבטוח יותר, כדאי להם לחשוב פעמיים. מבחינות רבות, הנצחון הזה רק יתדלק יותר את שונאי ישראל, ויודעי דבר טוענים, כי לא לחינם השמיט טראמפ בנאום הנצחון שלו כל אזכור של הקהילה היהודית, וזאת לבקשת היהודים, הרועדים מפחד מתגובת האנטישמים באמריקה. ואגב, הן באמריקה והן באירופה, שואה עלולה להתרחש משני צדי המפה הפוליטית. כיום זה בעיקר השמאל הקיצוני אשר חבר לאסלאם הרצחני, אבל בהחלט עלול להווצר מצב שדווקא כתגובת נגד לשמאל, יעלה הימין הקיצוני הניאו-נאצי, הדגול באנטישמיות האירופאית ה’קלאסית’. הכלכלה העולמית עומדת כיום על בסיס שכבה דקה של שפע וקדמה, אולם כל טלטלה בסדר גודל של מלחמת רוסיה-אוקראינה עלולה למוטט את הכל, ומתחת לאותה שכבה נמצא שנאה מבעבעת, אשר תתפרץ בקרב כל שכבות האוכלוסיה כאשר הכלכלה תקרוס. במצב הזה, יחפשו שעיר לעזאזל, והם ימצאו אותו בקלות, בדמות הקרבן הנצחי – היהודי.

הפוגרום באמסטרדם אינו אלא איתות נוסף משמים על חורבן הגלות וחובת היהודים לשוב לארצם, לשוב לבוראם, להתנתק מהגויים, מארצם ומתרבותם, לדבוק בה’ ובתורתו, לקדש את שמו בעולמו, לכונן את בית חייו ולהביא גאולת עולמים. 

—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

מאמר הרב יהודה אפשטיין אודות נצחון טראמפ

לשמוח – אך בלי אופוריה

 
נצחונו הגדול של דונלד טראמפ כנגד מחנה דור המבול ושונאי ישראל הוא ללא ספק אירוע חשוב בעל משמעות היסטורית עבור ישראל. במיוחד בשנה האחרונה, סבלה ישראל מממשל אמריקאי עוין, אשר ידע להטיף נופת צופים של ‘דאגה לבטחון ישראל’ ולשלוח ‘סיוע בטחוני’, אך בפועל תמך בשאיפות אויבינו ודאג ללא לאות למנוע מאתנו את הנצחון במלחמה, אשר היה מושג ביתר קלות בלא אותו ‘סיוע’ חונק. אילו נצחה קמלה האריס, יתכן מאד ואף ה’אהדה’ הצבועה כלפי חוץ הייתה נעלמת. ואמנם היה מקום לצפות, כי בצוק העתים תבין ממשלת ישראל כי אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים, אבל קשה היה לבנות על זה לנוכח סרובה העיקש במהלך השנים לבכר את הברית בין הבתרים על-פני ‘הברית האסטרטגית’ עם ‘ידידתנו הטובה ביותר’. אובמה כבר היה נשיא, ונתניהו ניסה להתפתל ולהתהלך כנגדו – לעיתים נכנע ולעיתים עשה שרירים – אך לא ראינו שהפך את ה’ לגורם דומיננטי במדיניות שלו, ולכן בהחלט יש מה לשמוח על נצחונו של טראמפ.

עם זאת, חשוב מאד להמנע מלהכנס לאופוריה, אשר רבים לוקים בה כעת, לרבות בקרב ציבור היראים באמת. חשוב לזכור – טראמפ נבחר לתפקיד נשיא ארה”ב, לא לראשות ממשלת ישראל. האינטרס שלו הוא האינטרס האמריקאי, וכאיש עסקים ממולח, הוא עושה את הטוב ביותר בעיניו לטובת ארצו. אין כל פגם בכך. אבל חשוב לנו לזכור, כי כפי שבמובנים רבים רואה טראמפ את האינטרס האמריקאי ככזה שתומך בישראל חזקה ובנצחון שלה על אויביה, בכל רגע נתון הוא עלול להחליט, כי צריך הסכם שלום במזרח התיכון, והוא ידרוש מישראל פשרות. במובנים רבים, יהיה לנתניהו קשה לסרב לטראמפ יותר מלכל נשיא אחר, וכבר ראינו את ‘עסקת המאה’ בקנדציה הקודמת שלו, אשר במסגרתה רצה להקים מדינה למרצחינו על-פני שטח של כשבעים אחוזים מיהודה ושומרון, לחבר אותה לרצועת עזה, שהשטח של המרצחים בה יורחב משמעותית, להגביל ולהקפיא את ההתישבות היהודית, להחיל ריבונות פלשתינאצית על שכונות מסוימות בירושלים, לשחרר את ה’אסירים הפלשתינים’ ולהעניק להם אזרחות במדינתם החדשה, ועוד דברים הזויים מהסוג הזה. נתניהו, אין צורך לומר, תמך בתכנית. הרי לא מסרבים לידידנו הטוב ביותר…

