יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

לא היו ימים יפים לנפתלי בנט וחבריו כמו אתמול, כאשר חיילות הותקפו בבני ברק בידי כמה בחורים משועממים, ו’חולצו’ במבצע הרואי על-ידי שוטרי משטרת ישראל, שידעו להפגין נחישות, עוצמה, אומץ וכל מה שכל-כך חסר להם מול פורעים אמיתיים מהמגזר הערבי, אשר הפכו אזורים שלמים בארץ לאקס-טריטוריה. באורח פלאי, החיילות יצאו בלא פגע ואף לא נזקקו לטיפול רפואי, מה שלא הפריע לתשקורת הישראלית לדבר על לינץ’ מסוכן ואכזרי, תוך אזכור כי בני ברק הוא מקום שחיילת אינה יכולה להכנס אליו בבטחה, ושאר קלישאות נבובות. אירוע שאמור היה להיות מטופל בידי גורמי חינוך ורווחה ויכול היה להשתלב במאבק הכללי כנגד תופעת הנפצים ושאר מעשי ההוללות של נערים משועממים שלא זכו להפנים את המסרים העמוקים והמרוממים של מגילת אסתר ותחת זאת אמצו להם מנהגים נלוזים של העולם החילוני – אירוע כזה הפך בחסות הפוליטיקאים המתחסדים, ובראשם נפתלי בנט, למפגן של שנאה והסתה כנגד הציבור האיכותי, העדין והשלו ביותר בחברה הישראלית. בדיוק לאחרונה, אגב, התפרסם דו”ח אודות נתוני הפשיעה בערים השונות – ככל הנראה בלי לכלול את המגזר הערבי הרגוע ושומר החוק – ואף אחד לא הופתע למצוא את מודיעין עלית, בני ברק ובית שמש בתחתית הרשימה, כשבראשה מככבות ערים כמו באר שבע, רמלה ובת ים, בה מתגוררת אוכלוסיה שעברה את כור ההיתוך החילוני שהשיל מהם את התורה והמצוות והחדיר בהם ‘ערכים’ מערביים של נהנתנות, פריקת עול וסגידה לכסף ולהישגים חומריים.

אך בעוד שבסמוך לראש חודש אדר לא נרתע הצבא מלשלוח חיילות לבני ברק ולעורר פרובוקציה מיותרת מול אותו נוער שוליים, כאשר המשטרה מענישה את האוכלוסיה החרדית בלא אבחנה ועוצרת עוברי אורח מקריים, אנו למדים שישנם אנשים בעלי רגישות, שמבינים שצריך להתחשב ולא לעורר פרובוקציות מיותרות, העלולות להתסיס את האוכלוסיה. ח”כ גלעד קריב, המוכר ממופעי הראווה המתריסים ברחבת הכותל המערבי בראשי חודשים, התגלה במפתיע כמי שמתנגד לגישת ‘יקוב הדין את ההר’. בעוד שברחבת הכותל הוא עומד על זכותן הדמוקרטית של נשים שאינן מאמינות בה’ להתפלל על-פי מנהגן המשונה לישות שאינן מאמינות בה אף שזה מעורר מדנים ואיבה ומרגיז את כלל המתפללים במקום, אתמול דווקא שמענו ממנו זמירות אחרות, המעידות על כך שהאיש מבין שלא תמיד צריך להרגיז את האוכלוסיה המקומית.

“ונהפוך הוא”, אתם שואלים? לא, לא ממש. קריב לא דיבר על תושבי בני-ברק האלימים. אותם צריך ‘לחנך’ ולהרתיע, להעניש באופן קולקטיבי על מעשי קונדס של יחידים משועממים ולהראות להם מי בעל הבית. אבל לעומת השב”ב של בני-ברק, קריב מגלה סבלנות עד אין קץ כלפי השבאב של רמאללה ושכם. וכך אנחנו מדווחים, כי האיש עם הכיפה שכופר בגלוי בתורת ה’ מתאונן על צעדי הסיפוח שמקדם הקבינט, בזו הלשון – “רגע לפני חודש רמדאן, סמוטריץ’ וכץ נחושים להבעיר את שטחים, להביא לקריסת הרשות הפלסטינית, ולהוביל לאינתיפאדה שלישית. המהלכים המתוכננים יעלו בחייהם של ישראלים ופלסטינים כאחד, והכל בשם תוכנית ההכרעה ההזויה של סמוטריץ’ וההפקרות המוחלטת של נתניהו”.

