יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

יום שלישי, כ”ג שבט התשפ”ו

היהדות החרדית בבריטניה נזעקה לרגל העברת ‘חוק בתי הספר’ בקריאה שלישית. מדובר בחוק, המקעקע את כל יסודות החינוך התורני ואינו מאפשר ליהודי שומר מצוות לשלוח את ילדיו ללמוד במוסד חינוכי בממלכה המאוחדת מבלי שיהיה חשוף לתכנים הקשים ביותר לכל מי שזיק של יראת שמים בלבבו. על-אף נסיונות חוזרים ונשנים למחות ולעורר רחמים בפני השלטונות, רכבת הפרוגרס דוהרת קדימה להרס האנושות, ובדרכה היא דורסת כל ערך השייך לעולם הישן, בו שלטה השפיות והנורמליות. לחינוך החרדי לא היה באמת סיכוי לשרוד את המכבש, וכעת עומדת היהדות החרדית באנגליה בחוסר אונים.

על רקע זה הגיע לידי פלייר ממארגני המחאה, בו נאמר כי “נשאר נאמנים לבוראנו ונקריב את כל מה שצריך עבור כך. לא נעשה שום פשרה”. מלים כדרבנות של מי שמבין, שעליו להקריב את היקר לו מכל על-מנת להשאר יהודי.

אני מקוה, שהמעוררים אכן יעמדו מאחורי מילותיהם. לא קל להקריב את היקר מכל, אלא שבניגוד לעבר היהודי הרווי בדם ובדמעות, כעת אין צורך למות על קידוש ה’. צריך לעשות דבר אחד פשוט – לקנות כרטיס טיסה ולעלות לארץ בה בחר ה’, ושבה על-אף הרדיפות וההתנכלויות לעולם התורה – עדיין אפשר לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות, להקים עולם תורה מפואר עם מוסדות בכל הגילאים לבנים ולבנות, לחנך כאוות נפשנו, והחשוב מכל – למלא את חובתנו בעולם במסגרת הברית שכרתנו עם בורא עולם על ירושת הארץ, מתוך מגמה להגיע ליום, בו כל הארץ כולה תמלא דעת ה’ והשלטון כאן יהיה שלטון של תורה.

אנחנו עומדים כיום קרוב לשמונים שנה אחר הקמתה של מדינת ישראל, מדינה שהוקמה בידי פורקי עול ובשנותיה הראשונות העבירה על דתם מאות אלפי יהודים. דווקא במדינה זו, זכה עולם התורה לפריחה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, בעוד הקהילות היהודיות בגולה הולכות ומתדלדלות. בארה”ב אמנם עדיין יש ישיבות ובתי חינוך שמצליחים לייצר איזושהי מציאות רוחנית, אך גם שם הכל יודעים, כי בחור ישיבה שרוצה להתעלות יותר בתורה ויראת שמים – נוסע לארץ ישראל, ואם הוא באמת רוצה להקדיש את חייו לתורה ולבנית בית של תורה – הוא עולה לארץ ישראל ובונה בה את ביתו. מי שאינו שקוע בעולמה של תורה בארה”ב – סכנת ההתבוללות והטמיעה הרוחנית מרחפת מעל ראשו. ואילו באירופה – המצב קשה הרבה יותר!

האשליה, ולפיה יוכלו היהודים להשאר בגולה הדוויה ולבסס שם קהילות יהודית משגשגות – הולכת ומתנפצת. הן ברמה הפיזית, עם התגברות האנטישמיות מכל הכיוונים – מימין ומשמאל, מנוצרים, ממוסלמים ומאתאיסטים פרוגרסיבים, והן ברמה הרוחנית – עם הגברת הכפיה החילונית והצרת צעדי החינוך החרדי – הולכת ומתבהרת התמונה, ולפיה קצה נפשו של בורא עולם בגלות, והוא לא יאפשר ליהודי להשאר בתוכה.