על-כן חשוב, שלא להכנס לאופוריה, ולזכור תמיד, כי בורא עולם הוא בעל בריתנו האמיתי והיחידי, ושאם נדבק בו ונפנים את משמעות הברכה של ‘הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב’ – רק אז נזכה לשלום, לשלוה, לבטחון, לשגשוג ולצמיחה, ומשם לגאולה השלמה בקבלת עול מלכות שמים על-ידי קידוש שמו יתברך לעיני עולם ומלואו. טראמפ, כאמור, הוא איש עסקים, וכאשר יבין שלא ניתן להזיז את ישראל מהברית שלה עם בורא עולם, יבין שזהו נתון יסוד, כלל ברזל, שעליו לעבוד עמו. אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם אלה…

—
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

השקפת חז”ל: גלות = הקשה שבקללות

גלות – הקשה שבקללות

עם סיום דברי הברית בערבות מואב, מודיע משה לאומה על השכר העצום המובטח לשומרי הברית ועל העונשים הנוראים העלולים לבוא אם יפרו אותה. כשקוראים את התאורים על המחלות הקשות, הרעב הנורא, בה אבות ואמהות אוכלים את בשר בניהם ומגיעים לשפל המדרגה, הילדים נמכרים לשבי ועוד קללות קשות ונוראות – קשה לדעת מהי הקללה הקשה מכולן. אולם חז”ל הקדושים אומרים תשובה ברורה על שאלה זו. בספרי על פרשת עקב פסקה מג מובא – “וחרה אף ה’ – אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל שנאמר (דברים כט כז) ‘ויתשם ה’ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה’, ואומר (ירמיה טו ב) ‘והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה’ אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי’, ואומר (עמוס ז יז) ‘כה אמר ה’ אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו’, ואומר (ירמיה כב י) ‘אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו’ – אל תבכו למת – זה יהויקים מלך יהודה, מה נאמר בו (ירמיה כב יט) ‘קבורת חמור יקבר’ וגו’, ‘בכו בכו להולך’ – זה יהויכין מלך יהודה, מה נאמר בו (שם ירמיה נב לג-לד) ‘ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו’ וגו’, נמצינו למידים, שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים”.
מדברי המדרש רואים להדיא, כי לא כמחשבותינו מחשבותיו של מי שברא את עולמו ובחר בעמו בחירו להיות לו לבנים. כל התאורים הקשים והזוועות הנוראות שהלב מתחלחל רק מלקרוא אותם עם פרוש רש”י – כל זה אינו קשה כמו עצם הגלות. ממה שאמרו על יהויקים ויהויכין אנו רואים, כי האסון שבגלות אינו בהכרח נובע מהתאורים הקשים שבפרשתנו על שבי ועל פחד מתמיד האופף את הגולים. זהו מצב נלוה לגלות, זוהי תוצאה בלתי נמנעת שבסופו של דבר תגיע בגלות, וכפי שהוכיחה ההיסטוריה רווית הדם של עמנו בנדודיו. אבל תשאל הרבה יהודים בניו-יורק ובלוס אנג’לס, בלונדון ובפריז, בטורונטו ובמלבורן, והם יגידו לך שהקללות שבפרשתנו לא נתקיימו בהם. בניהם ובנותיהם לא נמכרו לשבי והם לא בהכרח רועדים מפחד, הם אפילו מרגישים בטחון במקרים רבים (עד שהמציאות טופחת על פניהם…).
באים חז”ל ומלמדים אותנו, שגם אם אתה אוכל בטרקליני מלכים בבבל וגם אם אתה יושב בועידת עסקים יוקרתית במנהטן – מצבך גרוע משל נבלה מושלכת בבזיון בארץ ישראל! וכל זאת מדוע? משום שבארץ-ישראל יש ליהודי מציאות של חיים. לפעמים קשה, לפעמים קשה מאד, אפילו חורבן יכול להיות, אבל כאן אנחנו עומדים מול ה’, הוא תקוותנו, אם חטאנו – נבקש רחמים שיסלח לנו, אנחנו מקיימים אתו קשר. ואילו שם – אין ליהודי כל מציאות של עמידה לפני ה’. וזה עומק דברי חז”ל הידועים באותו מדרש שהבאנו לאחר כמה שורות, והובא ברש”י וברמב”ן בפרשת עקב על ‘ואבדתם מהרה’ – “אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה, אמר לה – הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים”.
המצוות בחוץ לארץ אינן אלא ציונים, כאותם תכשיטים שהאשה עונדת כשבעלה אינו אתה. אין חיים משותפים, אין מציאות של קשר, יש רק געגועים למה שהיה ומקוים שישוב. אלו המנסים להצדיק את הישיבה בגלות באמצעות למדנות כזו או אחרת, כשמבחינים בין מצוה קיומית לחיובית, ומנסים להתלות בהשמטת ישיבת הארץ מספר המצוות לרמב”ם וכיוצא בכך – אינם מבינים בכלל על מה מדובר כאן. לא מדובר על קיומה או ביטולה של עוד מצוה. מדובר על עצם הקשר עם בורא עולם! אכן קשה גלות יותר מכל הקללות, ששקולה כנגד הכל, ואף את הדעת היא משבשת.

