העורך Editor

טוב יותר לשבת בבית בהתבודדות מלילך לשוק לבקש מצוה

ביאור הגר”א משלי ב’ י”ז:

העוזבת אלוף נעוריה הוא נגד אשה זרה שתחת אישה תקח זרים ועוזבת את בעלה שהוא אלוף נעוריה. ואת ברית אלהיה שכחה הוא נגד הנכריה שעוזבת מינה ועמה ומתדבקת בעם אחר והיינו נגד החמדה שרודף ואינו נח ולא שקט יום ולילה (קהלת ב) כי גם בלילה לא שכב לבו וכל ימיו בכעס ומכאובים ועוזבת את אלוף נעוריה שהיא התורה שאין צריך לנוע תמיד אחר זה אלא אדרבה לישב במנוחה ובשלום והשקט ובטחה ולכן כתיב אלוף שהיא התורה כמ”ש ואאלפך חכמה. ואת ברית אלהיה שכחה הוא נגד הנכריה שהוא התאוה שיושב בביתו ורואה למלאות תאותו זה שוכח ברית אלהיו שהן תרי”ג מצות וכולן נכללים בברית כמ”ש שקולה מילה כנגד כו’ כי אחר המצות צריך לרדוף שיהא מצוי בידו לעשותן וזה יושב בביתו ואינו רודף אחריהן אין מצוה בא לידו ונמצא שוכח ברית אלהיו.

Antidisestablishmentarianism On Hyehudi.org

One of our more careful readers struggled to reconcile an article seemingly attacking establishments as such, such as this one, with many others which endorse them.

This is the quote he mentioned:

To conclude: Yeshivos are a wonderful thing, truly; if you can keep them around honestly. But if holding your Yeshiva afloat requires wrongly putting the group ahead of the individual, the whole enterprise loses its Jewish value.

The same is true for other crooked worldly means, like impure funding, or deceiving your students into misreading (teaching Briskian baloney instead of honesty and logic).

To repeat the title once again: Judaism is anti-establishmentarian. (Even disestablishmentarian where necessary.)

He added on a personal note (paraphrased):

I myself have anti/dis-Establishment inclinations, though am a big fan of Kehillos (indeed, that is what most people’s לבם חפץ), and am trying to figure out if there is a way to reconcile the two leanings honestly.

 

Answer:

 

“Inclinations” need to be reconciled by consistently obeying halacha, as Chazal say on “בכל לבבך”.

 

As for how establishments can exist if they put the individual first (when they must), I say: “בהדי כבשי דרחמנא למה לך”. Let Hashem work it out. (This applies to a great many areas.)

Let’s Get Rid of Our Feminist Readers!

Is there any misogyny in Mishlei and its commentators?

Mishlei 23:22:

שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך

Rabbenu Yonah idem  – Women are not as intellectual as men:

אל תבוז אמך, אע”פ שאין החכמה מצויה בנשים. כי זקנה. ויש לה חכמת הנסיונות. על כן לא תבוז לה כי תעיד לך על אשר שמעו אזניה וראו עיניה. ויש לפרש, “אל תבוז כי זקנה אמך”. אל תבוז לדבריה אע”פ שזקנה והיא למשא על אחרים מפני שצריכה לזולתה ואין עזרתה בה.

(A certain rabbi once said in a lecture to men to never correct their wives. One of his homiletic proofs was stressing the word “לחכם” in the verse: הוכח לחכם ויאהבך)

Metzudos idem – Women tend to prattle senselessly:

כי זקנה, אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל.

And the simple meaning of Mishlei 11:22 is that it refers to an uncomplimentary female archetype, as pointed out already.

Is any of this misogyny? Not by my own definition. If racism consists of unjustified pride on the part of those doing the labeling, misogyny must be defined only as wrongly looking down upon the other sex. It’s not that different groups lack certain positives, but that we are all handicapped in different ways.

P.S., I forgot to mention “Eishes Chayil”: Competent women are rare.