יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

אנטי-ציוני = כופר בבריתו של אברהם אבינו

פרשת לך לך – התוכן הפנימי של ברית המילה‎

יום חמישי, ח’ מרחשון התשפ”ו
ברית המילה היא ללא ספק המצוה שזכתה להתקיים על-ידי יותר יהודים מכל מצוה אחרת במהלך כל הדורות, ולהוציא קומץ קטנטן והזוי – אין יהודי, ולו הרחוק ביותר – שנמנע מקיום מצוה זו, על-אף הכאב הפיזי וחוסר ההגיון האנושי שבדבר בעיני מי שאינו מאמין בה’ ובתורתו. מדובר גם באחת משתי מצוות העשה היחידות, שהעובר עליהן חייב כרת, והמשנה הפליגה בגודל ובחשיבות המצוה, באמרה שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן (נדרים לא.), והתנאים שם ממש יוצאים מגדרם בתארם את כל ההיבטים היחודיים של מצוה זו. ולא נחה דעתם של רבותינו, עד שקבעו בגמרא, שצריך להקדים בברכת המזון ברית לתורה, משום שעל ברית המילה נכרתו שלוש עשרה בריתות, ועל התורה רק שלוש בריתות (ברכות מח.).
דבר זה אומר כבר דרשני, שהרי על חשיבותה של התורה אין צורך להכביר מלים, כי הם חיינו ואורח ימינו. כיצד יתכן, שמצוה כלשהי – שאינה אלא חלק מהתורה – תחשב לגדולה יותר מהתורה עצמה, ולו מבחינה מסוימת? אלא שכאן טמון סוד גדול, והוא שהתורה הנתונה לנו אכן מסדירה את מערכת החיים של האומה ושל היחידים וקובעת לנו את צורת היחס שלנו עם בורא עולם בכל פרט ופרט, אולם המסגרת לקשר הזה שלנו אתו נתונה בברית שכרת ה’ עם האבות.
לכל אורך חומש בראשית, התורה מובילה אותנו לקראת הקמת העם הנבחר לה’, שימשיך את היעוד של אדם הראשון, אחר שהאנושות כולה סטתה מדרך ה’, עד שנתחייבה כליה במבול. מאז, חיפש ה’ איש כלבבו להקים ממנו עם סגולה, אשר יהיה אור לגויים ודרכו תשוב האנושות ליעודה. אברהם אבינו נבחר ליעוד הזה, ומרגע זה שוקד ה’ על הקמת הברית אתו.
מהי הברית? לכל אורך החומש, מדבר אתו ה’ על שני דברים – על הזרע שיצא ממנו ועל הארץ המובטחת לזרעו, בה יקימו את חברת המופת האנושית – “כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה’ לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה’ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו” (בראשית יח יט). נתינת התורה, לעומת זאת, אינה מוזכרת בכל חומש בראשית, ואף לא בתחילת חומש שמות כאשר ה’ מבטיח לגאול את בני ישראל ממצרים, מלבד רמז מסוים למשה, באמרו “תעבדון את הא-להים על ההר הזה”. זה לא משום שהתורה אינה חיינו ואורח ימינו, חלילה, אלא משום שהתורה היא הצורה המעשית של קיום הקשר בינינו לבין בורא עולם. אך הקשר עצמו, התוכן, המהות של הברית – הוא הבטחת הארץ לזרע אברהם, יצחק ויעקב.
הנביאים דימו את הקשר בינינו לבין ה’ כקשר שבין בעל לאשה, אז ארשה לעצמי להשתמש בדימוי כדי לשבר את האוזן. בית אינו יכול להתקיים בלי שורה ארוכה של מטלות וחובות – מי מביא פרנסה, מי מגדל את הילדים, מי דואג לנקיון הבית, מי מבשל, מכבס וכן הלאה. מסכת כתובות דנה בחיובים של כל אחד מהצדדים. אולם נישואין הבנויים רק על חובות וזכויות – אין להם קיום. חייב להיות קשר פנימי, קשר מהותי בין הבעל לאשה, ואחר שקיים הקשר – החובות והזכויות נובעות ממנו, וקיומן הוא קריטי לקיום הבית. אחר שנעשינו לעם, התורה היא חוקת האומה ועלינו לשקוד עליה כדי לעבוד את בוראנו על הצד הטוב ביותר. אולם מהות הקשר הוא עצם הברית, והברית נכרתה עם אברהם אבינו וזרעו.