לא, יהודי בריטניה, אינכם צריכים למסור את הנפש, אינכם צריכים להקריב את בניכם ובנותיכם. ארץ ישראל מחכה לכם, ולא רק לכם – לכל היהודים באירופה, וגם באמריקה, שם קשה לדעת מה יגיע קודם – החורבן הפיזי או הרוחני, או שמא שניהם כאחד. יש יעוד לעולם, יש תכלית לבריאה, יש מהלך להיסטוריה. הקב”ה לא השיב את עם ישראל בתהליך שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית, כדי שישבו להם יהודים בגולה וילמדו שם תורה, אשר נועדה להתקיים רק כאן בארץ.  עדיין אפשר לצאת בטרם תתך עליכם חמת ה’. עדיין אפשר לארוז את המזוודות ולעלות לציון ברנה. עדיין אפשר שיתקיימו בכם דברי הנביא (ישעיה נב ו-יב) –

“לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי. מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱ-לֹהָֽיִךְ. ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה’ צִיּֽוֹן. פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם ה’ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם. חָשַׂ֤ף ה’ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ.  ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י ה’. כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ ה’ וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱ-לֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל”.

המאבקים שבתוך השמאל ממש אינם מענייננו, אבל המשפט הזה שאמר רדמן – ‘מששים מנדטים ירדנו לארבעה’ – שווה התיחסות, משום שהוא מעיד על האטימות של האליטות הישנות ביחס לתהליכים החברתיים שמתחוללים כאן ומסביר מדוע הם פשוט לא תופסים, שהמדינה כבר מזמן אינה רשומה על שמם בטאבו.

אכן, מששים מנדטים ירדתם לארבעה, אבל זה לא בגלל ראש אופוזיציה כושל, ולא בגלל קמפיין בחירות גרוע. ירדתם מששים מנדטים לארבעה, משום שעם ששים המנדטים שלכם – וזה לא היה ששים, זה היה רוב דחוק שהושג בעזרת האויב הערבי – רמסתם את עם ה’ וכפיתם עלינו את הסכם אוסלו האומלל, שהביא אלפי הרוגים, וגם את האסון הנורא בשמחת תורה. ירדתם לארבעה מנדטים, משום שעם ישראל הבריא בנפשו הבין, כי אין לכם כל קשר לזהות היהודית, אשר היא ההצדקה הבלעדית לזכותנו על הארץ. ירדתם לארבעה מדנטים, משום שאתם מייצגים מגמה עולמית של הרס ואובדן כל הערכים האנושיים הבסיסיים, אשר היוו את הבסיס לקיומה התקין של האנושות, ותחתיהם אימצתם את הערכים של דור המבול, ערכים המובילים לניוון ערכי, רקבון מוסרי ודכאון קליני.

הבעיה אינה יאיר לפיד, אשר כשלעצמו אינו אלא תוצר מובהק של תרבות הפנאי הריקה מתוכן שהקמתם במדינת תל-אביב. גם אם תחליפו אותו ביאיר אחר, יהיר לא פחות, עטור דרגות ובעל פה מלוכלך לא פחות ואף יותר, לא תצליחו לשנות את המציאות. עם ישראל חוזר לשורשיו, עם ישראל התפכח מאוסלו – לא רק מההסכם האומלל שגבה קרבנות כה רבים, אלא מהמהות הפנימית של אוסלו, אשר נוסחה בצורה הקולעת ביותר על-ידי ד”ר רון פונדק, מאדריכלי אותו הסכם – “זה לא היה על שלום. זה היה על ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה”.

הרי לכם כל תורת השמאל על רגל אחת. ישראליזציה במקום ייהוד. מדינת כל אזרחיה במקום מדינה יהודית. אוסלו במקום ירושת הארץ. עם ככל העמים במקום ממלכת כהנים וגוי קדוש. איבוד וטשטוש הזהות במקום העמקתה וביסוסה. תבוסה במקום נצחון. חדלון במקום קיום.

זו הסיבה, משה רדמן, שירדתם לארבעה מנדטים. לא בגלל ראש אופוזיציה כושל ולא בגלל שהעבודה ומרצ לא השכילו להתאחד. זה קרה, משום שגם אחר המיליארדים הבלתי נדלים שהושקעו בחינוך כפרני, גם אחר העברת עדות שלמות על דתן ועל דעתן, גם אחר המכבש הבולשביקי שהופעל כאן בשנותיה הראשונות של המדינה – גם אחר כל הדברים הללו, הבין העם הבריא בנפשו, כי יהודים אנחנו, וכי לא קם כאן עם ישראלי חדש, אלא זהו אותו עם שאבותיו כרתו ברית עם בורא עולם ועמדו למרגלות הר סיני לקבל את תורתו. נכון, רבים עדיין לא שבו לחיים יהודים מלאים שכוללים את קיום התורה והמצוות עם כל דקדוקי ההלכה, אבל הם יודעים היטב, כי התורה היא יסוד קיומנו והמעוז היחידי שניתן להאחז בו כדי להתקיים בעולם, בו חברו יחדיו עשיו וישמעאל כדי להכחידנו.

