יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום שני, ט”ז טבת התשפ”ו

שני אנשים שעברו מזמן את גיל השמונים נמצאים במצוקה בימים אלו בראותם את מפעל חייהם הולך וקורס לנגד עיניהם. האחד הוא המדריך העליון של המהפכה האיסלמית  באיראן האייתולה עלי חמינאי, השני – לא נעים לומר – הוא המדריך העליון של המהפכה המשפטית בישראל, השופט אהרן ברק.

על-פניו מדובר בשני אנשים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, פשוטו כמשמעו. האחד מייצג את האסלאם השיעי הקנאי, הדוגל בדיכוי החרות האישית ושעבודו תחת אידיאולוגיה דתית המקדשת את כח הזרוע, את החושניות ואת הקנאות תוך רמיסת האחר, ואילו השני נדמה כמי שדוגל בשימור ערכי החרות וזכויות הפרט בשם החילוניות, הליברליזם והדמוקרטיה.

ועל-אף זאת, קשה להתעלם מהאנלוגיה בין השנים, כאשר בכל העולם כולו רואים את אותה תופעה, בה הקצוות של האסלאם הקנאי מתחברות לפרוגרס השמאלני – בין אם מדובר בתמיכת השמאל בעולם כולו במרצחים העזתים כנגד ישראל, בין אם מדובר במאבקם למען ההגירה המוסלמית שעומדת להחריב את אירופה ואשר כבר עכשיו שנתה את פניה לבלי הכר, בין אם מדובר ביללות השבר שלהם על מעצרו של הדיקטטור המושחת בונצואלה, יללות שנמצאו מקצה הגלובוס ועד קצהו – מראש עיריית ניו-יורק הניאו-נאצי זוהראן ממדאני והמועמדת הכושלת לנשיאות קמלה האריס ועד חבר הכנסת עופר כסיף האוטו-אנטישמי בישראל. בעולם כולו – השמאל הולך עם האסלאם, ובשם החופש, החרות, זכויות האדם והאזרח, הפלורליזם והשוויון, הוא מעניק את תמיכתו לברבריות אכזרית, לדיכוי החרות, להשלטת השריעה הרצחנית על חברות ומדינות, לטרור עולמי, ומעל הכל – לחיסולה של מדינת ישראל.

תורת ה’ באה להעמיד חברה מתוקנת, בה האדם הוא באמת בן-חורין. השמאל לא יכול לסבול את זה, משום שבגאוותו הוא אינו מסוגל לשאת עול, בוודאי לא עול מלכות שמים. האסלאם אינו מוסגל לסבול את זה, משום שלדידו – כח הזרוע הוא היסוד היחידי העומד בעולם, והוא מנוגד לעצם תפיסת החרות האנושית. לכן קריאתם היא ‘אללה הוא אכבר’ – אלהיהם אינו אלא אלהי הכח והדיכוי, וכל ביטוי של חסד ורחמים נתפס אצלם כחולשה. הפרוגרס העולמי מקעקע את מוסד הנישואין, בעוד האסלאם מעמיד אותו על תשתית של דיכוי ואלימות. אלו ואלו אינם מסוגלים לקבל את בשורת היהדות, את העמדת העולם על קבלת עול מלכות שמים אמיתית, הנותנת מקום לכל מידה במקומה הנכון והראוי.

אנחנו קוראים בשם ה’ א-ל עולם, וברגעי השיא של תפילת נעילה ביום הקדוש ביותר, אנו זועקים את זעקתם של בני ישראל במעמד הנשגב של אליהו בהר הכרמל – ‘ה’ הוא הא-להים’ – בעל הרחמים – הוא בעל הכחות כולם. באותו מעמד שחטו את נביאי הבעל והאשרה, אבל לא כדי לתת פורקן לחושניות הברברית כפי שהתבטאה בעזה, אלא כדי להעמיד עולם מתוקן, עולם מוסרי, עולם של צדק ויושר ואמת.

