צה”ל אינו צבא יהודי. לא קרוב ולא מתקרב

מסתובבים סביב הזנב של עצמנו

יום ראשון, כ”ח שבט התשפ”ו
אין הפתעות מרעשיות במתוה הגיוס החדש, וכצפוי, הוראת הרמטכ”ל אומרת בברור, כי פקודת השרות המשותף גוברת על שילוב חרדים בצבא. משמעות הדבר, שלמרות האסון הנורא בשמחת תורה ולמרות אזהרת התורה המפורשת – “כִּי֩ ה’ אֱ-לֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ” – הלקח לא הופנם, וראשי הצבא מתעקשים להמשיך את מצעד האיוולת, כאילו לא קרה דבר.
ח”כ אבי מעוז, המייצג ציבור שמתגייס לצבא, ורבים מבניו מוסרים בו את נפשם פשוטו כמשמעו – מתריע על כך שבמתוה הנוכחי, לא ירחק היום בו חייל חרדי יצטרך לעבור על העקרונות הבסיסיים ביותר של ההלכה. הוא יודע על מה הוא מדבר, ואנשי ‘תורת לחימה’ זועקים על המצב הנוכחי לא ממקום חרדי, אלא ממקום דתי, של יהודי שרוצה בסך-הכל לשמור על גדרי ההלכה ולהמשיך לשמור תורה ומצוות. הצבא נהנה לשווק לחרדים את יחידת החשמונאים האיכותית, אך שוכח לספר, שמי שירצה להתקדם בצבא – חייב לחתום על ויתור על כל התנאים המיוחדים של היחידה, שגם הם אינם מעוגנים בפקודת מטכ”ל. הכל עומד על כרעי תרנגולת, והמציאות מחייבת חשיבה מערכתית, לא נקודתית.
אצל השמאל – לרבות משתפי הפעולה אתם מקרב הציבור הדתי הלייטי – הכל ברור. המלחמה היא על כל הקופה. הם רוצים צבא פרוגרסיבי, כזה שלא יירש את הארץ, שה’ יסלק את שכינתו מתוכו, שיקדם ערכים אוניברסליים של סדום ועמורה, ערכים שכבר הטביעו את אירופה במדמנת החדלון, שהפכו את המפלגה הדמוקרטית באמריקה למה שהיא כיום ושמאיימים על קיומה של מדינת ישראל. משום מה, אצל הציבור האמוני, הדברים פחות ברורים, ותמיד חושבים שיש בעיה נקודתית שצריך לפתור, ולא היא!
כל עוד המטכ”ל מורכב מאנשי הפרוגרס, כל עוד קרן וקסנר מנחילה את ערכיה לקציני צה”ל, כל עוד חרב הבג”ץ מונפת על כל החלטת ממשלה שאינה מיישרת קו עם האג’נדה, אין שום סיכוי לפתרון הבעיה. הפתרון אינו נעוץ בשאלה כיצד משלבים חרדים בצבא חילוני, אלא בשאלה כיצד הופכים את צה”ל לצבא יהודי, כיצד הופכים את ישראל למדינה יהודית באמת, כיצד מנחילים את ערכי התורה במרחב הציבורי, אשר במצבו הנוכחי נוגס יותר ויותר ברשות היחיד של כל אחד מאתנו.
אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו יותר מדי זמן, ואיננו מוצאים פתרון. חייבים לשים את הדברים על השלחן. השמאל הרס והורס את צה”ל ואת המדינה, ואנשיו אינם מרגישים קשר אמיתי לארץ. הלב שלהם כבר מזמן נטוע בחו”ל. ארץ ישראל קטנה עליהם, הם אנשי העולם הגדול. צבא הבנוי על אנשים כאלו – נועד מראש להיות מובס. הציבור החרדי, לעומת זאת, מכיל נוער איכותי החדור אהבה לאומה ולארץ, אלא שהמציאות הנוכחית אינה מאפשרת לו לבטא זאת בחיי המעשה שמחוץ לכותלי בית המדרש. כאשר נבין, כי המאבק על צביון הציבור החרדי קשור בקשר הדוק למאבק על דמותה של מדינת ישראל ועל צורתו של צבא ישראל (והגיע הזמן למחוק את המילה המיותרת ‘הגנה’ משמו של הצבא) – אז נוכל לאחד כחות כדי להביא את הכח של הציבור האמוני לידי ביטוי ולהפוך את צה”ל לצבא, שאינו מאיים עוד על הקיום החרדי.
אז נוכל לנסח מתוה שמאפשר לבחור חרדי שאין תורתו אומנותו להתגייס למסגרת נקיה, בה יוכל לממש את ערכיו בלי להיות מאוים. אז נוכל לאפשר לבחורי הישיבות לשקוד על תלמודם ואף להנחיל אותו הלאה לכלל הציבור בארץ מתוך הבנה, כי התורה באמת מגנה על האומה לא רק ברמה הסגולית, אלא ברמה המעשית הפרקטית הארצית ביותר – חייל שמגיע לשמוע שיעור בהלכות מלחמה בישיבה קדושה בה לובנו הסוגיות לאור דברי רבותינו הקדושים בהלכה ובאגדה – הוא חייל טוב לאין ערוך מחייל שהמח שלו הורעל בקורס פיקוד ומטה על-ידי הקוד האתי הרופס וההרסני של אסא כשר ואבי שגיא.
ככל שעובר הזמן, מתגלה שהנסיונות הנוכחיים לרבע את המעגל לא יצליחו – חרדים לא יכולים להתגייס לצבא פרוגרסיבי, וצבא פרוגרסיבי לא יכול לנצח אויב חדור מטרה. לא יכול – וגם לא רוצה, כי הוא לא מאמין בצדקת המאבק. הפתרון היחיד הוא לְשַׁדֵּד את המערכות, להבין שהמאבק על הקיום החרדי והמאבק על דמותה של האומה כרוכים זה בזה, לאחד את כל הציבור האמוני במאבק הזה, ולנצח בו, כי גורל האומה עומד על כף המאזניים!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

