כתב ע”ז חכם אחד בדרך משל:
“מספרים על בחור אחד שהתקלקל שעונו המעורר, נטל מברג והחל לפרק השעון עד שפירקו לגורמים, ניסה לאתר התקלה וחזר והרכיבו מחדש וכאשר תמה מלאכת ההרכבה גילה שנותרו בידו מספר גלגלי שיניים מיותרים. עמד והשליכם לאשפה. וכמובן שטות עשה אותו בחור והיה צריך להבין שבאם נותרו בידו גלגלי שיניים אם כן זהו סימן מובהק שלא הרכיב נכון את השעון.
כך צריכים אנו לדעת שבאם נלמד איזו סוגיא וישארו בידינו מספר מילים מיותרות וכל שכן משפטים מיותרים הרי זהו סימן שלא הבנו נכון. על אחת כמה וכמה אם נשארות לנו פרשות שלמות בתנ”ך, משפטים וקטעים שלמים בדברי חז”ל ועוד שנראים כמיותרים ואין לנו בהם צורך כנראה שלא הבנו נכון את דברי התורה הקדושה ולא הרכבנו נכון את “תמונת הפאזל” ולכן נשארו בידינו “חלקים מיותרים”.
אמת וצדק.
רק יש להעיר שבכל שיטה כן הוא, מעומק המושג וקוצר המשיג. רק השאלה כמה ברגים חסרים ותלוי כיצד למנותם, ויש להעדיף את השיטה שחסר בה מספר הברגים הכי נמוך, ולהמשיך לחפש הלאה במיזוג והרכבה להבין כל בורג שאפשר כי האמת “כנקודה בתוך העגולה”, יגעתי ולא מצאתי אל תאמן.
וכעי”ז משל הבעל שם טוב לאדם תועה ביער שמצא אדם אחר שהציע עזרה, ולא משום שהכיר בדרך אל הישוב, אלא בהכרת השבילים שמכזבים.