יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום רביעי, י’ שבט התשפ”ו

לפעמים אנחנו שרויים כל-כך עמוק בקונספציות ובמושכלי יסוד שהונחלו לנו ללא כל מסננת של ביקורת, עד שאנחנו מתקשים לשאול שאלות פשוטות, אשר מאליהן היו פותרות בעיות רבות, וכאשר מדובר בענין של חיים ומוות – ההשלכות הן הרות-גורל.

כזו היא הידיעה אודות השטפונות העזים שפקדו בשבועות האחרונים את אזור צפון ירושלים וגרמו לנזק בטחוני מטריד – גדר המפרידה בין שכונת רמות א’ לשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים קרסה ונפלה, מה שגורם לחששות כבדים בקרב התושבים.

לדברי תושב השכונה – כך מספרים לנו – מדובר בגדר שהוקמה בידי הרשויות לאחר הטבח בשמחת תורה תשפ”ד, כאשר החשש בקרב התושבים גבר. קודם לבנית הגדר, היו תושבי שכונת בית חנינא המזרח-ירושלמית מגיעים לאזור באמצעות טרקטורונים וכלי רכב אחרים, נוסעים בפראות ואף מבצעים גניבות רכבים. לדבריו, מאז שהוקמה הגדר, האירועים הללו פחתו בהרבה.

והנה, בשבועות האחרונים, כאשר גל גשמים ושטפונות חריג פקד את ירושלים, נפגעה הגדר בצורה קשה, לאור מיקומה בתוואי הנחלים. לבסוף, קרסה הגדר לחלוטין, וכעת, המעבר בין השכונות הערביות בצפונה של ירושלים אל השכונה היהודית – פתוח לחלוטין. “בדיוק כמו שהם באים לגנוב רכב – הם גם יכולים להגיע ולרצוח חלילה”, אומר התושב המודאג, תוך שהוא מזכיר לנו, כי כמה מאות מטרים בלבד מהמקום התרחש לפני כחצי שנה הפיגוע הקשה בצומת רמות, שבו נרצחו שישה יהודים, הי”ד. המצב שבו הדרך נפתחת בפני טרוריסטים פוטנציאליים, מעורר חלחלה בקרב התושבים ברמות.

מה הפתרון המוצע? תושבים רבים קוראים לפעולה מהירה לשיקום המכשול ולבחינה מחודשת של עמידות התשתיות באזור. אלו מזהירים, כי הפרצה עלולה להפוך במהירות לסיכון ממשי, חלילה, באחד האזורים הרגישים ביותר של ירושלים.

הידיעה הזאת מצטרפת לידיעה נוספת מהזמן האחרון, ולפיה בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז אותו פיגוע מחודש אלול האחרון, הגיעו לתיבת המייל והטלפון של תנועת ‘רגבים’ עשרות פניות מודאגות מתושבי השכונה הירושלמית. לדברי התושבים, השכונה ניצבת מול הכפר בית איכסא, הממוקם ממש על קו התפר, במרחק מאות מטרים בלבד מכביש 1 ומסילת הרכבת בין ירושלים לתל אביב, ובעית התפר של הכפר יוצרת חיבור ישיר בין הפלסטינים לבין השטח הישראלי ויכולת חדירה ללא כל הפרדה או מכשול. בנוסף, ערבים ישראליים בונים באופן בלתי חוקי ונהנים ממגורים בפרווריי ירושלים ללא המחירים של ירושלים, וכמובן – יש גם הברחות נשק, רכבים ועוד.

מ. דורי, תושבת רמות 06, כתבה במייל ששלחה: “לאור מקרים רבים של חדירות בלתי מורשות, פריצות לבתים, גניבת רכבים, ותחושת חוסר ביטחון כללית – אני פונה אליכם בבקשה דחופה להגבלת התפשטות הכפר בית איכסא באמצעות בנייה לא חוקית לכיוון שכונת רמות וכן לבדיקת החפירות המתבצעות שם”.

לדבריה, “הטרקטורים עובדים שם ללא לאות כל הזמן, מכשירים שם שטחים ומקימים בניינים ושכונות שלמות. תושבי השכונה חשים תחושת חוסר ביטחון עמוקה. נא טיפולכם להפסקת הבניה המסיבית באזור והריסת המבנים הלא חוקיים שנבנו שם מתוך כוונה להשתלט על שטחים ולהקיף את שכונת רמות!”