למות ‘על קדוש השם’ בחיק נכריה – או לחיות כיהודי בצל ציון? יהודה אפשטיין רומז לגולת בריטניה

יהודי בריטניה – ארץ ישראל מחכה לכם!

יום שלישי, כ”ג שבט התשפ”ו
היהדות החרדית בבריטניה נזעקה לרגל העברת ‘חוק בתי הספר’ בקריאה שלישית. מדובר בחוק, המקעקע את כל יסודות החינוך התורני ואינו מאפשר ליהודי שומר מצוות לשלוח את ילדיו ללמוד במוסד חינוכי בממלכה המאוחדת מבלי שיהיה חשוף לתכנים הקשים ביותר לכל מי שזיק של יראת שמים בלבבו. על-אף נסיונות חוזרים ונשנים למחות ולעורר רחמים בפני השלטונות, רכבת הפרוגרס דוהרת קדימה להרס האנושות, ובדרכה היא דורסת כל ערך השייך לעולם הישן, בו שלטה השפיות והנורמליות. לחינוך החרדי לא היה באמת סיכוי לשרוד את המכבש, וכעת עומדת היהדות החרדית באנגליה בחוסר אונים.
על רקע זה הגיע לידי פלייר ממארגני המחאה, בו נאמר כי “נשאר נאמנים לבוראנו ונקריב את כל מה שצריך עבור כך. לא נעשה שום פשרה”. מלים כדרבנות של מי שמבין, שעליו להקריב את היקר לו מכל על-מנת להשאר יהודי.
אני מקוה, שהמעוררים אכן יעמדו מאחורי מילותיהם. לא קל להקריב את היקר מכל, אלא שבניגוד לעבר היהודי הרווי בדם ובדמעות, כעת אין צורך למות על קידוש ה’. צריך לעשות דבר אחד פשוט – לקנות כרטיס טיסה ולעלות לארץ בה בחר ה’, ושבה על-אף הרדיפות וההתנכלויות לעולם התורה – עדיין אפשר לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות, להקים עולם תורה מפואר עם מוסדות בכל הגילאים לבנים ולבנות, לחנך כאוות נפשנו, והחשוב מכל – למלא את חובתנו בעולם במסגרת הברית שכרתנו עם בורא עולם על ירושת הארץ, מתוך מגמה להגיע ליום, בו כל הארץ כולה תמלא דעת ה’ והשלטון כאן יהיה שלטון של תורה.
אנחנו עומדים כיום קרוב לשמונים שנה אחר הקמתה של מדינת ישראל, מדינה שהוקמה בידי פורקי עול ובשנותיה הראשונות העבירה על דתם מאות אלפי יהודים. דווקא במדינה זו, זכה עולם התורה לפריחה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, בעוד הקהילות היהודיות בגולה הולכות ומתדלדלות. בארה”ב אמנם עדיין יש ישיבות ובתי חינוך שמצליחים לייצר איזושהי מציאות רוחנית, אך גם שם הכל יודעים, כי בחור ישיבה שרוצה להתעלות יותר בתורה ויראת שמים – נוסע לארץ ישראל, ואם הוא באמת רוצה להקדיש את חייו לתורה ולבנית בית של תורה – הוא עולה לארץ ישראל ובונה בה את ביתו. מי שאינו שקוע בעולמה של תורה בארה”ב – סכנת ההתבוללות והטמיעה הרוחנית מרחפת מעל ראשו. ואילו באירופה – המצב קשה הרבה יותר!
