העורך Editor

Doug Casey explains why, in brief, understated fashion.

Here’s the main bit:

When the Vietnam War came to an end in 1973, there were negotiations between Henry Kissinger and the Vietnamese government about US POWs. At the time, it seemed very certain that there were a couple thousand American POWs being held by the Vietnamese. But only about 500 of them returned to the United States. The other 1,500 or so were kept in North Vietnam.

[Editor’s note: This article is a good summary of the situation.]

Justin: And why was that?

Doug: It seems they were held as a bargaining chip. The Vietnamese expected war reparations for the immense damage that the Americans inflicted on their country.

The negotiations on the terms of their repatriation bogged down; the US didn’t want to pay the indemnity Hanoi demanded. And after a while, neither the Vietnamese nor the Americans wanted to acknowledge these people. They were an embarrassment for both governments. So the assumption is that they quietly died in prison. Maybe they simply “disappeared.”

But we’ll never know the truth because McCain was instrumental in making sure that the records of what happened were buried. We may never know what happened to those real or alleged POWs. They’re hidden behind a veil of secrecy now.

Justin: Why would he do that?

Doug: Who knows? Well, McCain knew. And that’s important because his entire political career is built on his Vietnam War record. And yet, his military record is completely unexceptional. Or even some place between undistinguished and shameful. But it’s hard to know the facts.

Read the rest over here…

How much different is סוף השמדת התורה (to paraphrase the Brisker Rav) – the active reform of the Reform movement – from the passive reform of mainstream Chareidim?

Yesterday’s article, titled “פרי ראש השנה יום הכיפורים, והוא תכלית הכול” taught us an interesting expression about the year cycle known to the Rishonim and explained what it meant.

There is something interesting, however, you may have missed:

האימרה מובאת בספר הדרושים “נהר פישון” לרבי יצחק אבוהב… ונאמר שם כי היא נמצאת במסכת יומא. ברם אין זכר לה בגמרות שלנו. רבי אברהם ב”ר שבתי הלוי, אביו של רבי ישעיה הורוויץ, בעל השל”ה, מקדיש בספרו “ברית אברהם” פרק שלם, המשתרע על כמה עמודים, לפירוש אימרה זו, שלפי דבריו היא מדרש. דומה עלי כי גם איננה במדרשים שבידינו.

Of course, it’s not a Medrash! And yet, there were those who would call post-Chazalic creations a “Medrash” to increase their stature (see Rashi Pesachim 112a), although this phenomenon was unknown even to scholars, such as Tuvia Preschel (because no one ever spelled it out). Although there are certainly Midrashim which were known in the past, and then lost, such as ושכנתי בתוכו… בתוך כל אחד ואחד.

We have written about this horror elsewhere. I highly recommend you read it slowly.

If that sounds bad, and looks awful and seems wrong, that’s because it is. I’m in no mood these days to spell out what this all means, but you can figure it out for yourselves. This is nowhere near the Septuagint deception…

This might also explain why the Medrash of כל שאינו אומר דבר בשם אומרו was famously attributed to a Gemara, which then fooled the Magen Avraham, see this.

Said Rabbi Yosef Chaim Zonenfeld zatzal.

(Source: Ha’ish Al Hachomah, part two p. 157)

איוב ח’ ז’:

והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד.

ביאור הגר”א שם:

כי ההצלחה לצדיק תבוא לאט לאט, כמו שאמרו חז”ל על מאמר מי זאת נשקפה כמו שחר ואחר כך ברה כחמה ואחר כך איומה כנדגלות. כי אין כח אנושי לקבל אור ההצלחה בבת אחת, כמו שאינו יכול לקבל אור השמש בבת אחת…

והוא הדין לכלל.

שיר השירים רבה ו’ כ”ה:

מי זאת הנשקפה כמו שחר דלמא רבי חייא ור’ שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצתה וראו אילת השחר שבקעה אורה א”ל ר’ חייא רבה לר’ שמעון בר חלפתא כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת דכתיב כי אשב בחשך ה’ אור לי בתחלה היא באה קימעה קימעה ואחר כך היא מנצנצת ובאה ואח”כ פרה ורבה ואח”כ מרטבת והולכת כך בתחלה בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך ואח”כ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה וגו’.

מדרש רבי תנחומא דברים א’:

דבר אחר ישושום מדבר וציה מפני מה כתיב כך ללמדך שבשעה שהקב”ה מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם כאחת מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כלם ראה מה כתיב ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו צא ולמד מיוסף בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים אמר להם אני יוסף אחיכם מתו כלם ולא יכלו לענות אותו וגו’ הקב”ה עאכ”ו אלא מה הקב”ה עושה מתגלה להם קמעא קמעא בתחילה משיש את המדבר שנאמר ישושום מדבר וציה ואח”כ תגל ערבה ותפרח כחבצלת ואחרי כן פרוח תפרח ואחרי כן כבוד הלבנון נתן לה ואח”כ המה יראו כבוד ה’ הדר אלהינו לפיכך אמר דוד כי בנה ה’ ציון נראה בכבודו ואומר כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון ואומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וגו’.