האסלאם והפרוגרס כאחד אינם יכולים לסבול כזה עולם. מבחינתם של אלו ואלו – לא יתכן דרך ה’. חמינאי וברק כאחד רואים את מפעל חייהם בסכנה, ובצדק! ה’ השיב את עם ישראל לארצו, ובשנים האחרונות חל תהליך מבורך, בו עם ישראל שב למורשתו, לקראת כינון ממלכת הצדק והיושר, מלכות ה’ אליה ייחלנו אלפי שנים. מדינת התורה, שתקום על אפו וחמתו של ברק ועל אפו וחמתו של חמינאי, מבשרת את קץ האסלאם ואת קץ הפרוגרס כאחת. העולם כולו יראה, כיצד דווקא מתוך קבלת עול מלכות שמים, זוכים לחרות אמיתית, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, כדברי התנא באבות. 

מפעל חייו של אהרן ברק בסכנה – כך אמר בעצרת במוצאי שבת. ביהירותו ובאטימותו, כינה זאת ‘מפעל החיים של כולנו’, ופרש למי שלא הבין – ‘הדמוקרטיה הליברלית הולכת ונחלשת, הולכת ומתפוררת’. כמובן, מפעל החיים אינו של כולנו, הוא של ברק וגדוד מעריציו, המתכחשים ליעוד האמיתי של תורת ה’ ומגנים על זכויותיהם של אויבי ישראל להרוס אותה מן היסוד. האסלאם אינו מפחיד אותם, משום שהוא לא מביא בשורה של חרות אמיתית, המאיימת עליהם. בתפיסתם המתנשאת, העולם יכול להתחלק בין הפרוגרס המערבי ולשריעה המזרחית, ובלבד שלא לתת דריסת רגל לתורת ה’, המוכיחה כי דווקא השעבוד לבורא עולם – היא שמעניקה לאדם את זכויותיו, את חרותו ואת כל האושר והסיפוק, שהעולם המערבי חשב שיצליח להביא באמצעות פריקת אותו עול. תחת זאת, הביאו לניוון החברה, וכל מי שמנתח את מצב החברה המערבית מבין, כי עתידה של אירופה הוא קודר במיוחד, כאשר הילודה האיסלמית לעומת העקרות האירופאית הולכת לצבוע את היבשת בירוק, וגם באמריקה – קיימת מגמה מדאיגה דומה, אם כי שם מנסה הממשל הנוכחי להלחם בה.

אכן, מפעל חייו של ברק – לא של כולנו – הולך וקורס, וזאת משום שמפעל חייו של אברהם אבינו הולך ומתגשם! “כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה’ לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה’ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו”. דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט – זה מה שישאר אחר שיקרסו איראן וגרורותיה מכאן, והרודנות המשפטית בישראל מכאן. יש לה’ תכנית בבריאה, והיא הולכת ומתגשמת לנגד עינינו. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת!

המחבל היה שב”ח, כך מספרים לנו – שוהה בלתי-חוקי. אולם כאשר מנסים קצת להבין לעומק את שורש הבעיה, מבינים כי המונח הזה – שוהים בלתי-חוקיים – מקפל בתוכו את כל המאבק על הארץ הזאת, והגדרתו הנכונה – היא שתכריע אם נזכה לחיות כאן בשלוה ובהשקט כראוי לאומה על אדמתה, או שנמשיך לדמם ולחיות מאחורי קונספציות מחוררות, שהובילו אותנו כבר לאסונות כה גדולים, עד שפיגוע מעין זה שחווינו ביום ששי נחשבים לעומתם כדבר שביכולתנו ‘להכיל’.

והנה אנו מדווחים, כי מעצרו של המחבל שביצע את הפיגוע הוארך ב-11 ימים, ולאחר ניתוח – על חשבוננו, הנרצחים – הוא הועבר לכלא קישון. בשלב הזה הוא מנוע מפגש עם עורך דינו. ונחשו מה? הוא עוד מעז להתלונן שהוא עייף ושקשה לו עם הפלטינה ששמו לו ברגל.

ככה לא מדבר שוהה בלתי-חוקי! ככה מדבר מי שמשוכנע, כי אנחנו השוהים הבלתי-חוקיים בארצנו. הוא מדבר כמו בעל הבית, וכך מרגיש האויב הערבי ככל שישראל מאפשרת לו להרגיש כך. ובחסות הדיפ-סטייט והפרוגרס, השמאל הישראלי ופטרוניו מעבר לים – הפך האויב הערבי, הקולקטיב השוהה באופן בלתי-חוקי בארצנו – לבעל הבית, ואילו אנחנו – הפכנו לשוהים בלתי-חוקיים.

