העורך Editor

One of our more careful readers struggled to reconcile an article seemingly attacking establishments as such, such as this one, with many others which endorse them.

This is the quote he mentioned:

He added on a personal note (paraphrased):

I myself have anti/dis-Establishment inclinations, though am a big fan of Kehillos (indeed, that is what most people’s לבם חפץ), and am trying to figure out if there is a way to reconcile the two leanings honestly.

Is there any misogyny in Mishlei and its commentators?

Mishlei 23:22:

שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך

Rabbenu Yonah idem  – Women are not as intellectual as men:

אל תבוז אמך, אע”פ שאין החכמה מצויה בנשים. כי זקנה. ויש לה חכמת הנסיונות. על כן לא תבוז לה כי תעיד לך על אשר שמעו אזניה וראו עיניה. ויש לפרש, “אל תבוז כי זקנה אמך”. אל תבוז לדבריה אע”פ שזקנה והיא למשא על אחרים מפני שצריכה לזולתה ואין עזרתה בה.

(A certain rabbi once said in a lecture to men to never correct their wives. One of his homiletic proofs was stressing the word “לחכם” in the verse: הוכח לחכם ויאהבך)

Metzudos idem – Women tend to prattle senselessly:

כי זקנה, אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל.

And the simple meaning of Mishlei 11:22 is that it refers to an uncomplimentary female archetype, as pointed out already.

Is any of this misogyny? Not by my own definition. If racism consists of unjustified pride on the part of those doing the labeling, misogyny must be defined only as wrongly looking down upon the other sex. It’s not that different groups lack certain positives, but that we are all handicapped in different ways.

P.S., I forgot to mention “Eishes Chayil”: Competent women are rare.

See who comes first…

There is a fascinating demonstration of this in the bestselling “As Long As I Live: The Life Story of Aharon Margalit” (“Es’haleich” in Hebrew), chapter 30 and on (p. 315 in the English-language edition).

“Nobody Nothingstein” as far as the regime is concerned, or as we ourselves call him, “Aharon Margalit”, was scheduled for a critical operation to remove a malignant growth from his face. The rare operation was scheduled far in advance and required many different doctors to be present, etc. Then a VIP’s son fell off his bike, and a scan revealed a tumor on his leg. So the dauphin came first, of course. Socialism (and waiting on line) is for the Little People.

Significantly, the book, published in Israel, casually neglects to mention the identity of this VIP. (I may or may not know.)

Yes, it all turned out for the best in the end (you’ll have to read the book!). But that’s not the point…

Mishna Berurah, end of siman 317:

הפותל חבלים חייב משום קושר והמפרידן ואינו מכוין לקלקל חייב משום מתיר [רמב”ם].

Rabbi Yosef Shalom Elyashiv would answer shei’los as they were asked, taking people literally, as though they meant the words they spoke exactly, and without adding any additional clarifications, and with no differentiation between ignoramuses and scholars.

There is a famous\infamous story about this.

Someone observed two Jews asking the rabbi the apparently identical question; about tying bread bag metal strip ties on Shabbos. To one he permitted it and to the second he forbade it.

The observer, shocked, asked why and wherefore the difference in response to the two questioners. Rabbi Elyashiv responded that both had demonstrated the twisting action with hand motions, the first questioner once, and the other twice. To the one who mindlessly showed the twisting motion twice he forbade, and to the one who mindlessly did so only once, he permitted…

Again: Don’t Emulate Rabbi Elyashiv on This!

אחד הקוראים החביבים הראני מכתב בעל סגנון מעניין מלפני כמה שנים בנושא הזכרת תאריך לועזי, ואני מעתיק אותו לפניכם כאן.

בס”ד                                                                                        [שם וכתובת]

מכיון שבהזמנתך לשמחה הופיע התאריך המתועב “למניינם” דהיינו למניין ע”ז שלהם, ובזה עברת על “ו-אלהים אחרים לא תזכירו” (שמות כג, יג) – שלא יאמר לו – שמור לי בצד…” (עי”ש ברש”י); באתי להסביר מדוע אני מקפיד על כל מכתבי וכן על השיקים שאני כותב – לשים רק את התאריך שלנו ולא של אלה הרוצחים שהרגו את אבותינו בכל מיני מיתות משונות בכל הדורות, ובכל ארצותיהם. ותאריך זה בעצם מציין את תולדות “אמונת החסד והרחמים” שבשמה ולכבודה רצחונו וטבחונו ושרפונו, וכו'”.

            ושמעתי שהחת”ס סבר שהשמוש בתאריך ההוא אסור מן התורה, וכמדומני שהוא לומד את זה מ-רמב”ן.

            ואני חושב שבשבתנו באה”ק, ובדברנו לה”ק הרי זו התגמדות מצדנו (“ונהי בעיננו כחגבים”) – והשפלת עצמנו לכתוב תאריך שאינו שלנו (וסבה זו כבר מספיקה: התאריך אינו שלנו!)

            ואעפ”י שלפעמים אנו מוכרחים לכתוב אותו בכתבנו לגויים שאנו עמהם בקשרי מסחר וכדומה – אין שום סיבה לכתבו בפניותינו לאחינו בני אבר. יצ. ויעקב, שהם נמולים כמונו, וקבלו בהר סני את התורה כמונו, דמצוותיה מתחילות מ”החדש הזה לכם וכו'” (ר’ רמב”ן)

            הרי אין אדם שאין לו לוח בכיסו (או בביתו על הקיר או על שולחנו ואין בא”י לוח שלא יהא גם התאריך העברי; אז שיטריח את עצמו לחפש את התאריך, וישמש לו דבר זה ל”תזכורת” שיש אלקים בישראל (ר’ מל”ב ב, ג) שנתן לנו תרי”ג מצוות, שהראשונה היא “החדש הזה לכם”.

            ושקיים תאריך עברי (מל’ “אברהם העברי” שהוא מעבר אחד, ו-הם מהעבר השני) היהודי (מל’ “הפעם אודה” – שלא שם חלקנו כהם!)

            ואני מקוה שתקבל דברי ברצון, שאם חכמה אין בי, הרי זקנה יש בי!

                                                                                                ומזל טוב, ותזכה להרבה נחת,

ועתה שמעתי שהסטייפלר זיע”א נהג                                                                    כי”ר!

להמנע מלילך לחופת מי שבהזמנות ציין                                                                ___

התאריך המתועב “למניינם”. כדאי לברר אם הנכון!

                                    (אין בידי אני לברר!)