העורך Editor

ספר חכמת שלמה על או”ח סי’ מ”ו סעיף א’:

כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי.

נ”ב הטעם דברכה זו דוקא בשעת מנעלים נראה ע”פ מאמרם ז”ל דלעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים לרגליו ולכך כשרואה שיש לו מנעלים א”צ למכור כל מה שיש לו מברך ונותן הודאה שעשה לי כל צרכי וא”צ למכור כל מה שיש לו ויש לו מנעלים ג”כ ואתי שפיר.

ועוד י”ל בטעמו של דבר דהנה רמז גדול רמזו בזה דהנה בכרכת שעשה לי צרכי מקיים אדם תמיד מאמר חז”ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דהרי אומר בכל יום שעשה לי כל צרכי והרי יש ימים דהוי ח”ו רעה על האדם ואיך יברך שעשה לי כל צרכי הרי הוי רעה ואיך יברך ברכה לבטלה ובע”כ אומר דגם הרעה הוה טובה ומודה גם על הרעה והנה מה דהרעה הוי טובה היינו כמשאחז”ל דהיסורין מביאין לחיי העוה”ב ויש במדרש דיצחק תבע יסורין מה”ט והנה אדם הצדיק נקרא הולך דהולך ממדריגה למדריגה כמ”ש המפורשים זצ”ל ולכך נתקן בברכת מנעלים כמו דהמנעלים הוי צורך הליכה דאם יושב במקום אחד א”צ מנעלים רק לילך צריך מנעלים כן ה”נ צריך האדם ליסורין כי עי”כ יהיה הולך להתדבק בו יתברך לקיים התורה והמצות לכך נותן הודאה על הרעה ואתי שפיר בעזה”י ודו”ק.

הגאון הרב רפאל שטמר  שליט”א, מרבני מרכז התורה קרית צאנז נתניה במדור תגובות הקוראים בעלון “מעדני אשר” גליון תשל”ב (שנה ט”ז), פרשת וארא תשע”ט עמ’ 4:

נראה לתרץ, שאכן הקב”ה עושה לאדם כל צרכו בכל הענינים, ומה שחסר לאדם אין זה משום שהקב”ה לא הכין ותיקן לו דבר זה אלא מעשי אדם גורמים לו שלא יקבל מה שעשה לו הקב”ה כמו שאמר רשב”א קדושין פ”ב אלא משום שהריעותי את משעי וקיפחתי את פרנסתי, והדבר מדויק בלשון הברכה שאין מברכים שנתן לי כל צרכי אלא שעשה לי כל צרכי, דהיינו שתיקן והכין לי כל צרכי, ואם לא ארע את מעשי אקבל כל מה שעשה עבורי.

… Is a flag.

Not because of Menachem  Keller’s arguments, (but because of this here, instead).

See why here.

My very favorite Jewish stories are those which show Yir’as Ha’onesh. Or better yet, a specific form thereof: being awake and aware of the halachic import of unnoticed details. As these are about as common as moon rocks on planet earth, I try to reproduce them whenever possible.

Here is such a beautiful story about Rabbi Seraya Deblitzky, a man after my own heart:

The rabbi, accompanied by a relative, visited a Jewish childhood friend who was no longer Torah observant. As they departed, Rabbi Deblitzky’s company tried to close the apartment door after them. Whereupon, the rabbi lunged onto the breach and prevented the door closing with a foot in the door.

When asked why, the rabbi explained their host had a female Philippino nurse, and closing the door all the way would have meant placing the man into a Yichud situation. The facts of the man’s flagrant non-observance, and old age were wholly irrelevant.

Judaism is about Fear of Heaven. Fear of Heaven is all about fear of violating halacha. Therefore, the ultimate Jewish mindset is being observant (and therefore “observant”) of the smallest “מצוה קלה”. And, yes, the title is meant to reference that horrible phrase by the Kotzker Rebbe…

These are the kind of stories which warm my heart and make me so jealous.

(Found in Ikvesa Demeshicha #350)

הרב אבי גרוסמן דן האם לברך עליו, ראה כאן.