יהודה סגל Yehuda Segal

אתמול, דיווח בעיתון גלובס, הנהלת יצרנית המלט הר-טוב, מאזור התעשייה הר-טוב שליד בית שמש, הזהירה את שרי האוצר והכלכלה משה כחלון ואלי כהן כי תסגור את המפעל ותפטר את 120 עובדיו, בעקבות כוונת הממשלה להעלות את הבלו על הפטקוק, חומר בעירה המשמש את תעשיית המלט בתהליכי הייצור.

החברה כתבה ברורות:

 “העלאת הבלו על הפטקוק במסגרת חוק ההסדרים תהווה מכת מוות סופית למפעל שבבית שמש ולא תיוותר לנו ברירה אלא לסגור אותו ולשלוח את 120 עובדיו הביתה. המפעל לא יוכל לספוג מכה כה קשה”.

המדינה רוצה לשאוב עוד ועוד כסף מהמגזר הפרטי במסווה שווא של דאגה לפיקציית “איכות הסביבה” (מה זה?).

אם ייאכפו חוקי זכויות הקניין,לא רק על הפרט, אלא גם על החברות הגדולות, ותיקנס כל פלישה אליה בדמות זיהום אמתי ומוכח בבתי משפט, הרי שלא נצטרך לספוג מיסים שפוגעים במחיר לצרכן. אבל למדינה אינטרס מובהק בניפוח ההכנסות, בפרט תוך כדי הצגה-עצמית כגואלת משיחית מפגיעות בריאותיות אפשריות.

שמואל גרינרג הפנה אותם למורו הפוליטי, משה גפני, ראש מפלגת דגל התורה. גפני, כיתר חברי הכנסת החרדים, מתייחס לכל פנייה, מכל מגזר. גרינברג הסביר למערכת שאינו לא מתעסק במלט ולא במיסי בלו, אבל הוא אינו מעוניין שעובדים מבית שמש יפוטרו ממקום עבודתם.

יהי רצון שיצליחו לבלום את הנזק!

בכלל, כל המטרה של הקמת החברה הזו, שהייתה חלק ממונופול נשר, הייתה לבזר, ולמנוע עליית מחירים ופגיעה באיכות. כעת יד ימין של המדינה לא יודעת מה עושה יד שמאל…

המס האכזרי נועד “לעודד” שימוש בגז טבעי, אבל כמו שהעירו הבעלים לגלובס:

“חרף ההבטחות שניתנו לנו בנושא, הגז הטבעי עוד לא הגיע לבית שמש והוא תקוע במסילת ציון בלי שהזכיין החל בהקמת הקו לכיוון בית שמש, כך שגז טבעי לא יהיה לנו גם בעוד שנתיים. איזו אלטרנטיבה אנרגטית משרד האוצר מציע לנו?”

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

מאתר מהדריניוז, כאן.

The media warn of Arad turning into another Beit Shemesh…

Let’s understand the shared origins of the two cities.

In both cases, Charedim claim the right to settle in some city. Their opponents find some excuse to oppose this and speak longingly of the warm and soft “Status Quo” they had grown used to. Charedim remind the secular of their hypocrisy: “Democracy”, hello?!, adding accusations of antisemitism to the mix. The media fan the conflict’s flames with all their might, harming their own secular constituents worse than the hated Charedim, by causing secular flight.

Who enabled/forced the public integration in this country, anyway? Who elevated “open entry” to the real estate market above all else? The state of Israel – and not because of Charedi pressure, either.

Discrimination is positive. As Chazal say, “If there is no knowledge, how can there be separation?!” You break up communities, remove signs, fight gender separation, and on and on in the name of anti-discrimination, right?

For every separation between “Kodesh” and “Chol’ we got smeared as racists. Every acceptance committee got sued. Halachic genealogies were outlawed. When some Charedi and Dati rabbis mentioned the prohibition against renting to non-Jews in Israel, this was deemed “incitement”, and police investigations began. And the Emanuel school story, remember?

So all of a sudden you rather mild “apartheid”? You accuse the Charedim of narrow sectorial concerns?! Who invented that wheel?

And why offend rabbis personally? Even “extreme” Charedim don’t hang signs with pictures of Ben Gurion and Jabotinsky in the town square, because of red lines and Derech Eretz. We understand. The anger is not at any specific Shul or Chassidic Rebbe: they find it hard to admit the blame lies with them, so they direct the rage at us.

