יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום שלישי, ז’ אדר התשפ”ו

באחד הקטעים המרגשים, המרוממים והמכוננים של ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, מוכיח מלך כוזר את החבר היהודי על התרשלותו בקיום חובתו לעלות לארץ ישראל. לא את החבר בלבד הוכיח המלך, כי אם את עם ישראל כולו, ורבי יהודה הלוי – אשר השתוקקותו לארץ הקדושה התבטאה בכל מפעל שירתו האדיר ובכל ישותו, עד שקיים בנפשו את הפסוק ‘כי רצו עבדיך את אבניה’ ועלה לחונן את עפרה – מעמיד מול האומה כתב אשמה חריף על השתקעותה בגולה ועזיבתה את יעודה. נביא את הדברים לפי התרגום המסורתי של אבן-תיבון (ספר הכוזרי מאמר ב אותיות כג-כד, ועם המדקדקים המבכרים את המהדורות החדישות והמדויקות יותר הסליחה, כי זה מה שמצוי תחת מחשבי כעת…).

“אמר הכוזרי: אם כן אתה מקצר בחובת תורתך, שאין אתה משים מגמתך המקום הזה ותשימנו בית חייך ומותך, ואתה אומר – ‘רחם על ציון כי היא בית חיינו’, ותאמין כי השכינה שבה אליו, ואילו לא היה לה מעלה אלא התמדת השכינה בה באורך תשע מאות שנה, היה מן הדין שתכספנה הנפשות היקרות לה ותזכינה בה, כאשר יקרה אותנו במקומות הנביאים והחסידים, כל שכן היא שהיא שער השמים. וכבר הסכימו כל האומות על זה. הנוצרים אומרים, שהנפשות נקבצות אליה וממנה מעלין אותן אל השמים, והישמעאלים אומרים, כי היא מקום עליית הנביאים אל השמים, ושהיא מקום מעמד יום הדין, והוא לכל מקום כונה וחג. אני רואה, שהשתחויתך וכריעתך נגדה חונף, או מנהג מבלתי כוונה, וכבר היו אבותיכם הראשונים בוחרים לדור בה יותר מכל מקומות מולדתם, ובוחרים הגרות בה יותר משהיו אזרחים במקומותם. כל זה עם שלא היתה בעת ההיא נראית השכינה בה, אבל היתה מלאה זמה ועבודה זרה, ועם כל זה – לא היתה להם תאוה אלא לעמוד בה, ושלא לצאת ממנה בעתות הרעב אלא במצות הא-להים, והיו מבקשים לנשוא עצמותם אליה.

אמר החבר: הובשתני מלך כוזר, והעוון הזה הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו בו הא-להים בבית שני, כמה שאמר (זכריה ב יד) ‘רני ושמחי בת ציון’, כי כבר היה הענין הא-להי מזומן לחול כאשר בתחילה אילו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל רוצים בגלות ובעבודה שלא יפרדו ממשכנותיהם ועניניהם, ושמא על זה אמר שלמה  (שיר השירים ה ב) ‘אני ישנה ולבי ער’ – כינה הגלות בשינה, והלב הער – התמדת הנבואה ביניהם, ‘קול דודי דופק’ – קריאת הא-להים לשוב, ‘שראשי נמלא טל’ – על השכינה שיצאה מצללי המקדש, ומה שאמר ‘פשטתי את כתנתי’ – על עצלותם לשוב. ‘דודי שלח ידו מן החור’ – על עזרא שהיה פוצר בהם, ונחמיה והנביאים, עד שהודו קצתם לשוב הודאה בלתי גמורה, ונתן להם כמצפון לבם, ובאו הענינים מקוצרים מפני קיצורם, כי הענין הא-להי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו – אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. ואילו היינו מזדמנים לקראת א-להי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה, היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים. ואין דבורנו ‘השתחוו להר קדשו’, ‘והשתחוו להדום רגליו’ ו’המחזיר שכינתו לציון’ וזולת זה, אלא כצפצוף הזרזיר, שאין אנחנו חושבים על מה שנאמר בזה וזולתו, כאשר אמרת מלך כוזר”.

