העורך Editor

…

תגובתי על טענתך “שהתפילה לשם שמים נופלת במילכוד הצורך של האדם”:

א. שני יהודים מתפללים תפילת מנחה:

(1) החתן לפני היכנסו לחופה עם הנערה שאותה הוא אוהב – והוא חש שזהו היום הגדול בחייו – ומצטרף ל-9 יהודים אחרים לאשרי ושמונה-עשרה.

(2) האבל החוזר מבית-עלמין מקבורת אשת-נעוריו – והוא חש שעולמו חרב עליו – מצטרף ל-9 יהודים אחרים לאותה אשרי ואותה שמונה-עשרה.

מבחינת צרכיו הנפשיים של האדם אין סיטואציות בחיים שהן רחוקות זו מזו ואף מנוגדות זו לזו – כשתי הסיטואציות הנ”ל. אבל מבחינת קבלת עול תורה ומצוות – ובכלל זה קיום מצוות תפילה – אין הבדל ביניהן. יהודי ירא-שמים מקיים מצוה זו מתוך הכרת חובתו, שהיא אחת בכל המקרים ואינה תלויה ברחשי-לבו באותה שעה, ואפילו בניגוד לצרכיו הנפשיים (המלה שבה פותחים דיני תפילה בשולחן-ערוך היא “יתגבר”!).

ב. בעקבות אירועים מסויימים או חוויות מסויימיות שהיו לאדם הוא מקיץ בבוקר משנתו עם תחושה עמוקה לדברי קהלת “ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה הנעשה תחת השמש”. אבל אם הוא מן המקבלים עליהם עול תורה ומצוות הוא עוטף טלית ומניח תפילין ופותח במלים “ברוך שאמר והיה העולם” – לשם קיום מצות תפילת שחרית, ובודאי לא לשם סיפוק צרכיו.

מתוך “רציתי לשאול אותך פרופ’ ליבוביץ” עמ’ 229-230.

פורסם בירחון האוצר, ניתן לקריאה באתר רציו כאן…

ניתן גם לקרוא השגות חזקות על מאמר זה אצלנו כאן.

Tzvi Fishman, one of our contributors (!), has written many books and novels available for purchase, including the popular “Tevye in the Promised Land”. He is also the director and producer of the feature film, “Stories of Rebbe Nachman,” starring Israel’s popular actor, Yehuda Barkan.

So, you want to learn about creative Jewish writing? Simply go to Tzvi Fishman’s website, and click on the “CREATIVE JEWISH WRITING” button (not the popup).

It’s free!

For example, let’s say we are discussing Mishlo’ach Manos.

Why not mention this halacha (Rambam Hilchos Berachos 7:1)?

לא ישלח אדם לחבירו חבית יין ושמן צף על פיה שמא ישלח לו אדם חבית שכולה יין וידמה שהוא שמן ושמן הוא שעל פניה בלבד ויזמן אורחים ויתבייש וכל כל כיוצא בדברים אלו המביאים לידי בושה לבעל הסעודה אסורין.

And this one (Tur O.C. 170)?

לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול מה שהאכלתני שזהו דרך רבית, ובירושלים היו הופכין.

Find a summary of the prohibition of לא תחנם and how it relates to praising sports players, etc. over here.