יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

הפטרת פרשת נח: שיבת ישראל לארצו – מכת מחץ לכנסיה הנוצרית

הפטרת פרשת נח
ישעיהו נד א – נה ה

שיבת ישראל לארצו – מכת מחץ לכנסיה הנוצרית!

יום ששי, ב’ מרחשון התשפ”ו
מיסודות האמונה הנוצרית הוא שעם ישראל הושלך מעל פניו של הקב”ה, אשר מאס בהם משום שלא קבלו על עצמם את האמונה באותו משיח שקר בהם הם מאמינים. במשך דורות על-גבי דורות, ידעו הנוצרים בעולם כולו, כי היהודים נועדו לסבול, וסבל זה היה אימות, כביכול, לאמונת הנצרות. האמת, כמובן, שונה בתכלית. עם ישראל סבל גלות ורדיפות בשל עזיבתו את בורא עולם, וידענו כל העת, כי יום יבוא ונשוב לחיות לפניו כרצונו. הנביא בהפטרה שלנו מדמה את יחסינו עמו ליחסי אשה ובעלה. האשה חטאה לבעלה, והוא שלחה מעל פניו, אך אין כאן גירושין גמורים. הוא מצפה לה שתשוב, ולכן הוא מודיע לה מראש שתכין את הקרקע לחיים המשותפים העומדים לפניהם. “הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי. כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד כי בעליך עשיך ה‘ צב-אות שמו וגאלך קדוש ישראל א-להי כל־הארץ יקרא (נד ב–ה).
אין את כשאר הנשים! בועליך עשיך הוא ה‘ קדוש ישראל. הגויים לועגים לישראל בגלותם, אך הם אינם משכילים להבין, כי לעולם יש תכלית, וכאשר זו תתקיים, עם ישראל ישוב אל אדמתו. על משמעותו של הפסוק הראשון בהפטרה מתארת הגמרא ויכוח מעניין. “רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר ה‘” (נד א). ואומרת הגמרא במסכת ברכות י. – “אמר לה ההוא מינא [כנראה נוצרי או בן כת סוטה אחרת] לברוריא [אשת ר‘ מאיר]: כתיב “רני עקרה לא ילדה”, משום דלא ילדה – רני? אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא [טיפש! תתבונן בסוף הפסוק], דכתיב: כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה’; אלא מאי עקרה לא ילדה – רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה, שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו”.
לגויים נראה שהם נהנים ואנחנו סובלים. אך כל הנאתם היא חולפת. הם יולדים בנים לגהנם. עם ישראל יכול לשמוח גם בהיותנו בבחינת אשה עקרה. כי אנו יודעים מי הוא בעלנו, מי הוא עושנו ויוצרנו, מי שומר אלינו אמונים.
כל הדברים הללו נכתבו והיו שגורים על פינו במשך מאות בשנים. אולם בפועל, המציאות הייתה קשה, והיינו זקוקים לאמונה חזקה כדי לעמוד מול אותה ‘מציאות’, בה הנוצרים חזקים ואנחנו שפלים. אולם במאה השנים האחרונות החלו הנבואות הללו להתגשם בצורה מופלאה. כעת רואים כל באי עולם כמה שוטים הם הנוצרים. כעת כולם יודעים, כי אכן ה‘ שמר לנו אמונים. מדינת ישראל קמה ונצבה, בנסי נסים הפכנו למעצמה בתחומים רבים, ואף הקומה הרוחנית והמכרעת הולכת ונבנית למורת רוחם של המתכחשים לחזון. אירופה הנוצרית, לעומת זאת, שוקעת אל תהום הנשיה, כאשר הפרוגרס הרס את התא המשפחתי, בעוד ההגירה האיסלמית מניעה את שעון החול לכיוון חיסולה הסופי של אירופה כפי שהכרנו אותה מאז ומעולם. כעת זכינו לראות כיצד העקרה ילדה את בניה, והכנסיה הנוצרית נחלה את תבוסתה. בקרוב גם יתקיים הפסוק בהמשך ההפטרה – “וכל־בניך למודי ה‘ ורב שלום בניך” (נד יג).
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