קשה שלא להזכר בדברים המרטיטים הללו, הנאמרים בשם מלך גוי אודות התרשלותנו מקיום חובתנו לעורר את האהבה הישנה שבינינו לבין אבינו רוענו, כאשר מייק האקבי, שגריר ארה”ב, אשר שימש ככומר בפטיסטי, אומר בצורה ברורה, כי זכותה של ישראל על-סמך הבטחת ה’ לאבות הוא לכבוש את כל מרחבי הארץ המובטחת מהנילוס עד הפרת. הוא אף הגדיל לעשות ואמר זאת בראיון לאחד מגדולי האנטישמים שונאי ישראל באמריקה כיום, בעל השפעה אדיר, ועורר עליו את חמת העולם הערבי. מתי שמענו מנהיג ישראלי מדבר על זכותנו זאת? מתי שמענו דברים ברורים אודות כך שהארץ ניתנה לנו בהבטחה מבורא עולם בלי התנצלויות וגמגומים? גם הטבח הנורא לפני שנתיים וחצי לא הצליח להביא את ממשלת הימין המלא-מלא לאמירה ברורה, ולפיה עזה היא חלק מאותו יעוד שהובטח לאבותינו, ולכן הגענו לאן שהגענו, עם מועצת השלום המדומה של טראמפ, שנותנת חסות להמשך שלטון המרצחים. והנה, מגיע נציג של מדינה זרה, ועוד כומר נוצרי, ומזכיר לנו את חובתנו, שהתרשלנו בה.

האם גם עלינו נכון לומר, כי באמרנו בכל יום את פסוקי ההבטחה, אין זה אלא כצפצוף הזרזיר? מה חושב יהודי בכל יום בבית הכנסת כאשר הוא שומע בקריאת התורה את הפסוקים המפורשים (בראשית טו יח-כא) – “בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה’ אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת”? מה הוא חושב בכל יום בתפילת שחרית באמרו את הפסוקים בנחמיה ט ז-ח – “אַתָּה־הוּא֙ ה’ הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם. וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה”?

יום ראשון, ה’ אדר התשפ”ו

ארה”ב מראה סימנים, כי תקיפה באיראן היא אפשרות מעשית, ורבים בישראל חוששים מתגובה איראנית כלפי ישראל, ואולי אף מתקיפה איראנית נגדנו עוד בטרם תתקוף ארה”ב את איראן. ואכן, ראוי מאד לחשוש לאפשרות כזו, ולקיים את דברי רבותינו “הקם להרגך – השכם להרגו”. המשטר האיראני לא עושה מאמץ מיוחד להסתיר את כוונתו להשמדת ישראל, וזה לכשעצמו סיבה שישראל תתקוף את איראן ותפיל את משטר הרשע. היא לא עושה זאת, לדאבוננו, בשל אותה קונספציה שהביאה עלינו את שני האסונות הגדולים ביותר של מדינת ישראל, שארעו בהפרש של חמשים שנה – המתקפה שפתחה את מלחמת יום הכיפורים ומתקפת שמיני עצרת תשפ”ד. ההבנה, ולפיה עדיף להיות מותקפים ולא תוקפים, כדי לזכות בנקודות הדעת הקהל הבינלאומית – הבנה זו התרסקה לנוכח מציאות אכזרית, בה הקרבנו חיים של אלפי יהודים, ולא רק זאת, אלא שהעולם כולו שנא אותנו בין כה וכה, ועד עכשיו אנחנו מואשמים ב’רצח עם’, בה בשעה שאנחנו ממשיכים להקריב את חיילינו על מזבח המוסר המזויף של הפרוגרס הרדיקלי, אשר השתלט על המערכת הצבאית. באותן פעמים, בהם ישראל ידעה להתעלות מעל הקונספציה האוילית ולהנחית מכת מנע על האויב, זכתה לנצחונות מזהירים, שנחרתו בדפי הזהב של ההיסטוריה – בהכרזה על הקמת המדינה נגד דעת ארצות הברית, במתקפת המנע האדירה במלחמת ששת הימים ובהפצצת הכור העיראקי.