האשליה, ולפיה יוכלו היהודים להשאר בגולה הדוויה ולבסס שם קהילות יהודית משגשגות – הולכת ומתנפצת. הן ברמה הפיזית, עם התגברות האנטישמיות מכל הכיוונים – מימין ומשמאל, מנוצרים, ממוסלמים ומאתאיסטים פרוגרסיבים, והן ברמה הרוחנית – עם הגברת הכפיה החילונית והצרת צעדי החינוך החרדי – הולכת ומתבהרת התמונה, ולפיה קצה נפשו של בורא עולם בגלות, והוא לא יאפשר ליהודי להשאר בתוכה.
כל עוד לא שבנו לארצנו, יכולנו לשמר את יחודנו בתוך ארצות הגולה. סבלנו תלאות ורדיפות, תנאים פיזיים ירודים, ומדי כמה עשרות שנים נאלצנו ליטול את מקל הנדודים. מסרנו נפש על הנחלת המורשת מדור לדור, וראינו פרי בעמלנו – עולם התורה המפואר של אירופה קם וניצב בתוך כל הקשיים. אך לאחר שבורא עולם פתח את שערי ארצנו ואפשר לנו להקים מדינה משלנו, לשוב לחיות לפניו בארץ בה בחר, אשר בה ורק בה נועדה התורה להתקיים – לא נותרה עוד סיבה לקיום הגולה, ומי שלא הבין זאת בעצמו – נאלץ להבין זאת כעת, כאשר מסובב הסיבות דואג לסתום את הגולל על הנסיון הנואל להשאר בגולה כאשר ארץ ישראל מחכה לבניה.
לא, יהודי בריטניה, אינכם צריכים למסור את הנפש, אינכם צריכים להקריב את בניכם ובנותיכם. ארץ ישראל מחכה לכם, ולא רק לכם – לכל היהודים באירופה, וגם באמריקה, שם קשה לדעת מה יגיע קודם – החורבן הפיזי או הרוחני, או שמא שניהם כאחד. יש יעוד לעולם, יש תכלית לבריאה, יש מהלך להיסטוריה. הקב”ה לא השיב את עם ישראל בתהליך שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית, כדי שישבו להם יהודים בגולה וילמדו שם תורה, אשר נועדה להתקיים רק כאן בארץ.  עדיין אפשר לצאת בטרם תתך עליכם חמת ה’. עדיין אפשר לארוז את המזוודות ולעלות לציון ברנה. עדיין אפשר שיתקיימו בכם דברי הנביא (ישעיה נב ו-יב) –
“לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי. מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱ-לֹהָֽיִךְ. ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה’ צִיּֽוֹן. פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם ה’ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם. חָשַׂ֤ף ה’ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ.  ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י ה’. כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ ה’ וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱ-לֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

מששים לארבעה: קריסת השמאל כחלק מהגאולה

איך מששים ירדתם לארבעה?