אשרינו שזכינו, וה’ השיבנו לארצנו בדורות האחרונים, ואפשר שוב לחיות לפניו. מי יתן ונהיה ראויים לכך, ונקים את ממלכת התורה כרצונו!

—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

עליה לרגל – לא מזור למסכנים

שמחת החג בירושלים – כיצד?

זמן שמחתנו הולך ומתקרב, וראוי להתבונן מעט בצורת ההתיחסות הנכונה לחג, ובפרט לעליה לרגל, אשר כמובן עדיין לא זכינו לממש אותה כצורתה המקורית בהיות בית חיינו חרב, אך בהחלט קיימת התקדמות לעבר היעד, כאשר רבבות רבות של יהודים ממלאים את ירושלים העתיקה בימי חול המועד ורחבת הכותל המערבי מלאה בשעות רבות עד אפס מקום.
ראוי בעת זו להתבונן בדברים מאלפים שכתב הרש”ר הירש בפרושו לשמות כג יז על מצות העליה לרגל –

“‘הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו’ (חגיגה ב ע”א). על-ידי הלכה זו נבדלת העליה לרגל בישראל הבדלה חדה מכל מה שנהוג בחוגים אחרים, ושדומה לעלייה לרגל דמיון חיצוני. המקדש שבישראל איננו ‘אתר של חסד המחולל ניסים ונפלאות’, שאליו עולים בעיקר החולים והישישים, העיוורים והחיגרים, החלושים והנשים, ושאר מוכי היסורים וידועי הסבל שבעמק הבכא’ הלזה – על מנת לבקש ישועות ונחמות ותרופות פלא לחוליי הגוף והנפש. מקדשו של א-ל חי הוא מקדש תורתו, ולא יכירנו מקומו בין בתי החולים וחשוכי המרפא ובתי המחסה לנכאים ולחלכאים. טובי האומה, גיבורי הכוח, אנשים זכרים במלוא בגרותם וגבריותם, אנשים העומדים במרכז העם, העושים את מעשי העם בהווה, ושבהם תלויה כל תקוות העתיד – אותם מזמין א-ל חי אל מקדש תורתו. הם נקראים לצאת מתוך פעילותם ועסקנותם בענייני ההווה והעתיד, ולהתייצב ולהיראות אל פני האדון ה’ במקדש תורתו, כדי להכשיר את עצמם לקראת עבודתו, שהיא עבודת קיום מצוותיו. כי כוח המעשים שבחיי האומה נועד להתקדש לעבודתו, והאומה תראה את כוח עמידתה בהווה ואת תקוות עתידה – לא בכוח גבורתם של בניה, כי אם בעבודת קיום רצון ה’ בכל כוחם ומאודם, וממקדש תורתו ישאבו את רוח ההיחלצות, להפוך את כל החיים הרעננים והתוססים, מלאי הפרחים והפירות, לשיר – מזמור להדר כבוד ה'”.

דברי הרב הירש ראויים להלמד היטב על-ידי כל מי שמגיע לשפוך שיחו בשריד בית מקדשנו בימי החג, לבל נטעה ונגרר אחר אותו דמיון חיצוני לחוגים אחרים ולדתות נפסדות אחרות, מתוך תקוה שבקרוב נזכה לדבר האמיתי ונוכל לשאוב רוח הקודש ממקום המקדש. החגיגה לפני ה’ אינה סובבת סביב ישועות למסכנים, כי אם סביב התחברות של כל כוחות האומה למקור יניקת הקדושה. ה’דת’ אינה מזור למי שלא הצליח להסתדר בחיי המעשה, אלא תורתנו – תורת חיים – היא המצפן המדריך אותנו בכל מעשינו ומתוה לנו את הדרך הסלולה לקיום כל מאוויי הכלל והפרט. בבואנו לעלות לרגל לירושלים, נתחבר למקום הטהור הזה מתוך הבנה, שיעוד אדיר נועד עבורנו בהיותנו עם ה’, ונבוא בשמחה וברינה עם כל כוחות הגוף והנפש, נאכל, נשתה, נשמח ונתענג על ה’, על שזכינו להיות בניו בחיריו. אשרינו, מה טוב  חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו!
—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

מתקפה מאיראן ומתקפה מחברון – מצא את ההבדל

מתקפה מאיראן, מתקפה מחברון

שנה חדשה החלה, וכל בית ישראל מתפללים שאכן תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. ולקראת סיום השנה הקודמת, שהייתה אולי הסוערת ביותר מזה עשרות שנים, חוינו באותו לילה שתי מתקפות, המסמלות יותר מכל את המציאות שלנו כאן מול האויב המבקש להשמידנו.
המתקפה שהכל דברו עליה, נתחו אותה ומחכים לתגובתנו עליה, היא כמובן המתקפה האיראנית. כמאתיים טילים נורו לעבר ישראל, כאשר התוצאה היא הרוג אחד ערבי. המתקפה שנדחקה לשוליים, לעומת זאת, הייתה קטלנית בהרבה. שבעה יהודים נרצחו ביפו על-ידי ערבים מחברון, אשר האמצעים שעמדו ברשותם היו קטנים לאין ערוך מאלו העומדים ברשות משטר האייתולות בטהרן.
מה, אם כן, גרם לכך שדווקא הפיגוע ביפו היה קטלני הרבה יותר? ניתן לייחס זאת למקרה, אך דומני שיש כאן נקודה עקרונית, המלמדת אותנו רבות, ואשר אסור להתעלם ממנה. והעובדה, ולפיה שני האירועים ארעו ממש באותו הזמן – זועקת אלינו שנשים לב לכך ולא נתעלם מהמציאות.
עם איראן אין לישראל סכסוך טריטוריאלי, וממילא לא עברנו על איסור ‘לא תחנם’ ביחס אליהם. כך גם עם עיראק, שזרקה עלינו סקאדים בשעתו ולא הרגו כי אם יהודי אחד. ערביי חברון, לעומת זאת, הם חלק מהאויב שבתוכנו, מהשכים בעינינו והצנינים בצדנו, שנצטוינו להוריש, ותחת זאת – השארנו אותם כאן, ולא רק זאת, אלא שהקמנו להם ‘רשות’ שממנה יוצאים פיגועים. בנימין נתניהו מדבר כבר שנים רבות על האיום האיראני, אך מתעלם באופן עקבי – כמו כל שאר מנהיגי ישראל – מהאיום הקיומי הגדול בהרבה, האיום של ערביי ארץ-ישראל שמשני צדי ‘הקו הירוק’.
האם מנהיגי ישראל אינם מודעים לסכנה הפנימית, המכרסמת בתוכנו ואשר חומרתה גדולה בהרבה מהסכנה החיצונית? דומני, שלא. הם קוראים דו”חות מודיעין, הם רואים נתונים. אולם השקפת עולמם הליברל-דמוקרטית אינה מאפשרת להם להגיע למסקנות שהשכל הישר מחייב. מדובר בהכרעה שעבורם היא כואבת מנשוא בין קיומה של המדינה היהודית לבין הערכים הדמוקרטיים של שויון, זכויות אזרח ללא הבדלי דת וגזע וכל שאר היסודות שהמדינה המערבית בנויה עליהם.
אולם לא יהיה מנוס, ובורא עולם יכריח אותנו לבחור – מדינה יהודית כרצון התורה, בה גוי יכול לקבל לכל היותר מעמד של גר-תושב נטול כל זכויות פוליטיות, וגם זאת בתנאים מגבילים המבטיחים את נאמנותו המוחלטת למדינה היהודית, או מדינת כל אזרחיה, ביטול חוק השבות וקץ המדינה היהודית. ומשום שההכרעה קשה עבורם מנשוא, הם מעדיפים להתמקד באיום האיראני.
אך בורא עולם לא יאפשר לברוח מההכרעה, כפי שבסוגיה היסודית עוד יותר של הגדרתנו כאומה – לא יהיה מנוס מלהכריע – ממלכת כהנים וגוי קדוש או ככל העמים בית ישראל, חלילה. מוטב שנכריע אנו, ונבחר בחיים, בטוב, בעול מלכות שמים ובמדינה יהודית, מאשר לספוג עוד אסונות כמו לפני שנה, שידחקו אותנו להכרעה.
—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.