כעת, יש לקוות שההנהגה הישראלית תפעל בהתאם למתכון ההצלחה ולא תהפוך אותנו לגרורה אמריקאית. אולם החשש מקנן בלבי, שכפי שבעזה מסמסנו את הנצחון ותחת לרשת, לכבוש, לגרש ולהתישב, איפשרנו לאויב להמשיך לשלוט תחת מטריה אמריקאית, כך גם באיראן – אין לישראל מדיניות עצמאית, ואנו עלולים לשלם על כך ביוקר.

חשוב להדגיש, כי ההתבטלות הישראלית ביחס לאינטרס האמריקאי מסכנת אותנו לא רק במקרה של מתקפה איראנית על ישראל, אלא לא פחות מכך – במקרה של נצחון אמריקאי, אף אם יכלול את הפלת המשטר. האמריקאים מושקעים היטב בקואליציה שלהם עם קטאר וסעודיה, כאשר מצרים וטורקיה אף הן עומדות ברקע, ואם טראמפ ינצח את איראן – ללא ספק ירצה לעשות ‘סדר חדש’ במזרח התיכון, כאשר השושבינים הראשיים תהיינה אותם מדינות מוסלמיות, אשר לא טורחות אפילו כלפי חוץ לכבוש את שנאתן לישראל, ובראשן קטאר – המח והארנק שמאחורי השביעי באוקטובר. אחרי שטראמפ יפיל את משטר הרשע האיסלמי, הוא יהיה להוט לשקם את מעמדו בקרב מאמיני מוחמד, וכאשר הקטארים והסעודים – בגיבוי המצרים והטורקים – יגישו את החשבון לתשלום, נקל לשער מה יהיה מקומה ותפקידה של ישראל.

מכת מנע ישראלית באיראן היא צו השעה, לא רק ברמה הבטחונית של ‘הקם להרגך – השכם להרגו’, לא רק ברמה האסטרטגית של מימוש גורם ההפתעה תחת לאפשר לאיראנים לתכנן את צעדיהם, לא רק ברמה המוסרית של חובתנו לבער את הרע – אפרופו מלחמת עמלק, שהיא עניינו של חודש אדר שאנו בעיצומו, לקראת ימי הפורים הנשגבים – אלא גם ברמה המדינית – תקיפה ישראלית באיראן עשויה לשבור את הקואליציה האמריקאית-ערבית, לדחוק את מדינות ערב הקרויות ‘מתונות’, אשר ‘מתינותן’ מתבטאת בכך שלצד תמיכתן בטרור המכוון להשמדת ישראל, הן יודעות גם לעשות עסקים עם טראמפ – לדחוק אותן לחיקה של איראן בשם האחוה המוסלמית, ולקטוע באבה את התכנית להקמת מדינה פלשתינית רצחנית בארץ ישראל כמתן פרס לאותו עולם ערבי ‘מתון’ על כך שעמד לצדה של ארה”ב מול איראן.

ויותר מכל – מתקפת מנע ישראלית תבהיר לטראמפ ולעולם כולו, כי חלפו הימים, בהם הפקדנו את גורלנו בידי חסדי האומות. הזכרונות מאושוויץ קשים מדי, והסרוב האמריקאי להפציץ את מסילות הברזל באותם ימים, לצד האטימות של מדינות העולם אשר מנעו מהיהודים לברוח לתחומן, בצד האכזריות הבריטית, שהטביעה את אוניות המעפילים בים – ההיסטוריה הזאת מחייבת אותנו להבין, את מה שלא הצלחנו להבין מתורתנו הקדושה –

“ישראל בטח בה’ עזרם ומגנם הוא”. “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”.”וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה”. “יִשְׂרָאֵל֙ נוֹשַׁ֣ע בַּה’ תְּשׁוּעַ֖ת עוֹלָמִ֑ים לֹא־תֵבֹ֥שׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד”.