מ. מוסיפה: “נא בדיקתכם אם לא חופרים שם מנהרות. הקמת גדר ביטחונית תסייע בס”ד בשמירה על ביטחונם של התושבים, תמנע חדירות בלתי מורשות, ותתרום לחיזוק תחושת הביטחון האישי בשכונה ובכך תהווה השתדלות ראויה למניעת אסונות רבים בס”ד. וחלילה וחס שלא נבכה בדיעבד“.

במייל נוסף נכתב: “קדיחות וחפירות בלתי פוסקות מכיון הכפר יום וליל. הן נשמעות חזק בימי שבתות וחגים כולל ‘כיפור’. נראה שיש שם חפירות מעבר לבניית בתים תמימים, במקביל לחפירת בור הנמשך זמן רב – והסתרתו על ידי גבעות של חול. תושבי האזור מודאגים מאד ואין למי לפנות”.

גם מול בית איכסא, הפתרון המוצע הוא גדר בטחונית שתגן על התושבים. ואנכי הקטן, מתקשה שלא להזכר בחכמי חלם, אשר החליטו להקים בית חולים תחת הגשר, ושואל שאלת תם – אם הגדר שבין רמות לבית חנינה קרסה, איך זה שאיננו מדווחים על חשש בקרב תושבי בית חנינה מחדירתם של תושבי רמות לשכונתם, מפיגועים שהם עלולים לבצע, מכל מיני נזקים העלולים לקרות להם? מדוע תושבי בית איכסא אינם מודאגים מהפירצות בגדר הנוכחית? איך זה שכאשר יהודי נקלע לשכונה ערבית בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, הוא מחסיר פעימה בלב, מייחל לרגע בו יצא מהשכונה ורק אז נושם לרווחה, בעוד שערבי יכול להלך לו בחופשיות ובנחת בכל מקום בארץ מלבד יצהר? איך זה שכל מפגש בין יהודי לערבי בארץ ישראל מוליד בקרב היהודי חשש מובנה, אותו ירשנו מאבותינו שחיו בגולה הדוויה?

התשובה לשאלות הללו טמונה בקונספציה. התשובה טמונה בחכמי חלם. התשובה טמונה במחשבה הנואלת, ולפיה אם משרד הבטחון ישקם את הגדר, אנחנו נהיה מוגנים. התשובה טמונה בכך שממשלת הימין המלא-מלא מלהגת על ‘פירוז עזה’ ולא על כיבוש, נקמה, הורשה והתישבות יהודית שתשים קץ אחת ולתמיד לשאיפה הערבית להשמדתנו. אנחנו מתפארים בחיסולים של ראשי המחבלים ואיננו מבינים, כי במקום לקטול יתושים, צריך לייבש את הביצה.

אנחנו חיים בארצנו בתחושת פחד מתמיד, משום שטרם הפנמנו שה’ נתן לנו את הארץ, שאנחנו בעלי הבית עליה, ושהאויב – הוא שצריך לחשוש מפנינו. כשאין יעוד, כשאין חזון, כשאין אמונה בצדקת הדרך – בונים בית חולים תחת הגשר, מפרזים את עזה, בונים גדרות בירושלים ומחכים לטבח הבא, היל”ת. הגיע הזמן לשוב לפני ה’ – זה כולל את שמירת המצוות הפרטית של כל אחד מאתנו, אבל לא פחות מכך – זה כולל את השיבה אל הברית שכרתנו אתו על הארץ, אל האמונה בכחו הגדול מול אויבינו ואל הידיעה, כי הוא חפץ בנצחוננו ומוריש גויים רבים ועצומים מפנינו. השיבנו ה’ אליך – ונשובה!

יום שני, ח’ שבט התשפ”ו

רב הנסתר על הגלוי ביחס למה שמתרחש באיראן, והשמועות השונות מדברות על רבבות הרוגים, אולי מאות אלפי פצועים ותאורי זוועות, שאולי לעולם לא נדע עד היכן הגיעו. ובתוך כל זה, יושבת לה קהילה יהודית המונה כעשרת אלפים אנשים, עם מוסדות, בתי כנסת ונציגות בפרלמנט, אשר גורלה אף הוא לוטה בערפל.

