מלבי”ם: וחלילה שיבא בכתובים דבר מכחיש המציאות

מלבי”ם מלכים א פרק י’ כ”ב חלק באור הענין דלא כר”י אברבנאל:

השאלות: למה ספר זה שלישית מן האניות וכבר אמר זה למעלה ס”ס ט’ ובסי’ זה פי”א, שם אמר ללכת אופירה ופה אמר אני תרשיש. שם משמע שהיו האניות לשלמה ושהיו מביאות שהם לבד ופה משמע שעקר היה חירם ושהיו מביאות גם כסף, ושבאה אחת לשלש שנים.

כי אני תרשיש, הרי”א חשב כי תרשיש היא העיר קארטאגא בצפון אפריקא על יד ים התיכון, ועי”כ הרבה לתמוה איך הלכו אניות מעציון גבר שהוא על שפת ים סוף, לתרשיש והלא רצועות המדבר (ארץ זיעץ) מבדלת בין ים סוף לים התיכון? ורצה לדחוק שנקראו אניות תרשיש, ע”ש צורתם שנעשו כתבנית האניות האלה, אבל עמד לנגדו מ”ש בדה”ב (כ’ ל”ז) ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר, ואיך הלכו מעציון גבר לתרשיש, והפליאה הזאת מלאה את לבבו לאמר שעזרא הסופר טעה במ”ש ביהושפט (מ”א כ”ב י”ט) שעשה אניות תרשיש ללכת אופירה, וטעה שר”ל אניות ללכת תרשיש עיין שם, וחלילה לנו מזה הדעת שנאמר שכותב ד”ה טעה, ושלא ידע פשט הכתוב במלכים ולא ידע שא”א ללכת מעציון גבר לתרשיש באניה, אבל האמת עד כמ”ש בפי’ ישעיה (סי’ כ”ג) שתרשיש היא עיר טארזיס שהיא שפאניען הקדומה שהיתה רוכלת הצוריים בספרד, כמו שכתבו חכמי העמים, ונודע כי הצוריים בבואם לספרד, (אשר כינו בשם אושפניא ע”ש שהשפנים נמצאו שם לרוב) מצאו כסף מזוקק על פני הארץ הרבה מאד עד שעשו כל כליהם וגם חשוקי וווי ספינותיהם מכסף, ובנו להם עיר מושב ורוכלת העמים טערזוס, והעיר הזאת יושבת על מבואת ים האטלאנטי שהוא ים אקיאנוס, וידוע שים סוף נכנס לים אקינוס, ולפ”ז באניות שבנה בעציון גבר היה יכול לילך בין לאופיר בין לתרשיש. ולמעלה (ט’ כ”ז) ספר ששלח משם אופירה וחירם שלח את עבדיו עם עבדי שלמה, כי עבדי שלמה היו העקר במהלך הזה, והם לקחו שם זהב לא כסף שלא נמצא באופיר, כי בארצות החמות לא יתילד כסף רק זהב ומקום הכסף בארצות הקרות, ופה ספר הטעם שלא נחשב הכסף בימי שלמה כי היה לו גם אני תרשיש עם אני חירם – ר”ל אניה הולכת לשפאניען ששם היה חירם עקר כי היתה תחת רשותו. ואני תרשיש תבא אחת לשלש שנים – והיא היתה נושאת גם כסף, שידוע שהיה שם לרוב מאד, וכמ”ש כסף מרוקע מתרשיש יבא, וגם הביאו משם שנהבים וקפים וטווסים שהיו מצויים שם, ומ”ש לקמן (כ”ב מ”ט) שיהושפט עשה אניות תרשיש ללכת אופירה ולא הלך כי נשברו אניות בעציון גבר, היינו שהיו האניות מיוחדות ללכת תרשיש ע”כ נקראו אניות תרשיש והיה בדעתו ללכת גם לאופיר, וע”י שנשברו בעציון גבר אצל החוף לא הלך אף לתרשיש וכ”ש לאופיר, וזה עצמו כתב עזרא בד”ה, וחלילה שיבא בכתובים דבר מכחיש המציאות.