ראוי גם ללמוד מה קורה כאשר לא נשענים על ה’ ומעדיפים לסמוך על בשר ודם, כמובא בדברי הימים ב פרק טז פסוקים ז – ט – “וּבָעֵ֣ת הַהִ֗יא בָּ֚א חֲנָ֣נִי הָרֹאֶ֔ה אֶל־אָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו בְּהִשָּׁ֨עֶנְךָ֜ עַל־מֶ֤לֶךְ אֲרָם֙ וְלֹ֤א נִשְׁעַ֙נְתָּ֙ עַל־ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־כֵּ֗ן נִמְלַ֛ט חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם מִיָּדֶֽךָ. הֲלֹ֧א הַכּוּשִׁ֣ים וְהַלּוּבִ֗ים הָי֨וּ לְחַ֧יִל׀ לָרֹ֛ב לְרֶ֥כֶב וּלְפָרָשִׁ֖ים לְהַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וּבְהִשָּֽׁעֶנְךָ֥ עַל־ה’ נְתָנָ֥ם בְּיָדֶֽךָ. כִּ֣י ה’ עֵינָ֞יו מְשֹׁטְט֤וֹת בְּכָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם־לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל־זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֽוֹת”.

בואו נקוה, שהפעם תדע ההנהגה להתעשת בטרם יהיה מאוחר, להשליך את הבטחון בבשר ורדם מאחורי גוה, ולסמוך על ה’ לבדו. ויתקיימו בנו דברי הנביא ( הושע פרק יד פסוקים ב-ה) –

“שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה’ אֱ-לֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ. קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־ה’ אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ. אַשּׁ֣וּר׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם. אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ”. ובסוף אותה פרשה מובא (שם פסוק י) – “מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י ה’ וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם”.

אכן, מי חכם ויבן אלה…

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

לא היו ימים יפים לנפתלי בנט וחבריו כמו אתמול, כאשר חיילות הותקפו בבני ברק בידי כמה בחורים משועממים, ו’חולצו’ במבצע הרואי על-ידי שוטרי משטרת ישראל, שידעו להפגין נחישות, עוצמה, אומץ וכל מה שכל-כך חסר להם מול פורעים אמיתיים מהמגזר הערבי, אשר הפכו אזורים שלמים בארץ לאקס-טריטוריה. באורח פלאי, החיילות יצאו בלא פגע ואף לא נזקקו לטיפול רפואי, מה שלא הפריע לתשקורת הישראלית לדבר על לינץ’ מסוכן ואכזרי, תוך אזכור כי בני ברק הוא מקום שחיילת אינה יכולה להכנס אליו בבטחה, ושאר קלישאות נבובות. אירוע שאמור היה להיות מטופל בידי גורמי חינוך ורווחה ויכול היה להשתלב במאבק הכללי כנגד תופעת הנפצים ושאר מעשי ההוללות של נערים משועממים שלא זכו להפנים את המסרים העמוקים והמרוממים של מגילת אסתר ותחת זאת אמצו להם מנהגים נלוזים של העולם החילוני – אירוע כזה הפך בחסות הפוליטיקאים המתחסדים, ובראשם נפתלי בנט, למפגן של שנאה והסתה כנגד הציבור האיכותי, העדין והשלו ביותר בחברה הישראלית. בדיוק לאחרונה, אגב, התפרסם דו”ח אודות נתוני הפשיעה בערים השונות – ככל הנראה בלי לכלול את המגזר הערבי הרגוע ושומר החוק – ואף אחד לא הופתע למצוא את מודיעין עלית, בני ברק ובית שמש בתחתית הרשימה, כשבראשה מככבות ערים כמו באר שבע, רמלה ובת ים, בה מתגוררת אוכלוסיה שעברה את כור ההיתוך החילוני שהשיל מהם את התורה והמצוות והחדיר בהם ‘ערכים’ מערביים של נהנתנות, פריקת עול וסגידה לכסף ולהישגים חומריים.