מהו תוכן הברית? רבים ישיבו, כי מדובר בכריתת הערלה, אולם עיון בפסוקים מלמד שאין הדבר כן. נקרא את הפסוקים (יז ד-ח) –
“אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם. וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ. וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ. וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ. וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵא-לֹהִֽים”.
זהו תוכן הברית – שה’ יהיה לנו לא-להים ונחיה לפניו בארץ כנען, אותה ינחיל לאברהם ולזרעו. כעת עוברת התורה לחלק שלנו בברית (שם י-יא) –
“זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר. וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם”.
ראוי לשים לב למונח ‘אות ברית’. מילת הערלה אינה אלא אות, סימן, לתוכן של היותנו עבדי ה’ ושל הברית שכרת עמנו לתת לנו את הארץ שנעמוד בה לפניו. ומבאר המלבי”ם על הפסוק כיצד יהיה זה לאות –
“עתה יפרש איך שהיא אות ברית, שמה שתמול את הבשר שהוא האבר שעליו הערלה ותסירו הערלה ממנו זה יהיה אות הברית, אם במה שהרושם הזה נראה וגלוי לכל ובו יזכרו כל בעלי הברית את הברית אשר כרת ה’ עמהם, אם במה שדרך עבדי המלך להיות להם חותם וכבלא דעבדא לאות שהם עבדים, וכן המילה חותם ההכנעה והשעבוד לאל עולם, ואם במה שבזה יתאחדו כל בעלי הברית להיות לגוי אחד בארץ ניכרים באות ברית כי הם כולם עבדי אל אחד, וכ”ז נכלל במ”ש ביני וביניכם”.
נמצאנו למדים, כי היסוד לכל קיומנו כאומה היא הברית שכרתנו עם בורא עולם על ירושת הארץ, ועל זה אמרה הגמרא, שכרתנו שלוש עשרה בריתות. תורתנו הקדושה, עליה כרתנו שלוש בריתות עם בורא עולם, היא צורת הקיום המעשי של הברית הזאת לדורות עולם, ואילו  מילת הערלה היא האות לקיום הברית.
בימים אלו, בהם מכחישי הברית רודפים את לומדי התורה הקדושה ומנסים לכפות עליהם אורח חיים המנוגד לקיום הברית, ראוי במיוחד לשנן את היסודות הללו. ואנחנו, קהל יראי ה’, חייבים לדעת, שלצד ההתנגדות הנחרצת לנסיונות החילון וכפית הגיוס לצבא המתנהל בניגוד גמור לצורת החיים התורנית אליה אנו מחויבים – אל לנו לשכוח, שמהות הברית היא אכן ירושת הארץ לזרע אברהם הדבקים בדרך ה’. על-כן מחובתנו לא רק להתנגד למתווה הקיים, שנועד לבולל אותנו בחברה החילונית, אלא להעמיד צורה מתוקנת של מדינה על-פי תורה עם צבא על-פי תורה, אשר רק יוקיר ויעריך את התורה ואת לומדיה ויעמיד את נאמני הברית עם ה’ בראשו כדי להנחיל ערכים תורניים אמיתיים בקרב כל החיילים ומכח זה לנחול את הארץ ולמגר את האויבים הקמים עלינו לכלותנו.
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