יהודה אפשטיין: לא מפחד מהדיפ-סטייט אלא ממה שעל-פני השטח

הסכנה הבטחונית הגדולה ביותר – החדלון הערכי

יום רביעי, ל’ תשרי התשפ”ו
ברמת העקרון, אינני חובב קונספירציות. אני מעדיף לדבר על דברים שהוכחו על-סמך עובדות מוצקות ולא על סמך השערות, גם כאלו שמסתברות, משום שלב האדם נוטה להחיל את האג’נדה שלו על כל מיני אירועים ולבנות בנין שלם, לעיתים על יסודות רעועים. לכן התיחסתי בהסתייגות מסוימת לאמירות, כאילו הטבח הנורא בשמיני עצרת לפני שנתיים היה מתוכנן בידי בוגדים מבפנים, אף שמבחינות רבות ניתן בהחלט להבין את אלו הטוענים כך, ולא אפול מהכסא אם אגלה שצדקו.
אולם כיום, אני מבין שיש דברים חמורים הרבה יותר מקונספירציה כזו או אחרת שנרקמה במחשכים בין קפלן לעזה. היום אני מבין, שהבגידה והסכין בגב הלוחמים נעשים רשמית, בגלוי מעל השולחן. וכך אנחנו מדווחים, כי שר האסירים הפלסטיני לשעבר, אשרף אל-עג’רמי, איש החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בעבר ופת”ח בהווה, שהיה כלוא במשך שתים עשרה שנים בשל פעילותו הטרוריסטית, הוזמן על ידי צה”ל להעביר שיחה בפני הקצונה הבכירה. במהלך ההרצאה, דיבר – איך לא – על הג’נוסייד שישראל מבצעת בעזה.
זהו פרצופה של הקצונה הבכירה בצה”ל היום. אותה קצונה בכירה, שמעולם לא למדה על זהותנו הלאומית, על יחודנו כעם ה’, על הברית שכרתנו עם בורא עולם, על זכותנו הבלעדית על הארץ, על חובתנו להקים כאן את מלכות ה’ ולסלק מכאן את אויבינו הקמים לכלותנו – אותה קצונה יושבת לשמוע את משנתם של יורשי הנאצים בימינו. האם מישהו עדיין מתפלא, שראש אמ”ן סבר לפני הטבח הנורא בדרום, כי האיום העיקרי שעלינו לעסוק בו הוא משבר האקלים?
כל החימושים שבעולם לא יעזרו לצבא, שרואה את עצמו ככובש בארץ לא לו. כל הטכנולוגיות המשוכללות לא יעזרו לצבא, שמזדהה עם הנרטיב של האויב. השמאל הרדיקלי השתלט באופן מתוחכם על מוקדי הכח בישראל, והפך את צה”ל לחוד החנית במאבק שלו לחיסול יהדותה של המדינה ולביטול אחיזתנו בארץ. אותו צבא, הרודף באובססיביות אחרי הגיבורים מיישבי הארץ במאחזים – נותן במה למחבל ארור, שירצה בפנינו על רצח-עם שאנחנו מבצעים בעזה.
צר לי, ח”כ טלי גוטליב, צר לי ח”כ אלמוג כהן, אני מאד מעריך את הרצון שלכם לחשוף קשרים אפלים בין השמאל לאויב, אבל הדברים מחווירים לעומת הקשרים הגלויים, לעומת שיתוף הפעולה הנעשה לאור השמש. מאז חתימת הסכם אוסלו, בעת שקציני צה”ל הבכירים השתכשכו בבריכות שחיה עם מחבלים שידיהם מגואלות בדם יהודי וכרתו אתם ברית כנגד ה’ ועמו, אנחנו נמצאים על מדרון ערכי, אשר שובר שיאים של טרוף בכל פעם מחדש.
הפתרון אינו מונח במינוי רמטכ”ל יותר התקפי, כפי שסברו בממשלה, ולא בקידום קצין דתי כזה או אחר. חייבים לנער את המערכת מהיסוד, אם חפצי חיים אנחנו. האליטות הישנות הולכות ונמוגות מבחינה מספרית, אבל הנזק שהן גורמות מקיף את כל צמתי ההכרעה במדינה. חינוך יהודי שורשי אינו רק ענין דתי, הוא צורך בטחוני חיוני בסדר גודל של פיקוח נפש לאומי.
מדברים על גיוס בחורי ישיבות? אכן, חייבים לגייס אותם, מיידית! חייבים לגייס אותם למפעל הלאומי החשוב ביותר – להתמודד עם תת-התזונה הרוחנית שרוב העם סבל ממנה במשך קרוב לשמונים שנות קיום המדינה, ועוד קודם לכן. בחורי הישיבות חייבים לעמוד בחוד החנית של המאבק על נשמת האומה, ולדאוג שלא יהיה ילד יהודי שלא ידע מדוע הוא חי כאן, מדוע הוא חי בכלל. החדלון הערכי שמערכת החינוך הישראלית הצמיחה כאן ושפירות הבאושים שלה ניכרים בקרב הקצונה הבכירה בצה”ל היא הסכנה הגדולה ביותר שקיימות כיום לקיומה של מדינת ישראל ולקיומו של העם היושב בציון.
זהו המפעל הבטחוני החשוב ביותר שצריך להשקיע בו, ואם לא נרתום את כל כוחותינו לכיוון הזה – העתיד שלנו בסכנה. אני לא מפחד מקונספירציות עלומות, אני לא מפחד מהדיפ-סטייט, ממה שמתחת לפני השטח, אני מפחד ממה שעל-פני השטח, והזמן הולך ואוזל!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

