העורך Editor
An Amusing Story With Rabbi Dov Landa of Slobodka
A youth was once brought to the rabbi in honor of his twelfth birthday to receive a blessing.
What lesson do you share with a 12-year-old?
Rabbi Landa sat with the boy and explained that although his Bar Mitzvah was still a year off, he must nevertheless be careful to always append “Bli Neder” since Onas Nedarim starts from 12 years and a day (מופלא הסמוך לאיש).
After all the explanations, the rabbi asked the boy if he understood. Yes, he said. So, to test him, Rabbi Landa then asked him if he will careful to avoid making open promises? And the boy said: Yes.
Oy vey…
The Limits of Rounding Numbers in the Torah
In the Torah (Bamidbar 17:14) we just read:
ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח.
If this refers to the 250 men, they cannot be included, because adding a round and non-round number together is in error.
An exception is where it just so happens the sum is exact. In Parshas Bamidbar, all the numbers are rounded to hundreds; Shimon 59,300, Zevulun 57,400, Binyamin 35,400, and so on.
Except for Shevet Gad:
פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים.
And the reason is obvious: You cannot round the number 50 to a hundred, because you cannot go up or down. Then, although Gad was exactly 45,650, the fifty remains in the total, as well.
The same occurs in Shemos 38:26:
בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.
The reason numbers are rounded at all, is because exact numbers are ugly, literature-wise (and the Torah is also literature!) unless there is a special need for detail.
Yerushalmi Rosh Hashana Daf 2b:
כתיב והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה וגו’ וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך וגו’ בכלל חסירים ובפרט יתירים. רבי יצחק בר קצצתה בשם ר’ יונה שלשים ושתים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלם הוא מונה אותן שלימות יהודה בי רבי אומר חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט.
פרק ו’ בפרקי אבות זה ברייתא, לא משנה
בהסבר השמטה ברמב”ם, כתב החזון איש יו”ד סימן ק”צ סק”ד:
… [… הר”מ היה מסור לקצר בכל מאי דאפשר כדי להספיק לכלול כל שרשי תורה שבע”פ שהיא עבודה בלתי טבעית בכח אנושי רק שניתן מתנה למי שזכה לכך, וכדתנן בלומד לשמה].
הערה: צריך לומר “כדתניא” בלומד לשמה.
אבל בתוספות חולין ריש פ”ז ב’ כתב שיש תנן שהוא ברייתא?
נו נו.