המהפכה האיסלמית באיראן התרחשה לפני כמעט יובל שנים, ומדינת ישראל קיימת כבר קרוב לשמונים שנה. על-אף שני הנתונים המכריעים הללו, בחרו אותם יהודים להשאר באיראן בשל שיקוליהם הכלכליים, בשל הקושי להגר למדינה אחרת, לשנות מנטליות ושפה ובגלל עוד שלל נימוקים, אשר באופן מסורתי שמשו את היהודים בכל מקומות תפוצותיהם.

אומרים רבותינו בבראשית רבה לג ו – “וישלח את היונה וגו’ ולא מצאה היונה מנוח וגו’, יהודה בר נחמן בשם ר”ש אמר – אלו מצאה מנוח, לא היתה חוזרת ודכוותה (איכה א) ‘היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח’ – אלו מצאה מנוח, לא היו חוזרים, ודכוותה (דברים כח) ‘ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח’ וגו’ – הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים”.

רבותינו הכירו היטב את צאן מרעיתם. היהודי מחפש מנוח לכף רגלו, וכל עוד הוא מוצא לה מנוח, הוא לא זז. האסון היותר גדול הוא שגם כאשר האדמה בוערת מתחת לרגליים, מוצאים הסברים שונים ומשונים כדי להשאר בגלות. ליל הבדולח התרחש חמש שנים אחר עלייתו של היטלר לשלטון, אך עדיין ישבו אז בגרמניה כשני שליש מהיהודים שהיו שם עם עלייתו לשלטון…

המצב הפיזי הרעוע אינו אלא אחת התוצאות הנלוות בהכרח לישיבתם של היהודים בארצות נכר. מצב ההתבוללות במדינות המערב כבר מזמן עבר את סף הקטסטרופה, ואף ההזדהות עם גורל העם היהודי ומדינת ישראל הפכה לדבר פחות ופחות נח עבור יהודי התפוצות. באיראן הדבר קיבל ביטוי קשה במיוחד, כאשר נציגי היהודים בפרלמנט נאלצו להשבע אמונים למשטר האסלמו-נאצי ולתמוך בהשמדת ישראל, אך גם באירופה ובארה”ב, רואים כל העת כיצד צלה המאיים של ההאשמה בנאמנות כפולה מרחף מעל ראשי היהודים.

יהדות איראן הביאה את עצמה לשוקת שבורה, וראוי מאד שיהודי ארצות המערב ילמדו את הלקח במהירות האפשרית, משום שהמהפכה האיסלאמית אינה מוגבלת למזרח התיכון, ובאזורים רבים באירופה היא כבר קבעה לעצמה יתד מוצק. זאת, בנוסף לאנטישמיות האירופאית הקלסית, הידועה לנו מקדמת דנא.

מצבם של יהודי בריטניה וצרפת אף הוא מעורר דאגות רבות, ובמיוחד מאז השביעי באוקטובר, כאשר המציאות הוכיחה, כי הטבח הנורא לא עורר בגויים רחמים עלינו, כי אם להפך. יש לקוות, כי אותם יהודים לא ימצאו את פתרונם בארה”ב, אשר גם היא נגועה באנטישמיות גואה, כאשר ראש עיריית ניו יורק הוא תומך מובהק של הטרור הערבי נגד ישראל.

הקב”ה מביא קץ על הגלות כהבטחת נביאיו, משום שארץ ישראל כבר מוכנה לקלוט את בניה השבים אליה. נגמרו התרוצים, נגמרו הסיבות המוצדקות יותר ופחות, השמש שוקעת על יהדות הגולה, ואין לדעת מתי יסגר חלון ההזדמנויות לצאת ולברוח. יש להתפלל ולהשתדל עבור יהודי איראן שיצליחו לצאת בטרם יאבדו את חייהם, ולא פחות מכך – יש לעשות הכל, כדי שיהודי שאר הארצות יבינו, כי הגיע הזמן לשוב הביתה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

אני משער שישבו על המדוכה הזו היטב, לדעת איך למכור לציבור הישראלי את הכניעה המבישה, איך לנרמל את השפלת כבודנו ולפקרת בטחננו, איך להפוך את מה שנתניהו ניסה לקרוא לה ‘מלחמת התקומה’ לעוד סבב חסר תוחלת, שבעקבותיו החמאס יתעצם שוב ויתכנן את הטבח הבא – אולי שוב בעזה, אולי ביהודה ושומרון, אולי בנגב ובגליל ובערים המעורבות, אולי בכל הארץ כולה, מי יודע. מה שבטוח, שהם מבינים כיום, שישראל יכולה לספוג גם טבח נוסף כמו שהיה בעוטף, ויהיה מי שידאג לכך, שהם לא ישלמו עליו את המחיר המתבקש.

