כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת

משך חכמה ויקרא י”ב ו’:

ובן יונה או תור לחטאת, יולדת עשירה מביאה חטאת עוף לפי שקרבנה כדר”ש (נדה לא:) שבשעה שיולדת ומצטערת נשבעת שלא תזקק לבעלה, [ובמדרש (בראשית רבה כ-יז) היא רפרפה כו’], לכן מביאה יונה לחטאת שאינה מנחת בן זוגה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה. (ע’ ערובין ק סע”ב)

והעולה הוא, כפי הנראה, אחרי שהיתה אסורה לבוא אל הקדש כל ימי טהרתה וכעת באה אל הקדש ובתודה לשמו יתברך על אשר שבה לאיתנה לא יראה פניו ריקם והוא כעין קרבן ראיה. ומצאתי רמז ע”ז באזהרות ר”ש בן גבירול אות ס”ה וטהרת הטומאה בקרבן הנראה וקרבן חטאה, וקרא להעולה קרבן הנראה וכמוש”כ ודו”ק.

צער הבידוד – ברייתא

תורא”ש שבת נ’ ב’ ד”ה בשביל צערו (יותר ברור מהתוספות):

ואפי’ אינו מצטער אלא שמתבייש לילך כך בין בני אדם נראה דמודה האי תנא דשרי דאין לך צער גדול יותר מזה.

החוטא אינו בעל דעה אלא הטעת יצר’ – דע מה שתשיב’

ז”ל חזו”א או”ח יומא קכ”ו סקי”ז:
יומא י”ח ב’ מתנ’ משביעין כו’, בתורע”א הק’ בשם הפר”ח הא הוי נשבע לבטל את המצוה לפי טעותם, ואמנם החוטא אינו בעל דעה, אלא הטעת יצר, ואע”ג שנחשדו להמשך אחר תאות ההמראה, מ”מ לא נחשדו לעבור על השבועה, ובמה דלא נחשדו עדיין האמת שופטן ושולט עליהן.
ניתן לראות את הרחבת היסוד הנ”ל במדריך מעשי לשיחה עם אתאיסט, וניתן גם לשלוח שאלות, אם יש.