הבנתם מה הוא אומר? סמוטריץ’ וכץ נחשים להבעיר את ‘השטחים’ ולהוביל לאינתיפאדה שלישית. כלומר, הערבים ישתוללו, ירצחו, יטבחו ביהודים, אבל האשמים יהיו כמו תמיד – היהודים! כמו שהרשל גרינשפן היה אשם בליל הבדולח. הרי לא יעלה על הדעת לומר, שמי ששלח חיילות לבני ברק רצה להבעיר את השטח. ועם כל הכבוד למבצע החילוץ האדיר של משטרת ישראל אתמול, אני משער שבג’נין ובטול כרם יהיה קצת יותר קשה להתמודד עם ההשתוללות הברברית של האוכלוסיה המקומית ממה שהיה אתמול בבני ברק. אבל כאן משנה קריב את עורו. כאן אין חשיבות לשלטון החוק, למשילות, לעיקרון של אפס סבלנות כלפי פורעים. כאן צריך מראש להכנע ולהמנע מצעדים מתבקשים, כי הפורעים עלולים להתרגז. כאן מתגלה הח”כ הלוחמני מהאופוזיציה כמי שמונע אך ורק מפוזיציה.

ועוד הערה אחרונה – השימוש המתוחכם במוטיב ‘החיילות שלנו’ כדי להשמיץ ולהוקיע את הציבור החרדי – אינו אלא פרומו למאבק האמיתי שמתכננים בשמאל במידה ואכן יהיה מתוה גיוס לחרדים – המאבק על דמותו של צה”ל. אותם חרדים שהם כה להוטים לגייס – במדה ויתגייסו וידרשו תנאים מינימליים של צבא יהודי שה’ מתהלך בקרבו, שלא יראה בו ערות דבר – אותם חרדים יהיו למרמס תחת מגפי הפמיניזם הרדיקלי והפרוגרס, אשר השתלטו על האג’נדה של צה”ל מתוך מטרה כפולה – להחדיר את ארס הפריצות והזוהמה המוסרית לכל שדרות הצבא ולמסמס את ערך הנצחון על האויב, את האמונה בצדקת המאבק על הארץ ואת כל הערכים הבסיסיים ביותר, אשר בלעדיהם מובטחת לנו תבוסה מול האויב הנלחם בשם דתו ואמונתו. אל תתבלבלו, רבותי, אלו לא שני מאבקים נפרדים, זה מאבק אחד על נפש האומה! משנאי ה’ מבינים זאת היטב, הגיע הזמן שגם אנחנו נבין ונפעל בהתאם.

אצל השמאל – לרבות משתפי הפעולה אתם מקרב הציבור הדתי הלייטי – הכל ברור. המלחמה היא על כל הקופה. הם רוצים צבא פרוגרסיבי, כזה שלא יירש את הארץ, שה’ יסלק את שכינתו מתוכו, שיקדם ערכים אוניברסליים של סדום ועמורה, ערכים שכבר הטביעו את אירופה במדמנת החדלון, שהפכו את המפלגה הדמוקרטית באמריקה למה שהיא כיום ושמאיימים על קיומה של מדינת ישראל. משום מה, אצל הציבור האמוני, הדברים פחות ברורים, ותמיד חושבים שיש בעיה נקודתית שצריך לפתור, ולא היא!

אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו יותר מדי זמן, ואיננו מוצאים פתרון. חייבים לשים את הדברים על השלחן. השמאל הרס והורס את צה”ל ואת המדינה, ואנשיו אינם מרגישים קשר אמיתי לארץ. הלב שלהם כבר מזמן נטוע בחו”ל. ארץ ישראל קטנה עליהם, הם אנשי העולם הגדול. צבא הבנוי על אנשים כאלו – נועד מראש להיות מובס. הציבור החרדי, לעומת זאת, מכיל נוער איכותי החדור אהבה לאומה ולארץ, אלא שהמציאות הנוכחית אינה מאפשרת לו לבטא זאת בחיי המעשה שמחוץ לכותלי בית המדרש. כאשר נבין, כי המאבק על צביון הציבור החרדי קשור בקשר הדוק למאבק על דמותה של מדינת ישראל ועל צורתו של צבא ישראל (והגיע הזמן למחוק את המילה המיותרת ‘הגנה’ משמו של הצבא) – אז נוכל לאחד כחות כדי להביא את הכח של הציבור האמוני לידי ביטוי ולהפוך את צה”ל לצבא, שאינו מאיים עוד על הקיום החרדי.

אז נוכל לנסח מתוה שמאפשר לבחור חרדי שאין תורתו אומנותו להתגייס למסגרת נקיה, בה יוכל לממש את ערכיו בלי להיות מאוים. אז נוכל לאפשר לבחורי הישיבות לשקוד על תלמודם ואף להנחיל אותו הלאה לכלל הציבור בארץ מתוך הבנה, כי התורה באמת מגנה על האומה לא רק ברמה הסגולית, אלא ברמה המעשית הפרקטית הארצית ביותר – חייל שמגיע לשמוע שיעור בהלכות מלחמה בישיבה קדושה בה לובנו הסוגיות לאור דברי רבותינו הקדושים בהלכה ובאגדה – הוא חייל טוב לאין ערוך מחייל שהמח שלו הורעל בקורס פיקוד ומטה על-ידי הקוד האתי הרופס וההרסני של אסא כשר ואבי שגיא.

יום שלישי, כ”ג שבט התשפ”ו

היהדות החרדית בבריטניה נזעקה לרגל העברת ‘חוק בתי הספר’ בקריאה שלישית. מדובר בחוק, המקעקע את כל יסודות החינוך התורני ואינו מאפשר ליהודי שומר מצוות לשלוח את ילדיו ללמוד במוסד חינוכי בממלכה המאוחדת מבלי שיהיה חשוף לתכנים הקשים ביותר לכל מי שזיק של יראת שמים בלבבו. על-אף נסיונות חוזרים ונשנים למחות ולעורר רחמים בפני השלטונות, רכבת הפרוגרס דוהרת קדימה להרס האנושות, ובדרכה היא דורסת כל ערך השייך לעולם הישן, בו שלטה השפיות והנורמליות. לחינוך החרדי לא היה באמת סיכוי לשרוד את המכבש, וכעת עומדת היהדות החרדית באנגליה בחוסר אונים.

על רקע זה הגיע לידי פלייר ממארגני המחאה, בו נאמר כי “נשאר נאמנים לבוראנו ונקריב את כל מה שצריך עבור כך. לא נעשה שום פשרה”. מלים כדרבנות של מי שמבין, שעליו להקריב את היקר לו מכל על-מנת להשאר יהודי.

אני מקוה, שהמעוררים אכן יעמדו מאחורי מילותיהם. לא קל להקריב את היקר מכל, אלא שבניגוד לעבר היהודי הרווי בדם ובדמעות, כעת אין צורך למות על קידוש ה’. צריך לעשות דבר אחד פשוט – לקנות כרטיס טיסה ולעלות לארץ בה בחר ה’, ושבה על-אף הרדיפות וההתנכלויות לעולם התורה – עדיין אפשר לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות, להקים עולם תורה מפואר עם מוסדות בכל הגילאים לבנים ולבנות, לחנך כאוות נפשנו, והחשוב מכל – למלא את חובתנו בעולם במסגרת הברית שכרתנו עם בורא עולם על ירושת הארץ, מתוך מגמה להגיע ליום, בו כל הארץ כולה תמלא דעת ה’ והשלטון כאן יהיה שלטון של תורה.