ישבו וחשבו שונאי ישראל כיצד לשווק את האסון, עד שהבריק להם הרעיון – ‘ממשלת טכנוקרטים’. לא עוד אנשי חמאס רושפי עיניים, בלתי מגולחים נושאי קלצ’ניקובים, מעתה יהיו אלו ‘טכנוקרטים’ – פקידים אפורים עם קרחת וכרס, כמו שאתה פוגש במחלקת ההנחות בארנונה. אנשים בלי להט דתי, בלי אידאולוגיה בלתי מתפשרת, כאלו שבאים לעבוד ולסדר את העניינים הטכניים. כך שווק הרעיון, אשר ביטויו המעשי הוא שיקומו של שלטון הטרור בעזה בחסות הרשעות הפלשתינית, טורקיה, קטאר, סעודיה, האיחוד האירופי ושאר שונאי ישראל שעל-פני הגלובוס. נתניהו יוכל לספר לנו שמיגר את החמאס, ה’טכנוקרטים’ יעסקו ב’שיקום עזה’, והחמאס יתעצם לקראת הטבח הבא. וההצלחה המסחררת היא, שזה עובר מתחת לרדאר של הציבור הישראלי, אשר בשעתו לא היה מוכן להסתפק בפחות מנצחון מוחלט, מנקמה שלא תשכח, מחיסול הישות הרצחנית וכיבוש עזה. הציבור עייף, טראמפ דורש, קטאר וסעודיה משלמות, התקשורת מכבסת והשיירה עוברת. הטכנוקרטיה של הרוע…

כעת מתעוררת ממשלת ישראל ומביעה הסתייגות רפה ממועצת הטכנוקרטים, אחר שטראמפ התעלם מבקשותיה לא לכלול בה את טורקיה וקטאר. שר האוצר סמוטריץ’ ירד קצת יותר לעומק באמרו, כי “החטא הקדמון הוא חוסר הנכונות של ראש הממשלה לקחת אחריות על עזה, להקים בה ממשל צבאי, לעודד הגירה והתיישבות ולהבטיח בדרך זו את ביטחון ישראל לשנים רבות…  לוחמינו האמיצים לא חירפו את נפשם בהתגייסות לאומית אדירה רק כדי להחליף פרה בחמור. ראש הממשלה נדרש לעמוד על כך גם אם הדבר דורש ניהול מחלוקת עם ידידתנו הגדולה ושליחיו של הנשיא טראמפ. נעמוד על מימוש מטרת המלחמה המרכזית – השמדת חמאס והסרת האיום שנשקף מעזה לעבר מדינת ישראל ואזרחיה”.

הצרה היא, שגם סמוטריץ’ ושאר השרים מימין – באים למזער נזקים ולא לפתור את הבעיה מהשורש. והשורש הוא שגם אותה ‘מטרת מלחמה מרכזית’, שסמוטריץ’ לא המציא מעצמו, אלא כך היא הוגדרה בשעתו על-ידי ראש הממשלה – השמדת חמאס והסרת האיום שנשקף מעזה לעבר מדינת ישראל ואזרחיה – הגדרת מטרה זו, הגם שהיא חשובה לאין ערוך יותר מ’השבת החטופים’, שהייתה המתכון לאסון הכניעה – גם היא החמצה של האירוע כולו.

החטא הקדמון אינו חוסר הנכונות של ראש הממשלה ‘לקחת אחריות על עזה’ ולהקים בה ממשל צבאי, ‘לעודד הגירה’ וכיוצא בכך. זוהי תוצאה של החטא הקדמון. החטא הקדמון הוא ההתכחשות לברית שכרת ה’ עם אברהם על נתינת הארץ לזרעו! החטא הקדמון הוא ההתכחשות לדברי שרה שאמרה לאברהם – “גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק” ולהכרעה הברורה שהכריע ה’ כדעתה. החטא הקדמון הוא חוסר ההבנה מדוע אנחנו נמצאים כאן ומה משמעות המלחמה על הארץ הזאת. וביתר שאת הדברים אמורים, כאשר הצד השני מבין היטב על מה נטושה המלחמה…

במלחמה מול ארם ובני עמון, אומר יואב לאבישי – “חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו” (שמואל ב י יב), ומבאר הרד”ק על המקום – “ובעד ערי א-להינו – שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם אם יתחזקו עלינו וינצחונו, ואם עשו כן – לא יהיו ערי א-להינו אלא ערי אלהים אחרים”!