אור הרעיון: בין דמוקרטיה מערבית למלכות שמים

שורש הויכוח – האם תתכן דרך ה’?

יום שלישי, ו’ מרחשון התשפ”ו

בארבעה מקומות בספר יחזקאל מופיע ביטוי יחודי, אותו מצטט הנביא בשם העם, והוא משיב עליו בזעם רב – “לא יתכן דרך ה’ (כתוב אד-ני)”. אביא לדוגמא שנים מתוכם. בפרק יח פסוק כה מובא – “וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ ה’ (כתוב אֲדֹ-נָ֑י) שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ”. ואילו בפרק לג פסוק כ מובא –”וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ ה’ (שוב כתוב אֲדֹנָ֑י) אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל”. ונראה, כי בזמננו, אנו מתכנסים בדיוק לנקודה הזאת במאבק על צביונה של מדינת ישראל – האם תתכן דרך ה’, או שמא אין היא אלא תיאוריה יפה, שאין לה שייכות במציאות בת-זמננו.

עם שוך הקרבות בעזה (עד להודעה חדשה), נושא גיוס החרדים עולה לכותרות, שונאי התורה כבר מכשירים את הקרקע לשלילת זכות הצבעה ממי שאינו מתגייס (זה לא יקרה היום או מחר, אבל עצם העלאתו נועד ליצור חלחול ראשוני לתודעת ההמון), והציבור החרדי מתלכד סביב המאבק כנגד הנסיון לשנות את אורחות חייו. אך מאחורי כל זה עומדת שאלה אחת – האם במדינת ישראל בת-ימינו ניתן לחיות לאור התורה הקדושה ולקיים מערכות חיים של אומה על-פיה, או שהיהדות שייכת לתחום ה’דת’ המצומצמם, בבחינת ‘היה חרדי בביתך וישראלי בצאתך’.

לנלחמים בעד גיוס חרדים לא מפריע שנלמד, שנתפלל, שנקיים מצוות פרטיות כאוות נפשנו. אדרבה, בתוך אנשי קדמה וליברליזם, הם חייבים לגלות כלפינו סבלנו כפי שהם מגלים כלפי כל הדתות והאמונות. אבל על הליבה של החיים הציבוריים, על המהות – הם חייבים לשמר מכל משמר, שלא נפגע בהישגים שהשיגו במהלך עשרות שנים, בהם החדירו את הרעל הפרוגרסיבי לכל פינה במוקדי ההשפעה – בצבא, באקדמיה, בתרבות, בתקשורת ובכל מקום בו באמת מעצבים את התודעה הלאומית.

צריך להבין – הגיוס לצבא לא נועד לגרום לנו לא להניח תפילין, מבחינתם זה בסדר גמור שנניח קופסאות על הראש ועל היד. הגיוס לצבא נועד לקעקע את המשמעות של התפילין, את המשמעות של היותנו עבדי ה’ שהוציאנו ממצרים ולקחנו להיות לו לעם, המנהל את אורחות חייו לאור התורה. הם יודעים היטב – לצערי הרבה יותר טוב מאתנו – שהתורה אינה אוסף חוקים עתיקים חסרי משמעות, כי אם מערכת ערכית ומושגית מקיפה, הבנויה על יסודות רעיוניים מנוגדים לחלוטין לסט הערכים הדמוקרטי הליברלי המערבי. הם יודעים היטב, כי יחס התורה לערכים כמו שוויון בין יהודי לגוי, זכויות הפרט, כיבוש הארץ, אתיקה צבאית וכיוצא בכך – נושאים העומדים בליבת היסוד של השקפתם הקלוקלת – יחס התורה לערכים הללו הוא יחס קוטבי במאה ושמונים מעלות ליחס שלהם. והם חותרים לחנך אותנו מחדש לאור אותם ערכים נלוזים, ולשם כך לא אכפת להם שנאכל אוכל כשר למהדרין מהמהדרין ונקיים בדקדוק רב את כל המצוות המעשיות, ובלבד שלא נפנים את התוכן שלהן. אנחנו נקרא קריאת שמע כאוות נפשנו, ובלבד שנשבע אמונים לדמוקרטיה המערבית.