“חכמה בגויים – תאמין” – כך למדונו רבותינו (איכה רבה ב יג), והגמרא במגילה (טז:) אומרת, כי “כל האומר דבר חכמה, ואפילו באומות העולם – נקרא חכם”. וממש הלילה, מדווח הניו יורק טיימס על דבר חכמה היוצא מפי סטיבן מילר, סגן ראש הסגל בבית הלבן, אשר חיפש ומצא פתרון משפטי שיאפשר לגרש מאות אלפי ונצואלים משטחי ארה”ב. מילר טוען, כי הכרזת מלחמה רשמית תאפשר לעשות שימוש בתקנה לגירוש המוני ללא הליך במצב מלחמה ותמנע מבית המשפט להערים קשיים על גירוש המהגרים.

ארה”ב, אבירת הדמוקרטיה וזכויות האדם, מבינה שכאשר היא נלחמת במדינה זרה, בני העם בה אמריקה נלחמת מהווים גיס חמישי פוטנציאלי, ומי שמעוניין לנצח במלחמה – לא מסכן את נצחונו עבור זוטות כמו זכויות אדם של בני האויב. החלום האמריקאי של שוויון לכולם ללא הבדל דת וגזע יושם בצד, כי עכשיו האומה מצויה במלחמה!

לאמריקה מסורת עתיקה של עמידה על זכותה להתקיים מול אויביה. במלחמת העולם השניה, היו אלו היפנים שתקפו את ארה”ב בפרל הרבור, ואמריקה גמרה בדעתו לנצח, להשפיל ולנקום ביפן, ולא נחה דעתה עד שהטילה עליה שתי פצצות אטום שהביאו לכניעה מוחלטת. כשנתניהו מדבר על ‘נצחון מוחלט’ בעזה, היה מצופה ממנו ללמוד מאמריקה מהו נצחון מוחלט, וכמי שבילה שנים רבות בארה”ב וכבנו של היסטוריון, הוא בוודאי מכיר את ההיסטוריה ההיא טוב ממני. ואני משער שהוא גם מכיר את מה שפחות אנשים מכירים, והוא היחס למיעוט היפני בתוך ארה”ב באותם ימים. 

באותם ימים נכלאו בארה”ב כ-120 אלף אנשים ממוצא יפני, רובם אזרחי ארה”ב וחלקם ילידיה, במחנות ריכוז על-ידי הנשיא המהולל פרנקלין רוזוולט – מהמפלגה הדמוקרטית, אגב. הכליאה נעשתה בנימוק שהיפנים המתגוררים בארצות הברית עלולים להיות גיס חמישי ולסייע למדינת מוצאם. הכליאה נתמכה בידי רוב האמריקאים בעת ביצועה. על פי סקר מחודש מרץ 1942 שנערך על ידי מכון הסקרים הותיק והאמין ‘גאלופ’, 93% מהאמריקאים תמכו בהעברת יפנים שאינם אזרחים מחוף האוקיינוס השקט,בעוד שרק 1% התנגדו לכך. לפי אותו סקר, 59% תמכו בטרנספרשל יפנים שנולדו במדינה והיו אזרחי ארצות הברית, בעוד ש-25% התנגדו. בעקבות הצו של רוזוולט, הוכנסו למחנות ריכוז גם מעל 10,000 אנשים ממוצא גרמני ואיטלקי בשל העובדה, שגרמניה ואיטליה היו בעלות ברית של יפן.

באירופה של אחר המלחמה, לעומת זאת, שם האויב העיקרי היה גרמניה ולא יפן – גורלם של בני המיעוטים הגרמניים בארצות אותן הם תקפו היה קשה הרבה יותר. מעל 12 מליון גרמנים גורשו כמעט בין-לילה מפולין, צ’כוסלובקיה והונגריה ומדינות נוספות במזרח אירופה, לרבות כאלו שחיו בארצות הללו מאות רבות של שנים. המהלך היה יוזמה של וינסטון צ’רצ’יל, ראש ממשלת בריטניה והאיש המוערץ על-ידי נתניהו, וזכה לתמיכת מנהיגי בעלות הברית כולם במסגרת עיצובה מחדש של אירופה לאחר המלחמה. עבור הצ’כים, הפולנים, ההונגרים ושאר קרבנות התוקפנות הגרמנית, מחאותיהם של האפיפיור דאז ועוד כל מיני יפי-נפש על הפגיעה בזכויות הגרמנים הייתה מעניינת כקליפת השום. הם סבלו די מהגיס החמישי הגרמני, והם גמרו בדעתם שלא עוד.