אילו למדנו את הרד”ק הזה וקבענו אותו בלבנו, לא היינו מגיעים לממשלת הטכנוקרטים, שעצם קיומה היא חילול ה’, מלבד זה שהיא תכשיר את הטבח הבא, והפעם תוך גיבוי אמריקאי. אחר-כך יקימו ועדה שתגלה למה הטכנוקרטיה לא הצליחה ויקימו ממשלת טכנוקרטים חדשה. וכל זאת למה? משום שישראל הכריזה שעזה אינה ארצנו! גם מי שהכריז על חיסול חמאס והסרת האיום כמטרת המלחמה – מודה בעצם שאין זאת ארצנו, ושכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות בשלום עם הפולשים לתוכה. וכל עוד לא נתקן את החטא הזה, את ההתכחשות הזאת לברית על הארץ, נמשיך לדמם, וכהבטחת התורה (במדבר לג נה-נו) – “וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם”. היה מקום לקוות, שהטבח הנורא שעברנו ילמד אותנו לקח. תחת זאת, הקמנו ממשלת טכנוקרטים, כי לא האמנו שעזה שייכת ל’ערי א-להינו’. טכנוקרטיה של חילול ה’. נתפלל לה’, שיתן בנו דעת להבין במהרה היכן טעינו, ושיתחשב במחיר שכבר שלמנו, ירחם עלינו ויתן לנו ארכה לשוב אליו ואל הברית שכרתנו אתו לפני הטבח הבא, היל”ת.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

יום שני, ט”ז טבת התשפ”ו

שני אנשים שעברו מזמן את גיל השמונים נמצאים במצוקה בימים אלו בראותם את מפעל חייהם הולך וקורס לנגד עיניהם. האחד הוא המדריך העליון של המהפכה האיסלמית  באיראן האייתולה עלי חמינאי, השני – לא נעים לומר – הוא המדריך העליון של המהפכה המשפטית בישראל, השופט אהרן ברק.

על-פניו מדובר בשני אנשים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, פשוטו כמשמעו. האחד מייצג את האסלאם השיעי הקנאי, הדוגל בדיכוי החרות האישית ושעבודו תחת אידיאולוגיה דתית המקדשת את כח הזרוע, את החושניות ואת הקנאות תוך רמיסת האחר, ואילו השני נדמה כמי שדוגל בשימור ערכי החרות וזכויות הפרט בשם החילוניות, הליברליזם והדמוקרטיה.

ועל-אף זאת, קשה להתעלם מהאנלוגיה בין השנים, כאשר בכל העולם כולו רואים את אותה תופעה, בה הקצוות של האסלאם הקנאי מתחברות לפרוגרס השמאלני – בין אם מדובר בתמיכת השמאל בעולם כולו במרצחים העזתים כנגד ישראל, בין אם מדובר במאבקם למען ההגירה המוסלמית שעומדת להחריב את אירופה ואשר כבר עכשיו שנתה את פניה לבלי הכר, בין אם מדובר ביללות השבר שלהם על מעצרו של הדיקטטור המושחת בונצואלה, יללות שנמצאו מקצה הגלובוס ועד קצהו – מראש עיריית ניו-יורק הניאו-נאצי זוהראן ממדאני והמועמדת הכושלת לנשיאות קמלה האריס ועד חבר הכנסת עופר כסיף האוטו-אנטישמי בישראל. בעולם כולו – השמאל הולך עם האסלאם, ובשם החופש, החרות, זכויות האדם והאזרח, הפלורליזם והשוויון, הוא מעניק את תמיכתו לברבריות אכזרית, לדיכוי החרות, להשלטת השריעה הרצחנית על חברות ומדינות, לטרור עולמי, ומעל הכל – לחיסולה של מדינת ישראל.

