העורך Editor

How Many Torah Greats Supported Jewish Sovereignty?

There is a problem. On the one hand we have the Satmar Rebbe and many others claiming most Torah Scholars opposed Zionism, at least until the state was founded. And on the other, we have Rabbi Yitzchak Ze’ev Soloveichik saying the majority were all for it.

How can clear facts be in such diametric dispute?

Here is how Chardal puts the oddity:

R’ Moshe Shternbach, one of the leading rabbis of the extremely anti-Zionist edah haHereidit in EY, actually admits in one of his books that the majority of Gedolei Israel supported the idea of a Jewish state even before the state was created. Yes, another instance of Chareidi historical revisionism is contradicted by their own internal sources (תשובות והנהגות ח”ב סי’ ק”מ):

“… ולכן טען אז ואמר (הגרי”ז זצ”ל מבריסק) הרי בכנסיה התאספו רוב גדולי הדור, והקב”ה נוטה בתר רוב, והרי הסכימו על עצם מדינה, רק חלקו אם מותר לוותר על חלקי ארץ-ישראל, ואמר אז (בשנת תרצ”ו) חוששני שיתקיים שהרי אינו קשר רשעים והם מן המנין”

“And thus he (the Brisker Rav – haGriz) said, in the convention met most of the gedolim of the generation, and Hashem tends to go after the majority, and they all agreed regarding a state in essence, they only disagreed whether it is allowed to give up parts of the land of Israel. And then he said (in 1936) ‘I fear that [the state] will be established since it was not a convention of the wicked and they are counted as part of the congregation.”

So which is it? The answer is simple. “Rabbi” is a function of the individual’s fear of Heaven. For many Jews, Fear of Heaven can be detected by the person’s position on several questions deemed unambiguous. One of those questions concerns Zionism.

The Chazon Ish in Collected Letters 2:75 says this:

וכמדומני שברגש זה אין בו שום מחלוקת, וכל החרדים באמת מרגישים תמיד מה לרחק ומה לקרב, כאילו רוח ממרום נשפך עליהם, ובזמננו כולם הושוו בהשקפתם על הציונות ועל המזרחי, וכן בכל המתרחש על ידם. וכמעט שאיני יודע חילוקי דעות בין היראים בעניינים אלה, עד שכל מי שדעתו לקרב במקום שאנחנו מרחקים נשפט על ידי הרגש החרדי למי שצריך בדיקה אחריו.

Note how he writes”yere’im“, not “chachamim” or “gedolim”.

הרב קוק על סימוכין בקבלה לתורת היחסות של איינשטיין

“בשנת תרפ”ג ביקר הפרופסור איינשטיין בארץ ישראל, וסודרה פגישה בינו ובין רבנו הגראי”ה קוק שליט”א.

הפגישה הקצרה ההיא, למרות מה שהיו אנשים צדדים מפריעים מליחד את הדבור במחשבות אציליות כלליות שהיו ראיות להתבטא בפגישה ההיא, בכל זאת נגע מרן [הרב קוק] בכללות היקף שיטתו של הפרופסור, והעיד אותו שזהו חזון נפרץ כמה פעמים באוצרות היהודים העתיקים שאיזה התגלות מפליאה את האנושות כולה, מוצאים אותה באיזה פינה נסתרת של ספרותנו הקדומה ובעיקר [בספרות המסתורין] (המסתורית), המרקיעה במעוף ברקיה אל רום העולם המחשבתי, ומתנשאת למעלה מכל דרגא של התפתחות היסתורית בעולם המחשבה. ושכן אירע גם כן להתגלות הנפלאה המרעישה את הלבבות של כל הוגה דעות בכל העולם כולו מתוך שיטתו היחסית החדשה, שגם מקורה כבר נמצא בספרי המסתורין והקבלה והמפרשים שנתחברו עליהם.

ודוגמא לזה נמצא בספר עתיק בשם ‘ברית עולם’, מאחד המקובלים הקדומים, שדיבר שם על דבר ‘האפשרות של תוכן הזמן ההולך בקו אחד ו”שיעור אחד”, ומכל מקום הוא מתחלף בכל עולם ובכל נשמה לפי כוח קיבולה, עד שיש אפשרות שרגע של נשמה אחת יהיה תקופה ארוכה מאוד של שנים רבות בעולם אחר ובנשמה אחרת. וזהו באמת היסוד והגרעין הפנימי של השיטה היחסית המשתרעת בצורה זו על התוכן של הזמן ושל המקום ביחד, וכל התנועות השונות המתייחסים להם בכל השינויים החוקיים המתהווים בהם, שהגבורה [השכלית] (המתמטית) מוצאת את עצמה לפעמים כל כך (לאה) [קצרת יד] להגיע [למהותה] (עד תכנה). ושהפרופסור איינשטיין, בגבורת שכלו הכביר, בקע את הים הגדול הזה, ומצא בו שביל למהלך הרעיונות והדעות אשר ממנו מתפלגים נתיבים לכל המדעים כולם.

מובן שהפרופסור קיבל את הדברים בתשומת לב ובהתעניינות, והעיר על הצד הפילוסופי של הערת הרב בנוגע להבנת שיטתו, שסוף כל סוף בעיקרה היא עומדת בתפיסה הטכנית של בניין העולם כולו”.

(אגב, הרב משה צוריאל שליט”א העיר על דברים אלו, שדברים דומים למה שכתוב בספר ‘ברית עולם’, מופיעים גם ב”גבורות ה'” למהר”ל, הקדמה שניה).

ראה את שאר הכתבה כאן…