“But as much as they would afflict them, so did they multiply and so did they gain strength” (Shemos 1:12).

This article first appeared in Hebrew.

With Heaven’s help, Yehuda Segal

YSMehadrinews@Gmail.com

From Mehadrinews, here.

Every year, preceding Rosh Hashana, there is a major pilgrimage by tens of thousands of Jews from around the world to the burial site of Rebbe Nachman of Breslov. Rebbe Nachman made great mystical promises to those who come to his grave, especially for Rosh Hashanah.

There are known valuable effects to the trip in increased Kavanah in prayer, Chizuk from speeches, dancing, and opportunities for religious growth. But what about the downside?

Breslover Chassidim are very pleased to see the yearly gatherings become bigger and bigger, but along with higher quantity comes lower quality. People come to Uman for all sorts of reasons, not all of them positive. Good friends are important.

The announcements issued by Breslover rabbis against women arriving in Uman for Rosh Hashana imply more than they can say openly. Are Ukrainian police effective in preventing destructive incidents en route? Should young men still be sent abroad without genuine supervision?

Many rabbis, including the late Rabbi Ovadyah Yosef, have seen these pilgrimages leaving the land of Israel as disrespectful to the Holy Land. It is one thing to go to Uman from Williamsburg, both in the Diaspora; quite another to go from Jerusalem.

Here is Rabbi David Bar-Hayim on the topic:

And then there are the dangers of anti-Semitic violence, not all of them reported.

Look before you leap; is visiting Uman for Rosh Hashana the right move for you?

This article first appeared in Hebrew.

With Heaven’s help, Yehuda Segal

YSMehadrinews@Gmail.com

From Mehadrinews, here.

Note well what is happening here behind the veil of hollow journalistic drivel. The state procures and hoards our most private details without our permission on a central database (not to mention actual spying by NSA-like units, including against Jews), all for our “benefit” and “security”, of course.

Here’s a riddle: What is the dictionary definition of “Invasion of Privacy” or “Maintaining an Unlawful Database”? Answer: When one does so not under state auspices!

Then, Surprise!, private individuals use this information for bad. Had these details been securely kept and dispersed among private, law-abiding companies, subject to market discipline; had the state not coercively gathered these records to one place, could anyone have caused such harm to innocent Jews?

It’s just a matter of time before the same thing happens to even more sensitive records, such as the Biometric Database. Most of the world understands how dangerous and irreversible, how easy incriminating the innocent becomes, how hard it will be reverse harmful effects. Except for Israel. The Biometric Database is hated and scorned by most of those living here, but this hardly interests our rulers.

And instead of serious punishments, and compensating the victims, this Shalom Bilik person is thrown into jail and pays a fine to… the state itself. Is this what they call deterrence?! What’s to stop other DB administrators from ‘copying’ the perpetrators?

The prosecution originally aimed for only 25 months in prison, then settled on 12 months and a fine. Why? The health of the defendant and “the amount of time passed”! Circular, no?

By the way, for more serious crimes they decree prison, and for lesser crimes “Community Service”. Explain this one to me: Does it seem fair to you that one who causes greater harm repays nothing, and one who causes less harm repays the community (though imprecise)?!

And who pays for the incarceration costs of those found guilty? Always and everywhere: The victims they harmed. “Law and Order” at its finest…

This article first appeared in Hebrew.

With Heaven’s help, Yehuda Segal

YSMehadrinews@Gmail.com

From Mehadrinews, here.

האם ניתן להתמכר? ודאי. האם ניתן להינזק? ברור. אך מה בכך?

אין איסור בתורה על השכרות, מיין ושלא מיין, אא”כ האדם חובל בעצמו (“לא תשתי סמא”, פסחים קי”ג א’). אדרבא, תנו שכר לאבד ויין למרי נפש. והחובל בעצמו, אע”פ שאינו רשאי, פטור. אין שום הבדל בין קנאביס להרואין מבחינה זו.

גם כשיש אפשרות להשתמש באיזה דבר לעבירה (בהמה להרבעה, דם וחלב לאכילה, רעל להרעלה, סמים לפגיעה בבריאות), משאירים את הבחירה והאחריות החופשית בידי הפרט, אם הוא מעל גיל בר מצוה. רק אם אחד בא לחטוא, מתרים בו, מענישים אותו, ובערת הרע מקרבך. וגם זה אינו מסור אלא לבית דין, ולא לפיקציה המכונה מדינה.