אכן, חכמה בגויים תאמין, אך לדאבוננו, מי שמסרב ללמוד מהתורה הקדושה כיצד לטפל באויב המבקש להשמידנו – אינו מוכן ללמוד את זה גם מהגויים החכמים. “והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם” (במדבר לג נב) אמרה תורה, ואנחנו מחפשים פתרונות של דו-קיום, שיבטיח את המשך הרציחות. התורה אף לא דרשה מאתנו לדמיין בעצמנו מה יקרה אם לא נוריש את יושבי הארץ. היא אמרה במפורש (שם נה-נו) – “וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם”. ומבאר האברבנאל בטוב טעם ודעת בשמות לד יב – “כי מדרך המוסר בהיות שר ואדון עוזר לאדם מה ולוחם מלחמותיו ומגרש את אויביו, אין ראוי שישלים האיש בעל הריב עמהם, מבלי רשות ומצות האדון העוזר אותו. ועל-כן בהיותו יתברך מגרש אויביו, אין ראוי שיכרות להם ברית, כי יהיה זה חילול כבודו יתברך, כל שכן שהאהבה והברית עמהם לא תצלח. כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם, אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל. וזה אומרו ‘אשר אתה בא עליה’, רוצה לומר, כי כיון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא, ולקחת אותה מידי יושביה, והם עשוקים וגזולים ממנה, איך ישמרו לך ברית אהבה? אבל יהיה בהיפך, כי ‘יהיה למוקש בקרבך’, כלומר שכאשר תקראנה מלחמה יתוספו על שונאיך וילחמו בך”.

המחבל בעפולה ובבית שאן היה שוהה בלתי-חוקי? גילוי מרעיש! מתי כבר יבינו, שהאויב הערבי בכללותו הוא שוהה בלתי-חוקי בארצנו! מתי כבר יבינו, שזה או אנחנו או הם? מתי ילמדו מהתורה הקדושה איך מטפלים באויב, מתי ילמדו לכל הפחות את חכמת העמים השפויים, שרוצים לחיות ולא למות? ככל הנראה, שכל ישר זה טוב בשביל גויים, בשבילנו אין מנוס אלא לשוב אל ה’ וללמוד מתורתו כיצד חיים ולא מתים, כיצד מנצחים ולא מובסים, כיצד מכריעים מיהם בעלי הבית בארצנו ומיהם השוהים הבלתי-חוקיים. כדאי לשוב אל ה’ במהרה, חבל על כל דם שנשפך!

כידוע לכל מי שמעט חקר את דת הפרוגרס, אשר האמת היחידה והמוחלטת בה מאמינים חסידיה היא שאין אמת מוחלטת, העבירה החמורה ביותר במסגרת ההלכה הפרוגרסיבית היא לומר את האמת. העבירה חמורה במיוחד, כאשר האמת מחזקת את אלו, אשר החלוקה הדיכוטומית של אותה דת הציבה בצד הרע, בצד החזק, בצד המקפח. כך זכה הטרור האיסלמי לצידוק מוסרי, עד שנשיא ארה”ב לשעבר ברק אובמה סרב להכיר בעצם התופעה, וממשיכי דרכו מעניקים רוח גבית לנוחבות ולשאר חיות הטרף השואפות להשלים את עבודתם של הנאצים.

