שימושי: כיצד לברר גירסאות – הרב מאיר מאזוז שליט”א

ראה עלון “בית נאמן” האחרון כאן בענין שיטת הרמב”ם לגבי הנץ החמה.

הנה הקטע הרלוונטי:

השבוע היה לי ויכוח עם חכם אחד… הוא טוען שבג’רבא ובבבל התפללו ע”פ דעת הרב בית דוד (סימן ל”ו), שנץ החמה שעה לפני שרואים את השמש.

החכם הנ”ל מסתמך ע”ד הרמב”ם (פ”א מלכות קריאת שמע הי”א) שכתב: “ושיעור זה [של הנץ החמה] כמו שיעור שעה קודם שתעלה השמש”, וא”כ צריך שיעור שעה לפני הנץ. אמרתי לו: מרן הכסף משנה (שם) כתב שבספרים מדוייקים כתוב “עישור שעה”. ומה שהמעתיק טעה בזה כי הוא לא רגיל במלה הזאת “עישור” (וכמו שכתוב “עשירית האיפה” ולא עישור האיפה), ולכן כתב שיעור שעה, ובאמת לא יתכן לגרוס “שיעור שעה”, כי א”כ לשון הרמב”ם מגומגם “ושיעור זה כמו שיעור שעה”, למה כתב את המלה “שיעור” פעמיים?! ובדקנו וראינו בהרמב”ם בשני מקומות: מקום אחד, בהלכות חנוכה (פ”ד ה”ה) כותב: “שכח או הזיד וכו’ מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה? כמו חצי שעה או יותר”, ולא כתב כמו שיעור חצי שעה. ועוד מקום אחר, בהלכות מאכלות אסורות (פ”ט הכ”ח) כותב: “מי שאכל בשר בתחילה לא יאכל אחריו חלב, עד שיהיה ביניהם כדי שיעור סעודה אחרת (זה לשון הגמרא חולין ק”ה ע”א), והוא כמו שש שעות”. ולא כתב והוא כמו שיעור שש שעות. ובשביל מה כאן יחזור על המלה פעמיים? “שיעור-שיעור” למה לי? אלא מוכרח שהגירסא הנכונה “עישור”. והנה מרן כותב שזו הגירסא האמיתית. הוא טוען שמרן בבית יוסף (סי’ נ”ח) לא כתב שזו הגירסא האמיתית. אבל מה נפשך, אם מרן כתב בית יוסף לפני כסף משנה, אדרבה הכסף משנה בתרא ומאוחר יותר. ואם כתב בית יוסף אחרי כסף משנה וחזר בו מגירסת עישור, למה לא כתב בבית יוסף “ולא כאותה גירסא שגורסים עישור”?! וגם יש כמה מקומות שמוכח בבירור שכסף משנה נכתב אחרי בית יוסף 12.אבל לא כל כסף משנה. הרב חיד”א (שם הגדולים ח”ב ערך כסף משנה) כותב שיש מקומות שדבריו בבית יוסף נכונים יותר, ויש מקומות שדבריו בכסף משנה נכונים יותר, וצריך חוש ביקורת כדי לדעת אם זה אמת או שקר. לכן לא להיות מרובע ולומר: בית יוסף השפה האחרונה והוא לא כתב שגירסת עישור היא האמיתית.

איזהו בן העוה”ב? ענוותן, גריס באורייתא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה

דברים לזכרו

של הרב דרור בן דוד זצ”ל, מחבר לוח ‘ביכורי יוסף’ לזמני הנץ החמה, מייסד בית הכנסת ‘שארית יוסף’ וכוללים ‘ביכורי יוסף’ ו’יראוך עם שמש’, ומח”ס ‘מפליא ליעץ’ בעניני מוסר, ו’קרן לדוד’ בעניני הנץ החמה (כת”י), נלב”ע בב’ מרחשון התש”פ

View or Download the PDF / פתח או הורד את הקובץ

Reprinted with permission.

מדינת ישראל איננה דמוקרטיה אלא דיקטטורה משפטית: סיפור המחשה

ציטוט מדברי פרופ’ ישראל אומן (ערוץ שבע):

מה לגבי תיקים 2000 ו-4000?