יום רביעי, י”ז שבט התשפ”ו
משה רדמן, ממנהיגי מחאת קפלן, שהצטרף לאחרונה למפלגת ה’דמוקרטים’, מתאונן בכנס סגור על כשלונותיו החוזרים ונשנים של יאיר לפיד לנצח את נתניהו ותובע ממנו לתת את הדין. במר לבו, מתאונן רדמן – “מאז שהגיעו אנשי המרכז שלא אומרים כלום, אנחנו ארבעה מנדטים אידיאולוגיים בכנסת. מ-60 ירדנו לארבעה, במבחן התוצאות, כל מנכ”ל שהיה מביא כאלה תוצאות, אומרים לו ‘שים את המפתחות, ולך הביתה”.
המאבקים שבתוך השמאל ממש אינם מענייננו, אבל המשפט הזה שאמר רדמן – ‘מששים מנדטים ירדנו לארבעה’ – שווה התיחסות, משום שהוא מעיד על האטימות של האליטות הישנות ביחס לתהליכים החברתיים שמתחוללים כאן ומסביר מדוע הם פשוט לא תופסים, שהמדינה כבר מזמן אינה רשומה על שמם בטאבו.
אכן, מששים מנדטים ירדתם לארבעה, אבל זה לא בגלל ראש אופוזיציה כושל, ולא בגלל קמפיין בחירות גרוע. ירדתם מששים מנדטים לארבעה, משום שעם ששים המנדטים שלכם – וזה לא היה ששים, זה היה רוב דחוק שהושג בעזרת האויב הערבי – רמסתם את עם ה’ וכפיתם עלינו את הסכם אוסלו האומלל, שהביא אלפי הרוגים, וגם את האסון הנורא בשמחת תורה. ירדתם לארבעה מנדטים, משום שעם ישראל הבריא בנפשו הבין, כי אין לכם כל קשר לזהות היהודית, אשר היא ההצדקה הבלעדית לזכותנו על הארץ. ירדתם לארבעה מדנטים, משום שאתם מייצגים מגמה עולמית של הרס ואובדן כל הערכים האנושיים הבסיסיים, אשר היוו את הבסיס לקיומה התקין של האנושות, ותחתיהם אימצתם את הערכים של דור המבול, ערכים המובילים לניוון ערכי, רקבון מוסרי ודכאון קליני.
הבעיה אינה יאיר לפיד, אשר כשלעצמו אינו אלא תוצר מובהק של תרבות הפנאי הריקה מתוכן שהקמתם במדינת תל-אביב. גם אם תחליפו אותו ביאיר אחר, יהיר לא פחות, עטור דרגות ובעל פה מלוכלך לא פחות ואף יותר, לא תצליחו לשנות את המציאות. עם ישראל חוזר לשורשיו, עם ישראל התפכח מאוסלו – לא רק מההסכם האומלל שגבה קרבנות כה רבים, אלא מהמהות הפנימית של אוסלו, אשר נוסחה בצורה הקולעת ביותר על-ידי ד”ר רון פונדק, מאדריכלי אותו הסכם – “זה לא היה על שלום. זה היה על ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה”.
הרי לכם כל תורת השמאל על רגל אחת. ישראליזציה במקום ייהוד. מדינת כל אזרחיה במקום מדינה יהודית. אוסלו במקום ירושת הארץ. עם ככל העמים במקום ממלכת כהנים וגוי קדוש. איבוד וטשטוש הזהות במקום העמקתה וביסוסה. תבוסה במקום נצחון. חדלון במקום קיום.
זו הסיבה, משה רדמן, שירדתם לארבעה מנדטים. לא בגלל ראש אופוזיציה כושל ולא בגלל שהעבודה ומרצ לא השכילו להתאחד. זה קרה, משום שגם אחר המיליארדים הבלתי נדלים שהושקעו בחינוך כפרני, גם אחר העברת עדות שלמות על דתן ועל דעתן, גם אחר המכבש הבולשביקי שהופעל כאן בשנותיה הראשונות של המדינה – גם אחר כל הדברים הללו, הבין העם הבריא בנפשו, כי יהודים אנחנו, וכי לא קם כאן עם ישראלי חדש, אלא זהו אותו עם שאבותיו כרתו ברית עם בורא עולם ועמדו למרגלות הר סיני לקבל את תורתו. נכון, רבים עדיין לא שבו לחיים יהודים מלאים שכוללים את קיום התורה והמצוות עם כל דקדוקי ההלכה, אבל הם יודעים היטב, כי התורה היא יסוד קיומנו והמעוז היחידי שניתן להאחז בו כדי להתקיים בעולם, בו חברו יחדיו עשיו וישמעאל כדי להכחידנו.
אם משה רדמן מעוניין בעתיד עבורו ועבור ילדיו כאן בארץ, כדאי שיהרהר בדברים, אבל חשוב מכך לא פחות – שאנחנו, קהל יראי ה’, נפנים את המציאות, ונדע להתיחס בהתאם לאותן אליטות ישנות, ההולכות ומאבדות את אחיזתן בציבור. הם הולכים ומתדלדלים, ולכן הם משתוללים. לא צריך להבהל מהם, והגיע הזמן להשליך את תחושת הנחיתות שהנחילו לנו בימים בהם שלטו ביד רמה וקבעו מי יקבל עבודה באמצעות הפנקס האדום ומי ירעב ללחם. הימים האלו עברו ואינם, ואנחנו צריכים לשנות את צורת החשיבה שלנו ולאמץ הבנה, ולפיה אנחנו הרוב ואנחנו צריכים להוביל את האומה לחוף מבטחים. לא עוד כפיפות בפני השלטון הישן והדיפ-סטייט, כי אם עמידה זקופה של מי שהמון העם עומד מאחוריו, בדרך לכינון מלכות ה’, ירושת הארץ וגאולת עולמים. מיעוט זניח ההולך ומתכלה לא יוכל לעצור את התגשמות חזון הנביאים!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