הפיגוע בסידני סיפק בידי מכחישי הטרור האיסלמי קלף מנצח – אחמד אל-אחמד, המוסלמי שהציל במסירות נפש יהודים רבים ונאבק במרצחים. ללא ספק, מדובר בגיבור הראוי לכל ההערכה. אולם מעשהו האצילי אינו משנה את העובדה הפשוטה, ולפיה הטרור האיסלמי הוא תופעה נרחבת, לגיטימית, מקובלת ומוערצת בעולם הערבי, והגינויים והאיומים שקיבל רק ממחישים אמת יסודית זו. אחמד אל-אחמד אינו מייצג כלל, הוא מייצג את היוצא מן הכלל, אבל השקר הפרוגרסיבי יתעלם מזוטות שכאלו. מבחינתו, אין טרור איסלמי, והפיגוע באוסטרליה אינו שונה מכל אירוע פלילי, בו אדם יורה באדם, ואדם אחר מנסה להציל את הקרבן. אין יהודים, אין מוסלמים, אין שום זהות לאומית ושום זהות בכלל. ואל תבלבלו אותם עם העובדות.

אילו היתה התופעה הזאת נחלתו של השמאל ההזוי בלבד, היינו יכולים להתנחם בכך שהרוב השפוי לא קונה את שטיפת המח הזו. אולם הצרה היא, שהשמאל העולמי מצליח למשוך אל תוך מלכודת התודעה שלו גם רבים שאינם מזוהים אתו. באמצעות מילת הקסם ‘גזענות’, הם מצליחים לכפות שיח של שקר על כל המערכת הציבורית, ומי שמסרב ליישר קו מוכתם כגזען ומוצא אל מחוץ לשיח הלגיטימי.

הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא לא פחות מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בנאומו המהוקצע בקונגרס האמריקאי לפני קצת יותר משנה, בו זכה למחיאות כפיים סוערות, הציג בפני חברי הקונגרס כמה מגיבורי המערכה שחרפו את נפשם מול הנוחבות ביום המר והנמהר בשמיני עצרת תשפ”ד. היו אז רבים שמעשיהם יחרתו לדורות עולם בהיכל התהילה של הגבורה הישראלית. אולם נתניהו, אשף התקשורת ויחסי הציבור, בחר במספר מצומצם של גיבורים, שיסעו אתו לגבעת הקפיטול ויוצגו לראווה לעיני העולם. אחד מהם היה חייל בדואי מרהט, מוסלמי שלחם באחיו המוסלמים והציל בכך יהודים. נתניהו ידע מדוע הוא לוקח אותו לוושינגטון. כנגד האשמת ישראל בגזענות, באפרטהייד, ברצח עם ובשאר השקרים שהעולם מאשים אותה בהם, וביתר שאת באותו הזמן תחת הממשל הדמוקרטי העוין לישראל, אשר פחות או יותר אימץ את אותו נרטיב שקרי, החייל הבדואי מרהט היה תשובה מוחצת. כך יציג נתניהו את ישראל כמדינה דמוקרטית, ליברלית, המעניקה שוויון לכולם, מול הברבריות העזתית, אשר פוגעת לא רק ביהודים, אלא גם במוסלמים.

הבעיה היחידה היא, שהמיצג הזה הוא מיצג שווא. הרצחנות הערבית אמנם פוגעת בהם עצמם לפני הכל, זה נכון, וישראל אכן מעניקה לערבים הדרים בשטחה – מוסלמים ונוצרים כאחד – זכויות שלא יכלו לחלום עליהם בכל מדינה ערבית. לקחנו את השממה והפכנו אותה לגן פורח – כך אנו משכנעים את הערבי כמה טוב לו בארצנו. אך מה גדולה האכזבה, כאשר הוא אינו משתכנע, ואומר – אכן, אבל השממה הייתה שלנו, והגן הפורח הוא שלכם.

הערבי מעדיף לגור באוהל הבדואי הפרימיטיבי שלו תחת שלטון מוסלמי מאשר לזכות לכל ההטבות שהמדינה הציונית מעניקה לו. החייל הבדואי שמסר נפשו למען ישראל כנגד אחיו המוסלמים – אינו מייצג את הערבי הישראלי המצוי, כפי שאחמד אל-אחמד בסידני הוא יוצא מן הכלל, המעיד על הכלל. ואם הפעיל הפרו-ישראלי יוסף חדאד ירוץ לכנסת, הוא יקבל פחות מאלף קולות, ורובם המוחלט יהיו יהודים. רוב ככל ערביי ישראל יצביעו למפלגות הקוראות למחוק את ישראל מעל המפה כמדינה יהודית, מלבד אלו שאף להם לא יצביעו, כי הם קיצוניים עוד יותר…

