העורך Editor
התנגדות הבעל שם טוב לחומרות
מתוך צוואת הריב”ש \ “הנהגות ישרות”:
מד. לפעמים מטעה היצה”ר לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אע”פ שאינו אלא חומרא בעלמא, או שאינה עבירה כלל, וכוונתו שיהא האדם בעצבות מכח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך. וצריך האדם להבין הרמאות הזה, ויאמר להיצה”ר איני משגיח על החומרא שאתה אומר לי שכוונתך לבטלני מעבודתו ית’ ושקר אתה דובר, וגם אם הוא באמת קצת חטא, יותר יהיה נח”ר לבוראי שלא משגיח על החומרא שאתה אומר לי לגרום לי עצבות בעבודתו, אדרבה אעבוד אותו בשמחה, כי זהו כלל גדול כי אין כוונתי בעבודה לצורך עצמי רק לעשות נחת רוח לפניו ית’, וא”כ אף שלא אשגיח על החומרא שאתה אומר לא יקפיד הבורא עלי, כי כל עיקר שאיני משגיח הוא מחמת שלא אבטל מעבודתו ית’, ואיך אבטל מעבודתו אפילו רגע אחד וזהו כלל גדול בעבודת הבורא ית’ שיזהר מעצבות כל מה שיוכל.
מו. ואל ירבה בדיקדוקים יתירים בכל דבר שעושה שזה כוונת היצר לעשות לאדם מורא שמא אינו יוצא בדבר זה כדי להביא אותו לעצבות ועצבות היא מניעה גדולה לעבודת הבורא יתברך, ואפילו נכשל בעבירה לא ירבה בעצבות שיבוטל העבודה רק שיעצב על העבירה ויחזור לשמוח בהבורא ית’ כיון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסלתו בשום פעם, ואפילו כשיודע בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעות הרבה לא יהיה עצב, ויחשב שהבורא ית’ בוחן לבות וכליות, שהוא יודע שרצונו לעשות מן המובחר רק שאינו יכול, ויחזק עצמו לשמוח בהבורא ית’, וכמ”ש עת לעשות לה’ הפרו תורתיך שפעמים יש מצוה שיש בה קצת נדנוד עבירה אל ישגיח על יצה”ר שרוצה לבטלו מלעשות המצוה ויאמר ליצר הלא אין כוונתי באותה המצוה רק אני רוצה לעשות נחת רוח להבורא ית’ במצוה זו ובזה יסתלק היצה”ר ממנו בעז”ה אבל מ”מ צריך להבחין בשכלו אם יעשה המצוה הזאת אם לאו וכל מה שכתבתי הם כללים גדולים ונחמדים מפז רב כל דבר ודבר הוא כלל גדול.
ונראה לומר בדרך שמא ואפשר שהבעש”ט עצמו לא פנה להמונים, וא”כ “חומרות” הכונה לחומרות באמת, ולא מה שקוראים המון עם “חומרות”, שהן עיקר שורת הדין, וזהו לשון “צריך להבחין בשכלו”. (וראה מ”ש כאן שציוה ללמוד הלכה בכל יום.)
לכן התחילו להתנגד רק למגיד ממזריטש (וכעין טענת החזו”א בחלקים המצונזרים באמונה ובטחון שתלמידי הגרי”ס סילפו את משנתו המקורית). הביקורת הכי קשה נגדו היתה מ”ש הגר”א [חסר מקור, ועיין כאן], שלא השיג “אלא ע”י שאלת חלום בכל לילה”.
Dear Corona Poskim: At Least Address BOTH Sides!
Here’s from a recent article by Chananya Weissman:
Then and Now
Then:Rav Nachman bar Guria traveled to Neharda’ah. They asked him, “If one milks [on Shabbos], for what is he culpable?”“For milking,” he replied.“If one sets milk, for what is he culpable?”“For setting milk,” he replied.“If one makes cheese, for what is he culpable?”“For making cheese,” he replied.“Your rabbi was a reed-cutter!” they retorted [Rashi: who doesn’t know how to explain a teaching].
He went and asked in the Beis Midrash. They told him, “One who milks is culpable for unloading, one who sets milk is liable for selecting, one who makes cheese is culpable for building.” (Shabbos 95A)Now:They asked: Why should we wear a mask?Rabbi: Because they said so.They asked: Why should we get injected with this experimental drug?Rabbi: Because they said so.They asked: Why should we stay away from people and demonize our fellow Jews?Rabbi: Because they said so.