אם משה רדמן מעוניין בעתיד עבורו ועבור ילדיו כאן בארץ, כדאי שיהרהר בדברים, אבל חשוב מכך לא פחות – שאנחנו, קהל יראי ה’, נפנים את המציאות, ונדע להתיחס בהתאם לאותן אליטות ישנות, ההולכות ומאבדות את אחיזתן בציבור. הם הולכים ומתדלדלים, ולכן הם משתוללים. לא צריך להבהל מהם, והגיע הזמן להשליך את תחושת הנחיתות שהנחילו לנו בימים בהם שלטו ביד רמה וקבעו מי יקבל עבודה באמצעות הפנקס האדום ומי ירעב ללחם. הימים האלו עברו ואינם, ואנחנו צריכים לשנות את צורת החשיבה שלנו ולאמץ הבנה, ולפיה אנחנו הרוב ואנחנו צריכים להוביל את האומה לחוף מבטחים. לא עוד כפיפות בפני השלטון הישן והדיפ-סטייט, כי אם עמידה זקופה של מי שהמון העם עומד מאחוריו, בדרך לכינון מלכות ה’, ירושת הארץ וגאולת עולמים. מיעוט זניח ההולך ומתכלה לא יוכל לעצור את התגשמות חזון הנביאים!

יום רביעי, י’ שבט התשפ”ו

לפעמים אנחנו שרויים כל-כך עמוק בקונספציות ובמושכלי יסוד שהונחלו לנו ללא כל מסננת של ביקורת, עד שאנחנו מתקשים לשאול שאלות פשוטות, אשר מאליהן היו פותרות בעיות רבות, וכאשר מדובר בענין של חיים ומוות – ההשלכות הן הרות-גורל.

כזו היא הידיעה אודות השטפונות העזים שפקדו בשבועות האחרונים את אזור צפון ירושלים וגרמו לנזק בטחוני מטריד – גדר המפרידה בין שכונת רמות א’ לשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים קרסה ונפלה, מה שגורם לחששות כבדים בקרב התושבים.

לדברי תושב השכונה – כך מספרים לנו – מדובר בגדר שהוקמה בידי הרשויות לאחר הטבח בשמחת תורה תשפ”ד, כאשר החשש בקרב התושבים גבר. קודם לבנית הגדר, היו תושבי שכונת בית חנינא המזרח-ירושלמית מגיעים לאזור באמצעות טרקטורונים וכלי רכב אחרים, נוסעים בפראות ואף מבצעים גניבות רכבים. לדבריו, מאז שהוקמה הגדר, האירועים הללו פחתו בהרבה.

והנה, בשבועות האחרונים, כאשר גל גשמים ושטפונות חריג פקד את ירושלים, נפגעה הגדר בצורה קשה, לאור מיקומה בתוואי הנחלים. לבסוף, קרסה הגדר לחלוטין, וכעת, המעבר בין השכונות הערביות בצפונה של ירושלים אל השכונה היהודית – פתוח לחלוטין. “בדיוק כמו שהם באים לגנוב רכב – הם גם יכולים להגיע ולרצוח חלילה”, אומר התושב המודאג, תוך שהוא מזכיר לנו, כי כמה מאות מטרים בלבד מהמקום התרחש לפני כחצי שנה הפיגוע הקשה בצומת רמות, שבו נרצחו שישה יהודים, הי”ד. המצב שבו הדרך נפתחת בפני טרוריסטים פוטנציאליים, מעורר חלחלה בקרב התושבים ברמות.

מה הפתרון המוצע? תושבים רבים קוראים לפעולה מהירה לשיקום המכשול ולבחינה מחודשת של עמידות התשתיות באזור. אלו מזהירים, כי הפרצה עלולה להפוך במהירות לסיכון ממשי, חלילה, באחד האזורים הרגישים ביותר של ירושלים.