זו המשמעות הפנימית של דברי הרשעים ‘לא יתכן דרך ה”. כנגד זאת, עלינו להשיב להם כדברי הנביא – “דרכיכם לא יתכנו”. כנגד הערכים המערביים שמכרסמים בחברה מבפנים, שמחריבים את התא המשפחתי, שהרסו את הצבא וגרמו לדשדוש המערכה בעזה, שמאפשרים לאויב הערבי לכרסם בתוכנו – אנו נעמיד את דרך ה’ כיסוד לקיומנו הלאומי. רוצים שנתגייס לצבא? בבקשה. אך לא לצבא הפרוגרס שנועד לשטוף לנו את המח ולהפוך אותנו לליברלים פרוגרסיבים בני דת משה, אלא לצבא ה’, הנלחם את מלחמותיו, משמיד את אויבי ה’ ומקדש את שמו. נשמח להתגייס לצבא קדוש, בו לא יראה ערות דבר, ואף נתרום מיכולותינו כדי להחדיר תורה ויראה בקרב החיילים שטרם זכו לכך בגלל החינוך הקלוקל שלכם.

עם המסר הזה ראוי לבוא לעם שבשדות, בלא מורא ובלא משוא פנים, כי דרך ה’ אכן תתכן, ודרכיהם של שונאי התורה – הם לא יתכנו!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
1@SHEMA-YISRAEL.ORG