תורת ה’ באה להעמיד חברה מתוקנת, בה האדם הוא באמת בן-חורין. השמאל לא יכול לסבול את זה, משום שבגאוותו הוא אינו מסוגל לשאת עול, בוודאי לא עול מלכות שמים. האסלאם אינו מוסגל לסבול את זה, משום שלדידו – כח הזרוע הוא היסוד היחידי העומד בעולם, והוא מנוגד לעצם תפיסת החרות האנושית. לכן קריאתם היא ‘אללה הוא אכבר’ – אלהיהם אינו אלא אלהי הכח והדיכוי, וכל ביטוי של חסד ורחמים נתפס אצלם כחולשה. הפרוגרס העולמי מקעקע את מוסד הנישואין, בעוד האסלאם מעמיד אותו על תשתית של דיכוי ואלימות. אלו ואלו אינם מסוגלים לקבל את בשורת היהדות, את העמדת העולם על קבלת עול מלכות שמים אמיתית, הנותנת מקום לכל מידה במקומה הנכון והראוי.

אנחנו קוראים בשם ה’ א-ל עולם, וברגעי השיא של תפילת נעילה ביום הקדוש ביותר, אנו זועקים את זעקתם של בני ישראל במעמד הנשגב של אליהו בהר הכרמל – ‘ה’ הוא הא-להים’ – בעל הרחמים – הוא בעל הכחות כולם. באותו מעמד שחטו את נביאי הבעל והאשרה, אבל לא כדי לתת פורקן לחושניות הברברית כפי שהתבטאה בעזה, אלא כדי להעמיד עולם מתוקן, עולם מוסרי, עולם של צדק ויושר ואמת.

האסלאם והפרוגרס כאחד אינם יכולים לסבול כזה עולם. מבחינתם של אלו ואלו – לא יתכן דרך ה’. חמינאי וברק כאחד רואים את מפעל חייהם בסכנה, ובצדק! ה’ השיב את עם ישראל לארצו, ובשנים האחרונות חל תהליך מבורך, בו עם ישראל שב למורשתו, לקראת כינון ממלכת הצדק והיושר, מלכות ה’ אליה ייחלנו אלפי שנים. מדינת התורה, שתקום על אפו וחמתו של ברק ועל אפו וחמתו של חמינאי, מבשרת את קץ האסלאם ואת קץ הפרוגרס כאחת. העולם כולו יראה, כיצד דווקא מתוך קבלת עול מלכות שמים, זוכים לחרות אמיתית, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, כדברי התנא באבות. 

מפעל חייו של אהרן ברק בסכנה – כך אמר בעצרת במוצאי שבת. ביהירותו ובאטימותו, כינה זאת ‘מפעל החיים של כולנו’, ופרש למי שלא הבין – ‘הדמוקרטיה הליברלית הולכת ונחלשת, הולכת ומתפוררת’. כמובן, מפעל החיים אינו של כולנו, הוא של ברק וגדוד מעריציו, המתכחשים ליעוד האמיתי של תורת ה’ ומגנים על זכויותיהם של אויבי ישראל להרוס אותה מן היסוד. האסלאם אינו מפחיד אותם, משום שהוא לא מביא בשורה של חרות אמיתית, המאיימת עליהם. בתפיסתם המתנשאת, העולם יכול להתחלק בין הפרוגרס המערבי ולשריעה המזרחית, ובלבד שלא לתת דריסת רגל לתורת ה’, המוכיחה כי דווקא השעבוד לבורא עולם – היא שמעניקה לאדם את זכויותיו, את חרותו ואת כל האושר והסיפוק, שהעולם המערבי חשב שיצליח להביא באמצעות פריקת אותו עול. תחת זאת, הביאו לניוון החברה, וכל מי שמנתח את מצב החברה המערבית מבין, כי עתידה של אירופה הוא קודר במיוחד, כאשר הילודה האיסלמית לעומת העקרות האירופאית הולכת לצבוע את היבשת בירוק, וגם באמריקה – קיימת מגמה מדאיגה דומה, אם כי שם מנסה הממשל הנוכחי להלחם בה.

אכן, מפעל חייו של ברק – לא של כולנו – הולך וקורס, וזאת משום שמפעל חייו של אברהם אבינו הולך ומתגשם! “כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה’ לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה’ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו”. דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט – זה מה שישאר אחר שיקרסו איראן וגרורותיה מכאן, והרודנות המשפטית בישראל מכאן. יש לה’ תכנית בבריאה, והיא הולכת ומתגשמת לנגד עינינו. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת!