הכנסת ספר תורה במאחז החרדי הראשון: הבשורה הגדולה

רוח אחרת במצפה לאה

יום שני, כ”ח תשרי התשפ”ו

אמש נפל דבר בישראל. לא שמעו על כך בחדשות, זה לא היה אירוע בטחוני או מדיני שהתקשורת אוהבת לסקר, והוא לא קודם באמצעות יחצ”נים מקצועיים המעצבים את תודעת הציבור. אך יתכן ומדובר באירוע משמעותי בסדר גודל של דורות, הרבה מעבר למה שמתארים לעצמם גם אלו שהשתתפו, ואפילו אלו שיזמו וארגנו את האירוע.

בגבעות שבסביבות כוכב השחר, הוקם מאחז בשם ‘מצפה לאה’, ואתמול נערך שם כינוס עוצמתי לרגל הכנסת ספר תורה לבית הכנסת שהוקם בישוב, כאשר לאחר מכן נערכה סעודה לכבודה של תורה, לכבודה של ארץ-ישראל ולכבודם של מוסרי הנפש המיישבים את המקום.

מה החידוש הגדול, תשאלו. ישנם מאחזים רבים, ברוך ה’, ברחבי יהודה ושומרון, אשר יושביהם עוצרים בגופם את התכנית הפלשתינית לחנוק את ההתישבות היהודית ולתכנן את השביעי באוקטובר הבא ביהודה ושומרון, היל”ת. ובכן, במצפה לאה קיימות כל המעלות הללו של כיבוש, הורשה והתישבות, אך יש במקום גם תופעה יחודית – המשפחות המאכלסות את המקום – מעל מנין משפחות – הן משפחות חרדיות לכל דבר וענין, יוצאי הישיבות המובחרות, בוגרות בית יעקב, אנשים שהבינו, כי ה’ לא הביאנו לארצנו כדי שנדור במחסנים ובחניות, אלא על-מנת שנירש את הארץ ונקיים על-ידי כך את חלקנו בברית עם בורא עולם.

“ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו על הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה”. רוח אחרת נשבה במצפה לאה, רוח גבורה ויראת ה’, רוח של התחדשות, של התנערות מעפר, רוח של אהבת ה’ ויראתו, של תורת ארץ-ישראל הזורמת בעורקים של משפחות האברכים היקרות והבחורים הנפלאים, אשר בשנתיים-שלוש האחרונות עמלו צעד אחר צעד כדי להפוך את החלום למציאות.

בשעה שהציבור החרדי נאנק תחת משבר הדיור ומחפש פתרונות מסוגים שונים להעדר ההלימה שבין הגידול הדמוגרפי לאפשרויות העומדות בפניו – מה שיוצר תנאים תת-אנושיים לצד מחירים מאמירים לא רק בירושלים ובבני-ברק, אלא אף במקומות שבעבר נחשבו לפריפריה – מגיעה הבשורה הנפלאה של מצפה לאה, ומלמדת אותנו, כי מצוקת הדיור אינו עומדת בחלל ריק. היא נובעת ממצוקת הדיור של בורא עולם, אשר חפץ להשכין את שכינתו בארצו, לפרוס את חסותו על נחלתו, להנחיל את בניו בכל מרחבי הארץ ולאפשר לעמו לקיים את היעוד של “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה”.

מי שראה את מאות המשתתפים בהכנסת ספר התורה ובסעודת המצוה אמש – לא יכל שלא לחוש את משק כנפי ההיסטוריה. מי שחווה את התרוממות הרוח שהיתה שם – לא יכל שלא להרהר בלבו, מדוע אין עוד עשרות מאחזים כאלו, הבנויים על טהרת הקודש ומאוכלסים בידי סלתה ושמנה של היהדות החרדית.

אבל יותר מכל, האירוע סימן את המהפך האדיר שהציבור החרדי חווה ביחס להכרת המציאות בה אנו חיים, ביחס להבנה, כי אכן מתרקם כאן תהליך אדיר של גאולה, כי ארץ-ישראל אינה עוד תחנה בגלות הארוכה כפי שהיו בבל, ספרד, גרמניה ופולין. ההתנכרות כלפי מפעל ישוב הארץ הולכת ונמוגה, ויותר ויותר מבינים, כי דווקא ההתחברות לארץ ולברית שכרתנו עליה עם בורא עולם – היא הערובה היחידה לקיומנו גם במישור הרוחני. לנוכח תהליך האוסלויזציה של הציונות החילונית, אשר הוביל אותנו לאסון הגדול מלפני שנתיים ולהכלת הטבח בהסכם שנחתם לאחרונה משום שלא העזנו לומר קבל עולם ומלואו את הרש”י הראשון בתורה – לנוכח זאת ראינו אתמול במצפה לאה את תהליך התיקון של האומה. ראינו כיצד הציבור החרדי מתחבר למהלך ההיסטורי של שיבת ישראל לארצו מתוך עמדה של יוזמה תחת ההיגררות שהיתה מנת חלקו בעשרות השנים האחרונות. ההתרגשות הרבה שאחזה רבים מיושבי המאחזים הותיקים לנוכח התופעה הנפלאה, יוצרת מהלך אדיר של חיבור בין אוהבי ה’ וארצו מכל המגזרים, בבחינת ‘חבר אני לכל אשר יראוך’.

מי יתן, והתהליך ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, ומצפה לאה יהיה למגדלור של תורה ויראה, אשר יאיר על הארץ כולה. חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה’!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
1@SHEMA-YISRAEL.ORG

הסכמי אברהם? הסכמי שרה! – יהודה אפשטיין

הסכמי אברהם? הסכמי שרה!