אנחנו עומדים כיום קרוב לשמונים שנה אחר הקמתה של מדינת ישראל, מדינה שהוקמה בידי פורקי עול ובשנותיה הראשונות העבירה על דתם מאות אלפי יהודים. דווקא במדינה זו, זכה עולם התורה לפריחה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, בעוד הקהילות היהודיות בגולה הולכות ומתדלדלות. בארה”ב אמנם עדיין יש ישיבות ובתי חינוך שמצליחים לייצר איזושהי מציאות רוחנית, אך גם שם הכל יודעים, כי בחור ישיבה שרוצה להתעלות יותר בתורה ויראת שמים – נוסע לארץ ישראל, ואם הוא באמת רוצה להקדיש את חייו לתורה ולבנית בית של תורה – הוא עולה לארץ ישראל ובונה בה את ביתו. מי שאינו שקוע בעולמה של תורה בארה”ב – סכנת ההתבוללות והטמיעה הרוחנית מרחפת מעל ראשו. ואילו באירופה – המצב קשה הרבה יותר!

האשליה, ולפיה יוכלו היהודים להשאר בגולה הדוויה ולבסס שם קהילות יהודית משגשגות – הולכת ומתנפצת. הן ברמה הפיזית, עם התגברות האנטישמיות מכל הכיוונים – מימין ומשמאל, מנוצרים, ממוסלמים ומאתאיסטים פרוגרסיבים, והן ברמה הרוחנית – עם הגברת הכפיה החילונית והצרת צעדי החינוך החרדי – הולכת ומתבהרת התמונה, ולפיה קצה נפשו של בורא עולם בגלות, והוא לא יאפשר ליהודי להשאר בתוכה.

לא, יהודי בריטניה, אינכם צריכים למסור את הנפש, אינכם צריכים להקריב את בניכם ובנותיכם. ארץ ישראל מחכה לכם, ולא רק לכם – לכל היהודים באירופה, וגם באמריקה, שם קשה לדעת מה יגיע קודם – החורבן הפיזי או הרוחני, או שמא שניהם כאחד. יש יעוד לעולם, יש תכלית לבריאה, יש מהלך להיסטוריה. הקב”ה לא השיב את עם ישראל בתהליך שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית, כדי שישבו להם יהודים בגולה וילמדו שם תורה, אשר נועדה להתקיים רק כאן בארץ.  עדיין אפשר לצאת בטרם תתך עליכם חמת ה’. עדיין אפשר לארוז את המזוודות ולעלות לציון ברנה. עדיין אפשר שיתקיימו בכם דברי הנביא (ישעיה נב ו-יב) –

“לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי. מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱ-לֹהָֽיִךְ. ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה’ צִיּֽוֹן. פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם ה’ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם. חָשַׂ֤ף ה’ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ.  ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י ה’. כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ ה’ וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱ-לֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”.

המאבקים שבתוך השמאל ממש אינם מענייננו, אבל המשפט הזה שאמר רדמן – ‘מששים מנדטים ירדנו לארבעה’ – שווה התיחסות, משום שהוא מעיד על האטימות של האליטות הישנות ביחס לתהליכים החברתיים שמתחוללים כאן ומסביר מדוע הם פשוט לא תופסים, שהמדינה כבר מזמן אינה רשומה על שמם בטאבו.

אכן, מששים מנדטים ירדתם לארבעה, אבל זה לא בגלל ראש אופוזיציה כושל, ולא בגלל קמפיין בחירות גרוע. ירדתם מששים מנדטים לארבעה, משום שעם ששים המנדטים שלכם – וזה לא היה ששים, זה היה רוב דחוק שהושג בעזרת האויב הערבי – רמסתם את עם ה’ וכפיתם עלינו את הסכם אוסלו האומלל, שהביא אלפי הרוגים, וגם את האסון הנורא בשמחת תורה. ירדתם לארבעה מנדטים, משום שעם ישראל הבריא בנפשו הבין, כי אין לכם כל קשר לזהות היהודית, אשר היא ההצדקה הבלעדית לזכותנו על הארץ. ירדתם לארבעה מדנטים, משום שאתם מייצגים מגמה עולמית של הרס ואובדן כל הערכים האנושיים הבסיסיים, אשר היוו את הבסיס לקיומה התקין של האנושות, ותחתיהם אימצתם את הערכים של דור המבול, ערכים המובילים לניוון ערכי, רקבון מוסרי ודכאון קליני.