החייל האמיץ מרהט שנלחם בחמאס אינו מייצג את תושבי רהט. תושבי רהט מיוצגים על-ידי העובדה, שכעת נתגלו שלושה נוחבות, אשר הסתתרו שם במשך יותר משנתיים מאז הטבח הנורא. אף אחד לא הסגיר אותם במשך שנתיים! כיצד יכול לקרות דבר כזה, אלא אם כן האוכלוסיה האזרחית תומכת ומעניקה גב לטרור? את רהט מייצג ראש העיר טלאל אל-קארנאווי, אשר יזם סיוע ‘הומניטרי’ עבור תושבי רצועת עזה מתוך סולידריות עם מאבקם להשמדת ישראל. נתניהו יודע זאת היטב, אבל הפרוגרס קובע את סדר היום, וכדי לא להיקרא ‘גזען’, הוא חייב לייצר נרטיב נגדי, של יהודים ומוסלמים כאחד הנלחמים נגד הברבריות של החמאס, הגם שנרטיב זה חוטא לאמת. לשם כך, הוא יקח מקרה יוצא מן הכלל וינסה לבנות עליו מגדל פורח באויר. כמו במקרה של אחמד אל-אחמד.

אמת מול שקר, תורת ה’ מול הפרוגרס השקרי. הבחירה בידינו!  “ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך!” (דברים ל יט).

יום רביעי, כ’ כסלו התשפ”ו

אילו הכרנו ביעודנו ובמורשתנו, יכולנו ללמוד מהתורה הקדושה כיצד עלינו להתנהל במאבק על ארצנו, על קיומנו הפיזי והרוחני ועל זהותנו. לצערנו, לדאבוננו, לאסוננו, היהדות בעיני רבים הפכה ל’דת’ ולפולקלור תחת היותה הבסיס הערכי, הרעיוני וההלכתי לקיום האומה, ובמקום לפנות אליה כדי לפתור את האתגרים העומדים בפנינו, אנחנו נאלצים לנדוד אל מעבר לים וללמוד דבר או שנים מאותם גויים שנשארו עם מידה כזו או אחרת של שפיות בתוך ים הפרוגרס המאיים לשטוף את העולם ולדרדר אותו לתהומות שלא ידע מאז ימי המבול בימי נח. והנה, האיש החזק בתבל, נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, בדרכו האופיינית, הישירה והבלתי מתרפסת בפני ה’תקינות הפוליטית’, דרכו אשר זיכתה אותו בתמיכת ההמונים באמריקה, שם את הדברים על השולחן ותוקף את מדינות אירופה הנתונות ללפיתת החנק של השמאל.

על-פי הדיווח, יצא טראמפ במתקפה חסרת תקדים נגד מנהיגי אירופה בראיון ל’פוליטיקו’, ותיאר את היבשת כ’קבוצת מדינות מתפוררת’ בהנהגת ‘אנשים חלשים שלא יודעים מה לעשות’. הוא האשים את מנהיגי אירופה בכך שאיבדו שליטה על גלי ההגירה מהמזרח התיכון ומאפריקה, וטען כי ללא שינוי דחוף במדיניות הגבולות, ‘חלק ממדינות אירופה לא יהיו עוד מדינות קיימות’.

טראמפ התייחס ספציפית לערים כמו לונדון ופריז, ש’קורסות תחת נטל ההגירה’, והאשים את ראש עיריית לונדון סאדיק חאן – בנם של מהגרים פקיסטנים – בכך שהוא ‘אסון’ שנבחר רק בגלל ‘כל כך הרבה אנשים שנכנסו. הם מצביעים לו עכשיו’. הוא ביקר את ה’פוליטיקלי קורקט’ שמנחה את המנהיגים, וקבע כי ‘אירופה לא יודעת מה לעשות’.