האמת נעדרת ע”י שנעשית עדרים עדרים… אז איך מגלים את האמת?! – הקדמה

כתב ע”ז חכם אחד בדרך משל:

“מספרים על בחור אחד שהתקלקל שעונו המעורר, נטל מברג והחל לפרק השעון עד שפירקו לגורמים, ניסה לאתר התקלה וחזר והרכיבו מחדש וכאשר תמה מלאכת ההרכבה גילה שנותרו בידו מספר גלגלי שיניים מיותרים. עמד והשליכם לאשפה. וכמובן שטות עשה אותו בחור והיה צריך להבין שבאם נותרו בידו גלגלי שיניים אם כן זהו סימן מובהק שלא הרכיב נכון את השעון.

כך צריכים אנו לדעת שבאם נלמד איזו סוגיא וישארו בידינו מספר מילים מיותרות וכל שכן משפטים מיותרים הרי זהו סימן שלא הבנו נכון. על אחת כמה וכמה אם נשארות לנו פרשות שלמות בתנ”ך, משפטים וקטעים שלמים בדברי חז”ל ועוד שנראים כמיותרים ואין לנו בהם צורך כנראה שלא הבנו נכון את דברי התורה הקדושה ולא הרכבנו נכון את “תמונת הפאזל” ולכן נשארו בידינו “חלקים מיותרים”.

אמת וצדק.

רק יש להעיר שבכל שיטה כן הוא, מעומק המושג וקוצר המשיג. רק השאלה כמה ברגים חסרים ותלוי כיצד למנותם, ויש להעדיף את השיטה שחסר בה מספר הברגים הכי נמוך, ולהמשיך לחפש הלאה במיזוג והרכבה להבין כל בורג שאפשר כי האמת “כנקודה בתוך העגולה”, יגעתי ולא מצאתי אל תאמן.

וכעי”ז משל הבעל שם טוב לאדם תועה ביער שמצא אדם אחר שהציע עזרה, ולא משום שהכיר בדרך אל הישוב, אלא בהכרת השבילים שמכזבים.

החת”ס: יראת שמים דוקא מתוך הוויות דאביי ורבא

כלפי הדברים האמורים כותב ה’חתם סופר’ (פר’ בחקותי עה”פ אם בחקותי תלכו ד”ה א”י): “…לאפוקי ממה שכתב חובת הלבבות ז”ל והזהיר מהיות כל עסקנו בידיעת הדינים הנכרים ושאלות הזרות, כגון דיני גטין וכדומה, אלא יהי’ כל עסקנו בעיוניות, ולכשיבוא שאלה כזו לידינו נעיין בה. והנה במחילת כבוד החסיד ההוא, לא זה הדרך סלולה אשר חפץ ה’, ואשר כבשוהו רבותינו ז”ל, וקבעו בש”ס: ‘איבעיא להו, רגלו אחת בתוך נ’ אמה ורגלו אחת חוץ לנ’ אמה מהו (ב”ב כג, ב) ו’גופו תיש ופניו אדם’ מהו, וכי האי גוונא רוב שקלא וטריא שבש”ס (ראה פי’ ‘טוב הלבנון’ על חובת הלבבות שם), כי ידעו חכמינו ז”ל, שידיעת דברים אלו זהו האושר האמתי, וזה הוא המביא לאדם להבת לבו ביראת ה’ כל היום ודביקות בשמו הגדול, ובתנאי שתהיה תחלת כוונתו לשם ה’ ותו לא מידי, כי אם יעסוק בתורה בענינים כאלו וממילא ידובק בהשי”ת, כי הדבק בתורתו דבק בו ית’, ויהיה הדינים חביבים עליו באופן שירצה להכין לו, אם אולי יזדמן כזה מה יעשה, ולא שיהיה צריך לעיין עליו בשעת מעשה…”.

מקור והמשך: כאן.

הקלקולים בציבור שומרי התורה אינם תירוץ שלא לחזור בתשובה

מתוך שיחה עם הרב אמנון יצחק שליט”א בהרצאה (מתוך ארבע כנפות גליון 167):


הרב: אז אתה חוזר בתשובה?
השואל: לא. כי כולכם שקרנים…לא אתה, כולם חרטה ברטה…
הרב: כמה עבריינים יש בכביש?
השואל: כולם, כל הזמן.
הרב: אז למה אתה נוסע בו?
השואל: כי אין ברירה.
הרב: גם כאן, אין ברירה. אפילו אם כולם היו כמו שאתה אומר, לך אין ברירה אלא ללכת בדרך התורה. אין דרך אחרת…