הבעיה אינה יאיר לפיד, אשר כשלעצמו אינו אלא תוצר מובהק של תרבות הפנאי הריקה מתוכן שהקמתם במדינת תל-אביב. גם אם תחליפו אותו ביאיר אחר, יהיר לא פחות, עטור דרגות ובעל פה מלוכלך לא פחות ואף יותר, לא תצליחו לשנות את המציאות. עם ישראל חוזר לשורשיו, עם ישראל התפכח מאוסלו – לא רק מההסכם האומלל שגבה קרבנות כה רבים, אלא מהמהות הפנימית של אוסלו, אשר נוסחה בצורה הקולעת ביותר על-ידי ד”ר רון פונדק, מאדריכלי אותו הסכם – “זה לא היה על שלום. זה היה על ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה”.

הרי לכם כל תורת השמאל על רגל אחת. ישראליזציה במקום ייהוד. מדינת כל אזרחיה במקום מדינה יהודית. אוסלו במקום ירושת הארץ. עם ככל העמים במקום ממלכת כהנים וגוי קדוש. איבוד וטשטוש הזהות במקום העמקתה וביסוסה. תבוסה במקום נצחון. חדלון במקום קיום.

זו הסיבה, משה רדמן, שירדתם לארבעה מנדטים. לא בגלל ראש אופוזיציה כושל ולא בגלל שהעבודה ומרצ לא השכילו להתאחד. זה קרה, משום שגם אחר המיליארדים הבלתי נדלים שהושקעו בחינוך כפרני, גם אחר העברת עדות שלמות על דתן ועל דעתן, גם אחר המכבש הבולשביקי שהופעל כאן בשנותיה הראשונות של המדינה – גם אחר כל הדברים הללו, הבין העם הבריא בנפשו, כי יהודים אנחנו, וכי לא קם כאן עם ישראלי חדש, אלא זהו אותו עם שאבותיו כרתו ברית עם בורא עולם ועמדו למרגלות הר סיני לקבל את תורתו. נכון, רבים עדיין לא שבו לחיים יהודים מלאים שכוללים את קיום התורה והמצוות עם כל דקדוקי ההלכה, אבל הם יודעים היטב, כי התורה היא יסוד קיומנו והמעוז היחידי שניתן להאחז בו כדי להתקיים בעולם, בו חברו יחדיו עשיו וישמעאל כדי להכחידנו.

אם משה רדמן מעוניין בעתיד עבורו ועבור ילדיו כאן בארץ, כדאי שיהרהר בדברים, אבל חשוב מכך לא פחות – שאנחנו, קהל יראי ה’, נפנים את המציאות, ונדע להתיחס בהתאם לאותן אליטות ישנות, ההולכות ומאבדות את אחיזתן בציבור. הם הולכים ומתדלדלים, ולכן הם משתוללים. לא צריך להבהל מהם, והגיע הזמן להשליך את תחושת הנחיתות שהנחילו לנו בימים בהם שלטו ביד רמה וקבעו מי יקבל עבודה באמצעות הפנקס האדום ומי ירעב ללחם. הימים האלו עברו ואינם, ואנחנו צריכים לשנות את צורת החשיבה שלנו ולאמץ הבנה, ולפיה אנחנו הרוב ואנחנו צריכים להוביל את האומה לחוף מבטחים. לא עוד כפיפות בפני השלטון הישן והדיפ-סטייט, כי אם עמידה זקופה של מי שהמון העם עומד מאחוריו, בדרך לכינון מלכות ה’, ירושת הארץ וגאולת עולמים. מיעוט זניח ההולך ומתכלה לא יוכל לעצור את התגשמות חזון הנביאים!