התמכרות – ולא משנה אם זה אלכוהול, אוכל, אינטרנט או הימורים – היא בעיה רפואית\פסיכולוגית\מוסרית, אך בעליל לא פלילית, בדיוק כמו כעס, חמדה, עצבות, וכהנה. אם לא כן, אין לדבר סוף. העדפות בינ-זמניות הן בהכרח אישיות.

הטיפול מופקד בידיו של היחיד, של משפחתו ומקורביו, הרופאים שלו, וארגוני גמילה מרצון, למטרות רווח ושלא למטרות רווח. זה לא מתפקידו של בית דין הגדול או שבשערי העיר או ז’ טובי העיר הלגיטימיים – העומדים במקום הסנהדרין (חזו”א סנהדרין סימן ט”ו סק”ד) – למנוע כל אפשרות מכשול ועוון אנושי מראש.

אז מנין החוצפה של המדינה לרדוף את האזרחים שלה על גידול, מכירה ושימוש בסמים שונים? כאלו שחוטפים יהודים כשרים על לא עוול בכפם וקוראים לזה “בית כלא” עוד מטיפים לנו מוסר אישי?! ובכלל, האכיפה בלתי אפשרית. אפילו בתוך בתי הכלא, שיא העבדות הממשלתית, ניתן להשיג סמים. האכיפה צריכה להיות אישית, כמו בכל תחומי החיים האישיים.

גם לגליזציה איננו האידיאל, כיון שזה מאפשר למדינה לקחת עליו מיסים (אף שזה בוודאי עדיף מהפללה). האידיאל הוא אי-הפללה גמור לכל חומר כימי\ביולוגי שהוא למגדלים, משווקים ומשתמשים בצורה מוחלטת.

אלא מאי? יש למדינה כמה סיבות טובות לרדוף אותנו:

ראשית, כל חוק מיותר, ובפרט חוקים האוסרים על החזקת איזה חומר או כלי נשק הם כר נרחב לחיפושים בכלינו האישיים, למעצרים על פי חשד בעלמא, ותירוץ מעולה לתקציבים ממשלתיים שמנים וגדלים.

שנית, הקנאביס הוא זול יותר, בריא יותר, ובעל הרבה פחות תוצאות לוואי מאשר התרופות המהונדסות לחולים במחלות רבות. מהיכן ירוויחו חברות התרופות מיליארדים אם המדינה תסיר את חסינותם לכוחות התחרות בשוק החופשי? מה יקרה למאזן הרווחים של החברות המפלצתיות אם קופות החולים הממשלתיות יפסיקו לרכוש את התרופות המסוכנות והיקרות שלהם? אז המדינה יוצרת עבורם מונופול, ובעלי החברות, מצדם, דואגים לטובות הנאה לאנשי השלטון. כולם מאושרים מההסדר – מלבד חולים חסרי ישע והון, כמובן.

הפללה רק מעשירה את הפושעים העוסקים בסחר סמים. הללו מסוגלים גם לספק מוצר פגום (במינון, ועוד), כיון שגם כך הוצא העסק מחוץ לחוק. האיכות הגרועה של החומרים עשוי להביא עד פיקוח נפש. במדינות כמו הולנד וקולורדו בהם המדינה נתנה מדה מסוימת של חופש, הפשע ירד בצורה דרסטית, והתמעטו מספרם של החולים בהתמכרות, והנפגעים ממוצר פגום (בטווח הארוך).

אולי אנחנו בארץ עוד לא בשלים לאי הפללה מלא, אבל גם חה”כ יעקב ליצמן מיהדות התורה מכריז רבות על כוונתו להקל על גידול שמן קנאביס רפואי. הוא גם מתכוון להכניס אותו לסל התרופות המאושר עבור הסובלים מאפילפסיה ואוטיזם. נחיה ונראה…

עשרות שנים הצעות ומתווים עולים ויורדים מן הפרק, אך דבר לא קורה, זאת משום שלמדינת ישראל, בדיוק כיתר מדינות העולם, אינטרס מובהק בהמשך המצב הקיים, למרות סבלם האיום של עשרות אלפי החולים.

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com