פרשת תרומה – שורשים מתהפכים בלשון הקודש
פרשת תרומה, שמות כ”ז א’-ג’:
ועשית את המזבח… ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו תעשה נחשת.
רש”י שם:
לדשנו, להסיר דשנו לתוכם והוא שתרגם אונקלוס למספי קטמיה לספות הדשן לתוכם כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה כמו (תהלים פ) ותשרש שרשיה (איוב ה) אויל משריש. וחלופו (שם לא) ובכל תבואתי תשרש. וכמוהו (ישעיה יז) בסעיפיה פוריה וחלופו (שם י) מסעף פארה מפשח סעיפיה וכמוהו (ירמיה נ) וזה האחרון עצמו שבר עצמותיו וכמוהו (מ”א כא) ויסקלוהו באבנים וחלופו (ישעיה סב) סקלו מאבן הסירו אבניה וכן (שם ה) ויעזקהו ויסקלהו אף כאן לדשנו להסיר דשנו ובלע”ז אדשצנדרי”ר (צו ענטאשען).
הקשה בספר הכתב והקבלה על דברים כ”ה ה’, דממה נפשך, האיך נקראת הפעולה ייבום בעוד נקראו הפועלים יבמים מקדם, וע’ אב”ע שם. ושמעתי בשם א’ הראשונים לתרץ דבאמת סר הזיקה ונעשים [כמעט] כאיש ואשתו, ואותיות יב”מ ככל הני דרש”י שמות כ”ז ריש ג’ דלעיל, כמו אותיות ר”ש בהרבה מקומות (רש”י במדבר ל”ב ל”ט, שם ע”פ שפתי חכמים, י”ד י”ב, שם ל”ג ריש נ”ב, שם דברים ל”ג כ”ג, רש”י בבא מציעא ל”ח א’ ד”ה והדביש).
ועיין עוד אב”ע ויקרא כ”ה מ”ז, רש”ש ערובין ס”ה א’, ועוד.