תנועת החסידות: הנצי”ב בענין ‘אהבת השם’ בלא דקדוק הדין
העמק דבר ויקרא ט’ ו’:
זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה’. זה הפסוק אומר דרשוני שהרי כבר עשו מה שעליהם והביאו הכל אל פני אוהל מועד ומה להם לעשות עוד. ודרשו חז”ל בת”כ אמר להם משה לישראל אותו יצה”ר העבירו מלבכם. ותהיו כלכם ביראה אחת ובעבודה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפני שנא’ ומלתם את ערלת לבבכם מפני מה כי אני ה’ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה’. זה הדרוש צריך עוד יותר ביאור מגוף המקרא. וגם מה שייך לכאן המקרא כי ה’ אלהיכם וגו’.
והענין דכבר היה בימי משה כתות בישראל שהיו להוטים אחר אהבת ה’ אבל לא ע”י גבולים שהגבילה תורה. וכאשר יבואר באורך בפ’ קרח שזה היה עיקר החטא של ר”ן אנשים שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם למיתה ע”י תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ה’ ע”י הקטרת אע”ג שלא יהיה לרצון כפי דרך התורה שרק אהרן ובניו יקטירו. והנה כבר ידע משה רבינו שכתות כאלה מתנוצצות אלא שלא הגיע עדיין השעה להתפרץ. ע”כ בבוא יום התראות גלוי שכינה שלזה היה תכלית תשוקתם וכדאי’ בשה”ש רבה א’ עה”פ משכני אריב”ל להוטים היו ישראל אחרי שכינה ע”ש באורך. אלא שהבין שמה דמכ”מ יש בלב כמה אנשים על מה שהגיע הענין ע”י פרטי אופנים אלו. מה שא”א להגיע אליו אלא בעת שנצטוו ע”ז. בשביל זה אמר משה לישראל כי לא כן הדבר. אלא אותו יצה”ר העבירו מלבכם שגם זה התשוקה אע”ג שהיא להשיג אהבת ה’ בקדושה מכ”מ אם היא לא בדרך שעלה על רצונו ית’ אינו אלא דרך יצה”ר להטעות ולהתעות דעת גדולי ישראל בזו התשוקה. ואמר להם משה טעם לדבר ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. פי’ אם תשימו דעתכם לדרך התורה תלכו הכל בדרך אחד ובעצה אחת משא”כ אם נבקש אהבת ה’ שלא בדרך התורה. ותהי’ תורת כל א’ בידו ויהיו אגודות אגודות בעבודתם הוא נגד רצון ה’ וכבודו ית’. וזה שמסיים כשם שהוא יחידי בעולם כך רצונו וכבודו שתהא עבודתכם מיוחדת לפניו.
והביא הת”כ יסוד לזה הדרוש מהא דכתיב כי ה’ אלהיכם וגו’ וסיפיה דקרא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד. וא”א לפרש שוחד ממון או דברים לפני הקב”ה או אפי’ הרבה מע”ט שזה אינו בכלל שוחד דכל מה שביד האדם לעשות לטוב ה”ז מחויב וא”כ אינו שוחד. אלא ע”כ מסירת נפש ודביקות נעלה באופן שנאמר יקר בעיני ה’ המותה לחסידיו. כמו שאמרו בחגיגה פ”ב על בן עזאי. מ”מ אם הוא שלא ע”פ התורה אינו עולה לרצון כ”כ ויהי נענש ע”ז כמו שביארנו בפ’ קרח בענין הר”ן איש שהיו חשובים לפני ה’ גם אחר שנשרפו מ”מ הרי לא נקו מעונש. ובזה שיך לומר שלא יקח שוחד היינו שנותן נפשו על אהבת ה’ ועל כבודו ית’ באופן שאינו מחויב בזה ואין לך שוחד גדול מזה ובא משה רבינו בשעה המוכשרת לכך להגיד לאדם שירו אשר רק זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה’ ולא ע”י דרכים אחרים איש כפי רעיון לבב.
וכ”ז ביארנו מאמר חז”ל בת”כ על המקרא הנפלא הלז (והנה בגמ’ יומא ד”ה אי’ מנין שאף מקרא פרשה מעכב ת”ל זה הדבר. הרי פירשו חז”ל זה הדבר. הדיבור והפ’ כאשר היא. וא”כ לא נתבאר המשך המקרא לפי זה אשר צוה ה’ תעשו. איזה עשיה יש בזה. והמשך הסיום וירא אליכם כבוד ה’. ונראה עוד ע”פ שפירשנו בס’ דברים כ”פ משמעות עשיה גבי דברים הוא תיקון הבנת המקרא והפ’ בדקדוק כח קוץ וקוץ לדרוש ולבאר. זה מיקרי עשי’ כמו ויעש אלהים את הרקיע. דפירושו שתקנו והעמידו על מתכונתו כמש”כ שם. וכן בס’ שמות ל”ב ל”ה בביאור המקרא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן יע”ש. והכי שייך תיקן הפ’ במה שמדקדקים ומעמידים על ביאורה. וכלשון הגמ’ לענין הלכות בריש פסחים שוינן האי שמעתא כגדי מסנקן. שפירושו במה שביאר השמעתא שהיתה עמומה בדם. כך עשיית דברים משמעו להעמיד דקדוק דבר ה’ על ביאורם. וכך הזהיר משה בס’ דברים ל”ב מ”ו לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. וכמו שביארנו שם ולהלן י”ח ה’. ובשעה שראה משה רבינו שישראל להוטים לקיים עבודת הקרבנות שצוה אותם ועומדים צפופין ומקוים לראות זה הענין הנפלא של התגלות השכינה. אמר לישראל אם זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו. היינו שתדקדקו הרבה בדבר ה’ עד שתעמידו דבר ה’ על מתכונתו כמו שניתנה מסיני. אז וירא אליכם כבוד ה’. גם בלי הכנה זו של הקרבנות. וכדאי’ בברכות ספ”ב מתא מחסיא אבירי לב נינהו דחזו יקרא דאוריי’ תרי זימני בשתא. וכ’ התוס’ בשם גאון שהיה עמוד של אש יורד מן השמים ביומי דכלה. ובירושלמי חגיגה והובא בתוס’ שם די”ז שבהיות ר”א ור”י יושבים וחורזים בד”ת ממקרא לנביאים כו’ היתה האש מלהטת סביבם באשר שהיו שמחים כנתינתן מסיני. והיינו דבר משה בשעתו).
(מצאתי ע”י שיחות ישעיהו ליבוביץ על התורה בפרשת שמיני)