אדם חלוש, כנוע והססן: יאיר אנסבכר במתקפה חריפה נגד נתניהו

לקריאה כאן…

ציטוט חלקי:

האמת היא כי נתניהו אינו איש ימין ובוודאי לא ימין אמוני.

הוא תמך בהתנתקות, עשה הסכמים משפילים שוב ושוב ושוב עם הפלסטינים, הכריז על שתי מדינות לשני עמים בבר אילן, נכנע בסדרה עצומה של אירועים לאומיים מהמגונומטרים בהר הבית דרך המרמרה ועד לביטול המצעד ביום ירושלים לנוכח איומי חמאס. אגב חמאס, הארגון הזה לא יכול היה להוציא לפועל את מתקפת ה7.10 בלי שנים ארוכות בהם התעצם ללא הפרעה ממש על גבולנו הדרומי (בדיוק כשם שחיזבאללה עשה זאת על הגבול הצפוני שלנו). ומדוע לישראל אין יכולות ייצור תחמושת עצמאיות? ומדוע קיצצנו את הצבא, כן הצבא אשם. אבל מה עם מי שמוביל את הכל? אז? למשך כל התקופה הגורלית הזאת. והיום?

נתניהו מעולם לא עשה דבר אמיתי כדי להילחם בכל אלה, אמת, מלחמה ועמידה על עקרונות בכל אחד מהמקרים הללו היתה דורשת מאבק עיקש, אבל בסופו של דבר עם ישראל היה יוצא לחירות המבוקשת.

המחנה הימני מעניק לנתניהו הנחות מפליגות וחסינות משאלות קשות ופשוטות רק מכיון שהוא נואם היטב. בוודאי שקשה להנהיג את ישראל. אבל מנהיגות לאומית אינה מיועדת לכל אחד. האם בן גוריון שהכריז על הקמת מדינת ישראל כנגד כל הסיכויים עמד בפני לחצים פחותים? בינינו לבין עצמנו… האם מדינת ישראל היתה קמה לו נתניהו היה במקומו? האם היא היתה תוקפת את הכור העיראקי לו היה נתניהו במקום בגין? אלה לא שאלות היפוטתיות. זו סוג המנהיגות הנדרשת לנו כעת.

נתניהו מעולם לא היה מוכן לצאת למאבקים האלה, אפילו בימי הרפורמה המשפטית קולו לא נשמע, הוא נתן לאחרים לשלם את המחיר ועמד בצד כמשקיף משליך תחת הגלגלים את קהלת ואת לוין ורוטמן ואז מתקפל התקפלות מפוארת ברגע שהיה נדמה שהלחץ הציבורי גובר.

לקריאת הכל כאן…

מערכת ‘קול מהיכל’: שנזכה בקרוב לאכל מן הזבחים ומן הפסחים

שלום וברכה
למעוניינים – קישור למערכת ‘קול מהיכל’ באתר של קול הלשון:

קול מהיכל – קול הלשון

בנוסף – התקבלה אצלנו מצגת המחשת קרבן פסח אשתקד בכדי לפרסמה – להלן קישור:
(הצגה ברבים של ההסרטה זו בתנאי – נא ליצור קשר).

משה פייגלין: להחליף את צמרת הצבא, השב”כ והמוסד

קבלתי (מתוך פייסבוק):

ישראל חייבת היתה מזמן, ועודנה חייבת כעת, להקדים תרופה למכה: לרכז את מלוא כוחותיה, לתקוף את איראן מתקפה אסטרטגית כוללת ולהשמיד את מירב המטרות – הכלכליות, המשטריות, האזרחיות והצבאיות – שביכולתה.

ישראל חייבת לעשות זאת משום הכלל האסטרטגי הפשוט של עם ישראל, כלל שמערכת הביטחון זנחה בדור האחרון:

‘הקם להורגך השכם להורגו’.

האיראנים – כצפוי – ניצלו את חוסר האסטרטגיה (ולכן ההיסטריה) הישראלית בכדי לייצר סבב טקטי ישיר מולנו, שייענה – אולי – בתגובה טקטית ישראלית ותו לא.

אסטרטגית, מבחינת הנזק, אין הבדל בין הסבב האיראני הנוכחי לסבבים קודמים, מול ארגונים סמוכים.

ואולם בלי שום קשר למתקפה ולהסחת הדעת האיראנית שאנו חווים כעת, ההתדרדרות למלחמה אזורית (ואולי אף יותר) היתה ונותרה עניין של זמן בלבד.

בעיית העומק היא שמערכת הביטחון גררה את המדינאים, להפקדת האסטרטגיה הביטחונית בידי האמריקנים.

רמטכ”ל שסירב להיכנס לרפיח בגלל האמריקנים, לא יתקוף משמעותית באיראן – ומאותה סיבה.

שיתוף הפעולה האמריקני והאירופאי, שראינו הלילה בהגנת שמי ישראל, נועד למנוע תגובה אסטרטגית ישראלית ומונע מאינטרס הפוך לזה שלנו.

דומה כי ההנהגה הביטחונית והמדינית שקועה בקונספציה שגויה שאינה מבינה שהאינטרסים שלנו ושל האמריקנים שונים בתכלית, קונספציה שלצערי, תאפשר לאיום האיראני להמשיך ולהתעצם.

לכן יש להחליף את צמרת הצבא, השב”כ והמוסד – האחראים מקצועית לשואת ה-7 באוקטובר, במפקדים שלא זוהמו בקרנות ווקסנר ובשיעבוד לאמריקנים – כאלה שבעורקיהם קיימת התשוקה לניצחון אסטרטגי ולנקמה.

גם ההנהגה המדינית המובילה, שבפועל נתנה את ידה לכל ההתנהלות הביטחונית ואף ניסתה לייצר סביבה אסטרטגיה חייבת להתפטר.

למען הדורות הבאים חייבת ישראל להכות באיראנים במלוא עוצמתה, בדיוק כפי שנהגה במלחמת ששת הימים מול איום דומה.

ואולם רק הנהגה מדינית חדשה תהיה מסוגלת לעשות זאת.