העורך Editor

Melachim I 21:

ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שמרון… ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מיהוה מתתי את נחלת אבתי לך… ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל קום אכל לחם ויטב לבך אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי. ותכתב בספרים לאמר קראו צום והשיבו את נבות בראש העם. והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת.

ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איזבל כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם. קראו צום והשיבו את נבות בראש העם. ויבאו שני האנשים בני בליעל וישבו נגדו ויעדהו אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמר ברך נבות אלהים ומלך ויצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו באבנים וימת. וישלחו אל איזבל לאמר סקל נבות וימת…

Claude Translation:

After these events, Naboth the Jezreelite had a vineyard in Jezreel, adjacent to the palace of Ahab, king of Samaria… Naboth said to Ahab, “God forbid that I should give you the inheritance of my fathers.” Ahab’s wife Jezebel said to him, “Do you now govern the kingdom of Israel? Rise, eat, and be of good cheer — I will give you the vineyard of Naboth the Jezreelite.” She wrote letters and sent them to the elders and nobles of Naboth’s city, ordering: “Proclaim a fast and seat Naboth at the head of the people. Place two lawless men opposite him and have them testify against him, saying, ‘You have blasphemed God and the king.’ Then take him out and stone him to death.”

The elders and nobles of his city did exactly as Jezebel had instructed in the letters she sent them. They proclaimed a fast and seated Naboth at the head of the people. The two lawless men came and sat opposite him and testified against Naboth before the people, saying, “Naboth has blasphemed God and the king.” They led him outside the city and stoned him to death. They then sent word to Jezebel: “Naboth has been stoned and is dead.”

Malbim on passuk 7 explains Izevel’s thinking about Hard/Soft Power:

השאלות: מה כוונתה במ”ש אתה עתה תעשה מלוכה.
אתה עתה, אמרה בעת שמיסדים בית מלכות במדינה שעדיין לא היה להם מלך, אזי קובעים ביניהם משפט המלוכה וחוקיה, ומפרטים מה יוכל המלך ומה לא יוכל לעשות, לא כן במלכות ישנה מי סכל להשקיף על משפט המלוכה, המלך עושה כל אשר בכחו לעשות באין מוחה, וז”ש וכי אתה עתה תעשה מלוכה – ר”ל וכי אתה – העושה המלוכה הלא היא קיימת מכמה דורות, או הכי עתה – תעשה, רק שלא ידעת איך תקחהו מידו בחזקה פן ימרדו העם בראותם כי תגזול נחלת אחרים ואני אתן לך – ע”י ערמה.

Note well: They didn’t accuse Navos of Ba’al blasphemy in a “Baalist” court on a heathen celebration, and use impalement. No. They convened a Jewish “beis din” sitting in the chair of Moshe Rabbenu, on a Jewish fast, accused Navos of a Torah violation (as if they cared) alongside rebellion against the king, via Torah-ordained witnesses, and gave him the Torah-ordained punishment for aveiros against the Torah. And all this, by faithless judges acting in bad faith, for the sake of achieving a personal victory for the personalist, anti-Torah kingdom.

Ironically, the accused actually said “חלילה לי מיהוה”, see Malbim there, who explains that Navos feared the garden itself being used for Achav’s Avoda Zara.

As the “Anglo-Israelite” regime, continuing the British oppressor’s legal code (and selling us out to the enemy), steadily loses legitimacy, the additive of “Mishpat Ivri” (whose weasel-name “ivri” itself connotes the absurdity) is not a step in the right direction, but a step in the wrong one. “Mishpat Ivri” syncretism is not just incoherent and hypocritical, it’s a cynical inversion, employing the Torah’s details and authority against the entire Torah itself and only prolongs the annihilation of the pagan injustice system.

Mishpat Ivri is the last refuge of a scoundrel. Why are those who study and care about Torah law (utterly distinct from their own “judges”, Jewish in name only) handing Izevel yemach shema vezichra a foreign, but internally faux-legitimate form, to mimic and mock Torah law?!

I contacted a few hechsherim about this. They conceded the failure, admitted a hechsher for salt and pepper is needed, and said they “try” to ensure it’s kosher…

I don’t get it.

מאת הרב אברהם שלמה אופנבכר:

כבר הבאנו בעבר את מכתבו ש”לא עושים דברים חדשים, פטנטים, תגליות וכו’ אחרת מהמנהג. לא יחיד ולא צבור”.

והנה השלכה אחת, טפשות מטופשת ומכוונת ושנאת בירור העובדות במשך כל החיים על כיסוי הפלסטיק שמתחילה היה חוצץ בין הבית לקשר ואח”כ עשו חריץ.

“כך למדו אותי כשנעשיתי בר מצוה וכך אני עושה”:

We often read something like the following:

“[Media outlet] interviewed [an enemy of ours]. The hosts deserve credit for pushing back on many of [the enemy’s] outrageous statements, but there were still plenty of lies/awfulness that went unrebutted.”

If you think about it, that is an unfair criticism.

My thoughts, but articulated by Claude:

• Brandolini’s Law: Falsehoods are generated faster than they can be rebutted. A skilled propagandist in a 45-minute interview can produce 30 disputable claims. Rebutting each one properly takes longer than stating it. The math doesn’t work.
• The critic bears no cost: He watched the interview, cherry-picked two unrebutted claims, and wrote a paragraph. He didn’t have to decide in real time which of 30 claims to challenge, maintain composure, keep the interview moving, or risk being accused of bad-faith hectoring.
• The implicit conclusion is never stated: Is the critic saying the interview shouldn’t have happened? That the hosts should have been more aggressive (and risked making the enemy sympathetic)? Or risked never getting guests. He never says. He gets credit for being vigilant without committing to any actionable position.
• The real function: This criticism is often deployed to make platforming the enemy politically costly regardless of how it goes — heads I win, tails you lose. Good interview? “Still plenty of unrebutted lies.” Bad interview? “Should never have given him a platform.” The media outlet can’t win.

There are distinct, fair criticisms of interview conduct, if carefully thought through, e.g., the hosts interrupted selectively, showed deference not shown to others, and failed to cite documented contradictions.