הידיעה הזאת מצטרפת לידיעה נוספת מהזמן האחרון, ולפיה בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז אותו פיגוע מחודש אלול האחרון, הגיעו לתיבת המייל והטלפון של תנועת ‘רגבים’ עשרות פניות מודאגות מתושבי השכונה הירושלמית. לדברי התושבים, השכונה ניצבת מול הכפר בית איכסא, הממוקם ממש על קו התפר, במרחק מאות מטרים בלבד מכביש 1 ומסילת הרכבת בין ירושלים לתל אביב, ובעית התפר של הכפר יוצרת חיבור ישיר בין הפלסטינים לבין השטח הישראלי ויכולת חדירה ללא כל הפרדה או מכשול. בנוסף, ערבים ישראליים בונים באופן בלתי חוקי ונהנים ממגורים בפרווריי ירושלים ללא המחירים של ירושלים, וכמובן – יש גם הברחות נשק, רכבים ועוד.

מ. דורי, תושבת רמות 06, כתבה במייל ששלחה: “לאור מקרים רבים של חדירות בלתי מורשות, פריצות לבתים, גניבת רכבים, ותחושת חוסר ביטחון כללית – אני פונה אליכם בבקשה דחופה להגבלת התפשטות הכפר בית איכסא באמצעות בנייה לא חוקית לכיוון שכונת רמות וכן לבדיקת החפירות המתבצעות שם”.

לדבריה, “הטרקטורים עובדים שם ללא לאות כל הזמן, מכשירים שם שטחים ומקימים בניינים ושכונות שלמות. תושבי השכונה חשים תחושת חוסר ביטחון עמוקה. נא טיפולכם להפסקת הבניה המסיבית באזור והריסת המבנים הלא חוקיים שנבנו שם מתוך כוונה להשתלט על שטחים ולהקיף את שכונת רמות!”

מ. מוסיפה: “נא בדיקתכם אם לא חופרים שם מנהרות. הקמת גדר ביטחונית תסייע בס”ד בשמירה על ביטחונם של התושבים, תמנע חדירות בלתי מורשות, ותתרום לחיזוק תחושת הביטחון האישי בשכונה ובכך תהווה השתדלות ראויה למניעת אסונות רבים בס”ד. וחלילה וחס שלא נבכה בדיעבד“.

במייל נוסף נכתב: “קדיחות וחפירות בלתי פוסקות מכיון הכפר יום וליל. הן נשמעות חזק בימי שבתות וחגים כולל ‘כיפור’. נראה שיש שם חפירות מעבר לבניית בתים תמימים, במקביל לחפירת בור הנמשך זמן רב – והסתרתו על ידי גבעות של חול. תושבי האזור מודאגים מאד ואין למי לפנות”.

גם מול בית איכסא, הפתרון המוצע הוא גדר בטחונית שתגן על התושבים. ואנכי הקטן, מתקשה שלא להזכר בחכמי חלם, אשר החליטו להקים בית חולים תחת הגשר, ושואל שאלת תם – אם הגדר שבין רמות לבית חנינה קרסה, איך זה שאיננו מדווחים על חשש בקרב תושבי בית חנינה מחדירתם של תושבי רמות לשכונתם, מפיגועים שהם עלולים לבצע, מכל מיני נזקים העלולים לקרות להם? מדוע תושבי בית איכסא אינם מודאגים מהפירצות בגדר הנוכחית? איך זה שכאשר יהודי נקלע לשכונה ערבית בירושלים או בכל מקום אחר בארץ, הוא מחסיר פעימה בלב, מייחל לרגע בו יצא מהשכונה ורק אז נושם לרווחה, בעוד שערבי יכול להלך לו בחופשיות ובנחת בכל מקום בארץ מלבד יצהר? איך זה שכל מפגש בין יהודי לערבי בארץ ישראל מוליד בקרב היהודי חשש מובנה, אותו ירשנו מאבותינו שחיו בגולה הדוויה?

