העורך Editor

Are Israeli government policemen Resha’im, invalid to testify in Jewish courts? Of course. Wrongdoing is part of the job description!

But a recent essay on “Tzarich Iyun” claims otherwise:

השוטרים בימינו אינם עבדיו של מלך ישראל, וגם לא שליחי בית דין. אף על פי כן, פשוט לנו שסמכות האכיפה שבידם מוכרת על ידי ההלכה. בהחלט ראוי לנסח במדויק את טיבה, אך כיון שנחיצותה אינה מוטלת בספק ממילא היא גם קיימת, אף מבלי שנדע להגדירה במדויק. נשווה אם כן, לתועלת הדיון, את השוטר בן-ימינו ל”שליח בית דין”.

Embarking from the baseless assumption we need a monopoly government (not to mention the assumptions about the way its constituent parts are constituted), the author is then left only to wonder whether at least “excessive” violence, such as by Amona, renders the actors evildoers. And even then, he quotes Rabbi Avigdor Neventzal, who responds in the negative:

לעניות דעתי, רבים מהעושים והמפקדים היו שוגגים, כדין “אומר מותר”, ולא נפסלו.

But who allows their bosses to make these decisions, in the first place?!

See, this is why it’s so important to show the theoretical possibility of complete anarchy, and harp on the example of the Shoftim. The worst institution plaguing this country – the State of Israel – is allowed a free hand, all because we refuse to examine our assumptions about its very necessity.

We have already written about decriminalizing IDF alternatives (also read the back-and-forth here). The same logic applies to the rest of the “security” apparatus.

תפילה שציוה לאומרה בתחנונים שבסוף שמונה עשרה:

יוצרי ובוראי אתה בראת ויצרת כל העולמים וכל אשר בהם אתה בראת נשמתי אתה יצרת אתה נפחתה בי

מודה אני לפניך בבושה ובשפלות רוח ובעצבון ולב דוי שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך עברתי כל העבירות הן קלות הן החמורות בשוגג ובשוגג קרוב למזיד ובמזיד ממש ובפשיעות וברשעות הרבה עברתי עליהם בפועל ממש ויש אשר לא עברתי עליהם בפועל עברתי עליהם במחשבה או במשחבה ודבור וכל האמור עברתי פעמים אין מספר הרבה מאוד אשר אין לשער ואין להעלות על הדעת מעודי עד עתה על הכל

אוי לי וי לי אאה עלי אוי לנפשי אוי לרוחי אוי לנשמתי אין לי שום דרך ושום סברא להצטדק לפניך אין לי העזה ואין לי פתחון פה לדבר ולב לבקש אותך מחילה אך יען אתה אין סוף ברוך אתה וברוך שמך מדת חנון ומדת חסד שלך הם באין סוף על זה אני סומך לבקשך ברוח נמוכה היות הנני מתחרט ורע לי מאוד עד דכדוכו של נפש מה שעברתי העבירות והנני מקבל עלי מעתה בלב שלם בהחלט גמור ובכל נפשי ובכל מאודי שלעולם לא אעבור על רצונך בורא כל העולמים מה שציותני בתורתך הקדושה לא אעבור שום עברה ולא אבטל שום מצווה רק כל מצותיך מה שחייב אני לעשות הן במחשבה הן בדבור הן במעשה בכל יכולתי בכן רחם נא חמול נא חוס נא עלי ותכפר ותסלח ותמחול על כל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מעודי עד עתה ולפי רוב טובך וחסדיך שאין להם שיעור ואין להם סוף לא תענישני רק תחניני חסדים מגולים בעולם הזה ובעולם הבא.

מקור: כאן (לא תיקנתי טעויות, רק חילקתי לקטעים להקל על הקריאה.)

1. Edward Snowden: How to Avoid Your Cell Phone Spying on You (I Didn’t Listen to This Yet!)
2. להסיר מכשול לתועלת הרבים: אודות השקעות נדל”ן בארה”ב
3. The Terrible Toll of Lubavitch-Novhardok Antinomianism Behind the Iron Curtain
4. Aliyah Agitation versus ‘Honesty in Advertising’
5. קל יותר לשאוב ‘מוסר טבעי’ מעמי הארץ וחילונים
6. Protectionism = Bombing Highways

Plus yesterday’s list of nine.

There is an old story told of Rabbi David Rapaport, author of the Mikdash David (1890 – 1941).

The first helicopter was built around 1907 by Paul Cornu, though it was only mass-produced around 1942.

Yet supposedly, Rabbi Rapaport once drew up his own original plans for constructing a helicopter. The story goes, he then presented his idea to the Chafetz Chaim, who nixed it on account the helicopter would be used for war.

Halachically speaking, while one may certainly not sell weapons to a Goy, developing a neutral invention in a belligerent world is strictly-speaking permitted.

Still, the moral of the story is pro-peace, not anti-progress.

Emunah Ubitachon chapter 5, 1-2:

והנה הראשונים אומרים אנחנו חכימים ממכם והדורות הולכים ומתמעטים, לבן של ראשונים כפתחו של היכל ולבן של אחרונים כסדקי מחט, והאחרונים בלעגי שפה ילחשו, הלא הראשונים היו בטלנים, לא היה להם קשר מדינות, ולא ידעו חלקי תבל זה מזה, כל מזונם היה טבעי, וגז כבשים לבושם, גם מלחמותם היתה בחרבות ורמחים ובקשתות ומקלעות, ואנחנו מסלות הברזל סללנו על פני כל כדור הארץ, עשינו טלגרף, וטלפון, ורדיו, עשינו את האישים כולם למשפחה אחת, כל חכמי תבל נועצו יחדו, העולם עיר אחת גדולה לפנינו, גם מגדלים פורחים באויר עשינו, וקלים היינו מנשרי שמים, גם הרבינו בתי חרשת לעשות צרכים מסוגלים, לא שערום אבותינו, גם כלי זיון חרשנו, פצצות מחריבי עולמות, מקטלי אלפים ורבבות, ואין תפארתנו כלל להתחרות עם הראשונים שחסרו כל אלה, היתחרה הענק עם הננס.

…

ואמנם האחרונים הרבו לשמש בחכמה למצרכי בני אדם, והעשירו פני תבל עושר רב, אבל לא יגרע בשביל זה מנת חלקם של הראשונים אשר שמו כל מגמתם לקנות חכמה ולהבין בינה ולא שמו לב לשמש בחכמתם ולהמציא המצאות חדשות בארץ החיים, ולא עוד אלא שנמנעו מזה בכונה חיובית, שחששו שיבואו הדברים בידי אנשים שאינם מהוגנים וישתמשו בהן לעבודות זרות ולשפיכת דמים, וכדאמרו יומא ל”ח א’ בבית גרמו ובבית אבטינס, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עכו”ם בכך.

Do any of our readers know a source for the above tale?

1. Shlomo Wrubel Marks Rabbi Kahane’s Yahrtzeit
2. Venishmartem
3. השאלות של אדיר זיק לגבי רצח רבין
4. The Logical Limits of Altruism
5. Torah Scholars & the Rich: Who Envies Whom?
6. מי שאינו יודע חשק אשה אינו יכול להיותו אוהב וחושק באלוה
7. Tavlaot Chazara
8. מכתבי מחאה חדשים נגד ה’בית דין הבינלאומי’ המתירים אשת איש לעלמא בלא גט
9. ‘Nisyonos UPLIFT Us’ – Rabbi Yosef Sholom Rabin of Kedushas Tzion

Enjoy!