הגדר קרסה אך הקונספציה נותרה: להיות עם מפוחד בארצנו

שאלת תם

יום רביעי, י’ שבט התשפ”ו
לפעמים אנחנו שרויים כל-כך עמוק בקונספציות ובמושכלי יסוד שהונחלו לנו ללא כל מסננת של ביקורת, עד שאנחנו מתקשים לשאול שאלות פשוטות, אשר מאליהן היו פותרות בעיות רבות, וכאשר מדובר בענין של חיים ומוות – ההשלכות הן הרות-גורל.
כזו היא הידיעה אודות השטפונות העזים שפקדו בשבועות האחרונים את אזור צפון ירושלים וגרמו לנזק בטחוני מטריד – גדר המפרידה בין שכונת רמות א’ לשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים קרסה ונפלה, מה שגורם לחששות כבדים בקרב התושבים.
לדברי תושב השכונה – כך מספרים לנו – מדובר בגדר שהוקמה בידי הרשויות לאחר הטבח בשמחת תורה תשפ”ד, כאשר החשש בקרב התושבים גבר. קודם לבנית הגדר, היו תושבי שכונת בית חנינא המזרח-ירושלמית מגיעים לאזור באמצעות טרקטורונים וכלי רכב אחרים, נוסעים בפראות ואף מבצעים גניבות רכבים. לדבריו, מאז שהוקמה הגדר, האירועים הללו פחתו בהרבה.
והנה, בשבועות האחרונים, כאשר גל גשמים ושטפונות חריג פקד את ירושלים, נפגעה הגדר בצורה קשה, לאור מיקומה בתוואי הנחלים. לבסוף, קרסה הגדר לחלוטין, וכעת, המעבר בין השכונות הערביות בצפונה של ירושלים אל השכונה היהודית – פתוח לחלוטין. “בדיוק כמו שהם באים לגנוב רכב – הם גם יכולים להגיע ולרצוח חלילה”, אומר התושב המודאג, תוך שהוא מזכיר לנו, כי כמה מאות מטרים בלבד מהמקום התרחש לפני כחצי שנה הפיגוע הקשה בצומת רמות, שבו נרצחו שישה יהודים, הי”ד. המצב שבו הדרך נפתחת בפני טרוריסטים פוטנציאליים, מעורר חלחלה בקרב התושבים ברמות.
מה הפתרון המוצע? תושבים רבים קוראים לפעולה מהירה לשיקום המכשול ולבחינה מחודשת של עמידות התשתיות באזור. אלו מזהירים, כי הפרצה עלולה להפוך במהירות לסיכון ממשי, חלילה, באחד האזורים הרגישים ביותר של ירושלים.
הידיעה הזאת מצטרפת לידיעה נוספת מהזמן האחרון, ולפיה בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז אותו פיגוע מחודש אלול האחרון, הגיעו לתיבת המייל והטלפון של תנועת ‘רגבים’ עשרות פניות מודאגות מתושבי השכונה הירושלמית. לדברי התושבים, השכונה ניצבת מול הכפר בית איכסא, הממוקם ממש על קו התפר, במרחק מאות מטרים בלבד מכביש 1 ומסילת הרכבת בין ירושלים לתל אביב, ובעית התפר של הכפר יוצרת חיבור ישיר בין הפלסטינים לבין השטח הישראלי ויכולת חדירה ללא כל הפרדה או מכשול. בנוסף, ערבים ישראליים בונים באופן בלתי חוקי ונהנים ממגורים בפרווריי ירושלים ללא המחירים של ירושלים, וכמובן – יש גם הברחות נשק, רכבים ועוד.
מ. דורי, תושבת רמות 06, כתבה במייל ששלחה: “לאור מקרים רבים של חדירות בלתי מורשות, פריצות לבתים, גניבת רכבים, ותחושת חוסר ביטחון כללית – אני פונה אליכם בבקשה דחופה להגבלת התפשטות הכפר בית איכסא באמצעות בנייה לא חוקית לכיוון שכונת רמות וכן לבדיקת החפירות המתבצעות שם”.