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – ולא פרובינציה אמריקנית

אצבע בעין של בורא עולם

יום ראשון, ד’ מרחשון התשפ”ו
בוקה ומבולקה נשמעים במחזותינו, שוד ושבר בגבולנו. טראמפ התהפך עלינו! מה יהיה, כיצד נשרוד, איך נוכל להתקיים בלי תמיכה אמריקאית? צר לי לומר, אבל הקונספציה אינה נחלת השמאל בלבד, גם לימין הייתה קונספציה, קונספציית ההסתמכות על טראמפ ועל המפלגה הרפובליקנית, הקונספציה ולפיה הימין האמריקאי יציל אותנו, קונספציה שהייתה בנויה על משאלות-לב יותר מאשר על עובדות, וכעת היא מתנפצת אל סלע המציאות.
המשיח של הימין השוגה בקונספציה, דונלד טראמפ, משנה את הטרמינולוגיה, אומר בגלוי שהוא רואה בנו פרובינציה המשועבדת לגחמותיו, וכאשר הוא מדבר על ‘הגדה המערבית’ ועל כך ש’לא יאפשר’ לישראל להחיל ריבונות על נחלת אבותינו, אין בממשלה מי שיעמיד אותו על כך, שהארץ הזאת הובטחה לאבותינו כשלושת אלפים שנה לפני שקולומבוס גילה את אמריקה. הוא שולח את סגנו לנזוף בנו ולומר ש’נעלב’ מההחלטה, ואנו אף מדווחים, כי לשכת ראש הממשלה שלחה מסר לבצלאל סמוטריץ’, ולפיו אל לו לתקוע ‘אצבע בעין’ של סגן הנשיא, כאשר הכוונה, כמובן, שלא להרגיז את הבוס הגדול, שעושה עסקאות עם קטאר וסעודיה, ואנחנו נדרשים לשלם את המחיר.
רבים מקרב הציבור האמוני מתרעמים על טראמפ, רבים מאוכזבים, רבים נבוכים. אז כדאי לעשות קצת סדר בענין, ולהעמיד דברים על דיוקם.
אין  מה להתאכזב מדונלד טראמפ. טראמפ הוא איש עסקים במהותו, הוא אוהב כסף – ליתר דיוק הרבה כסף, הוא אוהב כח, והוא אוהב כבוד. את כל אלו הוא מקבל מקטאר ומסעודיה, ואת זה הוא מעריך. קטאר עומדת מאחורי הטבח בשביעי באוקטובר? אפשר להתעלם מזה. סעודיה היא מדינה רודנית ויצאנית של טרור ושנאה? אין זה מעניינו של טראמפ. גם מהפיגועים של חמאס הוא מתעלם, וטוען ש’לדעתו’ אלו פלגים סוררים. מנין לו? כי כך נח לו לחשוב. מה שהוא רואה כעת למול עיניו זה פוטנציאל לעסקה כוללת במזרח התיכון, וישראל תשלם את מלוא המחיר שהיא צריכה מבחינתו.
מדוע? איך קרה, שבהתחלה דיבר על הגירה של תושבי עזה ועל גהנם שיפתח עליה, וכעת הוא משתמש במונחים הלקוחים מהלקסיקון של ג’ו ביידן? התשובה פשוטה, אך עצובה. טראמפ גילה, שבניגוד לסעודים ולקטארים, אשר מתיחסים ל’פלשתין’ כאל ארצם, אף שאין להם כל קשר למקום, ישראל התחמקה בעקביות – גם אחר הטבח הנורא – מלהגדיר את עזה כארצנו, כפי שהיא מתחמקת במשך עשרות שנים מלהכריז על יהודה ושומרון כארצנו הבלעדית. זו לא שאלה שלנו מול ארה”ב או מדינות ערב, זו שאלה שלנו מול עצמנו! האם שבנו לנחלת אבותינו כהבטחת הנביאים על-מנת לרשת אותה, או שמא נזרקנו מאירופה בעל כרחנו ואנחנו רק מחפשים מקלט בטוח בלית בררה אחרת? האם אנחנו עמו הנבחר של ה’ או עם ככל העמים? האם באנו להקים מדינה יהודית או מדינה מערבית גויית דוברת עברית?