הכותרת אינה טעות, היא אכן יצאה מתחת מקלדתי, ולא משום שהמרתי את אמונתי בפמיניזם הרדיקלי החולני מבית היוצר של השמאל העולמי, אלא משום ששרה אמנו זכתה להתכוונן עם המהלך הא-להי מתוך בינה יתרה שה’ חנן אותה, עד שהוצרך המקום ברוך הוא להורות לאברהם אהובו, כי לעיתים צריך לשמוע בקול האשה…
‘הסכמי אברהם’ הם ספינת הדגל של דונלד טראמפ במזרח התיכון, עוד מזמן הקדנציה הראשונה שלו, ועבור בנימין נתניהו הם מהווים תשובה מוחצת כלפי טענת השמאל, ולפיה הוא אינו מעוניין בשלום עם שכנינו. הנה, אומר נתניהו, אני עושה שלום עם איחוד האמירויות, עם מרוקו, עם בחריין ועוד אי-אלו מדינות. על פניו אין בכך כל רע, אך ביחסים בינלאומיים חשוב להזהר ולא להיות נאיבי, ועל כן מחובתנו להתריע בפני סכנה עצומה, האורבת לנו דווקא מהכיוון של הסכמי אברהם.
עם כל הכבוד לאבו-דאבי ולקזבלנקה, מה שמעניין את טראמפ ואת נתניהו זה הסכם שלום בין ישראל לסעודיה. לסעודים עצמם אין תביעה טריטוריאלית כלפי ישראל, אבל הם בהחלט רואים בנו לסטים בארץ, שמבחינתם היא אדמת קודש מוסלמית. בכל פעם שעולה סוגיית הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה על השולחן במהלך השנים, דואגים הסעודים להבהיר לכל מי שמעוניין, כי לא תהיה נורמליזציה בלי ‘פתרון הסוגיה הפלשתינית’, שפרושו הקמת מדינה איסמלו-נאצית בלב ארצנו שבירתה ירושלים.
דונלד טראמפ, כאיש עסקים, מעוניין להביא להסכם בין הצדדים ולגזור את הקופונים שלו, וכאן מתחיל משחק של משיכת חבל, כאשר מבחינת טראמפ לא כל-כך משנה מי ימשוך יותר, העיקר הוא להגיע להסכם. וככל שההסכם יותר נראה קרוב, וככל שהסכמי אברהם מתרחבים וכוללים יותר מדינות, וככל שהרווחים נראים יותר מוחשיים – הלחץ על ישראל גובר, וקיים חשש כבד, שנתניהו יתקפל ויוותר על עמדות הפתיחה שלו כפי שקרה בהסכם מול חמאס. הוא כמובן יציג את עצמו כמנצח, יספר לאומה שכל ראש ממשלה אחר היה מגיע להסכם הרבה יותר גרוע (מה שבהחלט נכון, אך לחלוטין לא רלוונטי) ואנו נמצא את עצמנו עם ויתורים מרחיקי לכת על חבלי ארצנו, משום שמעולם לא העזנו לומר, כי ארץ-ישראל אינה למכירה ואינה חלק מעסקת הנדל”ן של טראמפ.
אז אם שואלים מה הבעיה בהסכמי אברהם ומה אכפת לנו מ’שלום תמורת שלום’ – התשובה היא שאין ארוחות חינם וזה לא תמורת שלום. כבר במלחמה בעזה, איחוד האמירויות איימה מדי פעם בניתוק היחסים אם נעשה כל מיני דברים שצריך לעשות, ומוטב לוותר על יחסים כאלו.
מבחינת טראמפ, המשמעות הפנימית של הסכמי אברהם היא שכולנו בני אברהם אבינו – גם אנחנו וגם הערבים – ולכן אנחנו יכולים לעשות עסקים וגם לחלק את הארץ בינינו באופן שישביע את רצון כולם. על כך אמרה הגמרא בנדרים, שישמעאל אינו זרע אברהם, כפי שעשיו אינו זרע יצחק. כל עוד איננו מכריזים על כך קבל עם ועולם, נמשיך להסתבך בכל מיני עסקאות מפוקפקות, שיסכנו את יעודנו, את בטחוננו ואת קיומנו. תחת להגרר אחר טראמפ להסכמי אברהם מתוך אותה הנחה שקרית, ולפיה ישמעאל גם הוא קרוי ‘זרע אברהם’, עלינו לאמץ את דברי שרה אמנו, אשר קבעה נחרצות – “גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה עם בני עם יצחק”. ה’ הורה לאברהם לשמוע בקול שרה, ומעשה אבות – ואמהות – סימן לבנים. 
כמו בכל סוגיה ציבורית, מה שקובע באמת זה השורש. כאשר השורש יעמוד איתן, נדע איך להתנהל מול טראמפ, מול סעודיה, מול עולם ומלואו. בשביל זה לא די בציונות חילונית תלושה, בשביל זה צריך תורה ומצוות, זהות יהודית שורשית ויעוד גאולי משיחי ללא מורא וללא רגשי נחיתות. זו לא סוגיה דתית, זו סוגיה של קיום לאומי. לפני שנתיים שלמנו מחיר יקר מדי על סרובנו להכיר בכך, המעט שאנו חייבים לנרצחים הוא שנלמד את הלקח להבא!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