אך בעוד שבסמוך לראש חודש אדר לא נרתע הצבא מלשלוח חיילות לבני ברק ולעורר פרובוקציה מיותרת מול אותו נוער שוליים, כאשר המשטרה מענישה את האוכלוסיה החרדית בלא אבחנה ועוצרת עוברי אורח מקריים, אנו למדים שישנם אנשים בעלי רגישות, שמבינים שצריך להתחשב ולא לעורר פרובוקציות מיותרות, העלולות להתסיס את האוכלוסיה. ח”כ גלעד קריב, המוכר ממופעי הראווה המתריסים ברחבת הכותל המערבי בראשי חודשים, התגלה במפתיע כמי שמתנגד לגישת ‘יקוב הדין את ההר’. בעוד שברחבת הכותל הוא עומד על זכותן הדמוקרטית של נשים שאינן מאמינות בה’ להתפלל על-פי מנהגן המשונה לישות שאינן מאמינות בה אף שזה מעורר מדנים ואיבה ומרגיז את כלל המתפללים במקום, אתמול דווקא שמענו ממנו זמירות אחרות, המעידות על כך שהאיש מבין שלא תמיד צריך להרגיז את האוכלוסיה המקומית.

“ונהפוך הוא”, אתם שואלים? לא, לא ממש. קריב לא דיבר על תושבי בני-ברק האלימים. אותם צריך ‘לחנך’ ולהרתיע, להעניש באופן קולקטיבי על מעשי קונדס של יחידים משועממים ולהראות להם מי בעל הבית. אבל לעומת השב”ב של בני-ברק, קריב מגלה סבלנות עד אין קץ כלפי השבאב של רמאללה ושכם. וכך אנחנו מדווחים, כי האיש עם הכיפה שכופר בגלוי בתורת ה’ מתאונן על צעדי הסיפוח שמקדם הקבינט, בזו הלשון – “רגע לפני חודש רמדאן, סמוטריץ’ וכץ נחושים להבעיר את שטחים, להביא לקריסת הרשות הפלסטינית, ולהוביל לאינתיפאדה שלישית. המהלכים המתוכננים יעלו בחייהם של ישראלים ופלסטינים כאחד, והכל בשם תוכנית ההכרעה ההזויה של סמוטריץ’ וההפקרות המוחלטת של נתניהו”.

הבנתם מה הוא אומר? סמוטריץ’ וכץ נחשים להבעיר את ‘השטחים’ ולהוביל לאינתיפאדה שלישית. כלומר, הערבים ישתוללו, ירצחו, יטבחו ביהודים, אבל האשמים יהיו כמו תמיד – היהודים! כמו שהרשל גרינשפן היה אשם בליל הבדולח. הרי לא יעלה על הדעת לומר, שמי ששלח חיילות לבני ברק רצה להבעיר את השטח. ועם כל הכבוד למבצע החילוץ האדיר של משטרת ישראל אתמול, אני משער שבג’נין ובטול כרם יהיה קצת יותר קשה להתמודד עם ההשתוללות הברברית של האוכלוסיה המקומית ממה שהיה אתמול בבני ברק. אבל כאן משנה קריב את עורו. כאן אין חשיבות לשלטון החוק, למשילות, לעיקרון של אפס סבלנות כלפי פורעים. כאן צריך מראש להכנע ולהמנע מצעדים מתבקשים, כי הפורעים עלולים להתרגז. כאן מתגלה הח”כ הלוחמני מהאופוזיציה כמי שמונע אך ורק מפוזיציה.

ועוד הערה אחרונה – השימוש המתוחכם במוטיב ‘החיילות שלנו’ כדי להשמיץ ולהוקיע את הציבור החרדי – אינו אלא פרומו למאבק האמיתי שמתכננים בשמאל במידה ואכן יהיה מתוה גיוס לחרדים – המאבק על דמותו של צה”ל. אותם חרדים שהם כה להוטים לגייס – במדה ויתגייסו וידרשו תנאים מינימליים של צבא יהודי שה’ מתהלך בקרבו, שלא יראה בו ערות דבר – אותם חרדים יהיו למרמס תחת מגפי הפמיניזם הרדיקלי והפרוגרס, אשר השתלטו על האג’נדה של צה”ל מתוך מטרה כפולה – להחדיר את ארס הפריצות והזוהמה המוסרית לכל שדרות הצבא ולמסמס את ערך הנצחון על האויב, את האמונה בצדקת המאבק על הארץ ואת כל הערכים הבסיסיים ביותר, אשר בלעדיהם מובטחת לנו תבוסה מול האויב הנלחם בשם דתו ואמונתו. אל תתבלבלו, רבותי, אלו לא שני מאבקים נפרדים, זה מאבק אחד על נפש האומה! משנאי ה’ מבינים זאת היטב, הגיע הזמן שגם אנחנו נבין ונפעל בהתאם.