כאשר נענה תשובה ברורה על השאלות הללו, נוכל גם לעמוד בגאון לפני טראמפ ולפני עולם ומלואו, ולהכריז שאיננו זקוקים כלל לתמיכתם, אלא ההפך הוא הנכון – גורלה של ארה”ב תלוי במידת תמיכתה בישראל. כך נקרא בשבת הקרובה בפרשה – “ואברכיך מברכיך ומקללך אאר”. כך נוכל להשיב לג’יי די ואנס, שאנחנו מאד נעלבים מהאטימות שלו כלפי הבטחת ה’ לאבות, ושכאשר נדון על כיבוש אמריקה מידי האינדיאנים, נשתדל להתחשב ברגשות שלו. אצבע בעין של הממשל האמריקאי? מוטב להזכיר לו את דברי רבותינו במכילתא דרבי ישמעאל , שם מדובר על מי שמכניס אצבע בעין של בורא עולם. וז”ל המכילתא (פרשת בשלח מסכתא דשירה פרשה ו)
“‘וברוב גאונך תהרוס קמיך’ – הרבית להתגאות נגד מי שקם נגדך, ומי הם שקמו נגדך? הם שקמו נגד בניך. תהרוס קמיך – ‘תהרוס קמינו’ אין כתיב כאן אלא ‘תהרוס קמיך’, מגיד הכתוב שכל מי שקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר – “אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד” (תהלים עד כג). “כי הנה אויביך ה’ (תהלים צב י)”, “כי הנה אויביך יהמיון” (תהלים פג ג) – מפני מה? “על עמך יערימו סוד” (שם ד). “הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט” (תהלים קלט כא) – מפני מה? תכלית שנאה שנאתים. וכן הוא אומר “כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו” (זכריה ב יב) – ר’ יהודה אומר ‘בבבת עין’ אינו אומר כן, אלא ‘בבבת עינו’ כתיב, כביכול כלפי מעלה, אלא שכנה הכתוב”.
טראמפ התהפך עלינו? צר לי לומר, אבל טראמפ נשאר אותו טראמפ. אנחנו התהפכנו על עצמנו, כאשר גם אחר הטבח הנורא, לא היה לנו האומץ להכריז, כי מטרת המלחמה היא כיבוש, הורשה והתישבות יהודית – בעזה, ביהודה ושומרון ובכל הארץ כולה. כשהקבינט הגדיר את מטרות המלחמה כהחזרת החטופים ומיטוט החמאס, במקום להגדיר את המטרה כהכרעת האויב הערבי וסילוקו מארצנו, ולכל הפחות מעזה בשלב הראשון – הכרזנו קבל עם ועולם, כי לסטים אנחנו, כי אנחנו כובשים בארץ לא לנו. גם עכשיו, טראמפ, ואנס, רוביו וכל צמרת הממשל האמריקאי יודעים היטב מה קורה כאן. הם לא תמימים, והם מבינים היטב, כי הצעת החוק של ח”כ אבי מעוז אינה מבטאת את הרוח של ממשלת ישראל. ממילא, אפשר ללחוץ על ישראל כדי לרצות את קטאר וסעודיה, כי בקרב המדינות תומכות הטרור הללו אין בלבול, כי להם ברור שהארץ שייכת למוסלמים.
ה’ שלח לנו את טראמפ במקום ביידן, כי בתור איש עסקים, הוא היה יכול לעשות את חשבון הכדאיות ולהבין, כי ישראל היא המעצמה הגדולה במזרח התיכון, ושכדאי לו להסתנכרן עם האינטרסים שלנו. אבל אחרי שראה שאנחנו בעצמנו רוצים רק שקט זמני, ושגם אחר השואה שניסו לבצע בנו, אנחנו לא מוכנים להכריז שזו ארצנו וששבנו אליה כחזון הנביאים – החליט כמו כל איש עסקים, שאם אנחנו הצד הגמיש, אז אפשר לכופף אותנו עד הסוף. לא טראמפ התהפך עלינו, אנחנו התהפכנו על עצמנו כשסרבנו לקבל עול מלכות שמים ולקיים את חלקנו בברית עם בורא עולם.
שוב אנו למדים, כי בעל הברית האמיתי שלנו הוא אבינו מלכנו, רוענו וגואלנו, ואין עוד מלבדו. כמה דם צריך עוד להשפך, כמה סבל צריך עוד לסבול, עד שנפנים זאת אחת ולתמיד? טראמפ לא יושיענו, כי בה’ נבוס צרינו. בורא עולם כבר נתן לנו כל מה שבקשנו ממנו והרבה יותר, צריך רק לממש את המתנה האדירה ולזכות לגאולה השלמה במהרה בימינו!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

