העורך Editor

I recently wrote up a theory about large, rounded numbers in the Torah here.

Then I found an essay by Dr. Eli Mertzbach dealing with these questions in a statistical manner. He additionally wonders at Bamidbar 26:7, אלה משפחת הראובני ויהיו פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע מאות ושלשים, which I overlooked.

Since my answer cannot account for this, his answer is better than mine (although his answer is not as intuitive, and I cannot comment on the statistical analysis).

Update: here it is.

Bereishis Rabbah 49:1:

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אמר רבי יצחק, כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה. מה טעמיה, זכר צדיק לברכה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה. מה טעמיה, ושם רשעים ירקב.

Looked at from one perspective, XYZ is obviously a Rasha but looked at from another perspective, a perfect Tzaddik.

Frummer Than Me Is a Fanatic; Less Frum Is an Apikores!

But one cannot both curse and bless, sadly.

So please just add in the appropriate suffixes as you read the names on this site.

Emuna Ubitachon Chazon Ish 1:8:

דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו, ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו.

ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, ועל החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, וכאן יש כר נרחב אל הדמיון…

Translation:

Historical reports of people and events advance the scholar a great deal in his profession, and he must base his knowledge on these accounts.

Yet, people’s love for creative storytelling has multiplied the lies in the historical record. Man does not naturally abhor lies. In fact, many are those who enjoy tall tales and find them dearly amusing. So now, the scholar must treat the stories he hears in a critical fashion, adopting the truth and winnowing out the untruths. Critical thinking is tougher than it sounds, however…

רלב”ג משלי כ”ז ד’:

הנה החמה תביא לאכזריות כי בעל החמה לא ירחם על אשר יכעס עליו והאף כמו שטף מים שישחית הכל אך הקנאה היא יותר קשה מאד כי בעל הקנאה יצר לו בראותו טוב לזולתו ויבחר הרע לו ולזולתו יותר מטוב לו ולזולתו כמו שסופר מהמקנא והחמדן שאמר להם המלך מפני הכירו תכונותיהם שהוא מוכן לעשות להם טוב כיד המלך ישאל הא’ מהם וינתן לו ולב’ יותן כפלים והנה החמדן לא רצה לשאול כדי שיהיה לו כפל מאת המקנא והמקנא לא רצה לשאול שום טובה לעצמו לדאגתו על הטוב שיהיה לחברו ומיהר לשאול מהמלך שינקרו עינו האחת שישאר חבירו עור משתי עיניו.

[הובא בעבר גם באנגלית.]