Authored by: יהודה אפשטיין Yehuda Epstein
מה שחובה עלינו ללמוד מיולי אדלשטיין
מאמר אורח – הרב משה מלוביצקי
יום שני, כ”ה אלול התשפ”ו
בימים האחרונים, במועד לא נודע ובמיקום שלא הודלף, התקיימה בטקס צנוע הלווית הקריירה הפוליטית של יולי אדלשטיין.
למרבה הבושה, לא ניתן לאדון יולי אפילו הכבוד המינימלי להופיע בארשת פנים חשובה אל מול העם היושב בציון ולהודיע על החלטתו לפרוש ‘לעת עתה’ מהמרוץ וכי מפלגתו לא תתמודד בבחירות הקרובות.
ההחלטה שזרקה את יולי אל מתחת לגלגלים, התקבלה בכלל ע”י מי שהיה למשך זמן קצר ראש מפלגתו, הקיסר גלעד ה-12 ארדן, טווס מנופח בפני עצמו, שכמעט בא להושיע את ישראל, עד שגילה בדרך הקשה שהעם טיפש מדי מלהבין את גודל הבשורה שהוא נושא עמו, מה שהביאו להחלטה המתבקשת לפרוש ולהותיר את כל מי שחיפש ‘אחדות’ ללא בית ומענה פוליטי…
אוי, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. האיש שהחזיק למשך תקופה לא מבוטלת במשרה השלישית בחשיבותה בהיררכיה הפוליטית הישראלית – יו”ר הכנסת, האיש שכיהן בממשלות ישראל והיה בטוח זמן רב במהלך הקדנציה האחרונה שמצא את הנוסחה לשלוט בסדר היום הציבורי בזכות עמידתו בראשות ועדת החוץ והבטחון, הפך באחת להערת שוליים מצחינה בהיסטוריה הישראלית.
הכי קרא שמו יולי (ע”פ בראשית כז לו), ביולי עוד היה מלך ישראל, באוגוסט התחיל להתחכך עם עולם המציאות, בספטמבר כבר אבד זכרו.
לא צריך להעמיק הרבה כדי להבין את שורש נפילתו של יולי. כמו כל טראבל-מייקר בגוש האמוני, הוא התמכר לאויר הפסגות של ערוצי התקשורת הרעילה שמלטפת ומאדירה כל פוליטיקאי מהימין שבוגד בערכיו וסוטה מהדרך שבשמה ולמענה נבחר. אם אתה מחזיק בידך משרה פוליטית בזכות מצביעי הגוש האמוני, ואתה מבקש להפוך למלך האולפנים, הנתיב שלך סלול – בגוד בערכיך, גלה הבנה וסובלנות לערכי הפרוגרס, דבר על ממלכתיות, הבהר לכל דורש וגם למי שאינו דורש שאתה אינך ‘שפוט’ חלילה של המצביעים שהעניקו לך את משרתך, והפלא ופלא – זה לא יהפוך אותך לחלאת המין האנושי אלא לגיבור לאומי.
ובכן, יש כאלה שנופלים ברשת הזו, והאחרון שבהם הוא מיודענו [לעת עתה, עד שישקע בתהום הנשיה] יולי. מוות וחיים ביד הלשון, ולעיתים נדמה בסערת הקרב הפוליטי כי מוות וחיים ביד התקשורת. אם התקשורת מאוד תרצה, היא תהפוך אותי למושיע הלאומי, אכנס לכנסת עם כח פוליטי עצמאי כשמתחתי ח”כים רבים ‘שלי’, אביס את נתניהו ואקח בכח הזרוע שלל תפקידים נחשקים בקואליציה שאקים אולי עם חברי לשעבר מהגוש האמוני, ואולי דווקא עם ידידי החדשים מגוש הריפוי והשינוי, גוש התקוה הפרוגרסיבית–אסלאמית.
אז זהו, שלא.
הם יכולים ללטף, להאדיר, להעצים ולאתרג, אבל את הדבר המאוד קטן, סמלי ושולי – להעביר את אחוז החסימה, זה כבר לא בדיוק בידים שלהם. עכשיו גם יולי מבין את זה. מאוד עוזר לו, אתרוגים אחרי סוכות, חבילת נופש אחרי יולי-אוגוסט…
מה נוכל, מה אנו מוכרחים ללמוד מהסיפור העצוב הזה?
בחיים שלנו אינספור הזדמנויות שבהן אנו עלולים לעשות מעשים שאיננו שלמים עמהם או לחדול ממעשים שאנו מבינים היטב את חובתנו לעשותם, בגלל רצוננו למצוא חן בעיני הסביבה, כדי לא להיות מוזרים, בבחינת ‘למה תתראו’ (בראשית מב א), מה יגידו עלינו, מה יחשבו עלינו, איך יתייגו אותנו.
זהירות! יולי לפניך!
לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים.
אף אחד מהאולפנים ומהצופים לא יוכל להעביר אותך את יום הדין הגדול והנורא. גם את תעבוד במדויק לפי הספר של התקינות הציבורית, גם אם תהיה עבד נרצע כל ימיך ל’מה יגידו’ ול’מה יחשבו’ ול’איך זה יתקבל’, גם אם תקבל ציונים גבוהים בשאלות הקריטיות האלה ותמצא חן בעיני צופיך, זה לא בדיוק יעזור לך בעומדך בפני שופט כל הארץ. מה שכן יעזור לך, זה ההיצמדות לערכיך.
ה’ א-להים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי, גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק. וה’ א-להים יעזור לי על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש.
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
1@SHEMA-YISRAEL.ORG