התשובה לשאלות הללו טמונה בקונספציה. התשובה טמונה בחכמי חלם. התשובה טמונה במחשבה הנואלת, ולפיה אם משרד הבטחון ישקם את הגדר, אנחנו נהיה מוגנים. התשובה טמונה בכך שממשלת הימין המלא-מלא מלהגת על ‘פירוז עזה’ ולא על כיבוש, נקמה, הורשה והתישבות יהודית שתשים קץ אחת ולתמיד לשאיפה הערבית להשמדתנו. אנחנו מתפארים בחיסולים של ראשי המחבלים ואיננו מבינים, כי במקום לקטול יתושים, צריך לייבש את הביצה.

אנחנו חיים בארצנו בתחושת פחד מתמיד, משום שטרם הפנמנו שה’ נתן לנו את הארץ, שאנחנו בעלי הבית עליה, ושהאויב – הוא שצריך לחשוש מפנינו. כשאין יעוד, כשאין חזון, כשאין אמונה בצדקת הדרך – בונים בית חולים תחת הגשר, מפרזים את עזה, בונים גדרות בירושלים ומחכים לטבח הבא, היל”ת. הגיע הזמן לשוב לפני ה’ – זה כולל את שמירת המצוות הפרטית של כל אחד מאתנו, אבל לא פחות מכך – זה כולל את השיבה אל הברית שכרתנו אתו על הארץ, אל האמונה בכחו הגדול מול אויבינו ואל הידיעה, כי הוא חפץ בנצחוננו ומוריש גויים רבים ועצומים מפנינו. השיבנו ה’ אליך – ונשובה!

יום שני, ח’ שבט התשפ”ו

רב הנסתר על הגלוי ביחס למה שמתרחש באיראן, והשמועות השונות מדברות על רבבות הרוגים, אולי מאות אלפי פצועים ותאורי זוועות, שאולי לעולם לא נדע עד היכן הגיעו. ובתוך כל זה, יושבת לה קהילה יהודית המונה כעשרת אלפים אנשים, עם מוסדות, בתי כנסת ונציגות בפרלמנט, אשר גורלה אף הוא לוטה בערפל.

המהפכה האיסלמית באיראן התרחשה לפני כמעט יובל שנים, ומדינת ישראל קיימת כבר קרוב לשמונים שנה. על-אף שני הנתונים המכריעים הללו, בחרו אותם יהודים להשאר באיראן בשל שיקוליהם הכלכליים, בשל הקושי להגר למדינה אחרת, לשנות מנטליות ושפה ובגלל עוד שלל נימוקים, אשר באופן מסורתי שמשו את היהודים בכל מקומות תפוצותיהם.

אומרים רבותינו בבראשית רבה לג ו – “וישלח את היונה וגו’ ולא מצאה היונה מנוח וגו’, יהודה בר נחמן בשם ר”ש אמר – אלו מצאה מנוח, לא היתה חוזרת ודכוותה (איכה א) ‘היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח’ – אלו מצאה מנוח, לא היו חוזרים, ודכוותה (דברים כח) ‘ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח’ וגו’ – הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים”.

רבותינו הכירו היטב את צאן מרעיתם. היהודי מחפש מנוח לכף רגלו, וכל עוד הוא מוצא לה מנוח, הוא לא זז. האסון היותר גדול הוא שגם כאשר האדמה בוערת מתחת לרגליים, מוצאים הסברים שונים ומשונים כדי להשאר בגלות. ליל הבדולח התרחש חמש שנים אחר עלייתו של היטלר לשלטון, אך עדיין ישבו אז בגרמניה כשני שליש מהיהודים שהיו שם עם עלייתו לשלטון…

המצב הפיזי הרעוע אינו אלא אחת התוצאות הנלוות בהכרח לישיבתם של היהודים בארצות נכר. מצב ההתבוללות במדינות המערב כבר מזמן עבר את סף הקטסטרופה, ואף ההזדהות עם גורל העם היהודי ומדינת ישראל הפכה לדבר פחות ופחות נח עבור יהודי התפוצות. באיראן הדבר קיבל ביטוי קשה במיוחד, כאשר נציגי היהודים בפרלמנט נאלצו להשבע אמונים למשטר האסלמו-נאצי ולתמוך בהשמדת ישראל, אך גם באירופה ובארה”ב, רואים כל העת כיצד צלה המאיים של ההאשמה בנאמנות כפולה מרחף מעל ראשי היהודים.

יהדות איראן הביאה את עצמה לשוקת שבורה, וראוי מאד שיהודי ארצות המערב ילמדו את הלקח במהירות האפשרית, משום שהמהפכה האיסלאמית אינה מוגבלת למזרח התיכון, ובאזורים רבים באירופה היא כבר קבעה לעצמה יתד מוצק. זאת, בנוסף לאנטישמיות האירופאית הקלסית, הידועה לנו מקדמת דנא.

מצבם של יהודי בריטניה וצרפת אף הוא מעורר דאגות רבות, ובמיוחד מאז השביעי באוקטובר, כאשר המציאות הוכיחה, כי הטבח הנורא לא עורר בגויים רחמים עלינו, כי אם להפך. יש לקוות, כי אותם יהודים לא ימצאו את פתרונם בארה”ב, אשר גם היא נגועה באנטישמיות גואה, כאשר ראש עיריית ניו יורק הוא תומך מובהק של הטרור הערבי נגד ישראל.

הקב”ה מביא קץ על הגלות כהבטחת נביאיו, משום שארץ ישראל כבר מוכנה לקלוט את בניה השבים אליה. נגמרו התרוצים, נגמרו הסיבות המוצדקות יותר ופחות, השמש שוקעת על יהדות הגולה, ואין לדעת מתי יסגר חלון ההזדמנויות לצאת ולברוח. יש להתפלל ולהשתדל עבור יהודי איראן שיצליחו לצאת בטרם יאבדו את חייהם, ולא פחות מכך – יש לעשות הכל, כדי שיהודי שאר הארצות יבינו, כי הגיע הזמן לשוב הביתה!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

אני משער שישבו על המדוכה הזו היטב, לדעת איך למכור לציבור הישראלי את הכניעה המבישה, איך לנרמל את השפלת כבודנו ולפקרת בטחננו, איך להפוך את מה שנתניהו ניסה לקרוא לה ‘מלחמת התקומה’ לעוד סבב חסר תוחלת, שבעקבותיו החמאס יתעצם שוב ויתכנן את הטבח הבא – אולי שוב בעזה, אולי ביהודה ושומרון, אולי בנגב ובגליל ובערים המעורבות, אולי בכל הארץ כולה, מי יודע. מה שבטוח, שהם מבינים כיום, שישראל יכולה לספוג גם טבח נוסף כמו שהיה בעוטף, ויהיה מי שידאג לכך, שהם לא ישלמו עליו את המחיר המתבקש.

ישבו וחשבו שונאי ישראל כיצד לשווק את האסון, עד שהבריק להם הרעיון – ‘ממשלת טכנוקרטים’. לא עוד אנשי חמאס רושפי עיניים, בלתי מגולחים נושאי קלצ’ניקובים, מעתה יהיו אלו ‘טכנוקרטים’ – פקידים אפורים עם קרחת וכרס, כמו שאתה פוגש במחלקת ההנחות בארנונה. אנשים בלי להט דתי, בלי אידאולוגיה בלתי מתפשרת, כאלו שבאים לעבוד ולסדר את העניינים הטכניים. כך שווק הרעיון, אשר ביטויו המעשי הוא שיקומו של שלטון הטרור בעזה בחסות הרשעות הפלשתינית, טורקיה, קטאר, סעודיה, האיחוד האירופי ושאר שונאי ישראל שעל-פני הגלובוס. נתניהו יוכל לספר לנו שמיגר את החמאס, ה’טכנוקרטים’ יעסקו ב’שיקום עזה’, והחמאס יתעצם לקראת הטבח הבא. וההצלחה המסחררת היא, שזה עובר מתחת לרדאר של הציבור הישראלי, אשר בשעתו לא היה מוכן להסתפק בפחות מנצחון מוחלט, מנקמה שלא תשכח, מחיסול הישות הרצחנית וכיבוש עזה. הציבור עייף, טראמפ דורש, קטאר וסעודיה משלמות, התקשורת מכבסת והשיירה עוברת. הטכנוקרטיה של הרוע…