המחבל היה שב”ח, כך מספרים לנו – שוהה בלתי-חוקי. אולם כאשר מנסים קצת להבין לעומק את שורש הבעיה, מבינים כי המונח הזה – שוהים בלתי-חוקיים – מקפל בתוכו את כל המאבק על הארץ הזאת, והגדרתו הנכונה – היא שתכריע אם נזכה לחיות כאן בשלוה ובהשקט כראוי לאומה על אדמתה, או שנמשיך לדמם ולחיות מאחורי קונספציות מחוררות, שהובילו אותנו כבר לאסונות כה גדולים, עד שפיגוע מעין זה שחווינו ביום ששי נחשבים לעומתם כדבר שביכולתנו ‘להכיל’.

והנה אנו מדווחים, כי מעצרו של המחבל שביצע את הפיגוע הוארך ב-11 ימים, ולאחר ניתוח – על חשבוננו, הנרצחים – הוא הועבר לכלא קישון. בשלב הזה הוא מנוע מפגש עם עורך דינו. ונחשו מה? הוא עוד מעז להתלונן שהוא עייף ושקשה לו עם הפלטינה ששמו לו ברגל.

ככה לא מדבר שוהה בלתי-חוקי! ככה מדבר מי שמשוכנע, כי אנחנו השוהים הבלתי-חוקיים בארצנו. הוא מדבר כמו בעל הבית, וכך מרגיש האויב הערבי ככל שישראל מאפשרת לו להרגיש כך. ובחסות הדיפ-סטייט והפרוגרס, השמאל הישראלי ופטרוניו מעבר לים – הפך האויב הערבי, הקולקטיב השוהה באופן בלתי-חוקי בארצנו – לבעל הבית, ואילו אנחנו – הפכנו לשוהים בלתי-חוקיים.

“חכמה בגויים – תאמין” – כך למדונו רבותינו (איכה רבה ב יג), והגמרא במגילה (טז:) אומרת, כי “כל האומר דבר חכמה, ואפילו באומות העולם – נקרא חכם”. וממש הלילה, מדווח הניו יורק טיימס על דבר חכמה היוצא מפי סטיבן מילר, סגן ראש הסגל בבית הלבן, אשר חיפש ומצא פתרון משפטי שיאפשר לגרש מאות אלפי ונצואלים משטחי ארה”ב. מילר טוען, כי הכרזת מלחמה רשמית תאפשר לעשות שימוש בתקנה לגירוש המוני ללא הליך במצב מלחמה ותמנע מבית המשפט להערים קשיים על גירוש המהגרים.

ארה”ב, אבירת הדמוקרטיה וזכויות האדם, מבינה שכאשר היא נלחמת במדינה זרה, בני העם בה אמריקה נלחמת מהווים גיס חמישי פוטנציאלי, ומי שמעוניין לנצח במלחמה – לא מסכן את נצחונו עבור זוטות כמו זכויות אדם של בני האויב. החלום האמריקאי של שוויון לכולם ללא הבדל דת וגזע יושם בצד, כי עכשיו האומה מצויה במלחמה!

לאמריקה מסורת עתיקה של עמידה על זכותה להתקיים מול אויביה. במלחמת העולם השניה, היו אלו היפנים שתקפו את ארה”ב בפרל הרבור, ואמריקה גמרה בדעתו לנצח, להשפיל ולנקום ביפן, ולא נחה דעתה עד שהטילה עליה שתי פצצות אטום שהביאו לכניעה מוחלטת. כשנתניהו מדבר על ‘נצחון מוחלט’ בעזה, היה מצופה ממנו ללמוד מאמריקה מהו נצחון מוחלט, וכמי שבילה שנים רבות בארה”ב וכבנו של היסטוריון, הוא בוודאי מכיר את ההיסטוריה ההיא טוב ממני. ואני משער שהוא גם מכיר את מה שפחות אנשים מכירים, והוא היחס למיעוט היפני בתוך ארה”ב באותם ימים. 