יהודה אפשטיין: בהצלחה ללומדי מסכת זבחים, כהכנה למעשה

יום פטירת מרן החפץ חיים – ותחילת מסכת זבחים בדף היומי

יום רביעי, כ”ד אלול התשפ”ה
זימנה ההשגחה העליונה, ויום פטירת החפץ חיים חל השנה ביום בו לומדי הדף היומי מתחילים את סדר קדשים, הסדר שהיה חשוב כמת מצוה שאין מי שיעסוק בו במשך מאות רבות של שנים, עד שהרמב”ם בפרוש המשנה בהקדמתו למסכת זבחים התאונן על המציאות העגומה במלים אלו –
“דבר זה, כלומר הקרבנות, כבר אבד בעונותינו שרבו, ואין מעיינים בו כי אם מעטים מבני אדם, ואין עניניו נזכרים תכופות לפני האדם שיזכרם אף על פי שכבר עיין בהם, כיון שאין שם מעשה הגורם חזרתו, ואין בני אדם שואלים על שום דבר מהם כלל, עד שהושוו בהם החכם הגדול והסכל שבהמון, והרי רוב התלמידים אינם יודעים מן הקרבנות אפילו מה שנאמרו בו מקראות מרובים”.
כיום, לעומת זאת, זוהי חויה מרנינה לראות אלפים רבים של בני תורה, ואף של בעלי בתים, השוחים בסוגיות החמורות של פיגול ונותר, המזבח מְקַדֵּשׁ, דבר שיש לו מתירין, קמיצה והקטרה, מעילה אחר זריקת דמים וקנים סתומות, עד שנראה כאילו המקדש כבר עומד על תלו וכולם מכירים את כל לשכותיו ומבואותיו כבקיאים ורגילים.
שלושה גורמים אחראים למהפך האדיר הזה – האחד הוא הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין, נשיא אגודת ישראל ומעל הכל – יוזם מפעל הדף היומי. בזכות הדף היומי זכו המונים ללמוד ולסיים מסכתות וסדרים, כך שגם מי שלא זכה לפקוד את ספסל בית המדרש במהלך רוב היום על תקן תלמיד ישיבה או אברך כולל ולשקוד על התורה בעומק העיון – יכל בהחלט להגיע לסיפוק בלימוד ולידיעות רבות. ויותר מכל הורגשה המהפכה באותן מסכתות שאינן נלמדות בישיבות, ובראשן – סדר קדשים שהיה מונח בקרן זוית, עד שבא הדף היומי וגאל אותו מהשיממון.
הגורם השני לפריחתו של סדר קדשים בדורות האחרונים הוא רבנו החפץ חיים, אשר הקים כולל קדשים ובתוכו אברכים מופלגים – ביניהם מרן הגרי”ש כהנמן מפוניבז’ זצ”ל, אשר הקים מעפר את עולם התורה בארץ אחר השואה הנוראה והגאון רבי אלחנן וסרמן זצוק”ל הי”ד אשר נעקד על קידוש ה’ בגטו קובנה (שניהם למדו בחברותא בכולל קדשים). מלבד זאת, כתב החפץ חיים את ספרו ‘ליקוטי הלכות’, שהוא קיצור סוגיות הש”ס בקדשים על ההלכה למעשה, כהשלמה לספר הרי”ף אשר נכתב רק על המסכתות שנהגו בגלות, ולכן סדר קדשים לא נכלל בו. בהקדמתו המאלפת לליקוטי הלכות, עמד החפץ חיים על החשיבות המיוחדת שבלימוד סדר זה ובתוך דבריו זעק –
“בודאי כשנזכה שיגיע הקץ, יצוה הקב”ה לשאול את הכהנים דברים הנוגעים לכהונתם, וכמה בושה וכלימה יגיע לנו אז כשלא נדע מה השיב, כי באמת לפי מה שנתרחקנו כעת מלימוד הסדר הזה של שחיטת קדשים, אף הדברים המפורשים בקרא גם כן כזר נחשב לנו, ולא נדע להשיב אם לא נכין עצמנו מתחלה לזה” – מומלץ מאד לקרוא שם את ההקדמה במלואה.
