העורך Editor

Especially in comparison to other Jews in academia, with similar heresies?

Well, his students at the university once asked him if he was ordained as a rabbi, and he gave a very sad answer: “I never once entered a Yeshiva“.

(Of course, “Yeshiva” does not here refer to a physical building or hierarchy; many Torah greats didn’t go to Yeshiva, such as the Chazon Ish, or barely went at all, largely learning under individual scholars and with study partners. His point was, autodidactic Leibowitz neglected “Shimush”, and had no competent teacher — his parents don’t count.)

Quoting “שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע” p. 325:

בקרב הסטודנטים רווחת השמועה כי בנוסף לתאריך האקדמיים הרבים, יש לך גם סמכות רבנית. בהתחשב בעובדה שהיא פנתה אליך לשמש לה פוסק, האם אפשר לקבל ישירות מפיך אישור או הכחשה לשמועה זו?

מימיי לא דרכה כף רגלי בישיבה.

In other words, he came from “the outside” and then drew near. Others, by contrast, have no good excuse for drifting off and becoming “Doctors”, (without naming names).

This is not to say Leibowitz was generally justified in not drawing closer! But still, when YL is right, it’s to his credit (not to mention his useful scholarship when it comes to history, philosophy, chemistry, etc., no worse than “Chochma Bagoyim”). And when he’s wrong (some leftism, etc.), it’s not his fault. Even when flat out wrong, he’s not easy to refute. Besides, he even has the benefit of being the highly-useful-to-society crank mentioned earlier.

To quote:

The vast majority of respectable economists have always scoffed at the crank without realizing that they are not really able to answer his arguments. For what the crank has done is to take the inflationism that lies at the core of fashionable economics and push it to its logical conclusion. He asks; “If it is good to have an inflation of money of 10 percent per year, why isn’t at still better to double the money supply every year?” Only a few economists have realized that in order to answer the crank reasonably instead of by ridicule, it is necessary to purge fashionable economics of its inflationist foundations.

For example, Leibowitz argues (רציתי לשאול אותך, פרופ’ ליבוביץ p. 152-155) there is no such thing as the laws of Tzni’us (later echoed by Nadav Shnerb). But his supposed “proofs” show the inconsistency and inadequacy of modern Poskim!

Also, I strongly suspect he was was not always stating his own, true view, for various reasons. I believe he was continually trying to show how much could be subtracted from what we call “Judaism”, without taking its life (אבר שהנשמה תלויה בו).

Most important, Leibowitz kept Mitzvos.

סיפורים על חיבת ארץ ישראל שנלקטו מתוך פורום “אוהב ציון” (kdushastzion1@googlegroups.com):

שמעתי סיפור על הגר”ד שווארצמן זצל (חתנו של ר’ אהרן קוטלר זצל), שהיה מאד מקפיד לא לצאת מא”י לשום דבר בחודש אלול… פעם אחד מהתלמידים המקורבים שלו היה אמור להתחתן באלול ורצה שרבו יסדר קידושין וכו’ ובסוף הוא הסכים אבל בתנאי שהוא יעסוק בשמחת חתן וכלה מרגע היציאה ועד רגע החזרתו… וכך הוה… החתן נסע איתו מא”י לאולם בחו”ל, הוא בירך כל הברכות בחופה, רקד איתו לבד עד סוף החתונה, וליווה אותו בחזרה לשדה התעופה…

---

סיפר לי עד נאמן שראה את הגה”צ רצ”מ זילברברג שליט”א שלמד בספר בדרכו לא”י וכשאמרו לו שרואים כבר את הארץ מיד סגר את הספר, ונכנס לדביקות כדרכו (תשובה ועוד) למשך כ10 דקות.

---

הרב אביגדור נבנצל שליט”א הוכרח פעם לצאת לחו”ל. בהלוך הזמין מקום בכסא האחורי ביותר ובחזור בכסא הקדמי ביותר. עוד כמה שניות של ישוב א”י.

---

מזכיר את הסיפור עם הגה”ק מקלויזנבורג זצוק”ל [יתכן שאני מחליף עם רבי חסידי אחר] שבנסיעתו פעם לארץ ישראל (מלבד מה שהוא מלמל בכל הדרך את עשרת קינות ‘ציון’, זה בטוח היה אצל הנ”ל) לקראת כניסת המטוס לשמי ארצנו ביקש להיכנס לתא הטייס כדי להקדים את כניסתו לארץ חמדה בשבריר שניה…

ע”כ.

From “Making of a Godol” pp. 577-578:

(Also cf. החוזה מליטא by חייים ע. קוליץ published by הוצאת ראובן מס בע”מ, ירושלים pp. 118-119 which demonstrates how R. Scher’s approach interlocked with that of the anti-Musar Hazon-Ish when it states: “Our teacher [the Hazon-Ish] did not generally ascribe importance to the ‘Musarite’ demand for ‘breaking the traits [שבירת המידות]’ [of the personality], or to extra bewonderment of one’s spiritual powers [כוחות הנפש], and even less to picking at someone else’s spirit [emphasis added].

He would say, ‘We need not tell a man all that we know about him.’ In his opinion, good deeds are not disqualified because their performer has self-interest in mind; and he also did not hold that some self-gain [טובת הנאה] — a ‘נגיעה [touching]’, in the Musar terminology — is a sore of leprosy [נגע צרעת] that requires constant scratching. Whoever does that becomes plagued by his scratching. Our teacher smiled and whispered, ‘The World’s Creator and his Torah have more faith in man than do the Musar masters of Novharodok.’*”)

*For G-d’s faith in mankind, see ספרי דברים, אות שז, to wit, “‘אל אמונה’: שהאמין בעולמו ובראו’ (G-d of faith’: Who had faith in the world and created it).” Also cf. p. 480, above, and fn. m ad loc.

The end.

דברי הרב ודברי התלמיד: לדמותו של “חידושים וביאורים” לסנהדרין ויחסו לספר “חזון איש”

ניתן לקרוא את מאמרו המעניין של הרב יהושע ענבל בהיברובוקס החל מכאן…

הוה גביר לאחיך. כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת א”י ושיחיה בה עם איזה שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו מאוד בענייני גשמיי’ והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב אני את גאון יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם ז”ל אי בטולך אי בטולא דבר עשו מפני שידע שא”י היתה ראויה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו.