Quote from historian Gary North:
Roosevelt’s [inaugural address] is remembered, mainly because of its phrase, “we have nothing to fear but fear itself.” In the context of 25% unemployment, the closing of thousands of rural banks, and the seeming imperviousness of the depression to government action, that was a ludicrous statement. In fact, later in the speech, Roosevelt said as much, but that is not what we recall of his rhetoric.
הרב אבן עזרא שמות כ’ ו’:
לא תשא את שם ה’ אלהיך…
והנה טעם לזכור השם, כי כאשר הוא השם אמת, כן יהיה דברו אמת. והנה אם לא יקיים דברו כאילו מכחיש את השם. ומנהג אנשי מצרים עד היום, אם ישבע אדם בראש המלך ולא יקיים את דברו הוא בן מות, ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה, בעבור כי הוא בוזה את המלך בפרהסיא. אם כך למלך בשר ודם, כמה אלף אלפי פעמים חייב אדם להישמר שלא תכשילהו לשונו לתת את פיו לחטיא את בשרו לזכרו לשוא.
והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פלגש בגבעה, ושם היה פנחס הכהן, ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה (שופטים כא ה). וכן אנשי יבש גלעד אנשים ונשים וטף (שופטים כא י). וכן לא יעשה אפילו במחללי שבת. וגם ראינו שבקש שאול להרוג יהונתן בנו, והוא לא שמע השבועה (שמואל א יד מד). וראינו שהביא השם רעב לארץ בעבור שאול וביתו, שעברו על שבועת הנשיאים שנשבעו לגבעונים (יהושע ט טו). וכאשר נהרגו בית הדמים, אז (שמואל ב כא יד): “ויעתר ה’ לארץ”. ושלמה אמר לשמעי (מלכים א ב מב): “הלא השבעתיך בה'”.
…
ורבים חושבים, כי הנושא השם לשוא לא עשה עבירה גדולה. ואני אראה להם כי היא קשה מכל הלאוין הבאים אחריו. כי הרוצח והנואף, שהם עבירות קשות, לא יוכל כל עת לרצוח ולנאוף, כי יפחד. ואשר הרגיל עצמו להישבע לשוא, ישבע ביום אחד שבועות אין מספר. וכל כך הוא רגיל בעבירה הזאת, שלא ידע שנשבע. ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת עתה, אז ישבע שלא נשבע, מרוב רגילתו בה, כי לפני כל דיבור שידברו יקדימו השבועה, והוא להם לשון צחות. ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה, תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו. ואני אראה שיגעונם, כי הרוצח, אם רצח אויבו, מלא תאותו בנקמתו, גם הנואף כן לפי שעתו, והגונב מצא הנאות לצרכו, ועד שקר להתרצות או להתנקם. והנה, הנשבע לשקר בכל עת שאין עליו שבועה, הוא מחלל שם שמים בפרהסיא בלא הנאה שיש לו.
“The word morality, if we met it in the Bible, would surprise us as much as the word telephone or motor car.”
“Morality is an atheistic category.”
Yeshayahu Leibowitz
מתוך אתר לדעת:
בשיחה מיוחדת שנשא מרן פוסק הדור הגר”מ שטרנבוך שליט”א בפני אברכי כולל “זכור לאברהם”, עורר את האברכים בדבר חשיבות לימוד הלכה למעשה, וסיפר על תביעת שלום בית בגין אי ידיעת הלכה, שהונחה על שולחנו ביושבו בבית הדין בעדה החרדית.
אברכי תולדות אהרן מכולל זכור לאברהם בנשיאות הגאון רבי פנחס סמט שנכנסו השבוע למעונו של זקן הפוסקים להיבחן על הלכות שבת.
לאחר המבחן המקיף הופתעו לשמוע מפי הגר”מ את הסיפור “המרעיש” על בחיר ישיבת חברון שהסתבך עד כדי תביעת שלום בית על שולחן בית הדין לאחר שהתברר כי אינו יודע הלכות שבת, כאשרבעקבות כך אף סירב “השווער” לשלם את התחייבותו על דירה בירושלים.
בדבריו אמר הגר”מ לאברכים: “זהו קידוש ה’ כשאברך יודע הלכות שבת בכל מקום, ומאידך זהו ביזיון גדול לאברך אם אינו בקי היטב בהלכות שבת, עד שצריך מפעם לפעם לשאול את אשתו שתאמר לו איך לנהוג מתוך ההלכות שלמדה בנערותה, אוי לה לאותה בושה”.
בשלב זה סיפר על התביעה שהוגשה על שולחן בית הדין נגד בחיר ישיבת חברון שידע רק להתפלפל בלומדעס’ ולא ידע הלכה למעשה.
“ביושבי בבית דין עלה לשולחנינו תביעת גירושין נגד אברך מסוים שבבחרותו נודע כ’בחיר ישיבת חברון’, ובעקבות כך אף הובטח לו דירה בירושלים, אלא שלאחר נישואיו הוברר לאבי הכלה שבתו הכלה הינה ‘תלמיד חכם’ הרבה יותר מהבחור, שהבחור אינו יודע כלל הלכות שבת, ועיקר ידיעותיו הוא רק בפלפול בלומדעס, ובכל שאלה בהלכות שבת צריך הבחור לשאול את הכלה שלמדה הלכות אלו בבחרותה, ובעקבות כך דרש לבטל את התחייבותו לדירה בירושלים, מה שגרר וסיבך את העניינים עד תביעת שלום בית שהגיע לשולחן בית הדין.