מתוך הנהגות האריז”ל (משער המצוות):
נגד גילוח שערות האשה:
הנה כל שערות הראש הם כוחות הדין, ולכן ראוי להעבירם מעל הראש. אומנם כיון שדינים הם צורך גבוה, והם מכלל קיום העולם, והעולם צריך להם. לכן אין ראוי להעביר כולם, ולכן משיירים את פאה הראש. אחיזת חיות שורש הדינים, הוא בנקבה. ואם נעביר הדינים גם מראש הנקבה יתבטלו לגמרי, ולכן האשה אינה מגלחת ראשה, ואדרבה מגדלת שער ראשה כנודע להשאיר שורש אל הדינים. (ראה גם בסוף הקונטרס כאן.)
בענין אורך פאות הראש:
בענין שיעור הפאה, היה נזהר מאד מורי האריז”ל, לשייר כל השערות אשר בצדעים, שהוא כל השערות שיש בין האוזן לאותו המקום החלק שאין בו שער, מכאן ומכאן בשני צדדי הראש. וגובה הפאות שיעורם עד מקום שיגביה ראש האוזן למעלה, ועד המקום שיגיע שם ראש האוזן נקרא פאה בבחינת הגובה. ואף אם היו שערות הפאות גדולים מאוד וארוכים, לא היה חותכם במספרים, רק עד יגדלו ויתארכו וידלדלו וירדו ויכנסו למטה בגבול שערות הזקן, ואז היה חותכם ומקצרם במספרים, לפי שמה שמשתלשל משם ולמטה אינו נקרא פאת הראש.
קיצור השפם במספרים:
האריז”ל היה נזהר מאוד, שלא לחתוך שער הזקן כלל, לא בתער ולא במספרים, לא למעלה ולא למטה ולא בשום מקום מן הזקן, ואפילו למטה תחת הזקן, באותם שערות קטנים החופפים על הגרון ממש. אבל שער שבשפה העליונה, המעכב את האכילה היה קוצצו במספרים.