העורך Editor

From Gemach Yad Shimshon.

Download (PDF, 180KB)

Disclaimer: I was left with a few questions. And, as always, this is not to give financial advice.

מסכת כלה פרק ג’:

[ברייתא] הוי כנד בקוע שאינו נפתח להכניס את הרוח וכערוגה עמוקה שהיא מחזקת את מימיה וכקנקנה זפותה שהיא משמרת את יינה וכספוג שהיא סופג את הכל.

הכל [גמ’] מאי הכל דכתיב הט אזנך ושמע דברי חכמים ואח”כ ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי שאפילו חכמים עוברים ועושין דבר שלא כראוי אל תעשה כמותם אלא לדעתי.

Excerpt:

“If I believed that all Israel was the government, I wouldn’t feel the way I do now. I would be angry, I would be enraged, I would feel horrible. I would feel betrayed, and I would feel disgusted. I don’t know how I could stay here, but I never ever believed that the actions were for anything or anyone other than the land and people of Israel. And to this day, the land and people of Israel have stayed loyal to me.”

Find the whole thing here on Matzav…

I see modern responsa using the flippant “מסתמא” a lot, such as here.

I don’t understand. Do they mean one can be lenient or one must be stringent in cases of doubt? What happened to the word “Mesafek” (in cases of doubt)?! Don’t they have to prove that is, indeed, the “Stama” (default), by exhausting their investigative capacity?

(See here regarding Bayes’ Theorem.)

As the C.I. says in O.C. chap. 9, חמורה היא ההלכה, etc. (and in context-missing Kovetz Iggros II 34: דברים
קלים כמעט לא נפגשתי ואמנם הוא בעומק עיונו לעמוקא דדינא הכל קשה).

I don’t want to fling accusations, but I think people who employ that Goyish/teenage word are…

A friend told me he once asked two different rabbis the same question of Techumin. One started off by saying it probably was not בית סאתים but then walked over to check for himself. The other started off saying it was likely a בית סאתים and still walked over to check for himself. (It wasn’t.)

Point is, Solvitur ambulando!

ספר החינוך תי”ח:

מצות אהבת השם שנצטוינו לאהוב את המקום ברוך הוא, שנאמר [דברים ו’, ה’] ואהבת את ה’ אלהיך…

שורש מצוה זו ידוע, שלא יקיים האדם מצוות השם ברוך הוא יפה רק באהבתו אותו.

דיני המצוה, שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אהר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד, הכל כאין וכאפס ותוהו כנגד אהבתו ברוך הוא, וייגע תמיד כל היום בבקשת החכמה למען ישיג ידיעה בו, סוף דבר יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום באמונתו ויחודו עד שלא יהי רגע אחד ביום ובלילה בהקיצו שלא יהא זוכר אהבת אדוניו בכל לבו. והענין על דרך משל שיהא נזכר באהבת השם תמיד כזכרון ההושק תכלית החשק בחשוקתו היום שישיג להביאה אל ביתו. ויתר פרטיה מבוארים במקומות בתלמוד בפיזור ובמדרשים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.

ועובר על זה וקובע מחשבותיו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לשם שמים רק להתענג בהם לבד, או להשיג כבוד העולם הזה הכואב להגדיל שמו, לא לכוונה להטיב לטובים ולחזק ידי ישרים, ביטל עשה זה ועונשו גדול. וזאת מן המצות התמידיות על האדם ומוטלות עליו לעולם.