העורך Editor

Reprinted with permission.

Among Jewish institutions, it appears the more shallow an institution, the more care they take to preserve their history. Why is the devotion to the writings of, say, Lithuanian scholars any less than that of their counterparts?

This weakens those who write and teach in the present. Why bother when you won’t be remembered either? Per “Mazla”, even a Sefer Torah is given devotion, except there are inexplicable degrees of devotion, which is where “luck” comes in. But with Torah scholars, there is no mystery: anything which doesn’t exactly fit current fashion in its externalities and/or not written by the figureheads collects dust. “Editor-types” are not respected, let alone cultivated.

Koheles 1:8-11:

כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו. אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה.

Why aren’t older works republished, especially in our time, when scanning and typesetting are far cheaper? And if they are, who exactly is reading them? Are they widely available? Are they quoted? And if having even a simple website is improper, how about Google Drive, or the like? And shouldn’t the budget increasingly reflect future technology, new mediums, etc. to a degree (even if Torah study must always be largely one-on-one)?

If you’re not committed to the past, you’re not committed to the future.

Excerpted from Rabbi Yaacov Haber:

When my Rebbe, Rav Chaim P. Scheinberg, moved to Israel with his family and his Yeshiva in the early sixties he made a going away speech for a large group of his students and friends. He commented on how when he would walk through the streets of New York and see so much crime, promiscuity, and lack of respect for ideals and morals — he would ask himself on a regular basis, “What am I doing here?”

So he went to visit Eretz Yisroel. On that visit, he toured the length and breadth of the country. As he traveled, he looked around and he saw so much crime, promiscuity and lack of respect, just like back home! — The difference was, he said, he found himself asking, “What are THEY doing here?”

Find the rest over here.

Blasted by the Yam Shel Shlomo — in that introduction pored over by all young teenagers “looking for trouble” — for demeaning Ba’alei Hatosfos, the counterfeit missive is titled: מוסר נאה מאד מהרמב”ם ז”ל להרב החכם ר’ אברהם בנו ז”ל.

Find it here on Daat, p. 13, or a text version on Sefaria. It was also unfortunately reprinted by now-defunct Kest Leibowitz Publishing (catalog number #54 I think). Rabbi Yitzchak Sheilat discusses the forgery briefly at the end of his brilliant edition of “Igrot Harambam”.

This atrocity is filled with unspeakable expressions, unthinking praise for Rabbi Ibn Ezra (היה כמו אברהם אבינו עליו השלום ברוח), and horrendous grammar (like סודות עמוקות ועצומות).

No one would dare quote the forgery’s disgusting slanders against Rishonim. But it has still gained immortality for a literary bit against Machlokes:

אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון, ומה נשאר עוד?! ראיתי לבנים השחירו, פחות נפחתו, ומשפחות נסחפו, ושרים הוסרו מגדולתם, ועיירות גדולות נתעררו, וקיבוצים נפרדו, וחסידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, נכבדים נקלו ונתבזו בסיבת המחלוקת, נביאים נבאו, וחכמים חכמו, ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה. לכן שִנאו אותה ונוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה, וגם אל שאר בשרכם אוהב מדנים התנכרו ורחקו קרבתם, פן תספו בכל חטאתם.

The truth won’t stop mashgichim apparently still working on Middas Ha’emes, however…

I read the following halachic ruling by Rabbi Yitzchak Zilberstein from “Chashukei Chemed” Beitza p. 393 shortened in “Mat’amim Leshabbat”. For the full version, see HebrewBooks here.

פושע ששדד לפני כעשרים שנה חנות תכשיטים ברחוב סואן והרכוש הגנוב שוה כ-100,000 דולר, ועתה רוצה להשיב, אלא שאינו זוכר מאיזו חנות ברחוב שכולו מסחר בתכשיטים.

העצה היחידה לפנות למשטרה ולברר ברשומים, אלא שאז יתבעו אותו וישב שנתיים בכלא. מאז חזר בתשובה ונשא, וילדיו לומדים תורה, ויגרם להם נזק רב. מה עושים?

ת: מן הדין חיב רק להשיב את הגזלה ולא לקבל עונש נוסף, ולכן לא יסגיר עצמו, כי הענש שיקבל הוא שלא כדין, ואין אדם מחיב לסבול יסורים כדי להשיב גזלה, וגם מכשיל יהודים לאסרו שלא כדין.

לכן יניח את הגזלה בבית דין וכשר לעדות.

The interesting part (based on Rabbi Elyashiv) is that the state has no right to imprison thieves, unlike a king, etc. From a practical perspective, too, it is a terrible idea to use the state’s jails as personal atonement, see here.

How this fits with the Charedi willingness to keep passing new pseudo-laws whose punishment is jail I do not know…

Needless to add, there is no reason to trust Rabbi Zilberstein his colorful story is anything more than made-up.