העורך Editor

Or was it wondrously calibrated Hashagacha Pratis?

Reread this without anti-Zionist heresy: Israel: Mythologizing a 20th-Century Accident

A Chassidic Rebbe, who heard rumors of Rabbi Odesser being “off”, visited him to investigate matters for himself.

As his visitor sat down, Rabbi Odesser picked up a large piece of cake on the table and slammed it into his own face. When the Rebbe saw that, he immediately decided he had seen enough, and left. After a while, Rabbi Odesser, unsure if his visitor had gone completely, asked someone present: Can I clean myself up yet?

This oft-repeated claim is both, uh, “highly unobvious” from our historical knowledge, and psychologically harmful. And I know of no Chazal saying so.

But what about “בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו”?

What does that prove?!

Maybe some small tribes didn’t yet get the chance to persecute us, but…?

That’s not what it says in Tana Devei Eliyahu 22:

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד ואמר לי וכי יש עכו”ם לימות בן דוד ואמרתי לו כי כל הגוים וכל הממלכות שעינו אותם את ישראל ולחצו אותם יהיו רואין בשמחתן של ישראל ויצטערו ויכעיסו בלבבם ואח”כ הן הולכין לעפרם ושוב אינן חוזרים לעולם שנאמר רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד ואומר (ישעיה סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי וגו’. וכל הגוים וכל הממלכות אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם יהיו רואין בשמחתן של ישראל והויין אכרים וכורמים לישראל שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם ואתם כהני ה’ תקראו וגו’ ואומר ולעבדיו יקרא שם אחר אלו כשרים שבישראל לימות בן דוד.

Eliyahu Hanavi refers here to “kingdoms”.

שו”ע או”ח סימן של”ו ג’:

… האוכלים בגנות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אע”פ שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא; אבל מותר להטיל בהם מי רגלים או שאר משקין שאינם מצמיחין.

ביאור הלכה סימן שם ד”ה או:

או שאר משקים וכו’, קשה דלפי מה שכתב הסמ”ג והובא בהגה”מ והעתיקו המ”א דהמשקה מים חייב משום חורש ג”כ אמאי כתב דביין מותר וה”ה בשאר משקים שאינם מצמיחין נהי דאינו מועיל להזרעים עכ”פ מרפה הקרקע ע”י הלחלוחית ויתחייב משום חורש ושמא י”ל דלא אמרו בזה משום חורש רק היכי דהוא מועיל להזרעים ג”כ אבל היכי דהוא מקלקל להזרעים אפשר דאין מתיפה הקרקע ג”כ וכעין זה מצאתי ג”כ במאמ”ר אבל הוא דוחק וצ”ע ודע דבספר תפארת ישראל כתב דבחכמת אקאנאמיע אמרו שמי רגלים הם טובים מאד לזבל הקרקע א”כ מזבל תולדת חורש הוא עכ”ל ולא נהגו העולם ליזהר בזה כלל וגם משבת פ”א ע”ב מוכח שלא כדבריו דהלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים ולדבריו היה אסור גם לפנות על שדה ניר בשבת מחמת חרישה ולא משמע שם כן עי”ש.

Many artists imagine mind-altering substances are a help to their talents.

I say, if that were true, we would have already heard about it from Chazal. If anything, we learn the opposite (פסחים קי”ג א’ לא תשתי סמא).

The following is based on Gary North:

William Blake’s wrote: “If the doors of perception were cleansed, everything would appear to man as it is: Infinite”. Aldous began experimenting with psychedelic drugs in 1952. In 1954, Aldous Huxley published a book defending the use of psychedelic drugs titled: “The Doors of Perception.” Jim Morrison, who died a heroin addict at the age of 27, named his group “The Doors,” in honor of the Blake/Huxley phrase.

Huxley died on November 22, 1963. A week before he died, under the influence of a sedative, Huxley spoke into a tape recorder operated by his wife. He admitted:

. . . When one thinks one’s got beyond oneself, one hasn’t. . . . I began with this marvelous sense of this cosmic gift and then ended up with a rueful sense that one can be deceived. . . . It was an insight, but at the same time the most dangerous of errors . . . inasmuch as one was worshipping oneself.