העורך Editor

An excerpt from Reb Akiva at Mystical Paths:

The position of the Lubavitcher Rebbe has always made the most sense to me as a religious Jew, it is: vote for a religious party and a party that protects the Land of Israel’s territory (that does not go with “land for peace” – or as can better be written nowadays “land for pieces of Jews blown up”).

The problem is that the seemingly ultra-orthodox Jewish religious parties, United Torah Judaism and Shas are: NOT RELIGIOUS, and have demonstrated historically that they have no care for protecting the Land OR the citizens of Israel.

What they are is good old fashioned patronage parties for their segment of the observant Jewish community, meaning they exist to funnel government budget and resources to their people. This is easily demonstrable by looking at their record: when religious issues have arisen, such as Shabbat construction on public infrastructure in Tel Aviv – they avoided being drawn into the issue (of governmental desecration of the Sabbath) which could have forced them to leave the government coalition. And they have supported land for pieces of Jews (for additional budget allocations).  But on budget issues and control issues of certain government authorities, they will push it to the limit.

It should be no surprise they have strong support among their constituency and are growing through the strong demographic growth of their segment of society.  After all, if your jobs or yeshiva or synagogue are dependent on their party success… you are theirs.

…

As a religious Jew living in the Land of Israel, I consider it prohibited to vote for United Torah Judaism or Shas, as both have never shown any concern for the Land of Israel or for the safety of the citizens of Israel, nor for the religious character of the State, which is the responsibility of every Jew, particularly those who call themselves religious.

See the rest here.

Here is Sefer Hachinuch (Mitzvah 550) regarding the prohibition against plowing with two different animals (from our Parshah, Ki Teiztei):

שורש המצוה כתב הרמב”ם ז”ל שהוא משורש איסור הרבעת הבהמה כלאים, כי דרך עובדי אדמה להביא הצמד ברפת אחת ושמה ירכיב אותם, ושורש איסור הרבעה כתבתיו במקומו בסדר קדושים תהיו [מצוה רמ”ד].

ואחר רשות אדוני הרב הנזכר והודאה על דברו הטוב, אענה אף אני חלקי ואומר כי מטעמי מצוה זו ענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותן שאינם תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן.

Translation of the bolded section above:

“… One reason for this mitzvah is the Torah prohibition against causing animal suffering (Tza’ar Ba’alei Chaim). Quartering different species of beasts or birds together is known to cause them emotional distress, further aggravated upon being yoked together for fieldwork. This fact is evident upon observation of undomesticated beasts. Ben Sira states this is specifically true of birds, but all wildlife is the same in this respect.”

So, there you go. “Other” animals, too, are “racist”…

By the way, the next sentence of the Chinuch relates well to associations both public and private:

וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם כמו צדיק ורשע והנקלה בנבבד, שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים שאינם בני שכל, כל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם.

In a recent article, we quoted Rabbi Y.Y. Fischer using “Kettle Logic“, attempting to both claim the Luchos may, indeed, have been rounded, and that our custom to round the Luchos is to avoid copying the originals… (I like the latter part.)

And now, here’s an article uncannily similar to my own: Squared vs. Rounded Tablets.

It’s interesting to note Rabbi Shach’s final position was pro-square Luchos, though “Michtavim Uma’amrim”, the collection of Rabbi Shach’s letters and speeches somehow missed that letter.

There are Jews who oppose the internet root and stem. In this category, I include the placard-holders of  “חיים מאושרים רק בלי אינטרנט וסרטים”, led (at least in part) by Rabbi Ahron Feinhandler.

While the dangers are true both locally and in the short term, this ignores the rest of the world. How can the world religiously improve when communication costs are so high? Answer: The internet lowers those costs!

I quote the author’s bio in Oz Vehadar’s first volume of “Aruch Hashulchan”, p. 13:

והיה מספר על חרדתם של זקני הדור הקודם מפני ה”מתקדמים”, כי זוכר הוא בילדותו, בשנים הראשונות לסלילת מסילת-הברזל, כשהיו רואים זקני התלמידי-חכמים בעירו את הרכבת עוברת, היו מתבטאים בחריפות: “הנה האפיקורס בא”… הרגשתם היתה כי על ידי שיסעו האנשים הלוך ושוב, לא יהיו קשורים למקום מושבם בדוקא, יתחילו “להתקדם” ולהקל בזה ובזה, והנה אפיקורסות שלימה לפנינו…

Should we blow up train tracks, or at least boycott the train?

Ultimately, I believe good drives out bad, and this is Hashem’s way of “doing Kiruv”, per the Rambam on the spread of Cursedianity and Mohammedanism.

Of course, we still require internet filters, and so on.

(And as for new Kulos, there is a wonderful Meshech Chochma (always quoted by Rabbi Brand) who explains Chutz La’aretz does not possess the segulah to improve in Torah, so innovations are invariably negative. Update: I now understand this differently.)

בגמ’ (נדרים סד:) מובא, ‘ארבעה חשובים כמת ועני אחד מהם’. ע”ש. אמנם, תלמידי חכמים עם היותם דחוקים בפרנסתם, לא יגיעו למדרגה זו של עני, מאחר וכך היא דרכה של תורה ‘פת במלח תאכל’ (אבות פ”ו מ”ד) והיא הנותנת חיים וכח ללומדיה להסתפק במועט ולשמוח במה שיש להם. וממילא, נקראים הם עשירים, וכמאמר התנא באבות (פ”ד מ”א) ‘איזהו עשיר? השמח בחלקו,’ ואפשר שזוהי גם כוונת התנא (אבות פ”ו מ”ז) ‘גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא,’ שעל אף שהעני נחשב כמת, מ”מ העוסק בתורה, אף אם דחוק הוא נחשב הוא חי, וזהו ‘נותנת חיים לעושיה’.

ואפשר, שזה בא הכתוב לרמוז “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם”, כלומר, הגם שיש תלמידי חכמים עניים אך מאחר והם דבקים בה’ אלקיכם ועוסקים בתורתו, אזי הם בבחינת “חיים כלכם היו”.

מקור: בית יעקב, לרבי יעקב חדאד, תוניסיה, נלב”ע תרל”ז (מתוך עלון תורת החכמים – גליון שבועי להנחלת תורת רבותינו חכמי ספרד זיע”א, גליון קכו)