אצל השמאל – לרבות משתפי הפעולה אתם מקרב הציבור הדתי הלייטי – הכל ברור. המלחמה היא על כל הקופה. הם רוצים צבא פרוגרסיבי, כזה שלא יירש את הארץ, שה’ יסלק את שכינתו מתוכו, שיקדם ערכים אוניברסליים של סדום ועמורה, ערכים שכבר הטביעו את אירופה במדמנת החדלון, שהפכו את המפלגה הדמוקרטית באמריקה למה שהיא כיום ושמאיימים על קיומה של מדינת ישראל. משום מה, אצל הציבור האמוני, הדברים פחות ברורים, ותמיד חושבים שיש בעיה נקודתית שצריך לפתור, ולא היא!

אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו יותר מדי זמן, ואיננו מוצאים פתרון. חייבים לשים את הדברים על השלחן. השמאל הרס והורס את צה”ל ואת המדינה, ואנשיו אינם מרגישים קשר אמיתי לארץ. הלב שלהם כבר מזמן נטוע בחו”ל. ארץ ישראל קטנה עליהם, הם אנשי העולם הגדול. צבא הבנוי על אנשים כאלו – נועד מראש להיות מובס. הציבור החרדי, לעומת זאת, מכיל נוער איכותי החדור אהבה לאומה ולארץ, אלא שהמציאות הנוכחית אינה מאפשרת לו לבטא זאת בחיי המעשה שמחוץ לכותלי בית המדרש. כאשר נבין, כי המאבק על צביון הציבור החרדי קשור בקשר הדוק למאבק על דמותה של מדינת ישראל ועל צורתו של צבא ישראל (והגיע הזמן למחוק את המילה המיותרת ‘הגנה’ משמו של הצבא) – אז נוכל לאחד כחות כדי להביא את הכח של הציבור האמוני לידי ביטוי ולהפוך את צה”ל לצבא, שאינו מאיים עוד על הקיום החרדי.

אז נוכל לנסח מתוה שמאפשר לבחור חרדי שאין תורתו אומנותו להתגייס למסגרת נקיה, בה יוכל לממש את ערכיו בלי להיות מאוים. אז נוכל לאפשר לבחורי הישיבות לשקוד על תלמודם ואף להנחיל אותו הלאה לכלל הציבור בארץ מתוך הבנה, כי התורה באמת מגנה על האומה לא רק ברמה הסגולית, אלא ברמה המעשית הפרקטית הארצית ביותר – חייל שמגיע לשמוע שיעור בהלכות מלחמה בישיבה קדושה בה לובנו הסוגיות לאור דברי רבותינו הקדושים בהלכה ובאגדה – הוא חייל טוב לאין ערוך מחייל שהמח שלו הורעל בקורס פיקוד ומטה על-ידי הקוד האתי הרופס וההרסני של אסא כשר ואבי שגיא.

יום שלישי, כ”ג שבט התשפ”ו

היהדות החרדית בבריטניה נזעקה לרגל העברת ‘חוק בתי הספר’ בקריאה שלישית. מדובר בחוק, המקעקע את כל יסודות החינוך התורני ואינו מאפשר ליהודי שומר מצוות לשלוח את ילדיו ללמוד במוסד חינוכי בממלכה המאוחדת מבלי שיהיה חשוף לתכנים הקשים ביותר לכל מי שזיק של יראת שמים בלבבו. על-אף נסיונות חוזרים ונשנים למחות ולעורר רחמים בפני השלטונות, רכבת הפרוגרס דוהרת קדימה להרס האנושות, ובדרכה היא דורסת כל ערך השייך לעולם הישן, בו שלטה השפיות והנורמליות. לחינוך החרדי לא היה באמת סיכוי לשרוד את המכבש, וכעת עומדת היהדות החרדית באנגליה בחוסר אונים.