באותם ימים נכלאו בארה”ב כ-120 אלף אנשים ממוצא יפני, רובם אזרחי ארה”ב וחלקם ילידיה, במחנות ריכוז על-ידי הנשיא המהולל פרנקלין רוזוולט – מהמפלגה הדמוקרטית, אגב. הכליאה נעשתה בנימוק שהיפנים המתגוררים בארצות הברית עלולים להיות גיס חמישי ולסייע למדינת מוצאם. הכליאה נתמכה בידי רוב האמריקאים בעת ביצועה. על פי סקר מחודש מרץ 1942 שנערך על ידי מכון הסקרים הותיק והאמין ‘גאלופ’, 93% מהאמריקאים תמכו בהעברת יפנים שאינם אזרחים מחוף האוקיינוס השקט,בעוד שרק 1% התנגדו לכך. לפי אותו סקר, 59% תמכו בטרנספרשל יפנים שנולדו במדינה והיו אזרחי ארצות הברית, בעוד ש-25% התנגדו. בעקבות הצו של רוזוולט, הוכנסו למחנות ריכוז גם מעל 10,000 אנשים ממוצא גרמני ואיטלקי בשל העובדה, שגרמניה ואיטליה היו בעלות ברית של יפן.

באירופה של אחר המלחמה, לעומת זאת, שם האויב העיקרי היה גרמניה ולא יפן – גורלם של בני המיעוטים הגרמניים בארצות אותן הם תקפו היה קשה הרבה יותר. מעל 12 מליון גרמנים גורשו כמעט בין-לילה מפולין, צ’כוסלובקיה והונגריה ומדינות נוספות במזרח אירופה, לרבות כאלו שחיו בארצות הללו מאות רבות של שנים. המהלך היה יוזמה של וינסטון צ’רצ’יל, ראש ממשלת בריטניה והאיש המוערץ על-ידי נתניהו, וזכה לתמיכת מנהיגי בעלות הברית כולם במסגרת עיצובה מחדש של אירופה לאחר המלחמה. עבור הצ’כים, הפולנים, ההונגרים ושאר קרבנות התוקפנות הגרמנית, מחאותיהם של האפיפיור דאז ועוד כל מיני יפי-נפש על הפגיעה בזכויות הגרמנים הייתה מעניינת כקליפת השום. הם סבלו די מהגיס החמישי הגרמני, והם גמרו בדעתם שלא עוד.

אכן, חכמה בגויים תאמין, אך לדאבוננו, מי שמסרב ללמוד מהתורה הקדושה כיצד לטפל באויב המבקש להשמידנו – אינו מוכן ללמוד את זה גם מהגויים החכמים. “והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם” (במדבר לג נב) אמרה תורה, ואנחנו מחפשים פתרונות של דו-קיום, שיבטיח את המשך הרציחות. התורה אף לא דרשה מאתנו לדמיין בעצמנו מה יקרה אם לא נוריש את יושבי הארץ. היא אמרה במפורש (שם נה-נו) – “וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם”. ומבאר האברבנאל בטוב טעם ודעת בשמות לד יב – “כי מדרך המוסר בהיות שר ואדון עוזר לאדם מה ולוחם מלחמותיו ומגרש את אויביו, אין ראוי שישלים האיש בעל הריב עמהם, מבלי רשות ומצות האדון העוזר אותו. ועל-כן בהיותו יתברך מגרש אויביו, אין ראוי שיכרות להם ברית, כי יהיה זה חילול כבודו יתברך, כל שכן שהאהבה והברית עמהם לא תצלח. כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם, אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל. וזה אומרו ‘אשר אתה בא עליה’, רוצה לומר, כי כיון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא, ולקחת אותה מידי יושביה, והם עשוקים וגזולים ממנה, איך ישמרו לך ברית אהבה? אבל יהיה בהיפך, כי ‘יהיה למוקש בקרבך’, כלומר שכאשר תקראנה מלחמה יתוספו על שונאיך וילחמו בך”.

המחבל בעפולה ובבית שאן היה שוהה בלתי-חוקי? גילוי מרעיש! מתי כבר יבינו, שהאויב הערבי בכללותו הוא שוהה בלתי-חוקי בארצנו! מתי כבר יבינו, שזה או אנחנו או הם? מתי ילמדו מהתורה הקדושה איך מטפלים באויב, מתי ילמדו לכל הפחות את חכמת העמים השפויים, שרוצים לחיות ולא למות? ככל הנראה, שכל ישר זה טוב בשביל גויים, בשבילנו אין מנוס אלא לשוב אל ה’ וללמוד מתורתו כיצד חיים ולא מתים, כיצד מנצחים ולא מובסים, כיצד מכריעים מיהם בעלי הבית בארצנו ומיהם השוהים הבלתי-חוקיים. כדאי לשוב אל ה’ במהרה, חבל על כל דם שנשפך!