עד כאן הדיווח, והמסקנות העולות כלפינו נלמדות מקל וחומר. אם אירופה מצויה בסכנה בשל גלי הגירה של פליטים חסרי כל שלא ישבו שם מעולם, מה נאמר אנחנו על הסכנה האורבת לפתחנו מאוכלוסיה עוינת, המהווה חלק מאוקיינוס של מאמיני האסלאם לעומת ישראל הקטנטנה, אוכלוסיה הרואה את עצמה מושרשת כאן ואותנו כפולשים קולוניאליסטים, אוכלוסיה שהוכיחה את עוינותה ואת רצחנותה במשך מעל מאה שנה, ואשר אינה מסתירה את שאיפותיה למחוק אותנו מעל המפה. כאשר טראמפ מדבר אתנו על שיקום עזה, ראוי להפנות את תשומת לבו לאותו קל וחומר שניתן ללמוד מהמצב באירופה למצב בארצנו.

הדברים נכוחים למבין, ואיני יכול שלא להביא את דברי אביר המפרשים האברבנאל (כך מכנה אותו המלבי”ם) על הפסוק בשמות (לד יא-יב): “שמור לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גֹרש מפניך את האמֹרי והכנעני והחִתי והפרִזי והחִוי והיבוסי. השמר לך פן תכרֹת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך…” וזה לשונו הטהור: “ואמר: ‘הנני גורש מפניך’ וגו’, להגיד שכיון שהוא יתברך גורש מפני ישראל את האמורי ושאר האומות, אין ראוי שישראל יכרות ברית עמהם. כי מדרך המוסר בהיות שר ואדון עוזר לאדם מה ולוחם מלחמותיו ומגרש את אויביו, אין ראוי שישלים האיש בעל הריב עמהם, מבלי רשות ומצות האדון העוזר אותו. וע”כ בהיותו יתברך מגרש אויביו, אין ראוי שיכרות להם ברית, כי יהיה זה חילול כבודו יתברך, כל שכן שהאהבה והברית עמהם לא תצלח. כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם, אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל. וזה אומרו ‘אשר אתה בא עליה’, רוצה לומר, כי כיון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא, ולקחת אותה מידי יושביה, והם עשוקים וגזולים ממנה, איך ישמרו לך ברית אהבה? אבל יהיה בהיפך, כי ‘יהיה למוקש בקרבך’, כלומר שכאשר תקראנה מלחמה יתוספו על שונאיך וילחמו בך“.

יש לנו, אם כן, ראיה מהתורה הקדושה ומפרוש האברבנאל הקדוש, יש לנו – להבדיל – קל וחומר מדבריו של נשיא ארה”ב, ומי שטחו עיניו מראות – קיבל את הראיה הכואבת ביותר באסון בשמיני עצרת לפני שנתיים. מישהו עדיין זקוק לראיות נוספות לסכנה העומדת לפתחנו אם לא נתעשת?

יום ראשון, ג’ כסלו התשפ”ו

פסק הדין בענין ישיבת פוניבז’ מחייב התבוננות פנימית של ציבור היראים מכמה היבטים, וראוי שיעשה בלי משוא פנים מתוך חתירה לאמת התורנית. איני מתכוון להתיחס כאן לסכסוך הירושה הידוע, אלא למקום אליו הגענו, בו שופט חילוני – ולא סתם חילוני, אלא אדם ששנה ופירש, שגם התואר ‘תינוק שנשבה’ שנאמר כלימוד זכות על אחינו התועים קשה להולמו – אדם כזה מכריע בגורלה של ספינת הדגל של עולם הישיבות, אחר שלא יכלו לנהל את הסכסוך בדין תורה. המציאות הזו מקוממת במיוחד בשעה שציבור היראים נתון למתקפה קשה מצד מערכות ה’חוק’ החילוניות, ותחת להעמיד מערכת תורנית חילופית, המבוססת על ערכי הצדקה והמשפט, על ערכי הצדק המוחלט המגולם בתורתנו הקדושה, בדרך לכינון ממלכת התורה שתחלוש על כלל האומה – תחת זאת אנחנו נזקקים לשופט חילוני שכל מציאותו היא הרמת יד בתורת משה כדי להכריע במריבות שלנו, וכדי בזיון וקצף!

אולי פשוט התרגלנו לשלטון החילוני, למערכת המשפט העקומה, להגמוניה של האליטות המושחתות, ואנחנו אמנם יודעים למחות ולזעוק, אבל אף אחד לא באמת מנסה להעמיד מערכת תורנית כאלטרנטיבה, ואנחנו נסמכים בסופו של דבר על המערכת הנוכחית, וכמס שפתיים זועקים על העוולות שהם עושים לנו. אכן, הגיע הזמן לבוא עם בשורה לעם שבשדות, בשורה של תורת חיים שמעמידה מערכת משפטית על-פי הגמרא, הרמב”ם והשולחן ערוך, אשר תוכח כמערכת הנכונה והיעילה ביותר גם בעולם המודרני, הטכנולוגי והמשוכלל בו אנו חיים.

