You mean, how he defines Techiyas Hameisim itself, right? Or some complicated contradiction between…?
Nope.
I just want to understand the meaning of these sentences in his “Shemonah Perakim” introduction to the commentary on Pirkei Avos.
ובכאן אפסוק בזה הפרק ואתחיל באחר.
וזה מה שרצינו לזכרו בזה הפרק.
וזהו שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה לפי זאת ההקדמה.
וכבר נשלמו כונות זה הפרק.
Yes, says Dinim Vehanhagos Chazon Ish, chapter 20.
This would not need mentioning – it’s in the Mishna Berurah – if not for the Briskers driving people crazy again.
Here’s the Mishna Berurah 567:13:
ולענין לבלוע רוקו מתיר המ”א אף ביוה”כ דאף דקי”ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה.
I didn’t see any of the following within, but several halachic compilations claim women should nurse their children until the age of two (24 months)!
They quote Pischei Teshuvah 81:17, Sdei Chemed, Darkei Teshuvah 81:82, responsa Chasam Sofer Even Ha’ezer I 30, and Tzemach Tzedek Even Ha’ezer, end of 45. They also quote the Arizal saying this is true “Al pi sod”.
Nishtanu hateva’im?
ספר “אור ישראל” סימן כ”ז:
והנה יש יראי ד’ טועין וחושבין כי עיקר נחיצת של יכולת הלמוד הוא רק למי שרוצה להגיע להוראה להורות לרבים. אולם מי שהוא בודד במועדו יוכל להיות עובד את ד’ יתברך שמו ולקים את כל דברי התורה והמצוה גם שלא יהיה גדול בתורה כל כך אולם באמת הוא טעות כי גם כל אדם לעצמו מי שרוצה לילך בדרכי ד’ יתברך שמו ולשום דרכיו על פי התורה כל מה שיוסיף דעת ויתחכם יותר כן יוכל לקים התורה והמצוה ביתרון הכשר. גם האדם לעצמו צריך להיות בקי בכל התורה ולהיות לו לב נבון ושכל חרוץ למען שיוכל לשמר ולקים את התורה על פי גדרי משפטיה גם חלק התורה של חשן משפט ואבן העזר צריכים להיות שגורים בפיו לעצמו למעשה, ואדמו”ר זצוק”ל [א”ה, הרב ישראל ליבקין מסלנט] הראה לנו כמה דוגמאות בזה.
הנה ציטוט מדברי הגאון הרב מאיר מאזוז שליט”א, מוצאי שבת פרשת כי תצא, גליון 127 סעיף י”ט:
לגבי הכפרות שעושים בערב כיפור. פעם הייתי עושה בעופות, אבל היה בלאגן בבית, כי פעם מלכלכים ופעם התרנגול באמצע הדרך מת, וזה לא פשוט. לכן אמרתי שנעשה התרה על זה, ונוכל לעשות כפרות בכסף. וכסף עדיף מכל הבחינות, גם שזה לא מלכלך, וגם שאין את הבעיה שכתב הבן איש חי (שנה שניה פרשת תזריע אות ט”ו) שהתרנגול רואה שהחברים שלו נשחטים, הוא מקבל פחד והריאה שלו מצטמקת. וכתוב בהלכה (שלחן ערוך יו”ד סימן ל”ו סעיף י”ד) שאם צמקה הריאה מפחד בני אדם טריפה… עכשיו לך תשאל את התרנגולת: האם פחדת? והיא תגיד לך: לא פחדתי, בסדר… אבל גם אם נניח שהיא לא פחדה מזה, הרי השוחט מסכן צריך לשחוט עשרות אלפים ביום אחד, וכל פעם הוא בודק את הסכין, ולפעמים הצפורן שלו כבר נחלשה והוא לא מרגיש, וממילא זו נבילה. ולכן אם עושה כסף אין שום בעיה, והכל פשוט. אבל גם אם נניח שהוא מרגיש והכל בסדר, אח”כ לוקחים את העופות לעני, והוא אומר: כבר הביאו לי מאה תרנגולים, איפה אשים את כל זה? אין לי מקפיא גדול… ולפעמים גם העופות האלה נמצאים באוטו כמה שעות בחום השמש, וזה צער בעלי חיים…
עיין שם.