העורך Editor

נפש החיים שער ד’ פרק י’:

ובשעת העסק והעיון בתורה, ודאי שאין צריך אז לענין הדביקות כלל, כנ”ל שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודבורו יתברך, והוא יתברך ורצונו ודבורו חד, והוא ענין מאמרם ז”ל בשמות רבה (פל”ג) אדם לוקח חפץ שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב”ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים כו’, וזה שכתוב בכמה מקומות בזוהר, דקב”ה ואורייתא חד, וגדולה מזו בפ’ בשלח (ס’ ע”א) ואוליפנא (ולמדנו) דקב”ה תורה איקרי כו’ ואין תורה אלא קב”ה, וגם כי שרשה העליון של התורה הקדושה הוא בעליון שבהעולמות הנקראים עולמות האין סוף, סוד המלבוש הנעלם הנזכר בסתרי פליאות חכמה מתורת רבינו האריז”ל, שהוא ראשית סוד אותיות התורה הקדושה, וכמו שכתוב, “ה’ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז”, וזהו שאמרו ז”ל, שקדמה לעולם, היינו גם מכל העולמות כולם, שהרי אמרו (בב”ר פ”א), שקדמה לכסא הכבוד, והאמת שקדמה כביכול גם לעולם האצילות יתברך כנ”ל אלא שהאצילות נקרא אין, ומסוד הכסא מתחיל סוד השיעור קומה כביכול, לכן אמרו שקדמה לכסא הכבוד, ולכן בה נאצלו ונבראו כל העולמות עליונים ותחתונים, כמו שכתוב (משלי ח), “ואהיה אצלו אמון” ואמרו ז”ל, אל תיקרי אמון אלא אומן וכו’ ובמשלי רבתא (רפ”ט) “חכמות בנתה ביתה” זו התורה שבנתה כל העולמות.

אינו מובן, וכי אומרים “יתברך” על עולם האצילות?

אלא שפירש “מתוק מדבש” בזוהר שם שהקדים הקב”ה את התורה לעולם, וא”כ, צ”ל “קִדמה” בניקוד חיריק ומפיק ה”א, ו”יתברך” קאי על הקב”ה, וק”ל.

ספר לקוטי עצות, ערך תפלה צ”א:

צריך להזדרז להתפלל תמיד בבקר השכם, ותכף שיתחיל להאיר היום יתפלל תכף בלי אחור, ולא ילמד עוד ומכל שכן שלא יעשה שום דבר מעסקיו עד שמתפלל. וגם אל יטעה בטעות של המחמירים בענין הנקיות, ומבלים זמן על זה ומבטלין רב ימיהם מתורה ותפלה מחמת זה וגם מאבדים את גופם בידים ובאים לידי חלאים רבים על ידי זה, כידוע כל זה. כי הכל הבל ושטות, והוא רק מעשה בעל דבר שמלביש עצמו בחומרות אלו, כי באמת כל זמן שאין נצרך לנקביו ממש, מותר להתפלל, ואל תשגיח כלל על סברות המחמירים בענין זה, כי טעו בזה מאד, ואפלו אם נמצא באיזה פוסק חומרא בזה, אין הלכה כמותו כנגד רב הפוסקים המקלים בזה מאד. וגם הפוסק המחמיר לא כון כלל, חס ושלום, לחומרות של שטות של אלו המבלים זמן על זה, ורב ימיהם הם עוברים זמן קריאת שמע ותפלה, וגם אחר כך תפלתם ועבודתם מבולבלת מאד מחמת זה. ויש לך על מי לסמך; על רב הפוסקים ורב הצדיקים שבימינו, שהזהירו מאד לבלי להשגיח על זה כלל (שיחות הר”ן ל’, ל”א).

Some see the “Sin of the Spies” wherever they look. For example, they quote Sanhedrin 94a:

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל שנאמר עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם… אבל ישראל ספרו בגנותה של ארץ ישראל כי מטו שוש אמרי שויא כי ארעין כי מטו עלמין אמרו כעלמין כי מטו שוש תרי אמרי על חד תרין.

Rashi there:

אבל ישראל, כי אגלינהו סנחריב ספרו בגנותה של ארץ ישראל, דכי מטו לאותו מקום ששמו שוש אמרו שויא לארעין זאת הארץ שויא לארצנו, וכשבאו למקום ששמו עלמין אמרו כי עלמין זה המקום שוה לירושלים שנקראת בית עולמים.

כשבאו למקום ששמו שוש תרי אמרו על חד תרין, כלומר זה יפה פי שנים כמקומנו, ועל שם כך נקראו כל אותן מקומות כך.

So, I can’t say Eretz Yisrael is worse than China. I can’t even say it’s the same. All I can say, in this view, is Eretz Yisrael is better… Haven’t they heard of the custom referring to Vilna as the “Jerusalem of Lithuania“, and so on, as a term of endearment?

Sounds like non-stop Hasbarah to me!

The sin of the spies constituted many things, including denying prophecy, etc. It seems the terms “Lashon Hara” is metaphorical, referring to Hashem, himself. I think the Chafetz Chaim hardly mentions Dibas Ha’aretz (the Sin of the Spies) as practical halacha (I can’t find it now).

The truth is, there is no proof for any of this in this Gemara, because everything depends on the context. איכא דניחא ליה בבקעה ואיכא דניחא ליה בהר. Even if I’m wrong, the Chazon Ish used the same logic in response to those who tried to derive halachic rulings (Rabbi Hirsch’s Austritt, various interactions with the incipient state of Israel) from Chazal’s homilies on keeping our distance from the wicked.

… Because he said the custom originated from the Chemdat Yamim.

[Rabbi Ben Tzion Rakow] would often tell the story of Reb Simchah Zissel, z”l, who, on several occasions, abandoned his normal routine and went into exile in the country. Reb Simchah Zissel and his talmidim once came to a farm. The farmer’s wife realizing that he was a saintly man, offered him the best food she had. When Reb Simchah Zissel offered to pay she refused to accept payment, saying that the fact that such important people had come to her farm was in itself sufficient payment.

Reb Simchah Zissel then asked her, “What is news in this place?” She could, of course, only tell of farm activities, how the egg production was going and the number of calves born. Reb Simchah Zissel sat, deeply engrossed and interested in her account. Noting his interest the woman happily continued to expand on her information with further stories of farm events.

In the meantime one of the talmidim, thinking that this was a bitul zeman, took out a Gemara and started to study. Reb Simchah Zissel noticed from the corner of his eye what this talmid was doing but said nothing and carried on listening to the woman. The talmid thought that he was using his time correctly by learning and not listening to the woman.

However, when the farmer’s wife left the room, Reb Simchah Zissel turned to his talmid and said, “Do you realize that you might be a thief!”

The talmid was shocked. “A thief? What have I stolen?”

Reb Simchah Zissel explained that the woman had requested no payment for the food, as she could see that they were important people. “The fact that we paid attention to her conversation was indeed her payment, but you took out a Gemara instead!” What right did you have to ignore the stories of a poor women’s livelihood. ‘Derech eretz kadmah la-Torah – Common decency takes precedence over Torah.‘“

My Father, My Rebbe, p. 156-157