כעת מתעוררת ממשלת ישראל ומביעה הסתייגות רפה ממועצת הטכנוקרטים, אחר שטראמפ התעלם מבקשותיה לא לכלול בה את טורקיה וקטאר. שר האוצר סמוטריץ’ ירד קצת יותר לעומק באמרו, כי “החטא הקדמון הוא חוסר הנכונות של ראש הממשלה לקחת אחריות על עזה, להקים בה ממשל צבאי, לעודד הגירה והתיישבות ולהבטיח בדרך זו את ביטחון ישראל לשנים רבות…  לוחמינו האמיצים לא חירפו את נפשם בהתגייסות לאומית אדירה רק כדי להחליף פרה בחמור. ראש הממשלה נדרש לעמוד על כך גם אם הדבר דורש ניהול מחלוקת עם ידידתנו הגדולה ושליחיו של הנשיא טראמפ. נעמוד על מימוש מטרת המלחמה המרכזית – השמדת חמאס והסרת האיום שנשקף מעזה לעבר מדינת ישראל ואזרחיה”.

הצרה היא, שגם סמוטריץ’ ושאר השרים מימין – באים למזער נזקים ולא לפתור את הבעיה מהשורש. והשורש הוא שגם אותה ‘מטרת מלחמה מרכזית’, שסמוטריץ’ לא המציא מעצמו, אלא כך היא הוגדרה בשעתו על-ידי ראש הממשלה – השמדת חמאס והסרת האיום שנשקף מעזה לעבר מדינת ישראל ואזרחיה – הגדרת מטרה זו, הגם שהיא חשובה לאין ערוך יותר מ’השבת החטופים’, שהייתה המתכון לאסון הכניעה – גם היא החמצה של האירוע כולו.

החטא הקדמון אינו חוסר הנכונות של ראש הממשלה ‘לקחת אחריות על עזה’ ולהקים בה ממשל צבאי, ‘לעודד הגירה’ וכיוצא בכך. זוהי תוצאה של החטא הקדמון. החטא הקדמון הוא ההתכחשות לברית שכרת ה’ עם אברהם על נתינת הארץ לזרעו! החטא הקדמון הוא ההתכחשות לדברי שרה שאמרה לאברהם – “גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק” ולהכרעה הברורה שהכריע ה’ כדעתה. החטא הקדמון הוא חוסר ההבנה מדוע אנחנו נמצאים כאן ומה משמעות המלחמה על הארץ הזאת. וביתר שאת הדברים אמורים, כאשר הצד השני מבין היטב על מה נטושה המלחמה…

במלחמה מול ארם ובני עמון, אומר יואב לאבישי – “חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו” (שמואל ב י יב), ומבאר הרד”ק על המקום – “ובעד ערי א-להינו – שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם אם יתחזקו עלינו וינצחונו, ואם עשו כן – לא יהיו ערי א-להינו אלא ערי אלהים אחרים”!

אילו למדנו את הרד”ק הזה וקבענו אותו בלבנו, לא היינו מגיעים לממשלת הטכנוקרטים, שעצם קיומה היא חילול ה’, מלבד זה שהיא תכשיר את הטבח הבא, והפעם תוך גיבוי אמריקאי. אחר-כך יקימו ועדה שתגלה למה הטכנוקרטיה לא הצליחה ויקימו ממשלת טכנוקרטים חדשה. וכל זאת למה? משום שישראל הכריזה שעזה אינה ארצנו! גם מי שהכריז על חיסול חמאס והסרת האיום כמטרת המלחמה – מודה בעצם שאין זאת ארצנו, ושכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות בשלום עם הפולשים לתוכה. וכל עוד לא נתקן את החטא הזה, את ההתכחשות הזאת לברית על הארץ, נמשיך לדמם, וכהבטחת התורה (במדבר לג נה-נו) – “וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם”. היה מקום לקוות, שהטבח הנורא שעברנו ילמד אותנו לקח. תחת זאת, הקמנו ממשלת טכנוקרטים, כי לא האמנו שעזה שייכת ל’ערי א-להינו’. טכנוקרטיה של חילול ה’. נתפלל לה’, שיתן בנו דעת להבין במהרה היכן טעינו, ושיתחשב במחיר שכבר שלמנו, ירחם עלינו ויתן לנו ארכה לשוב אליו ואל הברית שכרתנו אתו לפני הטבח הבא, היל”ת.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או