מצינו, אם כן, שרבי מאיר שפירא מלובלין הכניס את לימוד קדשים למודעות, ואילו החפץ חיים הפך אותו ללימוד עיוני מתוך מטרה לדעת הלכה למעשה כמו הלכות סוכה ותפילין. ומהו הגורם השלישי שהעיר את סדר קדשים מתרדמתו? התשובה – המציאות שרוקם כאן בורא עולם ביד אמן, המציאות בה עם ישראל שב לארצו, שב לעירו, וכל הסימנים מראים, כי אם נרצה ואם לא נרצה – נשוב בקרוב מאד לבית חיינו, לא רק לריבונות כמו בתשכ”ז, כי אם לשלטון מלא ובניה של חיי האומה סביב המקדש בתפארתו.
כל הנסיונות להפוך את הסכסוך על הארץ הזאת למלחמה רגילה על טריטוריה התבדרו לכל רוח עם מבול אל-אקצה שהזכיר לנו לא רק מי האויב, אלא בראש ובראשונה מי אנחנו. החפץ חיים הקדוש וחברו הרב מאיר שפירא מלובלין הכינו את השטח, הכשירו את הלבבות לשיבה אל תודעת הקודש והמקדש דרך לימוד הדף היומי ולימוד סדר קדשים הלכה למעשה. בורא עולם בחסדיו הכריח את עם ישראל להכיר ביעוד שלו כעם ה’ באמצעות המלחמה על הארץ, מלחמה שמגשימה את דבריו הקשים, אך גם המנחמים, של הנביא יחזקאל בפרק כ, אחד הפרקים העוצמתיים בתנ”ך –
“וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן. חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹ-נָ֣י ה’ אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם. וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפוֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְחֵמָ֖ה שְׁפוּכָֽה. וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים וְנִשְׁפַּטְתִ֤י אִתְּכֶם֙ שָׁ֔ם פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים… כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹ-נָ֣י ה’ שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם. בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֘ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם. וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה’ בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ה לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם. וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם. וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה’ בַּעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹ-נָ֥י ה'”.
עברנו כבר את מדבר העמים באושוויץ, ולמדנו היטב על בשרנו את החמה השפוכה לפני שנתיים. הפנמנו, שלא נוכל להיות כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, וגם לא את שאר האשליות שהעולם המערבי מנסה למכור לנו. זכרנו את דרכינו ואת עלילותינו. הגיע זמן ‘וידעתם כי אני ה'”. הגיע זמן “בריח ניחוח ארצה אתכם”. הגיע זמן להתחבר בלימוד ובמעשה למורשתו של החפץ חיים, למורשתו של רבי מאיר שפירא, הגיע זמן להתחבר שוב לבורא עולם ולהבטחות נביאיו. בהצלחה ללומדי מסכת זבחים – נזכה ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת! 
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או