יום רביעי, י’ שבט התשפ”ו

לפעמים אנחנו שרויים כל-כך עמוק בקונספציות ובמושכלי יסוד שהונחלו לנו ללא כל מסננת של ביקורת, עד שאנחנו מתקשים לשאול שאלות פשוטות, אשר מאליהן היו פותרות בעיות רבות, וכאשר מדובר בענין של חיים ומוות – ההשלכות הן הרות-גורל.

כזו היא הידיעה אודות השטפונות העזים שפקדו בשבועות האחרונים את אזור צפון ירושלים וגרמו לנזק בטחוני מטריד – גדר המפרידה בין שכונת רמות א’ לשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים קרסה ונפלה, מה שגורם לחששות כבדים בקרב התושבים.

לדברי תושב השכונה – כך מספרים לנו – מדובר בגדר שהוקמה בידי הרשויות לאחר הטבח בשמחת תורה תשפ”ד, כאשר החשש בקרב התושבים גבר. קודם לבנית הגדר, היו תושבי שכונת בית חנינא המזרח-ירושלמית מגיעים לאזור באמצעות טרקטורונים וכלי רכב אחרים, נוסעים בפראות ואף מבצעים גניבות רכבים. לדבריו, מאז שהוקמה הגדר, האירועים הללו פחתו בהרבה.

והנה, בשבועות האחרונים, כאשר גל גשמים ושטפונות חריג פקד את ירושלים, נפגעה הגדר בצורה קשה, לאור מיקומה בתוואי הנחלים. לבסוף, קרסה הגדר לחלוטין, וכעת, המעבר בין השכונות הערביות בצפונה של ירושלים אל השכונה היהודית – פתוח לחלוטין. “בדיוק כמו שהם באים לגנוב רכב – הם גם יכולים להגיע ולרצוח חלילה”, אומר התושב המודאג, תוך שהוא מזכיר לנו, כי כמה מאות מטרים בלבד מהמקום התרחש לפני כחצי שנה הפיגוע הקשה בצומת רמות, שבו נרצחו שישה יהודים, הי”ד. המצב שבו הדרך נפתחת בפני טרוריסטים פוטנציאליים, מעורר חלחלה בקרב התושבים ברמות.

מה הפתרון המוצע? תושבים רבים קוראים לפעולה מהירה לשיקום המכשול ולבחינה מחודשת של עמידות התשתיות באזור. אלו מזהירים, כי הפרצה עלולה להפוך במהירות לסיכון ממשי, חלילה, באחד האזורים הרגישים ביותר של ירושלים.

הידיעה הזאת מצטרפת לידיעה נוספת מהזמן האחרון, ולפיה בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז אותו פיגוע מחודש אלול האחרון, הגיעו לתיבת המייל והטלפון של תנועת ‘רגבים’ עשרות פניות מודאגות מתושבי השכונה הירושלמית. לדברי התושבים, השכונה ניצבת מול הכפר בית איכסא, הממוקם ממש על קו התפר, במרחק מאות מטרים בלבד מכביש 1 ומסילת הרכבת בין ירושלים לתל אביב, ובעית התפר של הכפר יוצרת חיבור ישיר בין הפלסטינים לבין השטח הישראלי ויכולת חדירה ללא כל הפרדה או מכשול. בנוסף, ערבים ישראליים בונים באופן בלתי חוקי ונהנים ממגורים בפרווריי ירושלים ללא המחירים של ירושלים, וכמובן – יש גם הברחות נשק, רכבים ועוד.

מ. דורי, תושבת רמות 06, כתבה במייל ששלחה: “לאור מקרים רבים של חדירות בלתי מורשות, פריצות לבתים, גניבת רכבים, ותחושת חוסר ביטחון כללית – אני פונה אליכם בבקשה דחופה להגבלת התפשטות הכפר בית איכסא באמצעות בנייה לא חוקית לכיוון שכונת רמות וכן לבדיקת החפירות המתבצעות שם”.

