העורך Editor

The King Exists For Us, Not the Other Way Around!

Rabbi Shimshon Raphael Hirsch on Shemos 6:7 writes (among a discussion about how Judaism differs from “private religions”):
כמה שונות הם דרכי ״לשון הקודש״, בבחירתן בביטויים מתאימים למושגים של ״עם״, ובן זוגו – ״מלך״!
בגרמנית, המלך (״קעֶנִיג״) הוא מי שבידו היכולת והכח (״דֶר קעֶנֶנְדֶה״); והעם ההולכים אחריו (״פוֹלְק״), הם אלה החייבים לשמוע בקולו (״דַס פוֹלְגֶנְדֶה״).(בשפות הלטיניות, נלווית למושג ה״עם״ משמעות חזקה יותר של זלזול והשפלה [עיין פירוש, בראשית יא, ז]). לכן קיים העם רק למען המלך; בלי מלך אין עם.
לא כך הוא בלשוננו הקדושה. המושג ״עַם״ אינו תלוי בסוג כלשהו של יחס למרוּת עליונה שמעליו או מחוצה לו; אלא הוא מושג העומד בזכות עצמו, אשר במרכזו אך ורק הקשר ההדדי שבין מספר רב של אנשים (״עם״ קרוב ל״עִם״ משורש ״עמם״). המשמעות הבסיסית של ״מלך״ היא: מי שמשמש כראש לאחרים, מי שמהנה את האומה בחכמתו ופקחותו, מי שחושב עבור האחרים. (השווה תיבת ״נמלך״ בלשון חכמים, ״להתייעץ עם מישהו״. קרוב ל״מלך״ ברמה המוחשית – ״מלק״ [עיין פירוש, בראשית י, י]). נמצא, שהמלך קיים למען חברת העם, כדי שבני העם יגיעו, אחד באמצעות השני ועם השני, לתכליתם הסופית; אך חברת העם אינה קיימת למען המלך.
I quoted this piece with more context over here.

You Aren’t Going To Be Chabad, so Don’t Be Chassidic at All!

In “Toras Menachem” volume 7, p. 212-216, 223-225 Siman Alef (Hisvaadus Yat Kislev of the year 5713) the Lubavitcher Rebbe says one may not become a non-Chabad chassid. He likens regular Chassidus to following Beis Shamai after the halacha was decided in accordance with Beis Hillel.

So, if you respect the Lubavitcher Rebbe’s opinion, but cannot see your way clear to joining Chabad, it’s easy: don’t be Chassidic at all!

(Not sure the Mitteler Rebbe would agree, which is why Chabad didn’t publish one of his books (wherein he writes Chabad is a new path, unrelated to the Ba’al Shem Tov), but that’s for another time.)

Self-Censorship of Cursing Nazis

From “My Father, My Rebbe” (p. 101):

To this day my mother feels she cannot understand how anyone can merely write the word “Hitler” or “Mengele without writing immediately afterwards, ‘Er zol brenen in Gehinnom leilam vo’ed – Their name and remembrance should be wiped out forever and ever.’

Usually, the Yiddish translations in the book are better than that.

I don’t know whose shameful idea it was that we need to be ashamed of wishing our enemies burn forever, but I suspect this behavior is less common among Bnei Eretz Yisrael.