לדבריה, “הטרקטורים עובדים שם ללא לאות כל הזמן, מכשירים שם שטחים ומקימים בניינים ושכונות שלמות. תושבי השכונה חשים תחושת חוסר ביטחון עמוקה. נא טיפולכם להפסקת הבניה המסיבית באזור והריסת המבנים הלא חוקיים שנבנו שם מתוך כוונה להשתלט על שטחים ולהקיף את שכונת רמות!”
מ. מוסיפה: “נא בדיקתכם אם לא חופרים שם מנהרות. הקמת גדר ביטחונית תסייע בס”ד בשמירה על ביטחונם של התושבים, תמנע חדירות בלתי מורשות, ותתרום לחיזוק תחושת הביטחון האישי בשכונה ובכך תהווה השתדלות ראויה למניעת אסונות רבים בס”ד. וחלילה וחס שלא נבכה בדיעבד“.
במייל נוסף נכתב: “קדיחות וחפירות בלתי פוסקות מכיון הכפר יום וליל. הן נשמעות חזק בימי שבתות וחגים כולל ‘כיפור’. נראה שיש שם חפירות מעבר לבניית בתים תמימים, במקביל לחפירת בור הנמשך זמן רב – והסתרתו על ידי גבעות של חול. תושבי האזור מודאגים מאד ואין למי לפנות”.
גם מול בית איכסא, הפתרון המוצע הוא גדר בטחונית שתגן על התושבים. ואנכי הקטן, מתקשה שלא להזכר בחכמי חלם, אשר החליטו להקים בית חולים תחת הגשר, ושואל שאלת תם – אם הגדר שבין רמות לבית חנינה קרסה, איך זה שאיננו מדווחים על חשש בקרב תושבי בית חנינה מחדירתם של תושבי רמות לשכונתם, מפיגועים שהם עלולים לבצע, מכל מיני נזקים העלולים לקרות להם? מדוע תושבי בית איכסא אינם מודאגים מהפירצות בגדר הנוכחית? איך זה שכאשר יהודי נקלע לשכונה ערבית בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, הוא מחסיר פעימה בלב, מייחל לרגע בו יצא מהשכונה ורק אז נושם לרווחה, בעוד שערבי יכול להלך לו בחופשיות ובנחת בכל מקום בארץ מלבד יצהר? איך זה שכל מפגש בין יהודי לערבי בארץ ישראל מוליד בקרב היהודי חשש מובנה, אותו ירשנו מאבותינו שחיו בגולה הדוויה?
התשובה לשאלות הללו טמונה בקונספציה. התשובה טמונה בחכמי חלם. התשובה טמונה במחשבה הנואלת, ולפיה אם משרד הבטחון ישקם את הגדר, אנחנו נהיה מוגנים. התשובה טמונה בכך שממשלת הימין המלא-מלא מלהגת על ‘פירוז עזה’ ולא על כיבוש, נקמה, הורשה והתישבות יהודית שתשים קץ אחת ולתמיד לשאיפה הערבית להשמדתנו. אנחנו מתפארים בחיסולים של ראשי המחבלים ואיננו מבינים, כי במקום לקטול יתושים, צריך לייבש את הביצה.
אנחנו חיים בארצנו בתחושת פחד מתמיד, משום שטרם הפנמנו שה’ נתן לנו את הארץ, שאנחנו בעלי הבית עליה, ושהאויב – הוא שצריך לחשוש מפנינו. כשאין יעוד, כשאין חזון, כשאין אמונה בצדקת הדרך – בונים בית חולים תחת הגשר, מפרזים את עזה, בונים גדרות בירושלים ומחכים לטבח הבא, היל”ת. הגיע הזמן לשוב לפני ה’ – זה כולל את שמירת המצוות הפרטית של כל אחד מאתנו, אבל לא פחות מכך – זה כולל את השיבה אל הברית שכרתנו אתו על הארץ, אל האמונה בכחו הגדול מול אויבינו ואל הידיעה, כי הוא חפץ בנצחוננו ומוריש גויים רבים ועצומים מפנינו. השיבנו ה’ אליך – ונשובה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

