ציטוט מתוך כתבה של אבישי בן חיים, “מאבקי החרדים והחתולה של בלומה“:
לפי מה הרבנים מחליטים להקל או להחמיר, או להעלים עין בפסיקות הלכה בעלות השלכה כלכלית על הציבור? לאורך רוב ההיסטוריה היהודית ההלכה התחשבה במצוקה הכלכלית של ההמון היהודי הקורס ונמצאו הרבנים שהקלו על הציבור בשלל נושאים. גוי של שבת, הקלה בדיני ריבית, ביטול האיסור לסחור עם גויים שלושה ימים לפני ימי חגיהם, יציאה להפלגה בספינה סמוך לשבת, חליבה, אפילו גידול חזירים.
במקרים אחרים הופעלה השיטה של העלמת עין תחת ההנחיות הסלוגניות והחכמות להפליא של רבותינו “כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע” ו”הנח להם לישראל – מוטב יהיו שוגגין ולא יהיו מזידין”. לעתים נדמה שפעם, כשהאחריות על כלכלת הציבור ופרנסתו הייתה מוטלת על כתפי ההנהגה הרבנית, המגמה הייתה לנסות להקל. ואילו היום, כשהאחריות הזו מוטלת על כתפי ההנהגה החילונית – המגמה היא להשתדל להחמיר.
את שאר הכתבה ניתן לראות כאן.