“בשניהם מדובר על שנתניהו ניסה – ואפילו לא בטוח שהצליח – לקבל סיקור עיתונאי אוהד. אני רוצה לחדש משהו: כך עובדת דמוקרטיה! נבחר הציבור עושה דברים כדי להגדיל את כוחו ואת מספר המצביעים שלו. איזה פוליטיקאי לא מבקש סיקור עיתונאי אוהד?”

בתיק 4000 מדובר על סיקור עיתונאי אוהד בתמורה לעסקה ששווה מיליארדים.

“קודם כול, לא ברור שהעסקה הזו אכן הייתה תמורה לסיקור. ואפילו אם כן, אלו עניינים שבכל יום. מה זה שונה מפוליטיקאים שעושים זאת בשביל תעשיינים או איגודים מקצועיים? אני לא רואה בזה פסול.

“מעולם לא הואשם בשוחד בעולם המערבי פוליטיקאי על שביקש סיקור חיובי. ודאי לא בעולם המזרחי, שבו השוחד על השולחן. מסוכן מאוד להגדיר סיקור עיתונאי אוהד ‘שוחד'”.

גם בכל הקשור לדרך שבה התנהלה החקירה יש לאומן ביקורת. “מה שעשו עם ניר חפץ לא ייאמן”, אומר אומן על האופן שבו איימו על חפץ בגילוי סודות אינטימיים. “עכשיו הוא אומר שמה שהוא מעיד זו אמת; מי יודע אם זה נכון? אולי יש עוד איומים עליו והוא משקר? הם מנסים לגרום לו לשקר”.

אומן מביא דוגמה למקרה שליווה מקרוב. “היה לי תלמיד, יוסף זוהר, שעשה אצלי דוקטורט בתורת המשחקים על ‘אין אדם משים עצמו רשע’. יוסף הואשם ברצח אביו על ידי הוצאת צינור ההנשמה מגופו. המשטרה ניסתה להוציא ממנו הודאה בדרכים נוראיות: איימו לקחת ממנו את בנותיו, שמו אותו בכלא ואיימו לכלוא גם את אשתו. אבל הוא התעקש שהוא לא רצח. באמצעות איומים דומים שכנעה המשטרה את הרופא, שהואשם גם הוא, לחתום על הגרסה שלה. יום למחרת הם עשו שינויים בגרסה, והרופא חתם על הגרסה השנייה, שבחלקה הפוכה לגמרי.

“אחרי שבע שנים נתנה הפרקליטות למקרה להגיע לבית המשפט, אך לא היו שום ראיות נגד יוסף, והפרקליטות נזרקה מכל המדרגות. יוסף תבע את המדינה על 4 מיליון שקלים ובסוף התפשר על 2 מיליון שקלים, אבל החוקר ששיקר ואיים הועלה בדרגה.

“היסוד של תורת המשחקים הוא תמריצים. המערכת בונה את התמריץ כך שיהיה לך משתלם להודות גם אם לא עשית את זה. מאז שעסקאות הטיעון נכנסו לשימוש המשטרה משקיעה בזה את עיקר המשאבים. ביותר מ-90 אחוזים מהמשפטים הפליליים בארץ כוללים עסקת טיעון. המשטרה משחדת אותך להודות, ואחרי זה הם קוראים לסיקור חיובי ‘שוחד'”, אומן צוחק במרירות.

“זו הסיבה שהגמרא וההלכה קובעות: אין אדם משים עצמו רשע. אתה לא יכול להביא הודאה לדין, היא לא קבילה. חז”ל לא אפשרו את זה בכלל, ולכן לפי התורה לא היו משתמשים בעדויות האלה נגד נתניהו”.

המצב במערכת המשפט גורם לך לפקפק בפסקי הדין של בתי המשפט?

“בהחלט”, עונה אומן. “לא כולם חזקים כמו יוסף זוהר. אין שום דרך לדעת שאכן נעשה דין אמת בבית המשפט הישראלי”.

אבל אם אי אפשר לסמוך על מערכת המשפט, איך ננהל פה דמוקרטיה?

“זו באמת כבר לא דמוקרטיה. אנחנו חיים בהשתלטות דיקטטורית של מערכת המשפט. יכול להיות שיש להם כוונות טובות, אבל כידוע, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות”.

(הכתבה פורסמה בשבועון ”עולם קטן”)

לקריאת יתר הכתבה…