תופעה נוספת שראינו בעקבות פרסום הפסק, הוא שכל הרגשות הלאומיים שדוכאו לאור השקפת העולם הגלותית – התפרצו לפתע לנוכח ה’נצחון’ בחסות המשפט החילוני. ‘ישמח צדיק כי חזה נקם’ שרו בחורי ישיבות, אשר נקמה באויב הערבי חשובה בעיניהם כרגש לאומי הנוגד את התורה. אלו הבזים לתרועות נצחון על חיסול אויבי ישראל, ומקפידים בדקדקנות שלא לכתוב ‘כוחותינו’, כי לנו אין חלק ונחלה במאבק שבין ‘הציונים’ לערבים, אלו הרואים בלאומיות מילה מגונה מצד עצמה – לפתע התמלאו רגשות לאומיים על זה ש’הצד שלהם’ ניצח, בעוד ‘הצד השני’ הובס. [ואיני בא לנקוט פה צד בויכוח, כי התוצאה היתה זהה אילו השופט פורק העול היה מזכה את הצד שכנגד].

אין זאת אלא, שהרגש הלאומי מוטבע באדם, והתורה הקדושה רואה בו ערך נעלה, ובלבד שיוגדר כרצון התורה. אכן, אומה אנחנו ולא יחידים, אלא שבניגוד לאומות העולם המוגדרות על-ידי ארץ, שפה, פולקלור משותף וכדומה – המגדיר הלאומי שלנו הוא הברית עם בורא עולם, שהתורה היא הביטוי המעשי שלה במציאות. מכח לאומיות קדושה זו נבחרה לנו ארץ, בה נקיים את הברית, וניתנו לנו כל התכונות של אומה. אך כאשר בתגובה לנסיון החילוני להפוך אותנו לאומה ככל האומות, אנחנו בורחים מכל מושג הלאומיות במקום לאמץ את הלאומיות התורנית האמיתית – הטבע האנושי תובע את שלו, וזה מתפרץ במקומות בזויים, עד שאלו שרים ‘ישמח צדיק כי חזה נקם’ (טוב שלא המשיכו את הפסוק הבא – ‘… כי יש א-להים שופטים בארץ’…), ואלו שרים ‘ברוך הוא… שהבדילנו מן השונאים’, וכל אחד מבטא את הלאומיות שלו באמצעות קבוצה מצומצמת, כאילו ההיסטוריה היהודית מסתכמת בקרב על גבעת הישיבה. מה שראינו בפוניבז’ ראינו גם בגור ובעוד מקומות, בהם כל הרגשות הלאומיים התפרצו במקומות הלא נכונים, אחר שדוכאו במשך שנים, במקום לנתב אותם למקום הנכון.

אכן, קהל היראים מחויב בחשבון נפש עמוק, אך אי אפשר לסיים בלי תקוה. לכאורה הפסק אמור להביא להיפרדות ולהקמת ישיבה נוספת אי שם בארצנו הקדושה. אולי כשתשכך המריבה, ימצאו שני הצדדים פנאי לעסוק במה שחשוב באמת, בלימוד תורה לשמה ומתוך מגמה להעמיד את משפט התורה בארצנו, מתוך מגמה להעמיד את הלאומיות היהודית האמיתית של עם ה’ כאלטרנטיבה לציונות החילונית, שפשטה את הרגל וסיימה את דרכה. העם שבשדות מייחל לבשורה שתבוא מהציבור החרדי, ומי יודע – כשם שאת מדינת ישראל הקים ה’ באמצעות אנשים, שלא היינו מאמינים שיזכו להגשים את החלום של שיבת ציון, כך גם עכשיו – אולי דווקא השופט פורק העול יסמן את הדרך להקמת הקומה הרוחנית של האומה, להפחת הרוח בעצמות שכבר אינן יבשות, בדרך לכינון מלכות התורה בארצנו.

השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או