Rabbi Isaac Breuer (via Wikipedia):
“Rabbi Hirsch’s fight was not for balance and not for reconcilement, nor for synthesis and certainly not for parallel power, but for domination – for the true and absolute domination of the divine precept over the new tendencies.”
הקטע צונזר מ”ספר התודעה” בעברית, אך תורגם לאנגלית. הנה המקור מעטו של הרב אליהו כי טוב זכור לטוב (ממקימי פאג”י):
Reprinted with permission.
הערה: יש שמועה שאין זה ממנו אלא מבנו, אך לא הצלחתי לברר.
בשו”ת אגר”מ נשאל אם מותר להרהר באשתו, וסתם לאסור הרהור במצוה עצמה (כך זכור לי). וכן כמה אחרונים חיפשו נידון זה בראשונים ולא מצאו אלא בספרי מוסרם. וכעת שמעתי מחכ”א שבתוספות נראה שמותר הרהור לצורך (שמתכנן מעשיו), כי לא יתכן מעשה ללא מחשבה. דהיינו, מותר להרהר לפניו, ולא הותר להרהר לאחריו (כעין שו”ת נו”ב הידוע שהתיר לאיש להשגיח על טבילת אשתו אם אין שם אדם אחר, וכו’). כמובן, הכל לפי הענין.
גמרא שבת ס”ד א’:
ויקצוף משה על פקודי החיל אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש אמר להן אם כן כפרה למה אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן ה’
וז”ל תוספות שם:
מידי הרהור מי יצאנו, וא”ת, והא אפילו יפת תואר הותרה להם. וי”ל, דמכל מקום שייך בה איסור, כדאמרינן “וחשקת בה” ולא בחברתה.
כמובן, לא באנו לפסוק למעשה.
Don’t become a slave to a slave – לחתום קבע.
The posthumous “A Divine Madness: Rabbi Avigdor Miller’s Defense of Hashem in the Matter of the Holocaust” is Rabbi Miller’s justification of speaking the truth about the level of Torah observance in the period preceding the Holocaust. The Jews rejected the covenant, so Hashem punished them, exactly as He said He would.
If you agree with the above logic, however, then this applies equally to exposing the lack of Torah observance (including fraudulent workarounds) from way before the Holocaust, too…
Hyehudi.org writes about these problems partly in order to encourage change and to show rabbis cannot be automatically relied upon. But another reason is simply to justify the sufferings of the Jewish people; to defend Hashem!