מחאה לכבודה של ירושלים
נעלוז להיטפל, בין שאר ערי ישראל, להרי ירושלים, אך לא נסכים ליטול את כתרה לעצמנו!
זה חייב להיפסק.
בכל מקום שיהודים יראי שמים עושים או אומרים איזה דבר שאינו לרוחם, החילונים (והמתחנפים) קוראים בקול “ערד\טבריא\בנימינה\עמנואל לא תהיה בית שמש!”
בעבר הלא-רחוק היו מתלוננים דווקא על ירושלים עיר הקודש, תכון ותבנה.
ירושלים הייתה נחשבת המעוז והמבצר לשומרי חקות התורה, משוש כל הארץ, ואילו עבורם מרכז ה”קיצוניות”. ובבקשם להבדיל את עצמם מעל בני ישראל הישרים והתמימים, דורשי עיר המלוכה, ציינו ה”חפשים” שאין להם חלק בעיר הקודש והמקדש. הם אינם “קיצוניים”, ואיש לאהליו ישראל. מאז שמה של ירושלים “נטהרה” ע”י מצעדי קלון, ומכיון שראש העיר ישראלי חילוני. ובית שמש הפכה לשק אגרוף, כיון שיהודי חרדי בראש העירייה.
החתם סופר זצ”ל ייחס את הרעש בצפת בשנת תקצ”ז לכך ש”ירושלים תבעה את כבודה”. שם זה היה, אמנם, בהקשר של אכלוס, אבל הרעיון דומה.
ווילנא, נהרדעא, בני ברק, ליקווד, ועוד נקראו ברבות השנים “ירושלים קטנה”. נשמח מאוד בעיר מקלט זו לקבל תשבחות כאלו. נעלוז להיטפל, בין שאר ערי ישראל, להרי ירושלים, אך לא נסכים ליטול את כתרה לעצמנו! “כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים”.
ירושלים קרויה בית אל (רש”י בראשית כ”ח י”ז), לא בית “שמש”! אסור לחשוב כי ברלין היא ירושלים, ואסור לחשוב כי בית שמש היא ירושלים. חובת מחאה זו מוטלת ביותר על בני ירושלים שבאו לכאן כיון שצר להם המקום.
כמובן, אין בדברים הללו הסכמה לכל מעשיהם של בני ירושלים היקרים.
שאלו בשלום ירושלים, ישליו אוהבייך.
בס”ד, יהודה סגל