לדבריה, “הטרקטורים עובדים שם ללא לאות כל הזמן, מכשירים שם שטחים ומקימים בניינים ושכונות שלמות. תושבי השכונה חשים תחושת חוסר ביטחון עמוקה. נא טיפולכם להפסקת הבניה המסיבית באזור והריסת המבנים הלא חוקיים שנבנו שם מתוך כוונה להשתלט על שטחים ולהקיף את שכונת רמות!”

מ. מוסיפה: “נא בדיקתכם אם לא חופרים שם מנהרות. הקמת גדר ביטחונית תסייע בס”ד בשמירה על ביטחונם של התושבים, תמנע חדירות בלתי מורשות, ותתרום לחיזוק תחושת הביטחון האישי בשכונה ובכך תהווה השתדלות ראויה למניעת אסונות רבים בס”ד. וחלילה וחס שלא נבכה בדיעבד“.

במייל נוסף נכתב: “קדיחות וחפירות בלתי פוסקות מכיון הכפר יום וליל. הן נשמעות חזק בימי שבתות וחגים כולל ‘כיפור’. נראה שיש שם חפירות מעבר לבניית בתים תמימים, במקביל לחפירת בור הנמשך זמן רב – והסתרתו על ידי גבעות של חול. תושבי האזור מודאגים מאד ואין למי לפנות”.

גם מול בית איכסא, הפתרון המוצע הוא גדר בטחונית שתגן על התושבים. ואנכי הקטן, מתקשה שלא להזכר בחכמי חלם, אשר החליטו להקים בית חולים תחת הגשר, ושואל שאלת תם – אם הגדר שבין רמות לבית חנינה קרסה, איך זה שאיננו מדווחים על חשש בקרב תושבי בית חנינה מחדירתם של תושבי רמות לשכונתם, מפיגועים שהם עלולים לבצע, מכל מיני נזקים העלולים לקרות להם? מדוע תושבי בית איכסא אינם מודאגים מהפירצות בגדר הנוכחית? איך זה שכאשר יהודי נקלע לשכונה ערבית בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, הוא מחסיר פעימה בלב, מייחל לרגע בו יצא מהשכונה ורק אז נושם לרווחה, בעוד שערבי יכול להלך לו בחופשיות ובנחת בכל מקום בארץ מלבד יצהר? איך זה שכל מפגש בין יהודי לערבי בארץ ישראל מוליד בקרב היהודי חשש מובנה, אותו ירשנו מאבותינו שחיו בגולה הדוויה?

התשובה לשאלות הללו טמונה בקונספציה. התשובה טמונה בחכמי חלם. התשובה טמונה במחשבה הנואלת, ולפיה אם משרד הבטחון ישקם את הגדר, אנחנו נהיה מוגנים. התשובה טמונה בכך שממשלת הימין המלא-מלא מלהגת על ‘פירוז עזה’ ולא על כיבוש, נקמה, הורשה והתישבות יהודית שתשים קץ אחת ולתמיד לשאיפה הערבית להשמדתנו. אנחנו מתפארים בחיסולים של ראשי המחבלים ואיננו מבינים, כי במקום לקטול יתושים, צריך לייבש את הביצה.

אנחנו חיים בארצנו בתחושת פחד מתמיד, משום שטרם הפנמנו שה’ נתן לנו את הארץ, שאנחנו בעלי הבית עליה, ושהאויב – הוא שצריך לחשוש מפנינו. כשאין יעוד, כשאין חזון, כשאין אמונה בצדקת הדרך – בונים בית חולים תחת הגשר, מפרזים את עזה, בונים גדרות בירושלים ומחכים לטבח הבא, היל”ת. הגיע הזמן לשוב לפני ה’ – זה כולל את שמירת המצוות הפרטית של כל אחד מאתנו, אבל לא פחות מכך – זה כולל את השיבה אל הברית שכרתנו אתו על הארץ, אל האמונה בכחו הגדול מול אויבינו ואל הידיעה, כי הוא חפץ בנצחוננו ומוריש גויים רבים ועצומים מפנינו. השיבנו ה’ אליך – ונשובה!