בית שמש כמשל, אבל בלי נמשל
הבה נודה על האמת (לא, יש רק אחת). כל שיחה בין חילונים לחרדים אינה אלא שיח חרשים. זה דור הפלגה (לא שייט!), טלפון שבור (לא אפליקציה נידחת בסמארטפון).
[התעלמו (נא) מהסוגריים {המפוזרים}…]
בימי הרב עובדיה יוסף זצ”ל לא חסרנו תזכורות. בכל מוצ”ש ראינו מחדש כמה אינכם מבינים בעברית. כעת התחדד לנו העניין שוב עם יקירת העיר ו”ברוך שפטרנו“.
הבה נודה על האמת (לא, יש רק אחת). כל שיחה בין חילונים לחרדים אינה אלא שיח חרשים. זה דור הפלגה (לא שייט!), טלפון שבור (לא אפליקציה נידחת בסמארטפון). רואים את זה בין בית שמש הוותיקה לחדשה, ראינו את זה לאומית, ורואים את זה בין ישראל לעמים.
מה שאתם קוראים “אהבה” אנחנו קוראים “כרת”. ואתם? אתם מתגאים בהבנה כי “כרת” זה אחד מסימני ראש השנה… את מקום חגינו תפסו חג האורים, האביב, העצמאות והאופניים. ואנחנו חוששים לברר מה ועל מה.
יש לנו עגלה מלאה ועולם מושגים משלנו (ולא אולם מסוקים!). אחד מאחרוני הסופרים ה”משכילים” הודה פעם: “חשבנו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של בורים ועמי ארצות”. (לא, זה לא קומפלימנט.)
אודה ולא אבוש, גם אנחנו לא תמיד מבינים את שפתכם. אנחנו מהנהנים במבוכה על מילים כמו “דמוקרטיה”, טרנס (שומן?), “חרדים קיצוניים”, “שברון התגנדרויות” (אופס), “אדם קדמון” (מי גילה רז זה לבני?), ועוד. גם “ליבה” לא תצילנו (זה בCPU, נכון?).
אז “הפרד נא מעלי. אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה” (לא, אין קשר לישיבה בפרלמנט הצרפתי). שיקעו בצהובוניכם, עילגי השפה ומזניאי הנשים, או פשוט שובו אל צור חצבתם (וזה לא מחצבה). תפסיקו לקרוא אותנו בלי מילון אנושי, ואנחנו נמשיך להשתדל להתעלם גם מכם.
בס”ד (רגע, אין קשר לסוציאל-דמוקרטים!), יהודה סגל