They said: The Rabbi is so great and wise!
Actually, it’s worse. As Rabbi Brand explains, Rav Nachman bar Guria was teaching real Torah, albeit incomplete:
…
ובגמרא בבבלי מבואר שיש מהלך ע”פ הירושלמי הנ”ל שקודם מבינים שיש כאן מלאכה בלי לדעת איזה מלאכה זה, ורק אח”כ מבינים למה לדמות, וזה משום שבאמת הדבר לא פשוט במושכל ראשון לדמות.
וכמו שמצינו בשבת (בבלי מסכת שבת דף צה עמוד א) “רב נחמן בר גוריא איקלע לנהרדעא, בעו מיניה: חולב משום מאי מיחייב? – אמר להו: משום חולב. – מחבץ משום מאי מיחייב? – אמר להו: משום מחבץ. – מגבן משום מאי חייב? – אמר להו: משום מגבן. – אמרו ליה: רבך קטיל קני באגמא הוה. אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: חולב חייב משום מפרק, מחבץ חייב משום בורר, מגבן חייב משום בונה”. ע”כ.
הנה לשון “קטיל קני באגמא” הוא מליצה גוזמית, שאינו כפשוטו, אלא הכוונה על חסרון כל שהוא בלימוד, כך מבואר בגמרא (סנהדרין דף לג ע”א), וא”כ מאי אמר רב נחמן בר גוריא, הרי לכאורה לא אמר כלום. אלא כוונתו, שבאמת הוא כן השיב דבר חשוב, שזה סברה שחולב חייב גם בלי לדעת לאיזה מלאכה לשייך את זה. אולם המשיב רצה בעיקר לדעת לאיזה מלאכה זה שייך, ועל זה לא השיב, על כן תקף אותו.
ואותו דבר הוא גם על מגבן, שקשה לדמות אותו ממש לבונה, שהרי אין שייך בנין באוכלים. אלא משום שכאן מהווה דבר חדש לכן שייך בו בונה, אף שאין זה לפי הכללים הרגילים של בונה.
מנהל רשת תלמודי תורה ברחבי הארץ עלה היום להתייעצות במעונו של ראש הישיבה, כדי לדון בנושא המסעיר בתקופה האחרונה את הרחוב החרדי, האם מנהל יכול לחייב את המלמדים להתחסן.
בנוסף, המנהל שאל את ראש הישיבה, האם הוא יוכל להוציא לחופשה ללא תשלום מלמד שיסרב להתחסן ובכך לנסות לשכנע את המלמדים ללכת ולהתחסן.
ראש הישיבה ענה לאותו מנהל: “עד שאתה שואל בענייני חושן משפט, ואם יש למעביד זכות לתבוע מעובד דברים כגון אלו, תשאל את עצמך אם בכלל מלמד כזה ראוי ללמד תינוקות של בית רבן”.
“אדם”, הוסיף ראש הישיבה, שאין לו אחריות, על חייהם של תלמידיו ובני משפחותיהם העלולים חלילה להיפגע ולחלות בגינו האם אדם זה ראוי להיות מחנך”.
עוד הוסיף ואמר ראש הישיבה לאותו מנהל: “הלא דעת גדולי ישראל שיש ליטול את החיסון, ומלמד זה חושב שהוא יותר חכם מגדולי ישראל, כלום ראוי איש זה להוות דוגמא לחינוך לילדי ישראל?!”.
Are We Ready for Moshiach? – Hilchesa Limeshicha #19 (Including Translation), 20#, 21#
English:
View or Download the PDF / פתח או הורד את הקובץ
עברית:
View or Download the PDF / פתח או הורד את הקובץ
English:
View or Download the PDF / פתח או הורד את הקובץ
View or Download the PDF / פתח או הורד את הקובץ
Reprinted with permission.
Our Articles About Non-Judaism: A ‘Declaration of Intent’
Many of our articles here discussing Mohammedanism, Gerus, Goyim, Bnei Noach, non-Jews, anti-Judaism, Hebraism, Cursedianity, etc. partly serve as a counter to Rabbi Eliyahu ben-Amozegh and his universalist camp.
I just realized this wasn’t obvious already.