הפטרת פרשת נח: שיבת ישראל לארצו – מכת מחץ לכנסיה הנוצרית

הפטרת פרשת נח
ישעיהו נד א – נה ה

שיבת ישראל לארצו – מכת מחץ לכנסיה הנוצרית!

יום ששי, ב’ מרחשון התשפ”ו
מיסודות האמונה הנוצרית הוא שעם ישראל הושלך מעל פניו של הקב”ה, אשר מאס בהם משום שלא קבלו על עצמם את האמונה באותו משיח שקר בהם הם מאמינים. במשך דורות על-גבי דורות, ידעו הנוצרים בעולם כולו, כי היהודים נועדו לסבול, וסבל זה היה אימות, כביכול, לאמונת הנצרות. האמת, כמובן, שונה בתכלית. עם ישראל סבל גלות ורדיפות בשל עזיבתו את בורא עולם, וידענו כל העת, כי יום יבוא ונשוב לחיות לפניו כרצונו. הנביא בהפטרה שלנו מדמה את יחסינו עמו ליחסי אשה ובעלה. האשה חטאה לבעלה, והוא שלחה מעל פניו, אך אין כאן גירושין גמורים. הוא מצפה לה שתשוב, ולכן הוא מודיע לה מראש שתכין את הקרקע לחיים המשותפים העומדים לפניהם. “הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי. כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד כי בעליך עשיך ה‘ צב-אות שמו וגאלך קדוש ישראל א-להי כל־הארץ יקרא (נד ב–ה).
אין את כשאר הנשים! בועליך עשיך הוא ה‘ קדוש ישראל. הגויים לועגים לישראל בגלותם, אך הם אינם משכילים להבין, כי לעולם יש תכלית, וכאשר זו תתקיים, עם ישראל ישוב אל אדמתו. על משמעותו של הפסוק הראשון בהפטרה מתארת הגמרא ויכוח מעניין. “רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר ה‘” (נד א). ואומרת הגמרא במסכת ברכות י. – “אמר לה ההוא מינא [כנראה נוצרי או בן כת סוטה אחרת] לברוריא [אשת ר‘ מאיר]: כתיב “רני עקרה לא ילדה”, משום דלא ילדה – רני? אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא [טיפש! תתבונן בסוף הפסוק], דכתיב: כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה’; אלא מאי עקרה לא ילדה – רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה, שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו”.
לגויים נראה שהם נהנים ואנחנו סובלים. אך כל הנאתם היא חולפת. הם יולדים בנים לגהנם. עם ישראל יכול לשמוח גם בהיותנו בבחינת אשה עקרה. כי אנו יודעים מי הוא בעלנו, מי הוא עושנו ויוצרנו, מי שומר אלינו אמונים.
כל הדברים הללו נכתבו והיו שגורים על פינו במשך מאות בשנים. אולם בפועל, המציאות הייתה קשה, והיינו זקוקים לאמונה חזקה כדי לעמוד מול אותה ‘מציאות’, בה הנוצרים חזקים ואנחנו שפלים. אולם במאה השנים האחרונות החלו הנבואות הללו להתגשם בצורה מופלאה. כעת רואים כל באי עולם כמה שוטים הם הנוצרים. כעת כולם יודעים, כי אכן ה‘ שמר לנו אמונים. מדינת ישראל קמה ונצבה, בנסי נסים הפכנו למעצמה בתחומים רבים, ואף הקומה הרוחנית והמכרעת הולכת ונבנית למורת רוחם של המתכחשים לחזון. אירופה הנוצרית, לעומת זאת, שוקעת אל תהום הנשיה, כאשר הפרוגרס הרס את התא המשפחתי, בעוד ההגירה האיסלמית מניעה את שעון החול לכיוון חיסולה הסופי של אירופה כפי שהכרנו אותה מאז ומעולם. כעת זכינו לראות כיצד העקרה ילדה את בניה, והכנסיה הנוצרית נחלה את תבוסתה. בקרוב גם יתקיים הפסוק בהמשך ההפטרה – “וכל־בניך למודי ה‘ ורב שלום בניך” (נד יג).
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