1@SHEMA-YISRAEL.ORG

וקבץ נדחינו: מה שקורה באיראן צריך להעיר את כולנו

יהודי איראן כמשל ליהודי התפוצות כולן

יום שני, ח’ שבט התשפ”ו
רב הנסתר על הגלוי ביחס למה שמתרחש באיראן, והשמועות השונות מדברות על רבבות הרוגים, אולי מאות אלפי פצועים ותאורי זוועות, שאולי לעולם לא נדע עד היכן הגיעו. ובתוך כל זה, יושבת לה קהילה יהודית המונה כעשרת אלפים אנשים, עם מוסדות, בתי כנסת ונציגות בפרלמנט, אשר גורלה אף הוא לוטה בערפל.
המהפכה האיסלמית באיראן התרחשה לפני כמעט יובל שנים, ומדינת ישראל קיימת כבר קרוב לשמונים שנה. על-אף שני הנתונים המכריעים הללו, בחרו אותם יהודים להשאר באיראן בשל שיקוליהם הכלכליים, בשל הקושי להגר למדינה אחרת, לשנות מנטליות ושפה ובגלל עוד שלל נימוקים, אשר באופן מסורתי שמשו את היהודים בכל מקומות תפוצותיהם.
אומרים רבותינו בבראשית רבה לג ו – “וישלח את היונה וגו’ ולא מצאה היונה מנוח וגו’, יהודה בר נחמן בשם ר”ש אמר – אלו מצאה מנוח, לא היתה חוזרת ודכוותה (איכה א) ‘היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח’ – אלו מצאה מנוח, לא היו חוזרים, ודכוותה (דברים כח) ‘ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח’ וגו’ – הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים”.
רבותינו הכירו היטב את צאן מרעיתם. היהודי מחפש מנוח לכף רגלו, וכל עוד הוא מוצא לה מנוח, הוא לא זז. האסון היותר גדול הוא שגם כאשר האדמה בוערת מתחת לרגליים, מוצאים הסברים שונים ומשונים כדי להשאר בגלות. ליל הבדולח התרחש חמש שנים אחר עלייתו של היטלר לשלטון, אך עדיין ישבו אז בגרמניה כשני שליש מהיהודים שהיו שם עם עלייתו לשלטון…
יהודי איראן חשבו שישארו שם ויצילו את כספם, וכעת יש לקוות כי יצאו בשן ועין ויצילו את גופם. הגלות נידונה לכליה, וכאשר ארץ ישראל מקבלת את בניה בחזרה אחר אלפיים שנה, תהליך חיסול הגולה רק הולך ומתעצם. 
המצב הפיזי הרעוע אינו אלא אחת התוצאות הנלוות בהכרח לישיבתם של היהודים בארצות נכר. מצב ההתבוללות במדינות המערב כבר מזמן עבר את סף הקטסטרופה, ואף ההזדהות עם גורל העם היהודי ומדינת ישראל הפכה לדבר פחות ופחות נח עבור יהודי התפוצות. באיראן הדבר קיבל ביטוי קשה במיוחד, כאשר נציגי היהודים בפרלמנט נאלצו להשבע אמונים למשטר האסלמו-נאצי ולתמוך בהשמדת ישראל, אך גם באירופה ובארה”ב, רואים כל העת כיצד צלה המאיים של ההאשמה בנאמנות כפולה מרחף מעל ראשי היהודים.
יהדות איראן הביאה את עצמה לשוקת שבורה, וראוי מאד שיהודי ארצות המערב ילמדו את הלקח במהירות האפשרית, משום שהמהפכה האיסלאמית אינה מוגבלת למזרח התיכון, ובאזורים רבים באירופה היא כבר קבעה לעצמה יתד מוצק. זאת, בנוסף לאנטישמיות האירופאית הקלסית, הידועה לנו מקדמת דנא.
מצבם של יהודי בריטניה וצרפת אף הוא מעורר דאגות רבות, ובמיוחד מאז השביעי באוקטובר, כאשר המציאות הוכיחה, כי הטבח הנורא לא עורר בגויים רחמים עלינו, כי אם להפך. יש לקוות, כי אותם יהודים לא ימצאו את פתרונם בארה”ב, אשר גם היא נגועה באנטישמיות גואה, כאשר ראש עיריית ניו יורק הוא תומך מובהק של הטרור הערבי נגד ישראל.
הקב”ה מביא קץ על הגלות כהבטחת נביאיו, משום שארץ ישראל כבר מוכנה לקלוט את בניה השבים אליה. נגמרו התרוצים, נגמרו הסיבות המוצדקות יותר ופחות, השמש שוקעת על יהדות הגולה, ואין לדעת מתי יסגר חלון ההזדמנויות לצאת ולברוח. יש להתפלל ולהשתדל עבור יהודי איראן שיצליחו לצאת בטרם יאבדו את חייהם, ולא פחות מכך – יש לעשות הכל, כדי שיהודי שאר הארצות יבינו, כי הגיע הזמן לשוב הביתה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או