על רקע זה הגיע לידי פלייר ממארגני המחאה, בו נאמר כי “נשאר נאמנים לבוראנו ונקריב את כל מה שצריך עבור כך. לא נעשה שום פשרה”. מלים כדרבנות של מי שמבין, שעליו להקריב את היקר לו מכל על-מנת להשאר יהודי.

אני מקוה, שהמעוררים אכן יעמדו מאחורי מילותיהם. לא קל להקריב את היקר מכל, אלא שבניגוד לעבר היהודי הרווי בדם ובדמעות, כעת אין צורך למות על קידוש ה’. צריך לעשות דבר אחד פשוט – לקנות כרטיס טיסה ולעלות לארץ בה בחר ה’, ושבה על-אף הרדיפות וההתנכלויות לעולם התורה – עדיין אפשר לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות, להקים עולם תורה מפואר עם מוסדות בכל הגילאים לבנים ולבנות, לחנך כאוות נפשנו, והחשוב מכל – למלא את חובתנו בעולם במסגרת הברית שכרתנו עם בורא עולם על ירושת הארץ, מתוך מגמה להגיע ליום, בו כל הארץ כולה תמלא דעת ה’ והשלטון כאן יהיה שלטון של תורה.

אנחנו עומדים כיום קרוב לשמונים שנה אחר הקמתה של מדינת ישראל, מדינה שהוקמה בידי פורקי עול ובשנותיה הראשונות העבירה על דתם מאות אלפי יהודים. דווקא במדינה זו, זכה עולם התורה לפריחה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, בעוד הקהילות היהודיות בגולה הולכות ומתדלדלות. בארה”ב אמנם עדיין יש ישיבות ובתי חינוך שמצליחים לייצר איזושהי מציאות רוחנית, אך גם שם הכל יודעים, כי בחור ישיבה שרוצה להתעלות יותר בתורה ויראת שמים – נוסע לארץ ישראל, ואם הוא באמת רוצה להקדיש את חייו לתורה ולבנית בית של תורה – הוא עולה לארץ ישראל ובונה בה את ביתו. מי שאינו שקוע בעולמה של תורה בארה”ב – סכנת ההתבוללות והטמיעה הרוחנית מרחפת מעל ראשו. ואילו באירופה – המצב קשה הרבה יותר!

האשליה, ולפיה יוכלו היהודים להשאר בגולה הדוויה ולבסס שם קהילות יהודית משגשגות – הולכת ומתנפצת. הן ברמה הפיזית, עם התגברות האנטישמיות מכל הכיוונים – מימין ומשמאל, מנוצרים, ממוסלמים ומאתאיסטים פרוגרסיבים, והן ברמה הרוחנית – עם הגברת הכפיה החילונית והצרת צעדי החינוך החרדי – הולכת ומתבהרת התמונה, ולפיה קצה נפשו של בורא עולם בגלות, והוא לא יאפשר ליהודי להשאר בתוכה.

לא, יהודי בריטניה, אינכם צריכים למסור את הנפש, אינכם צריכים להקריב את בניכם ובנותיכם. ארץ ישראל מחכה לכם, ולא רק לכם – לכל היהודים באירופה, וגם באמריקה, שם קשה לדעת מה יגיע קודם – החורבן הפיזי או הרוחני, או שמא שניהם כאחד. יש יעוד לעולם, יש תכלית לבריאה, יש מהלך להיסטוריה. הקב”ה לא השיב את עם ישראל בתהליך שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית, כדי שישבו להם יהודים בגולה וילמדו שם תורה, אשר נועדה להתקיים רק כאן בארץ.  עדיין אפשר לצאת בטרם תתך עליכם חמת ה’. עדיין אפשר לארוז את המזוודות ולעלות לציון ברנה. עדיין אפשר שיתקיימו בכם דברי הנביא (ישעיה נב ו-יב) –

“לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי. מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱ-לֹהָֽיִךְ. ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה’ צִיּֽוֹן. פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם ה’ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם. חָשַׂ֤ף ה’ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ.  ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י ה’. כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ ה’ וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱ-לֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”.