יהודה אפשטיין: לא מפחד מהדיפ-סטייט אלא ממה שעל-פני השטח

הסכנה הבטחונית הגדולה ביותר – החדלון הערכי

יום רביעי, ל’ תשרי התשפ”ו
ברמת העקרון, אינני חובב קונספירציות. אני מעדיף לדבר על דברים שהוכחו על-סמך עובדות מוצקות ולא על סמך השערות, גם כאלו שמסתברות, משום שלב האדם נוטה להחיל את האג’נדה שלו על כל מיני אירועים ולבנות בנין שלם, לעיתים על יסודות רעועים. לכן התיחסתי בהסתייגות מסוימת לאמירות, כאילו הטבח הנורא בשמיני עצרת לפני שנתיים היה מתוכנן בידי בוגדים מבפנים, אף שמבחינות רבות ניתן בהחלט להבין את אלו הטוענים כך, ולא אפול מהכסא אם אגלה שצדקו.
אולם כיום, אני מבין שיש דברים חמורים הרבה יותר מקונספירציה כזו או אחרת שנרקמה במחשכים בין קפלן לעזה. היום אני מבין, שהבגידה והסכין בגב הלוחמים נעשים רשמית, בגלוי מעל השולחן. וכך אנחנו מדווחים, כי שר האסירים הפלסטיני לשעבר, אשרף אל-עג’רמי, איש החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בעבר ופת”ח בהווה, שהיה כלוא במשך שתים עשרה שנים בשל פעילותו הטרוריסטית, הוזמן על ידי צה”ל להעביר שיחה בפני הקצונה הבכירה. במהלך ההרצאה, דיבר – איך לא – על הג’נוסייד שישראל מבצעת בעזה.
זהו פרצופה של הקצונה הבכירה בצה”ל היום. אותה קצונה בכירה, שמעולם לא למדה על זהותנו הלאומית, על יחודנו כעם ה’, על הברית שכרתנו עם בורא עולם, על זכותנו הבלעדית על הארץ, על חובתנו להקים כאן את מלכות ה’ ולסלק מכאן את אויבינו הקמים לכלותנו – אותה קצונה יושבת לשמוע את משנתם של יורשי הנאצים בימינו. האם מישהו עדיין מתפלא, שראש אמ”ן סבר לפני הטבח הנורא בדרום, כי האיום העיקרי שעלינו לעסוק בו הוא משבר האקלים?
כל החימושים שבעולם לא יעזרו לצבא, שרואה את עצמו ככובש בארץ לא לו. כל הטכנולוגיות המשוכללות לא יעזרו לצבא, שמזדהה עם הנרטיב של האויב. השמאל הרדיקלי השתלט באופן מתוחכם על מוקדי הכח בישראל, והפך את צה”ל לחוד החנית במאבק שלו לחיסול יהדותה של המדינה ולביטול אחיזתנו בארץ. אותו צבא, הרודף באובססיביות אחרי הגיבורים מיישבי הארץ במאחזים – נותן במה למחבל ארור, שירצה בפנינו על רצח-עם שאנחנו מבצעים בעזה.
צר לי, ח”כ טלי גוטליב, צר לי ח”כ אלמוג כהן, אני מאד מעריך את הרצון שלכם לחשוף קשרים אפלים בין השמאל לאויב, אבל הדברים מחווירים לעומת הקשרים הגלויים, לעומת שיתוף הפעולה הנעשה לאור השמש. מאז חתימת הסכם אוסלו, בעת שקציני צה”ל הבכירים השתכשכו בבריכות שחיה עם מחבלים שידיהם מגואלות בדם יהודי וכרתו אתם ברית כנגד ה’ ועמו, אנחנו נמצאים על מדרון ערכי, אשר שובר שיאים של טרוף בכל פעם מחדש.
הפתרון אינו מונח במינוי רמטכ”ל יותר התקפי, כפי שסברו בממשלה, ולא בקידום קצין דתי כזה או אחר. חייבים לנער את המערכת מהיסוד, אם חפצי חיים אנחנו. האליטות הישנות הולכות ונמוגות מבחינה מספרית, אבל הנזק שהן גורמות מקיף את כל צמתי ההכרעה במדינה. חינוך יהודי שורשי אינו רק ענין דתי, הוא צורך בטחוני חיוני בסדר גודל של פיקוח נפש לאומי.
מדברים על גיוס בחורי ישיבות? אכן, חייבים לגייס אותם, מיידית! חייבים לגייס אותם למפעל הלאומי החשוב ביותר – להתמודד עם תת-התזונה הרוחנית שרוב העם סבל ממנה במשך קרוב לשמונים שנות קיום המדינה, ועוד קודם לכן. בחורי הישיבות חייבים לעמוד בחוד החנית של המאבק על נשמת האומה, ולדאוג שלא יהיה ילד יהודי שלא ידע מדוע הוא חי כאן, מדוע הוא חי בכלל. החדלון הערכי שמערכת החינוך הישראלית הצמיחה כאן ושפירות הבאושים שלה ניכרים בקרב הקצונה הבכירה בצה”ל היא הסכנה הגדולה ביותר שקיימות כיום לקיומה של מדינת ישראל ולקיומו של העם היושב בציון.
זהו המפעל הבטחוני החשוב ביותר שצריך להשקיע בו, ואם לא נרתום את כל כוחותינו לכיוון הזה – העתיד שלנו בסכנה. אני לא מפחד מקונספירציות עלומות, אני לא מפחד מהדיפ-סטייט, ממה שמתחת לפני השטח, אני מפחד ממה שעל-פני השטח, והזמן הולך ואוזל!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או